קוראת וכותבת

קוראת וכותבת

בת 16 מעמק יזרעאל




» דירגה 9 ספרים
» כתבה 4 ביקורות
» יש ברשותה 13 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 5 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 5 ימים
» קיבלה 39 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» מדף הספרים (4 מתוך 13)
ביקורות ספרים:

מוצגות 4 מבין 4 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

אז החלטתי לכתוב ביקורת על הספר הכי חרוש ביקורות שיש באתר. אבל אני חושבת שזאת יותר ביקורת על ג'ון גרין, וזאת גם לא ממש ביקור... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני ארבעה שבועות


אהבה ממבט ראשון... אני התאהבתי בספר הזה ממבט ראשון. וגם במקרה יש בספר הזה אהבה ממבט ראשון, לגמרי במקרה. בואו ניגש ישר לעניין... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


קודם כל, אלו שהתקציר הנמצא בגב הספר מעניין אותם ושוקלים לקנות את הספר בגללו, תחשבו שוב. אני חייבת להודות שהתקציר ממש לא מש... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


בספר הזה נתקלתי בטעות. ראיתי אותו סתם באיזו רשימה של ספרים והתקציר עניין אותי אז קניתי אותו. ואם לומר את האמת, עד שקראתי את... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודשיים




עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

ישבנו שם, החשכה עטפה אותנו מכל כיוון כמו שמיכת חושך ענקית. שתקנו, כי אף אחד לא רצה להפר את הדממה. כולנו הסתכלנו לכל כיוון וחשבנו על כל המילים שנאמרו, ועל המילים שעוד יאמרו. הכוכבים בשמיים האירו את תווי פנינו עד שנראינו חיוורים מרוב לובן. מתח ורגש שרר באוויר ורק חיכה לסימן שלו לגדול. אף אחד לא ידע איך להמשיך, איך לעכל את מה שקרה ומה לומר. השתיקה העלתה בכל אחד מחשבות על ההמשך, ועל הערב הזה. מבטים הופנו אליה, כדי לקבל סימן שזהו, זה נגמר. אבל היא לא אמרה כלום, ולכן השתיקה המשיכה. היה חמים באותו ערב, חום שגרם לנו לרצות עוד, לרצות להמשיך. אבל כולנו ידענו שיהיה לזה סוף, וזמנו להגיע. "תזכרו את הערב הזה" היא אמרה פתאום "אלו הרגעים הכי חשובים שלנו". ואז המחשבות והרגשות התחילו להציף את כולנו כמו גלי צונאמי ענקיים. המתח הופר, השקט נבלע בחושך, והרגע הקסום הזה שיצא לנו לחוות לראשונה הגיע לסיומו. אבל עוד שנים אחר כך, כולנו זוכרים. כולנו זוכרים את הערב הזה, שבו לכל אחד היה מה להגיד. כולנו זוכרים את הערב הזה, שבו הוכחנו שיש אהבה בין אנשים שהקשר שלהם הוא זמני ומקרי. כולנו זוכרים את הערב הזה, שבו ידענו שמתישהו הכול יסתיים, ופשוט לא רצינו שהרגע הזה יגיע. כולנו זוכרים איך ישבנו שם ואמרו את כל מה שאמרנו, איך היא אמרה את כל מה שאמרה, ואיך כולנו הוצפנו ברגשות שעד היום לא הרגשנו אותם שוב. הזיכרון עוד אוחז בנו, ואנחנו מסרבים שהוא יעזוב. אנחנו זוכרים את הערב הזה, כי זה הרגע הכי חשוב שלנו. אנחנו לעולם לא נשכח את הערב הזה, כי אנחנו יודעים למה נהפוך אם הזיכרון שלו יתחמק מבין הידיים שלנו.
נכתב לפני חודש
פעם חשבתי שהכול אפשרי אם מספיק מנסים,
לא משנה עד כמה מרגישים הרוסים ומובסים.
חשבתי שאם רק אמשיך לנסות ולהתמיד,
בסופו של דבר אני אצליח בדרכי בעתיד.

המשכתי לנסות ולעשות את הלא הגיוני,
למרות שכולם אמרו לי שזה משהו בדיוני.
אבל אני הטיפשה לא הקשבתי לכולם,
וניסיתי כל הזמן לעשות הכול בעולם.

