1. הגיע הזמן לקום מהבור

באופן כללי, כמות הנפילות לא נמדדת. ולצורך העניין, גם לא כמות הפעמים שהצלחתי לקום.
הערך היחיד שנמדד מעתה והלאה
הוא המרווח שלקח בין לבין.
אני לא מתיימרת לחשוב ששום דבר לא יצליח ישבור אותי שוב, להיפך.
אני מכירה את עצמי מספיק כדי להצהיר ללא בושה, שסביר שעוד אשבר לא מעט.

אכפת לי.
לפעמים אפילו יותר מדי.
לרוב, דברים מזיזים לי. אנשים מזיזים לי. אם יש לי דרך לעזור, אני לרוב אבחר לעזור. אם יש לי יכולת לתמוך או לשמח אדם שיקר לי, אני לא אחשוב פעמיים. הרגישות הזו היא חרב פיפיות, ואני מרבה להתרגש ולהפגע שוב ושוב בנסיבות משתנות בחיים. אני לא יודעת אם הייתי בוחרת לחוות את החיים אחרת גם הייתה ניתנת לי האפשרות לבחור.

והיום נפלתי שוב. שוב לאותו בור שאני מכירה היטב, והאמנתי שאצליח להתעלם ולדלג עליו הפעם, ופתאום ברגע אחד, וללא שום שליטה, נפלתי. ואולי זה מפתיע, שלמרות שהנפילה הזו כבר מוכרת לי היטב (שכן חוויתי אותה אינספור פעמים)משום מה עדיין, הכאב מרגיש חדש. נוקב, חד, משתלט על כל הגוף בשנייה, ואני מאפשרת לעצמי להרגיש אותו לרגע. ואז לכמה רגעים, ואפילו מתמסרת לכאב ממש. הכאב השתלט עליי ואני מתחילה לדמוע.

האם זה כאב שהתגעגעתי אליו? האם הייתי צריכה את התזכורת? האם לפעמים, אנחנו צריכים להרגיש את הכאב כדי לזכור שאנחנו באמת קיימים ברגע הזה? האם אנחנו צריכים שיכאב לפעמים, האם אנחנו רוצים שיכאב לפעמים, האם יש משהו מענג בכאב? התשובה עבורי, היא כן. אבל לא הפעם. לא הכאב הזה.

נחזור לבור. אני נפלתי שוב לבור, אבל אני גם בוחרת לקום. אני לוקחת נשימה. שאיפה. נשיפה. אני עומדת על שתי רגליים, ואני מטפסת ויוצאת מהבור. הגיע הזמן לקום.

נכתב לפני 3 שנים ו-1 חודשים

2. אני צריכה לעשות את זה יותר

לנשום עמוק.
לפקוח עיניים ולהודות על כל מה שיש לי.
לשמוח שזכיתי לחיות עוד יום שבו אני בריאה, ומוקפת באנשים שאוהבים אותי.
להגיד להורים שלי שאני אוהבת אותם, כי כבר שנים שאני לא אומרת להם מספיק.
לחייך אל אנשים זרים ברחוב.
להאכיל חתולים משוטטים.
לחבק חבר קרוב.
לקרוא ספרים חדשים.
לכתוב את מה שאני מרגישה.
לבשל משהו חדש.
להתרגש מלהצליח לעשות משהו חדש.
להאמין בעצמי.
להאמין שאצליח להתמודד עם כל מה שיבוא.
לצאת יותר אל הטבע.
לגוון ברשימת הפודקאסטים.
ללכת לים.
להכיר אנשים חדשים.
להסתכל בעיניים.
לנשום עמוק.

נכתב לפני 4 שנים ו-6 חודשים

3. סֶדֶק

פָּעַם אָמַרְתִּי,
כֹּל עוֹד תַּשְׁאִיר לִי סֶדֶק
אֲנִי אֶמְצָא דֶּרֶךְ לְהִכָּנֵס דַּרְכּוֹ.

וְהִנֵּה, בֶּחָלוֹף הַיָּמִים
הַסֶּדֶק עֲדַיִן כָּאן
מְחַכֶּה לִי
מִתְגָּרֶה בִּי
בְּעוֹדִי מְנַסָּה לְהִתְעַלֵּם
וּלְהַמְשִׁיךְ בְּשֵׁלִי,
לָתֵת לַחַיִּים לְהוֹבִיל אוֹתִי
בַּדְּרָכַיִם חֲדָשׁוֹת.

