לפעמים פשוט כיף לקרוא ספר קליל, משעשע, רווי דם ובדיות שמעוותות להיסטוריה את הצורה.
כל עוד זה נעשה בצורה משעשעת, כמובן (בגלל זה מאוד הפריע לי העיוות שעשה אבנר חילו ב"אחוזת דג'אני").

אברהם לינקולן - צייד ערפדים נולד בתוך גל דיי תמוה של התעוררות נושא הזומבים/ערפדים. הוא מגולל את הסיפור של לינקולן באמצעות יומנים אותנטיים (לכאורה) המלווים אותו מגיל הנעורים, בו עדיין התקשה לבטא עצמו ללא שגיאות כתיב,

חביב. ספר שנע בין דימיון מופרע לחלוטין לבין איסוף דקדקני של עובדות היסטוריות.
ואולי זו גדולתו של הסופר - להכנס מבעד לחרכים הדקים שלא כוסו היסטורית, לשתול שם תאוריה "מוצקה" של נוכחות ערפדית במציאות האמריקאית, לעטוף את הכל ביומן "אוטנטי" כביכול, עד שנדמה לך לפעמי שהסיפור אמיתי לחלוטין.
ואם ניתן לעצמנו להיסחף במורד הזרם של הסיפור - אפשר אפילו להנות קצת. בסך הכל סיפור שסופו ידוע מראש, רק שהדמויות הפ

"אברהם לינקולן צייד ערפדים"- התחלה מרדימה (טוב, ערפדים נמצאים רק בחלומות בלילה כשאנו ישנים, לא?), ואז התחילה העלילה האמיתית.

טוב, אתם בטח חושבים, שבהמשך הספר נהיה יותר מעניין? אז זהו, שאני לא מוכן לענות לכם על התשובה. תסתפקו בזה שאני אומר שהקטע האהוב עליי בספר, הוא שייב לינקולן ומשפחתו אוכלים את ארוחת הבוקר שלהם ואביו מלמד אותו איך לבצע ביעילות את עבודות הבית (ברצינות סת! זה כל מה שאתה יכול), ו

ספר יפה מאוד.סגנון הכתיבה מתאימה לתקופת חייו של לינקולין. הספר גם בנוי בצורה יפה של קטע של האדם שכתב את העבודה על אברהם לינקולין ואז קטע כאילו מהיומן של לינקולין. חוץ מזה גם הרעיון מצוין, לשלב פנטזיה בהיסטוריה ביופי כזה. ליומיים התנתקתי מהעולם ושקעתי בספר. הספר השאיר בי רושם מאוד חזק אף על פי שהוא פנטזיה.גם צריך להיזהר ולא לנסות ללמוד היסטוריה מהספר הזה כי הכל שם מסולף.אני ממליץ לכולם בחום לקרוא.