בנובמבר 1948 בשיאה של מלחמת העצמאות פרסם המשורר נתן אלתרמן בעיתון ״דבר״ שיר ביקורת חריף על פעולות של צה״ל במסגרת מלחמת העצמאות, בין היתר הוא כתב כך ותיאר פשעי מלחמה:
״… חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה,
נַעַר עַז וְחָמוּשׁ... נַעֵר-כְּפִיר.
וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר
אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה
נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר.
וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּיִם-חָלָב:
"אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"... וְנִסָּה.
רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו...
וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה…״
השיר נקרא ״על זאת״ והוא כולל בתוכו עוד הרבה ביקורת על החברה הישראלית ששותקת ומהללת רק את מקרי הגבורה ולא מדברת על הדברים הקשים, שלא דורשת תשובות, שלא נלחמת על המוסר.
כשבן גוריון (שהיה אז ראש הממשלה ושר הביטחון) שמע על השיר הזה אתם יודעים מה הוא עשה? ... [אם חשבתם שהוא שיסה בו את מכונת הרעל או קרא לו 'אפס מפיץ פייק', טעיתם. (טוב, בן גוריון לא היה במעמדו של הזמר הזה...מה שמו?)]
הוא כתב מכתב לאלתרמן בזו הלשון:
״
אלתרמן היקר,
יישר כוחך – על התוקף המוסרי ועוז הביטוי של טורך האחרון ב"דבר". היית לפה – פה טהור ונאמן – למצפון האנושי; אם מצפון זה לא יפעל ויפעם בלבנו בימים כאלה – לא נהיה ראויים לגדולות ולנצורות שניתנו לנו עד כה... אני מבקש רשותך להדפיס "טור" זה – אין טור משוריין בציוד צבאנו העולה עליו בכוחו הלוחם – בהוצאת משרד הביטחון במאה אלף אכסמפלרים ולחלקו לכל איש צבא בישראל.
בהוקרה ובתודה
ד. בן-גוריון
״
וזה בדיוק מה שהוא עשה, הוא הנחה את צה״ל להדפיס 100,000 עותקים ולחלק לכל חייל בחזית ובעורף ובנוסף הוא הקריא את השיר מילה במילה בישיבת הממשלה הזמנית.
בן גוריון לא האשים את כל חיילי צה״ל בפשעי מלחמה בזה שהוא הקריא את השיר או חילק אותו, גם אלתרמן לא. הם ידעו להחזיק מורכבות - הם ידעו לחזק את הלוחמים ולגבות אותם אבל לדרוש מכולם - מחייל פשוט ועד הרמטכ״ל מוסר וטוהר הנשק, הם דרשו מעצמם את זה. זה לא שהם לא עשו דברים לא מוסריים, זה לא שהם לא ידעו שהם עושים דברים לא מוסריים, מלחמה מובילה גם לדברים לא מוסריים. אבל הם לפחות דיברו על זה, הם לא ברחו מזה, הם הראו את היתרונות והחסרונות, הם כאבו את הכאבים של הפגיעות המוסריות לצד השמחה של ההצלחות וההישגים.
המתקפה על האמנים שחתמו על עצומת האמנים אל מול השיר של אלתרמן היא העדות הכי טובה בעיני לגודל הסטיה של ישראל מדרכם של האבות המייסדים ודרכה של הציונות.
- קרדיט: משה רדמן
ולמי שלא קרא את עצומת האמנים, הנקראת "הצהרת קהילת התרבות: עוצרים את הזוועה בעזה", זו לשונה:
"אנו, אנשי ונשות תרבות ואמנות בישראל, מוצאים את עצמנו כנגד רצוננו וערכינו, שותפים כאזרחי ישראל לאחריות לאירועים המחרידים ברצועת עזה, ובפרט הֶרֶג ילדים ובלתי מעורבים, הרעבה, גירוש אוכלוסייה והחרבה חסרת תוחלת של ערי עזה.
אנו קוראים לכל מי ששותף לקביעת מדיניות זו והוצאתה לפועל – חדלו! אל תיתנו הוראות בלתי חוקיות, ואל תצייתו להן! אל תבצעו פשעי מלחמה! אל תזנחו את עקרונות המוסר האנושי ואת ערכי היהדות!
מפסיקים את המלחמה. משחררים את החטופים.
מוזמנים לחתום, להפיץ, לשתף. זה הזמן להשמיע את קולנו".
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
