ביקורת ספרותית על בת העשן והעצם - בת העשן והעצם #1 מאת לייני טיילור
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 בדצמבר, 2018
ע"י rainbow


אנחנו ארבעה אחים
שניי בנים ושתי בנות
אני השלישית
בת ראשונה אחרי שני בנים
כל חיי הייתה לי תחושה שאני שונה, שאני לא שייכת וככל שהשנים חלפו התחושה רק התחזקה
במיוחד לאור העובדה שהמראה החיצוני שלי לא דומה לאחים שלי וגם לא להוריי.
עם הזמן אני ואחותי הקטנה התבדחנו על כך שאני מאומצת.
ערב אחד ישבנו בסלון עם ההורים ושוב צחקנו על כך שאני לא קשורה ושבטח הביאו אותימאיזה בית יתומים ברוסיה
וככל שקולות הצחוק של אחותי ושלי גברו, אמא שלי התכנסה בתוך עצמה וחייכה מין חיוך חיוכי.
אחותי ואני הבטנו אחת בשנייה ושתקנו.
איכשהו האירוע הזה עבר והמשכנו הלאה.
אחרי כמה זמן פתחתי את האלבום שלי שהייתי תינוקת. בדף הראשון מודבקת בגאווה תעודת הלידה שלי. אני עוברת על הפרטים
ולחרדתי אני מגלה ששנת הדפסת התעודה הוא שלוש שנים אחרי שנת הלידה שתמיד אמרו לי שנולדתי בה.
השתנקתי לרגע או שאולי זה היה הלב שלי שצנח ואולי שניהם יחד. סגרתי את האלבום, החזרתי למדף ועליתי למטבח.
אמא שלי עמדה ליד הכיריים והשגיחה על סיר. לקחתי נשימה עמוקה ושאלתי אותה למה תעודת הלידה שלי לא הודפסה
בשנה שבה נולדתי, היא לא הביטה בי "אמממ...אה... כשאירגנו את כל הניירת והטפסים שלנו בשביל השליחות
לא מצאנו את תעודת הלידה שלך אז ביקשנו שידפיסו לנו חדשה. זוזי רגע אני רוצה להניח את הסיר".
הלם. שתיקה. מבט ארוך באמא שלי שממשיכה בכזו טבעיות.
כמובן שהבאתי את כל הממצאים החדשים בפני אחותי ודנו וניתחנו וצחקנו וניתחנו וניתחנו וניתחנו
הרי האלבום היה מוכן הרבה לפני השליחות.
הדיבורים והבדיחות על רוסיה ואימוץ לאט לאט שככו ונרגעו.
קארו מסתובבת בעולם בדיוק עם אותה תחושה שהיא שונה, שהיא לא שייכת ואף אחד לא מכניס אותה לסוד העניינים.
לציון איזשהו אירוע קיבלתי במתנה את הטרילוגיה, חייבת להודות שכשפתחתי את העטיפה
הכריכות נראו לי קצת זולות כמו חיקוי של משהו אחר.
לקח לי הרבה זמן עד שהחלטתי לקחת את הספר ולהתחיל לקרוא. והתחלתי... וזה לא זרם, לא הייתה אהבה ממבט ראשון,
הקריאה לא החליקה, אני אפילו לא יודעת להסביר למה.
הכתיבה טובה? מצוינת, איכותית
הדמויות מעניינות? מעניינות, מסקרנות, צבעוניות
העלילה הגיונית? בז'אנר הפנטזיה, בהחלט!! הגיונית, מותחת, מקורית
אז מה קרה?? אני לא יודעת!!!
רגע אחד שכבתי על הספה, קראתי בספר ופתאום משהו הסיח את דעתי, הנחתי את הספר על כרית המשענת וזהו
כעבור כמה חודשים התפנה לי זמן, שלפתי את הספר שבינתיים נפל בין כרית המשענת לגב הספה
(חדי העין יבחינו כמה זמן לא שאבתי מתחת לכריות של הספה :))
והמשכתי מהנקודה שבה הפסקתי או הופסקתי
ומאותו רגע משהו תפס אותי כל כך חזק שלא יכולתי לשחרר. העלילה התפתחה, דמויות התווספו, דמויות ירדו
התחילה איזושהי תנועתיות נעימה וטובה שלכדה אותי.
קארו היא bad ass מישהי שרוצים כחברה. ברימסטון מסקרן, לא בטוחה שהייתי בוחרת בו כדמות אבהית אבל הייתי מאוד שמחה
להעביר את זמני בחנות שלו ולהיות בחבורה במילעיל של איסה, טוויגה ויאסרי.
ו... עקיבא. הבחור החלומי-המיוסר התורן, הרי אי-אפשר בלי אחד כזה, עקיבא ממלא את התפקיד נאמנה.
הוא זה שעורר אצלי את קשת הרגשות, מלבד חלומות בהקיץ על תעופה לילית בזרועותיו,
כאבתי איתו פיזית ונפשית, דאגתי לו יחד עם קארו, הייתי במתח וחששתי ושמחתי וחשתי תחושת הקלה.
אולי בסופו של דבר גם לי תהיה תגלית מרעישה בקשר למוצאי, איזו דלת סתרים שתוביל אותי לעולם מקביל פלאי
ויחכה לי איזה עקיבא כזה או אחר.

באופן טבעי כשסיימתי את הספר התחלתי את הספר השני "ימים של דם ואור כוכבים"
והדבר המוזר ביותר קרה, נהניתי מהקריאה ושוב הנחתי את הספר בצד ולא חזרתי אליו.

לשם הבהרה אני מאוד ממליצה על הספר, קריאה היא דבר אינדיוידואלי.
למרות ההפסקה הלא מוסברת נהניתי מכל רגע שביליתי בחיקם של הדמויות יוצאות הדופן.
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 6 ימים)
מקסים
rainbow (לפני שבוע)
תודה, מחמאה מקורית ;)
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
איזו ביקורת חיננית.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