אפילו שהרגשתי כל הזמן סבל ותסכול,
המשכתי לנסות בלי להיכנס בטעות לבלבול.
זה הפריע והציק וכבר הבנתי שלא כדאי,
אבל בכול זאת המשכתי להרוס את חלומותיי.

כל כך הרבה פעמים הייתי קרובה להתייאש,
אבל בסוף מישהו הצליח להדליק בתוכי את האש.
עמדתי ונפלתי וחזרתי לעמוד,
וכמעט אף פעם לא יצא לי ללמוד.

בסופו של דבר אורו עיניי כמו נרות,
והבנתי שלא תמיד אפשר להשיג מטרות.
אבל רגע ההבנה היה מאוחר מדיי,
ואף אחד כבר לא אמר לי שזה לא כדאי.

אז ארזתי את התיק ואת כל המחשבות,
ועברתי למקום שבו אין בכלל אכזבות.
כי חשבתי שהכול אפשרי אם מספיק מנסים,
לא משנה עד כמה מרגישים הרוסים ומובסים.
נכתב לפני חודש
אחי הגדול אריק
בדרך כלל כשאני מגיע הביתה, אחי הגדול אריק מחכה לי ושואל אותי מה שלומי. אבל היום הוא לא נמצא, אלא אמא שלי. "שלום שמואל" היא אומרת לי "מה שלומך? איך היה בבית ספר?". אני מאוד מופתע שאריק לא נמצא, שאני שוכח את הנימוסים שלי וישר שואל "איפה אריק? למה הוא לא פה?". אמא שלי מסתירה את הכעס על חוסר הנימוס שלי וההתעלמות ממנה, ובמקום זה מופיעה על פנייה דאגה. "הצבא צריך עוד חיילים. החזית במצריים צריכה עוד תמיכה. אריק יצא למלחמה עם הגדוד שלו". פניי נופלים. המלחמה קשה, יש הרבה פצועים והרוגים. אריק נמצא ביחידה קרבית מובחרת, ואם הוא יצא למלחמה הוא בסכנה גדולה. "אמא, תבטיחי לי שהוא יחזור. בבקשה תבטיחי לי!" אני מתחיל לבכות ואמא באה לחבק אותי. היא לא אומרת שום דבר ורק מצטרפת לבכי שלי. אני לא מוכן לאבד את אחי הגדול, האוהב והמתחשב, אריק. אח שלי, כשרק הייתי בן 7 לימד אותי לרכוב על אופניים ולבנות סירה מנייר. אני לא מסוגל לעמוד בזה יותר. אני יוצא החוצה ורץ למקום המחבוא הסודי שלי. מבנה בטון קטן ונטוש שמוסווה בשיחים מאחורי המכולת. אני מופתע למצוא שם את חברתי הטובה שרון. "מה קורה שמואל?" היא שואלת אותי כשהיא רואה אותי מתיישב בוכה על אחת הכריות הרכות שהבאנו לשם באחד הימים. "זה אריק. הוא יצא למלחמה, לחזית במצריים. הוא בטח לא יחזור" אני אומר לה ומנסה לעצור את הדמעות. בהתחלה היא לא יודעת מה לומר, ורק מתיישבת לידי. אבל אז היא אומרת פתאום "אריק חזק. הוא תמיד היה לוחם טוב. היו כאלה שחזרו במלחמה ב-67, ויהיו כאלה שיחזרו גם עכשיו. אני בטוחה שאריק יהיה אחד מהם". אני לא יודע מה להגיד. כבר הצלחתי לעצור את הדמעות, אבל המחשבה על כך שאני עלול לאבד את אריק התניע אותן מחדש. לשרון לקח רבע שעה להרגיע אותי, אבל בסוף היא הצליחה כמו תמיד. אבא של שרון נהרג במלחמת ששת הימים לפני 7 שנים, והיא בטח יודעת איך זה לאבד אדם קרוב על אף שהייתה רק בת 9. כשהיא מסיימת לנחם אותי אנחנו הולכים למכולת וקונים לנו חטיפים, ואז חוזרים למקום המחבוא שלנו ונשארים שם עד שנהייה מאוחר ואני יודע שאמא שלי בטח דואגת. "אל תדאג, שמואל. הוא יחזור. למענך הוא יחזור" היא אומרת לי ופונה לביתה. כשאני מגיע הביתה אמא שלי ואבא שלי יושבים יחד ליד השולחן עם מבטים מודאגים. אמא שלי רואה שנכנסתי וישר הולכת לחבק אותי ואומרת "שמואל! דאגתי לך נורא. אני יודעת שאתה עצוב. גם אני ואבא עצובים. אבל בבקשה אל תברח ככה". אני מחבק אותה ואומר "אני מצטער אמא. זה לא יקרה עוד פעם". אחרי הרבה חיבוקים