אָז הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת
בְּדָרֵךְ הַחֲדָשָׁה
מַסְלוּל אַקְרָאִי
דֶּרֶךְ שָׂדוֹת יְרֻקִּים
לְּפֶתַע הַכֹּל מַרְגִּישׁ אֶפְשָׁרִי
וּדָּבָר לֹא יָדוּעַ מֵרֹאשׁ
שֶׁמֶשׁ נְעִימָה מְלַוָּה אוֹתִי
נִיחוֹחוֹת שֶׁל קַיִץ מִכָּל עֵבֶר
צְחוֹק שֶׁל יְלָדִים נִשְׁמָע מֵרָחוֹק
וּלְרֶגַע אֶחָד אֲנִי מַמָּשׁ מַרְגִּישָׁה
שֶׁטּוֹב לִי.

אַךְ הָרֶגַע חוֹלֵף כְּהֶרֶף עַיִן
וַאֲנִי מוֹצֵאת אֶת עָצְמִי מַבִּיטָה לְאָחוֹר
רַק מְחַכֶּה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה
וּלְהָצִיץ דָּרַךְ הַסֶּדֶק.

נכתב לפני 5 שנים ו-4 חודשים

4. דֶּה סֶנְסִיטִיזַצְיָה

מִתְרַגֶּלֶת לְהֶעְדֵּרְךָ
בְּכָל יוֹם קְצָת.
טִפִּין טִפִּין,
עַד שֶׁאַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עָלֶיךָ לַחֲלוּטִין.
הַקְהָיָה שִׁיטָתִית
שֶׁל אַהֲבָתִי אֵלֶיךָ.

כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֲנַחְנוּ לְכוּדִים בְּמַעְגָּל סוֹבֵב
תָּמִיד מַגִּיעִים לְאוֹתָהּ נְקֻדַּת הַשֵּׁפֶל.

כַּמָּה פְּעָמִים נִתָּן לוֹמַר אֶת הַמִּלָּה ''מַסְפִּיק''
עַד שֶׁהִיא מְאַבֶּדֶת מִמַּשְׁמָעוּתָהּ?

וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְכַמֵּת אֶת כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת הַטּוֹבִים כְּנֶגֶד הָרָעִים?
וְהַאִם יֵשׁ טַעַם לְנַסּוֹת?

עָבַרְנוּ אֶת קַו פָּרָשַׁת הַמַּיִם מִזְּמַן,
הִגִּיעַ הַזְּמָן לְהַתִּיר אֶת הַקְשֵׁר.
לְהִסְתַּגֵּל לַשִּׁנּוּי.
לְהַשְׁלִים אִתּוֹ.
לְ הַ גְ לִ י ד.

בְּקָרוֹב,
תְּחוּשַׁת הֲקָלָה גְּדוֹלָה.
נִיחוֹחוֹת אָבִיב מְּשַׁכְּרִים מִכֹּל עֵבֶר.
קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ יִּלָּטְפוּ אֶת עוֹרִי בְּרַכּוּת.
אֲנִי מֵחַכָּה.

©

11.04.2020

נכתב לפני 5 שנים ו-4 חודשים

5. גַּלִּים

אֲנִי וְאַתָּה
כְּמוֹ שְׁנִי גַּלִּים בַּמֶּרְחָב
בִּתְדִירוּת מִשְׁתַּנָּה.

לִפְעָמִים
הִתְאַבְּכוּת בּוֹנָה
מִתְלַכְּדִים בְּעוֹצְמָה גְּבוֹהָה
לִיצִירַת שִׂיא מְשֻׁתָּף
אַהֲבָה עֲתִירַת אֶנֶרְגְּיָה.

לִפְעָמִים
הִתְאַבְּכוּת הוֹרֶסֶת
שִׂיא שֶׁל הָאֶחָד שֶׁפּוֹגֵשׁ אֶת שִׁפְלוֹ שֶׁל הָאַחֵר
תּוֹךְ הִתְבַּטְּלוּת הֲדָדִית.

