ביקורת ספרותית על פלא מאת ר"ג' פלאסיו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 30 באוקטובר, 2018
ע"י rainbow


נכנסתי לחנות ודנה המנהלת ניגשה אמרה שלום ושאלה מה להיום?
אמרתי לה "סומכת עלייך, משהו טוב"
היא המליצה לי על כמה ספרים, ביניהם פלא.
עכשיו דמיינו אותי שוכבת בתוך כר דשא ירוק מירוק, רך, פראי;
השיער מפוזר עם המון פרחים שזורים בתוכו,שמלה ורודה כפרית
כן, תמונה קיטשית... הייתי חייבת את התפאורה הזו בשביל להגיד לכם
להמשיך לדמיין שבתוך כל סיטואציית הדיסני הזו אני אומרת את המשפט הקיטשי אבל ההו כה נכון
"הספר פלא, הוא באמת פלא", קיטש, קיטש, קיטש.
הציפורים מצייצות סביבי, הסנאים מתרוצצים והעכברים...
טוב נסחפתי עכשיו לסינדרלה
רגע של רצינות אם אפשר...
כל רעיון הספר הוא נדוש ולעוס וטחון: "קבלת השונה"
נושא שמחדירים בנו ברגע שאנחנו נכנסים לאיזשהי מסגרת חינוכית צבע עור, מום, סוג שיער, לבוש, אוכל
וכשאנחנו גדלים מתחילים עם דת, גזע ומין ופתאום השואה נכנסת והכל הופך להיות מסובך וטעון ואישי
ואז אנחנו שוכחים את השונה ומתרכזים בעצמינו והנה אוגי נכנס אל חיינו בצורה כל כך תמימה
אך יחד עם זאת מפוכחת ומודעת וזה יפייפה ומרגש ויש רגעי אמת וכנות.
ריגש אותי שהייתה התייחסות לאוליביה. פלאסיו העניקה לה קול, צבע ונפח לגמרי משלה, ייחודיים לה.
הכתיבה לאורך כל הספר הייתה נהדרת, נהניתי מכל מילה ורגע.
תוך כדי הקריאה הרגשתי שיש משהו טהור בספר, איזה ניקיון מכל המסביב ואז... אוי, אוי, אוי ואז!
הגיע "אוגי ואני" ציק... ציק... ציק... (ניסיון כושל לכתוב צליל של ציקצוק)
עכשיו קחו את תמונת הדיסני שעשיתי לכם דמיון מודרך לגביה
תעיפו את החיות ששרות איתי, תגזמו את כר הדשא הפראי, תזרקו את הפרחים, תאספו לי את השיער,
תלבישו אותי בג'ינס וחולצת I'm not your toy ותושיבו אותי על ספה במחלקת הספות באיקאה.
כן. זה מה שקורה שיוצא ספר ורואים שהוא טוב ומצליח, והוא מכניס המון כסף ורוצים לעשות עוד כסף- שזה בסדר
אבל, ויש כאן אבל גדול, לא תמיד עובד לסחוט עוד מדבר קיים לפעמים כדאי ליצור משהו חדש.
וגם אנחנו בתור הקוראים צריכים לפעמים (רק לפעמים) להישאר עם הראשונים ולא להתפתות לכל מיני המשכים
לא עם הכל זה עובד, לא לכולם זה מצליח.

ולסיכום:
"פלא" בהחלט "אוגי ואני" הרבה פחות
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלי (לפני חודשיים)
אוי זה נשמע נורא! (הדמיון המודרך ממש הכניס אותי לסיטואציה)
עצוב שזה מה שנותנים לנוער לקרוא (ספר ההמשך)
וזה באמת בעייתי כל העניין הזה שהרבה יוצרים קצת מאבדים את זה כשמגיעה ההצלחה. כמו עונות 4-5 של השמינייה, כמו העונות האחרונות של הפיג'מות... אני מבינה למה קל להתפתות להמשיך ולא לפרוש בשיא. יש לך כל-כך הרבה איך לשכנע את עצמך: המעריצים מתחננים, תוכל ליצור בנחת בלי בעיה של כסף, אם הספר הראשון כל כך דיבר ועזר לילדים אז השני רק יגדיל את זה...
אפילו יוצרי ארץ נהדרת, שיודעים דבר או שניים על הצלחה לאורך זמן - החליטו לסיים עם מערכוני אסתי וראובן בשיא. ואז החזירו אותם.
אז אין ספק שהפיתוי פה הוא מאוד גדול.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