וחילופי מבטים מודאגים בין ההורים שלי אני הולך לחדרי. ברגע שאני נשכב על המיטה אני נרדם. בבוקר למחרת, כשאני הולך לבית ספר, אני לא מצליח להוציא את אריק מהראש שלי. אני לא מפסיק לחשוב על מה אתו עכשיו ואיפה הוא נמצא. כשאני מגיע לכיתה שרון מחכה לי בשולחן שלנו. "הכול בסדר שמואל?" היא שואלת אותי. "אני חושב שכן" אני אומר לה ומתיישב לידה. במשך היום אני מנסה ללמוד ולהתעלם מהמחשבות על אריק. בצהריים פונה אליי אבי, נער שגר קרוב אליי. "היי שמואל. שמעתי שאח שלך יצא למלחמה. אני מבין אם אתה דואג. גם אבא שלי נסע. הוא מפקד של אחת היחידות הקרביות" הוא אומר לי. "תודה. גם אתה בטח מת מדאגה" אני אומר לו. שנינו חוזרים יחד לשכונה שלנו. אני ואבי לא ממש חברים טובים, אבל עכשיו יש לנו משהו במשותף. הבית שלו יותר קרוב לבית ספר משלי, והוא שואל אותי אם אני רוצה ללכת אליו. "בסדר, אבל קודם אני רגע קופץ לבית שלי להגיד לאמי. היא נורא תדאג אם לא אגיע פתאום". הוא מהנהן ואני רץ לביתי. אמא שלי מחכה לי בבית, וכשאני אומר לה שאני הולך לאבי היא מחבקת אותי ואומרת לי שזה בסדר. כשאני מגיע לבית של אבי הוא עוד מחכה לי בחוץ. כנראה שלא רצה להיכנס לביתו בלעדיי. ברגע שאנחנו נכנסים אני ישר קולט שמשהו לא בסדר. חייל במדים עומד ליד אמא של אבי וליד אחותו הקטנה, ושתיהן בוכות. גם אבי מבין שמשהו לא בסדר, אבל הוא אפילו לא שואל את החייל, אלא אומר ישר "הוא נהרג נכון?". ואז אני מבין שהוא מתכוון לאבא שלו. כשהחייל מהנהן אבי מצטרף לאמא שלו ולאחותו ואני מבקש סליחה ויוצא מהבית. אני לא חוזר לבית שלי אלא הולך למחבוא מאחורי המכולת. שרון לא נמצאת שם, אז אני מתיישב על אחת הכריות וחושב על אריק. אני אפילו לא בוכה. אני רק תוהה אם גם כשאני אכנס הביתה מחר או מחרתיים אני אמצא חייל שיספר לי על אחי הגדול שנהרג. הפעם אני חוזר מהר כי הבטחתי לאמא שלי שלא אגיע הביתה מאוחר. כשאני מגיע ההורים שלי נמצאים ואנחנו אוכלים ביחד ארוחת ערב. יום לאחר מכן אני לא רואה את אבי בבית ספר. כעבור 3 ימים, כשאני חוזר מבית הספר, אני מאוד מופתע לראות את אריק מחכה לי בסלון. הוא לובש מדים ומעט חבול, אבל חוץ מזה הוא מחייך וקורא בשמי. אני ישר רץ לחבק אותו והוא אומר לי "זה נגמר שמואל. המלחמה נגמרה. אני בסדר. הצלחתי לחזור, והכול בזכות הדאגה שלך". הדמעות שזולגות בעיניי אחרי כמה דקות הן לא מהתרגשות. אריק מספר לי על החיילים שנהרגו ועל האובדן של המלחמה. ואז אני נזכר באבא של אבי שבקושי הכרתי, ולזמן הקצר שלשנינו היה משהו במשותף. אני מתחיל לחשוב צער ואובדן כלפי אבי ומשפחתו, אז אני מבקש סליחה ויוצא החוצה להירגע. אני עובר ליד הבית של אבי והכל נדמה לי כחלום, ושמחר אני אקום בבוקר ואגלה שלא הייתה שום מלחמה, אריק מעולם לא נסע ואבא של אבי עדיין נמצא בביתו. מרחוק נדמה שאני שומע בכי על אובדן של בעל או בן, וגם שמחה על חזרה של בן משפחה הביתה. ואז מה שנותר לי הוא רק לקוות שכשאני אהיה גדול ויהיה לי בן, אני בכלל לא אצטרך לדאוג אם הוא יחזור מהמלחמה או לא, ולשמוח תמיד כשהוא חוזר הביתה.
נכתב לפני 5 חודשים
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. הספרים הכי טובים בעולם אישית 10 5 לפני חודש

» סך הכל 10 ספרים ב-1 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של קוראת וכותבת שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין אז החלטתי לכתוב ביקורת על ה... המשך לקרוא Tamas לפני ארבעה שבועות
2. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין אז החלטתי לכתוב ביקורת על ה... המשך לקרוא בר לפני ארבעה שבועות
3. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין אז החלטתי לכתוב ביקורת על ה... המשך לקרוא לי יניני לפני ארבעה שבועות
4. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין אז החלטתי לכתוב ביקורת על ה... המשך לקרוא אסיה לפני ארבעה שבועות
5. הכול הכול / ניקולה יון אהבה ממבט ראשון... אני התאהב... המשך לקרוא גריפין לפני ארבעה שבועות
6. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין אז החלטתי לכתוב ביקורת על ה... המשך לקרוא גריפין לפני ארבעה שבועות
7. צבים כל הדרך למטה / ג'ון גרין קודם כל, אלו שהתקציר הנמצא ב... המשך לקרוא גריפין לפני ארבעה שבועות
8. צבים כל הדרך למטה / ג'ון גרין קודם כל, אלו שהתקציר הנמצא ב... המשך לקרוא Mira לפני חודש
9. צבים כל הדרך למטה / ג'ון גרין קודם כל, אלו שהתקציר הנמצא ב... המשך לקרוא ישנוני לפני חודש
10. צבים כל הדרך למטה / ג'ון גרין קודם כל, אלו שהתקציר הנמצא ב... המשך לקרוא רץ לפני חודש
11. הכול הכול / ניקולה יון אהבה ממבט ראשון... אני התאהב... המשך לקרוא BOOK LOVER לפני חודש
12. צבים כל הדרך למטה / ג'ון גרין קודם כל, אלו שהתקציר הנמצא ב... המשך לקרוא אלינור לפני חודש
13. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא אביבל'ה לפני חודש
14. הכול הכול / ניקולה יון אהבה ממבט ראשון... אני התאהב... המשך לקרוא אביבל'ה לפני חודש
15. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא יפעת לפני חודש
16. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא הקורא לשדים לפני חודש
17. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא חלבי לפני חודש
18. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא מיכל לפני חודשיים
19. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא Mira לפני חודשיים
20. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא נעמי לפני חודשיים
21. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא כרמליטה לפני חודשיים
22. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא גלית לפני חודשיים
23. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא אור לפני חודשיים
24. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא רוחי ליליאן לפני חודשיים
25. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא אירית לפני חודשיים
26. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא אור קרן לפני חודשיים
27. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא שונרא החתול לפני חודשיים
28. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא yaelhar לפני חודשיים
29. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא Bar לפני חודשיים
30. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא ברברה לפני חודשיים
31. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא גבריאלה לפני חודשיים
32. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא אסיה לפני חודשיים
33. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא זלי לפני חודשיים
34. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא סימיליה לפני חודשיים
35. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא אודי לפני חודשיים
36. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא בנצי גורן לפני חודשיים
37. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא מחשבות לפני חודשיים
38. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא מורגנה לה פיי לפני חודשיים
39. נערות חורף / לורי האלס אנדרסון בספר הזה נתקלתי בטעות. ראית... המשך לקרוא לי יניני לפני חודשיים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