©

נכתב לפני 5 שנים ו-4 חודשים

6. יְקִיצָה טִבְעִית

בְּיֵן אַרְבַּע לְשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר
פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ
הַיּוֹם שֶׁלִּי מַתְחִיל
בִּיקִיצָה טִבְעִית
וּמַמְשִׁיךְ בְּגַעְגּוּעַ.

חֹשֶׁךְ בַּחוּץ
גַּם בְּתוֹכִי כְּבָר לֹא דּוֹלֵק אוֹר
בְּעוֹד שָׁלוֹשׁ פְּעִימוֹת בְּדִיּוּק
לִבִּי יַחְל לִרְעֹד מִקֹּר.

בְּעוֹדִי שׁוֹאֶפֶת אֲוִיר צַח
וְנוֹשֶׁפֶת זִכְרוֹנוֹת
אֲנִי מְגִיפָה אֶת כֹּל הַתְּרִיסִים
וסוֹגֶרֶת אֶת הַחַלּוֹנוֹת.

שֶׁקֶט מֻחְלָט
שׁוּב יְקִיצָה טִבְעִית
שׁוּב שַׁבָּת.

Ⓒ

04.04.2020

נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים

7. אַהֲבָה טְהוֹרָה

אֱהֹב אוֹתִי כָּכָה
בִּשְׁתִיקָה
בִּשְׁקִיקָה
בִּלְחִישָׁה מְעַרְעֶרֶת
בִּנְשִׁיקַת מְתִיקָה.

אֱהֹב אוֹתִי כָּכָה
בְּעֶרְגָּה
בִּתְשׁוּקָה
בִּנְשִׁיכָה מְצַמְרֶרֶת
בִּפְלִיטַת זְעָקָה.

אֱהֹב אוֹתִי כָּכָה
בְּרֶגֶשׁ בּוֹעֵר
בִּנְשִׁימָה עֲמֻקָּה
בְּמַבָּט שֶׁחוֹדֵר.

אֱהֹב אוֹתִי כָּכָה
בְרֹךְ
בְּלִטּוּף
בְּקַלִּילוּת מֵרַחֶפֶת
בְּמַגָּע גּוּף אֶל גּוּף.

וּכְשֶׁלֹּא תֵּדַע אֵיךְ
אוֹ בְּאֵיזוֹ צוּרָה
פָּשׁוּט אֱהֹב אוֹתִי כָּכָה,
אַהֲבָה טְהוֹרָה.


Ⓒ

נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים

8. רְשִׁימַת הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לַעֲשׂוֹת

רְשִׁימַת הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לַעֲשׂוֹת:
לְצַיֵּר לְךָ שַׁלֶּכֶת, וּלְהַשְׁלִיךְ אוֹתְךָ מִכֹּל הַמַּדְרֵגוֹת.
לְהָכִין לְךָ קָפֶה טוּרְקִי חָזָק עִם הֵל,
שֶיִצְרוֹב לְךָ טִפִּין טִפִּין מֵעֶצֶם הַלָּשׁוֹן וְעַד קְנֵה הַנְּשִׁימָה.

לְסַפֵּר לְךָ שֶׁטָּעִיתָ בְּקֶשֶׁר לְתֵּאוֹרְיַת סוֹדוֹת הַשָּׁמַיִם
שֶׁלָּחַשְׁתָּ לִי בָּאֹזֶן כְּשֶׁצָּפִינוּ בַּשְּׁקִיעָה
כִּי הַדָּבָר הַיְּחִידִי שֶׁמַּסְתִּירִים הַכּוֹכָבִים
זֶה הָרֵיק הָאֵינְסוֹפִי שֶׁאַחֲרֵי הָעֲלָטָה.

Ⓒ

נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים

9. רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁבַּרְתִּי

רֶגַע אֶחָד לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁבַּרְתִּי,
עָצַמְתִּי עֵינַיִם וְדִמְיַנְתִּי אוֹתָנוּ
רַק שְׁנֵינוּ, בְּשֶׁקֶט מוֹפְתִי
רָחוֹק מֵהַכֹּל וּבְדִיּוּק בִּקְצֵה הָעוֹלָם
שׁוֹכְבִים קָרוֹב מִתַּחַת לָאוֹרוֹת
הַמְּרַקְּדִים שֶׁל הַזֹּהַר הַצְּפוֹנִי
וּמַבִּיטִים עָמֹק בְּעֵינַיִם.

©

נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים