טל



שלום אנשים, למי שלא עניתי לו להודעות -התקלה תוקנה :-)

~חזרתי לארץ!!!~
~אל תעשו טריפל של הוט!!!~


:-)

פרטים אישיים...
אני אוהבת לקרוא (ברור הרי אני בסימניה) ולכתוב
הצבעים שאני אוהבת זה סגול,ירוק, כחול, שחור, תכלת ואדום (לא בסדר הזה או בשום סדר אחר)
אוהבת מאוד מוזיקה
כמה שאני ממש אוהבת -אבריל לאבין, דה קאב (The cab), קווין ועוד (אבל הובנה הנקודה- בעיקר רוק) אני אוהבת גם שירים של יוצרים ישראלים אבל יותר בכיוון של דברים שגדלתי איתם . לרוב אני מתחברת לאנגלית יותר.


באתר-
אני אוהבת לפרסם את מה שאני כותבת
אני כותבת ביקורות על ספרים שאני חושבת שדורשים את הביקורת שלי- אני חופרת חחחח :-)
אני מגיבה פעילה ואני מעריכה תגובות :-)
אני מחוברת מספיק זמן בשביל לראות כששולחים לי הודעות אז תרגישו חופשי לשלוח ,אני גם עונה :-)

"העוצמה הנפלאה של המילים! אני קורא לך, מכשף אותך, כדי שאוכל לכשף בה אחרים!" (אהבותיי הראשונות)

---------------------------------------
"זה רק חלק , רק פיסה מדבר כלשהו, רק חתיכה מתוך שלם , רק קטע מספר."

זה משפט שאני אמרתי אבל יש לו את אותה משמעות גם אם מישהו מפורסם היה אומר אותו, הקטע הזה למי שלא יודע את הסיפור השלם או אפילו את הקטע הבא, לא יהיה מסוגל להבין אותו בפרוש הנכון, לא ידע איך קוראים לה ,אולי אפילו לא יהיה לו או לה אכפת ,זה סתם קטע מתוך מיליון קטעים וזה נכון כי טוב זה נכון לפחות בנתיים...


---------------------------------------
החלטתי לשנות את הקטע שמוצג כאן כל כמה זמן מקווה שתאהבו, תגובות חופשי כמובן :-) -


"לא"
זה מה שהוא אמר ברגע ההוא. ראיתי את הדמעה שזלגה מעיני בדרך למטה. גם אותה הרוח לקחה ממני.
כבר לא יכולתי לראות לאן היא נעלמה אבל אז ידעתי שאני עומדת על הקצה . לא יכולתי לראות את הדרך שלי למטה . מדהים כמה שאפשר להרגיש על סף התהום באמצע העיר.
השיער שלי קם לחיים ברוח והחל להכות בפני כבר כשהגעתי אל הקצה. אני פקחתי את העיניים והשיער והרוח הכו גם בהן.
כל הדמעות יבשו וחיוך שליו תפס את מקומן. התחושה שהכל אפשרי שוב מילאה אותי והסתכלתי קדימה.
ראיתי את כל האנשים שלא כאן איתי למעלה . קטנים כמו נמלים, חסרי פנים, לא חשובים- קהל חולף. הם הלכו לשם ולפה ואז חזרו על הכל. הפסקתי להסתכל עליהם הסתכלתי רק עלייך .
עמדתי ממש הקצה וידעתי שאתה כל כך קרוב במרחק של צעד אחד.
הדחף לעצום עיניים התנגש בדחף שלא להפסיק להביט בך. היית כל כך קרוב כמעט הייתי שלך.
לנגד עיניי היו הכנפיים הלבנות ללא רבב פרושות . העיניים בצבע חום שוקולד שהזמינו אותי לבוא. החיוך שגרם לי לשכוח את כל העולם. חייכתי כמו בכל פעם שראיתי אותך.
תמיד גרמת לי לחייך כשחשבתי עלייך. זכרתי את המגע של ידך על גבי כשעטפת אותי בחיבוק ורציתי יותר. רציתי שתביט בי ושתחשוב עליי כמו שאני חושבת עלייך.
תמיד היה לך מבט שלא ידעתי לפענח. רציתי את הרגע שבו אני אסתכל עלייך ואתה עליי ואז תדע ואני אפסיק לפחד. הייתי מוכנה ליפול אל התהום אם אתה תיפול איתי והושטתי יד קדימה. רק סנטימטרים הפרידו בננו.
ואז הושלכתי לאחור . זה היה מאוחר מדי.
ידיים תפסו אותי ומשכו אותי . רציתי לצעוק אבל לא יכולתי . נאבקתי להשתחרר. התעוותי, קפצתי , התפתלתי והכיתי את האוויר בחוזקה , אבל הוא היה חזק מדי. הוא גבר עליי. הוא קבע בטון תקיף "לא!" ולקח אותי חזרה אל המקום המקולל הזה.
הדמעות חזרו ואז הבנתי שאני שלך. כל חיבוק , כל מבט וכל מילה שהייתה בין שנינו נראת כמו חלום רחוק . כי שום דבר טוב מדי לא יכול להיות אמיתי.
בעוד אני נמשכת לאחור ראיתי וחרטתי בזיכרוני את הכנפיים הלבנות, את החיוך שלך, את העיניים החומות המביטות למעל ועפות כשאחרת בזרועותייך .




---------------------------------------

עדכון מאוחר:
אני אוהבת את האתר ואני ממש משתדלת להיות פעילה גם כשאני עמוסה מכל השטות הזאת שנקראת לימודים וגם החיים האישיים שלי אבל הנה אני פה . אני משתדלת לענות להודעות תשלחו חופשי :-)

תודה אנשים :-)



» דירגה 76 ספרים
» כתבה 33 ביקורות
» יש ברשותה 49 ספרים
» מוכרת 3 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 6 שנים ו-6 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני שנה ו-2 חודשים
» קיבלה 238 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של טל

» מדף הספרים (4 מתוך 49)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 33 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה, אני לא בטוחה מה בדיוק בי גרם לי לחשוב ככה ,ובכל זאת אני מחזיקה בדעה הזאת. אני מעדיפה להחשיב את... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-1 חודשים


לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנון... אז קראתי את הספר שאיזה משוגע טען שהוא הסיבה לרצוח את ג'ון לנון אבל מי שלא קרא ושמע עליו כנר... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-2 חודשים


הו עיר של מלאכים נופלים הגיע בזמן לטקס הגדול...לא...הקטן.. אהה...הטקסי! איזה טקס? מה יש לבחורה הזאת? זה טקס הפרסים לדמויות/תוכ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-3 חודשים


אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז מה אם יש לי את כמות הבגריות המקסימלית שיכולה להיות בשבוע וחצי הזה. אני חייכתי כי זה היה שבוע הס... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-3 חודשים


אז סיימתי קצת לפני מתכונת בכימיה את הסדרה הזאת. אחרי שקיבלתי את הספר במתנה בספטמבר וגררתי את הקריאה שלו במשך 7 חודשים -סיי... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-4 חודשים


"גאווה ודעה קדומה" זה ספר שלא חשבתי שאני אוהב עד כדי כך. רומן מהידועים ביותר בעולם עם מאות עיבודים לקולנוע והצגות תאטרון ו... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-5 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

מה קורה כשאדם מגיע לקצה? השאלה הזאת רדפה אותי. ימים. שנים. מחשבות. מחשבות, מחשבות... כמה אפשר? אלוהים, כמה אפשר? כמה?! וגילית... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-11 חודשים


הכרתי את בעלי כשהייתי בת 18. אהבה ממבט ראשון בין שני אנשים שעל הנייר הם הכי שונים בעולם. נתנו לנו חודש לכל היותר. בגיל 21 נשאנ... המשך לקרוא
45 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים


הרבה זמן לא חוויתי סבל קריאתי שכזה. הפרקים כל כך לעוסים ומרדימים עד כדי כך שאתה מחייב את עצמך לעשות הפסקה , זה בלתי נסבל. ה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים


המצב שלי בכיתה ט' לא היה טוב. הרגשתי שחברות שלי עוזבות אותי, מתרחקות ממני אלפי שנות אור. הגעתי אל החופש הגדול אחרי שלא דיבר... המשך לקרוא
48 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים


הפעם הראשונה שבה הבנתי עד כמה אני נמוכה הייתה בכיתה ד'. אולי זה קשור לעובדה שנכנסנו לגיל-המגעיל, ואולי פשוט כי התחלתי ללכת ... המשך לקרוא
78 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים


בני אדם הם יצורים אכזריים. מכונות הרג משומנות וחסרות רחמים, שחושבות על עצמן וקצת מעבר. אנחנו משתעממים מהנורמאליות הנוחה ו... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-1 חודשים


מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני שנתיים ו-4 חודשים
» תודה לך נופר (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-5 חודשים
» רק שאלתי למה (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-8 חודשים
» התענוג כולו שלי :-) (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-9 חודשים
» הו בהצלחה! (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-9 חודשים
» תהליכים ארוכים קצת (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-9 חודשים
» ראיתי מספיק (סיפור שכתבתי)
לפני שנתיים ו-10 חודשים
» תודה :-) (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני 3 שנים ו-3 חודשים
» תודה? (נפילה / לורן קייט)
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

אני עוצרת ושואלת רק את עצמי -למה?
אני לא יודעת מה הסיבה שאני עןשה את זה אני כנראה התמכרתי.
אני זוכרת את היום שהבנתי שהתאהבתי. אני מצאתי עצמי מסתכלת אל עיניו בלי שום סיבה.
תמיד חייכתי . הוא ידע מה הרגשתי . הוא לא ידע שהוא הופיע בחלומותיי . תמיד אמרתי כן...אבל
תמיד התעוררתי לעולם שבו לא נשאלה השאלה. אני הייתי עצובה כל כך כשגיליתי שאחרת זכתה לשאלה שלי. היא זו שאמרה כן.
אז בא אחר , זה שאמר כן בלי שאלה, שלא נתן לי לחמוק.
הוא לא הופיע בחלומותיי -הוא רק כאן, הכל פשוט, מובן .
מחשבותיו ורצונותיו לי ...אך אני עוד משוטטת בינות מחשבות סוררות, מדוע הן עוד נודדות להן?
בראשי אהובי עוד מרחף. מככב בדימיונות שאינם פוסקים.
אני יודעת שהוא אינו שלי ,גם לא יהיה.
והוא ,הוא שנתן לי את ליבו על מגש של כסף.
הראש לא עוזב וגם לא הלב כי אין להכחיש שאין אני אותו אדם .
נותרתי רק קליפה ובידי אני מעוותת ,מענה ליבו של אחר . רק להנאה .
כי הוא לא ידע, הוא לא ידע שליבי שייך לאחר .
כי הוא לא יודע, גם לא ידע כי אין אהבה כה קלה ,מבינה -זו לא אהבה,זה שימוש.
אני יודעת מה אני עושה. אני יודעת שזה לא תקין, זה לא נכון.
אני תמיד עושה את זה .
אהבתי במימד אחד ואני באחר . אני מקלקלת אותם- את האחרים , מאלפת אותם, מכניעה אותם.
בסוף זה תמיד אותו דבר. אני רק שאלתי "למה?" אל הקליפה הריקה.
נכתב לפני שנתיים ו-5 חודשים
סיפרתי לך סיפור דמיוני על אנשים עצובים.
בסיפור הייתה נערה שחיה את החיים כפי שרצתה. היא אמרה את כל העולה על רוחה לומר, הכל התקבל באהבה, בהומור ובהבנה. היא לא אהבה לשקר . היא לא האמינה שצריך כי לא הייתה לה סיבה. דעותיה התקבלו והיו שהסכימו ,היו שהתנגדו אך לא שללו כי היא ידעה דבר. היא אמינה שחיוך יכול לעזור לכולם. קשה להאמין בזה לפעמים. היא נהגה לומר את שחשבה גם כשלפני שסיימה לחשוב. לפעמים היא משעשעת מאוד.
היא התחילה לכאוב . לא ידעה מדוע ולמה.
כשהאוויר התחיל לחמוק , היא סיפרה בדיחות יפות לעצמה. אמרה ששלט אין כניסה נתקע לה בגרון בטעות. אמרה לפעמים שמילים החליטו להוציא אוויר ולפנות מקום. היא הייתה הולכת הצידה מסתירה את אותן נשימות שאבדו.
היא הסתירה חיים שלמים מאנשים- היא לא סיפרה הרבה, זה לא לשקר אמרה, זה לא אותו דבר . היא לא אמרה גם דברים אחרים כי מחשבותיה נדדו אל שתיקה. לפעמים נזכרה איך חיה פעם ותהתה איך חייה נראו.
היא הסתכלה במראה חושבת מחשבות והיא לא משקרת כי הייתה לה סיבה. היא אמרה לעצמה שהכל עצוב ,החיים די רעים. היא הסתכלה במראה ועווית של גועל הייתה עוברת לאותו הרגע בפניה.
היא אהבה לראות את המראה אחרי המקלחת החמה כשאדי המים הנפלאים מטשטשים את הדמות הניצבת מול הזכוכית והברזל הקרים. שם ישנה דמות בצבעים טבעיים עשויה עננים. הענן השחור נראה שמח כמו נלקח מהתוכנית ילדים. אז היא הייתה מחייכת . היא אומרת לעצמה שהענן אמיתי והוא שמתבונן בסיפור הדמיוני על אנשים עצובים.
נכתב לפני שנתיים ו-9 חודשים
אני מכירה את כל הדוגמאות של המדרכות ברחובות הסמוכים. אפילו לצייר אותן אני יכולה.
אני עוד חושבת לפעמים, רק לפעמים. כי אם אני חושבת יותר אני מתחילה להיזכר.
אני לא רוצה להיזכר כי כשאני נזכרת הדבר הזה תמיד קורה. הפנים שלי הופכות לאדומות והנשימה שלי נעשת קצרה והחיוך שלי נקצר . העולם נעשה מעורפל ולח ולדבר כבר אין יותר טעם.
אז אני מרשה לעצמי לחשוב רק לפעמים.ברוב הימים יש לי את החיוך שלי כי הוא פשוט שם-
כי אני לא חושבת, לא באמת. יש את העניים שלי , הן מסתכלות אל תוך הנשמה כשאני רוצה,
אבל נמאס לי מזה. אני לא רוצה לראות עוד נשמות.
העיניים שלי מסתכלות הרבה למטה.
אני מכירה את כל הדוגמאות של המדרכות ברחובות הסמוכים. אפילו לצייר אותן אני יכולה.

שנה אזרחית טובה לכולם
וצום קל
נכתב לפני שנתיים ו-9 חודשים
אמא אמרת שתמיד הייתי מי שאני.
כשהילדים בגן בזו לי וקראו לי בשמות
אני זוכרת שאמרת לי שהם עושים את זה כי הם לא יודעים מי אני.
אז הייתי מתאפקת ולוקחת נשימה.
כשלעגו לי חייכתי וצחקתי איתם, כי רציתי להיות שייכת ואם אם כולם צוחקים על משהו למה שאני לא?
אחר כך הם הפסיקו לצחוק . הם התחילו ללחוש הערות מרושעות . רק באוזניים שלי.
אני אמרתי להם שהם יכולים להיות קצת יותר מנומסים מזה- כי כשהיינו קטנים לימדו אותנו נימוסים.
אני זוכרת שניסיתי לרקוד ודחפו אותי.
אני זוכרת שניסיתי לצחוק וחטפתי סטירה.
אני זוכרת שניסיתי לחייך וקיבלתי פרצופים חמוצים.
אני זוכרת שבכיתי והם הלכו לדרכם.
אני לא הבנתי למה , למה הם עושים את זה? אבל אני שתקתי להם וישבתי לבדי בפינה.
אז אמא אמרה שאני ילדה טובה . אני זוכרת שהיא אמרה לי לנסות יותר, אבל מה?

אני עברתי את השנים ההן. אני כבר לא ילדה.
הנערים והנערות תמיד קוראים לי בשמי.
הם כולם גדלו והם מכירים אותי או לפחות חושבים ככה.
אני כבר לא מתאפקת . אני אומרת הכל .
כשקוראים לי בשמי אני מחייכת אבל החיוך מזויף כי לא באמת רציתי להיות אחת מהם, למה לי?
אחר כך בא מישהו חדש . הוא התחיל לומר דברים יפים כל כך. רק לאוזניי.
אני אמרתי לו דברים מרושעים- כי גדלתי וזנחתי את הנימוסים שלי.
הוא ניסה לרקוד איתי ואני דחפתי אותו.
הוא ניסה לגרום לי לצחוק והחטפתי לו סטירה.
הוא ניסה לגרום לי לחייך וקיבל פרצוף חמוץ.
אני בכיתי כשהוא הלך לדרכו.
אני לא הבנתי למה, למה עשיתי את זה? אבל אני הדפתי אותו ונשארתי לבד.
רואה אמא? תמיד אהיה מי שאני.
נכתב לפני שנתיים ו-10 חודשים
סליחה,
רק רציתי להתקרב ולבקש את מחילתך
אני יודעת שזה יהיה קשה אבל אנא סלחי לי.
אני מודעת לדברים האיומים שעוללתי לך
אני מודעת לכאב שגרמתי לך
כל דמעה ודמעה שהזלת חרצה בי תלמים
רגשות האשמה ,
הן אוכלות אותי.
ואת ,את לא מסוגלת לסלוח.

את צודקת , זה לא מגיע לי.
הסליחה שלך.
פשעתי,
חטאתי,
הדחקתי אותך.
במשך שנים עשיתי לך עוול שלא יתואר.

אבל את לא רואה שהשתנתי?
אני עדיין משתנה,
אני כבר לא לועגת לך,
כי את יכולה להיות מדהימה.
אני כבר לא מכאיבה לך,
כי את כל כך יותר יפה בלי הכאב.
אני כבר לא שונאת אותך,
כי יש בך הרבה מה לאהוב.
לעולם לא אספר לך שאת מושלמת,
כי אני כבר לא שקרנית.

למה את לא מדברת?
למה אינך סולחת?
את לא שומרת טינה לאחרים.
אני יודעת,את סולחת לכולם.

אני גרועה מהם,
אני לא הרפיתי,
אני המשכתי
עיניתי אותך עד שנשמך כאבה.
אני איומה,
אבל איך את יכולה לחייך ולסלוח לכולם
כשאת לא מסוגלת לסלוח לעצמך.


גמר חתימה טובה וצום קל כולם
נכתב לפני 3 שנים
אני לא זוכרת מתי הבנתי שאין לי סיבה, אני רק יודעת שבעצם ידעתי את זה תמיד.
כשנולדתי הייתה לי מן מסכה שחבשו לי. אני זוכרת את המחסום על הפה, אני זוכרת את הקירות המאיימים.
הם קשרו את ידי וכבלו את רגלי . הייתי לכודה .
זה כואב לי. כואב לי להסתכל על מי שמחזירה לי מבט מהמראה השבורה.
אז קרעתי את הכבלים הקושרים והורדתי את המחסום . יצאתי מכלאי ונשמתי את האוויר המתוק. ידעתי שאני שייכת אליו. שאיני אלא פיסה של היקום –נועדתי להיות נפש חופשיה.
אז הם חזרו ורצתי אל כלאי והחזקתי בכבלים כדי שיראו כקושרים אותי והחזרתי את המחסום בצורה עקומה ועטיתי מחדש את המסכה התקולה.
הם הביטו ישר אליי במבט נגעל ומבויש. אני רציתי לירוק את במחסום ולומר להם שהם צריכים להסתכל במבטים האלו על עצמם. רציתי לקום ולהכות אותם, לחנוק אותם ,כל דבר.
אבל לא משתי ממקומי והשפלתי מבט וכשהלכו הנחתי לכבלים והוצאתי את המחסום.
זה כואב לי. כואב לי להסתכל על מי שמחזירה לי מבט מהמראה השבורה.
נכתב לפני 3 שנים ו-1 חודשים
למי שלא קרא את פרקים 1-8 -
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=310716#noteId_310716" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=310716#noteId_310716
------------------------------------------

רציתי רק להרפות. המסע בזמן עירבל את ראשי מרוב תמונות, מקומות, אנשים ועוד דברים שלא רציתי לראות. הפעם פשוט לא התמקדתי בדבר.
לא היה לי גוף ,אבל אילו היה, כל השרירים שלי בוודאי היו רפויים. חשבתי על כך שזו הפעם האחרונה שאוכל לעשות את זה- מסע בזמן.
כל אדם שהיה אומר לי שהוא נסע בזמן לפני כל זה, הייתי אומר לו שהוא משוגע או לכל הפחות מדמיין דברים.
רציתי לנסות לעבור את זה בצורה הכי פחות מייסרת שאפשר. לא להתמקד מסתבר מפחית את כאב הראש .
ככה הייתי קצת יותר מאופס כשהגעתי לאותו שיעור של מר לינגרם שחוויתי כבר בפעם השלישית. נראה לי שבכל שלוש הפעמים לא טרחתי להקשיב באמת.
עכשיו אחרי שהייתי בעתיד כולם נראו לי קטנים להחריד. מלבד כמה פיהוקים שהדבקתי בהם את שאר הכיתה או להפך השיעור היה בדיוק אותו הדבר. באמצעו אני כבר שוטטתי במחשבות עד שעיני נתקלו בהבזק זהוב מהרחוב שנשקף מחלון הכיתה. גם מהמרחק ידעתי שזו היא.
השמלה הצהובה שנצצה מעט באור שמש הבוקר , השיער בגוון המעט כהה יותר ,הגינונים הרציניים, אפילו את העיניים הכחולות. עקבתי אחרי המראה המוכר להחריד של גבירת הזמן בעודה מחייכת ונעלמת בסמטת הרחוב.
שמחתי בליבי שזה הסתיים אבל הייתי גם קצת עצוב.
אני חשבתי שאהיה מאושר לפתור את כל הבעיות בנסיעה האחרונה אבל הייתה תחושת ריקנות שנלוותה לאותה שמחה. היה בי את החלק שהתגעגע לכוח הזה בידיים שלי.
חשבתי אז יותר מתמיד איך למנוע מדברים להשתבש. עכשיו כשהמטרה להיות שוב עם רונה איננה הפתרון נראה פשוט להפליא.
אחרי השיעור הלכתי לארונית שלי ופגשתי שוב את ליאו. הוא מסתבר יצא אחרי מהכיתה אבל אני הלכתי בלי לשמוע אותו.
"היי , אתה בסדר? לא דיברת כ-ל השיעור ואתה מתעלם ממני" באומרו זאת הוא החווה בידיו בתנועות משונות מול הפרצוף שלי בשביל לעורר את תשומת הלב שלי. אי אפשר לומר שהוא לא הצליח.
"כן" אמרתי קצרות ופתחתי את הלוקר עם צירוף המספרים הטיפשי וחסר החשיבות.
"מה זמן עושה לבן אדם" הייתה המחשבה שעברה לי בראש וגרמה לי לגחך. רק אחרי שליאו אמר "מה?" בפעם השנייה הבנתי שחשבתי בקול רם.
"לא משנה, אני לא בא הערב דרך אגב" הוצאתי את הספרים וסגרתי את הארונית. ליאו נתן בי מבט משונה- חשדני ומבולבל .
"נו באמת.. עוד פעם אתה מייבש אותי?" אני מניח שלא הגעתי אז לכמה מסיבות. הסתכלתי לרגע על ליאו וכבשתי את הדחף שלי לתת לו אגרוף בפרצוף. הרגשתי שזה לא מוצדק שהוא מתלונן- 'למה אמנע ממך לעשות טעויות? ,אני גם אמשש את החברה שלך ואחר כך אתלונן למה באמת אתה לא בא איתי למסיבה' רק בקושי הצלחתי .
הוא ראה על הפרצוף שלי שעובר עליי משהו והניח לי. הוא אפילו לא שאל למה. זה הזכיר לי שוב למה אנחנו חברים טובים כל כך. הוא סיפר לי שוב את אותן הבדיחות וגיליתי שבפעם השלישית אולי אחת הייתה עדיין מצחיקה אבל צחקתי מאיזה ארבע או שלוש. ליאו הזה לא עשה כלום בכל זאת. עדיין. כנראה שלא יעשה אבל למרות הכל הוא נראה די מרוגז על ההתנהגות שלי כלפיו.
הלכתי הביתה לבד אחרי בית הספר ואפילו הכנתי שיעורים. מה שלא עשיתי בפעמיים הראשונות.
פתאום כשלא היה לי עוד הזדמנויות לשנות משהו היה לי זמן לחשוב. ואז עלתה בי השאלה 'למה דווקא אני?', כלומר, למה מכל מי שגבירת הזמן יכלה לפנות אליהם היא פנתה דווקא אליי? אני בסך הכל די נורמלי. החיים שלי אפילו לא מעניינים במיוחד. אולי יש עוד אנשים כמוני? אנשים שגבירת הזמן נתנה להם את הצ'אנס לתקן טעויות קטנות בחיים שלהם . הנחתי שגם אם יש עוד כנראה שאין הרבה. הרבה היו אומרים משהו. מישהו אחר היה מנסה לברר את זה. אני לא ניסיתי .
אני סקרן לגלות כל כך הרבה דברים אבל אני אף פעם לא באמת מטריח את עצמי ובודק.
אולי הייתי צריך לבדוק. אני רואה שוב את ערימת הבגדים הבהירים שהכנתי לעצמי ומכניס את הבגדים חזרה למקומם בארון ולא מוציא אחרים. באותו הרגע מבעד לחלון ראיתי אותה שוב. היא ישבה לה על ספסל ממש מתחת לחלון שלי. עכשיו אני תוהה ממתי בכלל היה שם ספסל, אבל זה כבר לא משנה.
המראה שלה כבר מתחיל לרדוף אותי. השיער הזהוב הארוך שבוהק כמעט כמו השמש, השמלה הצהובה הארוכה עם השרוולים הארוכים- שבוודאות לא מתאימה למזג האוויר של היום.
נראה שהיא רק יושבת שם ומסתכלת על ביתי. נדמה שהיא מחכה למשהו . הסבתי את מבטי אל צג המחשב . כשחזרתי להביט למרבה הפלא היא עוד הייתה שם. היא עמדה והסתכלה עליי במבט משונה שלא ראיתי אותה עוטה לפני כן אך בכל זאת היה בו משהו מוכר להדהים. היא חייכה אבל לא את החיוך המרוצה חסר השיניים. זה היה חיוך רחב שחשף שתי שורות של שיניים לבנות ונדמה שניצוץ חלף בעיניה הכחולות בעוצמה שראיתי מהקומה השנייה של הבית.
אני לא בטוח מדוע אבל המבט העביר בי רעד . אני לא הייתי בטוח שאני מפחד מהגבירה אבל באותו הרגע ידעתי שהעובדה שהיא עוד שם לא יכולה להיות מבשרת טובות. הגפתי את התריסים ונתתי לחדרי לשקוע בחשכה .

----חלק 10 -----

מעולם לא הרגשתי יותר חסר אונים מאשר באותו הלילה.
שכבתי על מיטתי בפישוט איברים עד כמעט שלוש לפנות בוקר. לא הלכתי למסיבה או לשום מקום אחר. רק שמעתי במעומעם שיש חיים בבית. חשבתי על ללכת לישון אבל לא הייתי מסוגל.
בשעה הזאת הבית היה דומם. כשנכנסתי הביתה לא הסתכלתי לשום מקום. אפילו לא עניתי לאמי לשום שאלה בדרך לחדרי. הבית היה שקט מאוד גם בצהריים ובערב. קמתי ויצאתי מהחדר.
אני זוכר שהייתי קטן אהבתי להתעורר בשעות הלילה כשהכל שקט ולשוטט בבית.
דברים נראים אחרת בשעות האלה. קולה של הרוח הנושבת בחוץ ,קול הפגיעה הקל של ענף עץ הלימון שבחצר על זגוגית החלון במסדרון ,והנחירות של אבא מכיוון חדר השינה של הוריי. כל הקולות שאומרים שאני בבית. השטיח במסדרון מעמעם את צעדיי ומאפשר לי להגיע בשקט אל המדרגות.
המדרגות בדרך כלל חורקות וזזות מעט. כבר שנים שאבא שלי אומר שהוא יסדר את זה אבל הוא לא מגיע לזה . הוא טוען שאנחנו מעסיקים אותו יותר מדי אבל כשהלכתי הן לפתע היו לגמרי יציבות, אפילו לא קול חריקה קטן.
הסתכלתי על הקיר הלבן הבתול שלצד המדרגות כששמעתי את הקול החלש מכיוון המטבח. הלכתי לכיוון הצליל שבקע ממכשיר הפלאפון שלי שהשארתי מחובר למטען.

על מסך הפלאפון הופיעה שוב שההודעה התקבלה ממספר לא מזוהה אבל ידעתי שזו גבירת הזמן עוד לפני שהבטתי בתוכן ההודעה.
"העסקה הושלמה,
בזאת נגמרים שירותיה של גבירת הזמן."
היה המשך שנראה כמו הרשימות האלה שמופיעות אחרי קניית מוצר באינטרנט. קיוויתי שלא עשיתי נזק לחשבון הבנק של ההורים שלי. מכל הדברים מזה פחדתי.
אני חושב שלא היה לי מושג, אבל אני לא בטוח לחלוטין.
נזכרתי במעורפל שהיה כתוב שזה שירות בתשלום או לפחות שהיה כתוב שם משהו על מחיר.

משום מה לא עליתי חזרה לחדר. רק ישבתי על כיסא במטבח ובהיתי בל מיני פינות בקומה הראשונה.
הסתכלתי על זיגוג החלון הרשלני עם החורים וטיפות הסיליקון שהתמצקו כבר על פני הקיר.
בהיתי בארון התבלינים המלוכלך של אמא ומשם העיניים שלי קפצו על מעמד הכלים .
על המעמד אחרי כל ארוחה אמא הייתה מניחה לייבוש את הכלים מהארוחה.
לקח רגע עד שבאמת הסתכלתי והתחלתי להבחין בדברים המשונים.
קודם ראיתי שמונחות שם רק שתי צלחות . אני יודע שאני לא ירדתי לארוחת הערב אבל לאף אחד אחר מבני משפחתי לא הייתה סיבה לא להגיע. לפתע שמתי לב שהטלוויזיה בסלון כבויה למרות שאנה תמיד רואה טלוויזיה עד מאוחר ושוכחת לכבות אותה. הספל האדום שלה לא נמצא על מעמד הכלים.
אני רצתי במדרגות למעלה ופתחתי את דלת החדר השכן לחדרי. החדר של אנה. אני מצאתי חדר עם כלים וצעצועים ישנים שמצחין מאבק. שום זכר למחשב השחור עם המדבקות השונות, למיטה הקטנה ולקירות המפוספסים בכחול ואדום. אף לא עקבה של הילדה עם השיער הזהוב שהעירה אותי בכל בוקר בדגדוגים.
אני לא הבנתי מה קרה לחדר והיכן אנה עד ששמעתי את קול הצחקוק הביישני של אחותי הקטנה.
הבעיה היא שהקול הגיע ממחוץ לבית .
אני דהרתי במדרגות ויצאתי במהירות שיא מדלת הכניסה. אני חיפשתי אותה במבטי עד שקלטתי באור הקלוש של לפני זריחת החמה קווי מתאר של ילדה רצה אל בין הבתים השכנים. אני רצתי אחריה עד שראיתי לאן היא רצה, או יותר נכון אל מי. במרחק של קצת יותר משלושה מטרים רגלי נטעו באדמה כשעיניה של גבירת הזמן לכדו את עיני. אנה הקטנה רצה אל מאחורי הגבירה בלי להביט לאחור. רציתי לצעוק לה לחזור לפה אך לא הייתי מסוגל. היה כמו מחסום בלתי נראה על פי .הילדה נעלמה. גבירת הזמן התקרבה עד שהפריד בינינו מרחק של פחות מחצי מטר.
"הו רומן, אין מתנות חינם, לכל דבר יש מחיר". היא נעלמה בלי לומר שלום.
יכולתי לראות שהיא מחייכת חיוך מאושר מקצה אל קצה. מקרוב ראיתי את הניצוץ בעיניים הכחולות , את החיוך המוכר שראיתי בכל בוקר ולראשונה לא מילא אותי בתחושה נפלאה אלא הפך לדקירה של אשמה וחרטה עמוקה. כל שיכולתי לעשות הוא לעמוד שם ברחוב בלי נוע כשהיא מתרחקת ונעלמת באותה העת שזורחת השמש . לאחר שהתפוגגה המשפט שניסיתי לומר לה נפלט מפי שוב ושוב כשרגלי כושלות ואני נופל מתייפח על המדרכה "בבקשה אל תלכי, אנה לא" .


נכתב לפני 3 שנים ו-1 חודשים
למי שלא קרא/ זוכר-
פרקים 1-7
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=304876#noteId_304876" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=304876#noteId_304876" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=304876#noteId_304876" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=304876#noteId_304876
----------------------------------------------

היום הזה היה היום השני הכי גרוע בחיי.
קמתי כמו זומבי. אנה מסתבר כבר לא מעירה אותי בבוקר,טוב זה לא מדויק. עכשיו היא לא באה לחדר שלי ,אבל בדקה שהשעון המעורר שלי מצלצל תמיד מעיר אותי משהו אחר.
כל בוקר מאז שקנו לאנה את הגיטרה החשמלית שלה, בשעה שבע בבוקר בדיוק, היא מחברת את הגיטרה למגבר ,ואת האקורד הראשון היא מנגנת תמיד על העוצמה הגבוהה ביותר.
גם אם אתה יודע שזה מגיע זאת דרך נוראית לקום בבוקר. אבל זה הדבר החיובי ביותר ביום הזה.
קמתי, דחפתי כמה ספרים ומחברות לתיק , התלבשתי במשהו מהארון- אפילו לא הקדשתי לזה מחשבה.
חטפתי תפוח מהקערה שבמטבח ויצאתי מהבית.
בראש שלי רצו מלא תוכניות אפשריות מה לעשות עם הנסיעה האחרונה , כמו שעשיתי כל הזמן ע שנרדמתי בלילה הקודם, אבל חוט המחשבה שלי נקטע כשפגע לי משהו בעורף.
הנחתי יד על העורף מתוך אינסטיקט ,הסתובבתי לאחור וראיתי תפוח אדום קטן נח על צידו על שטיח הכניסה .
הרמתי את הראש וכבר מהנעליים אישרתי מי זה שזרק את התפוח.
"אנה, לאן נעלמה האהבה?" אמרתי בנימה הצינית שלי כשאחותי הקטנה פלבלה בעיניה. בזמן התנועה המזלזלת בעיניה הכחולות חלף ניצוץ . היא קפצה קדימה ושיערה הזהוב עם הפסים הכחולים והאדומים נראה בשמש כמו חוטי זהב בהן שזורים אבני חן. המראה הבזיק במוחי לרגע וגרם לי לגחך.
בהתחשב בסיטואציה, מעיניה של אנה, אולי באמת הגיע לי לקבל את המכה ההיא.
היא פשוט התחילה ללכת ואמרה אחרי דקה או שתיים בלי להסב את הראש לאחור "בוא כבר".
אני בטוח שהמבט שלי היה מאוד מזלזל אבל אנה לא ממש ראתה אותו. היא נהגה בימים אלו לראות "רק מה שאני צריכה לראות". פעם היא אמרה לי שזה חשוב עדיין לא הבנתי אותה.
הרגשתי את הכובד של המכשיר הנייד שבכיסי. עדיין לא הגעתי להחלטה אחרי הכול.
הגעתי לבית הספר מלא הרהורים ולקח לי זמן לקלוט שמישהו פונה אליי.
"היי...אחי?" אמר בחור אחד והעביר יד הלוך ושוב מול פני עד שהעפתי אותה. הייתי צריך להתרכז כדי לזהות אותו. זה היה ליאו.
כמו שאפשר היה לצפות הוא השתנה בשנים האחרונות. הוא הסתפר לתספורת של בן אדם, התאמן קצת ואפילו גידל זיפים. קצת שונה מהחבר ששקל לעשות ראסטות מהשיער הפרוע שלו רק כדי שיהיה מסודר יותר בלי להתאמץ ונהג לתופף על הצמיגים בבטן –אבל אני חייב לציין שהוא ניגן לא רע.
הוא עדיין נהג ללבוש חולצות עם כיתובים משונים – הפעם זאת הייתה חולצה כחולה שאמרה "קנגורואים שולטים!".
אני זוכר שאמרתי לו שלום ונתתי לו כיף- כזה שאני לא זוכר שהייתי נוהג לתת.
המשכתי ללכת איתו אל תוך בית הספר ואז קרה דבר מוזר.
"היי, רומן, מה המצב?" אמר בחור אחד והמשיך ללכת.
"היי " אמרו חבורה של בנות כשעברנו על ידן.
עוד אחד שבא לתת לי כיף.
כמה בנות שחיבקו אותי לשלום והמשיכו לכיתה אחרת.
לא זכרתי את שמות המשפחה של רובם אבל גיליתי שלכל כיוון שאני מסתכל אומרים לי שלום, היי ומה קורה. זה לא שהייתי דחוי או משהו אבל לא ממש במרכז. עכשיו לא ראיתי אדם אחד שלא ידע מי אני.
ליאו עזב אותי באיזה שלב כדי ללכת לארונית שלו . הלכתי אל הארונית שלי והוצאתי את הספרים לשיעור הראשון. לקחתי אותם ורצתי אל הכיתה במרחק שתי מסדרונות. 'הארונית שלי במקום נורא לא... אסטרטגי' חשבתי לי .
בדרך ראיתי את ליאו מדבר עם מישהי.לא ראיתי מי זו, ראיתי רק שיער ארוך, חולצה ירוקה וחצאית שחורה בחטף, אבל הוא בהחלט התחיל איתה ולפי המבט שלו זה גם הצליח. חלפתי על פני השניים במסדרון בלי לתת מבט מיותר.
החלקתי , כמעט נפלתי והחזקתי בקצה שולחן המורה, אל תוך הכיתה דקה או שתיים לפני שהצלצול הכה לי בעור התוף. לפעמים אני לא בטוח אם אני שומע ממש טוב או שהצלצול פשוט חזק מדי. תמיד שמתי ידיים על האוזניים בכל מקרה.
אחרי שיחה סתמית עם כמה מהתלמידים שלומדים איתי בשיעור שהם כנראה חברים שלי המורה נכנס לכיתה.
התיישבתי בכיסא וקיללתי בלב את העובדה שליאו ורונה לא לומדים איתי בשיעור הזה. לא יזיק לי דברים מוכרים יותר. אחרי דקה או שתיים של השיעור המבט שלי כבר נדד מהמורה לכל כיוון. בחנתי את השטויות שהיו תלויות על הקירות, את התלמידים שישבו בשורות שלפני ואפילו הסתכלתי על עצמי במראה שאחת הבנות בשורה השנייה הוציאה מהתיק.
המראה שלי עדיין הרגיש מוזר, לא במקום... לא בזמן הנכון.
שאר השיעור חלף בעוד ניסיונות להיזכר בשמות של כולם ושירבוטים חסרי משמעות במחברת .
עכשיו אני אפילו לא זוכר איזה שיעור זה היה בכלל. לא שזה משנה.
היה שיעור נוסף שבו ריחפתי ורק באמצע השיעור התחלתי לשים לב למשהו. זה לא היה החומר.
זאת הייתה לא אחרת מאשר ג'וניפר שנכנסה בדלת. היא נראתה נורא. אני יודע שזה דבר מגעיל לומר על בחורה אבל היא התכערה עם השנים. היא עדיין הייתה לבושה בבגדים שחושפים הרבה יותר מדי עור, השיער שלה צבוע בבלונד בוהק יותר שלא הולם אותה בכלל וראו עליה כמה שהיא מעשנת - אני חושב שאפילו השקיות של העיניים שלה קיבלו צבע אפור כהה וזה לא היה איפור.
היא נכנסה להודיע הודעה ולפני שהיא פתחה את הפה המורה כבר הספיק לגעור עליה כמה שהבגדים שלה מפרים את קוד הלבוש בבית הספר. מהחטיבה כולנו יודעים שקוד הלבוש הוא כלום. חוץ מלבוא ערומים יכולת לעשות כמעט הכל וזה יגמר רק בכמה הערות של מורה כזה או אחר.
היא באה להודיע שהשעה הבאה ,שיעור אנגלית, התבטל לכולם חוץ מכיתה אחת- שלי.
היא רק אמרה את זה וכבר היו לאנשים תוכניות ובמקרה של מי שלומד איתי- טענות לשיעור הזה.
לא היה לי כל כך משנה. רק חיכיתי לאחד משני דברים . הדבר הראשון אצליח לחשוב על תוכנית טובה איך לתקן את הבעיות האלה בנסיעה אחת בלי להפסיד את מה שיש לי בזמן הזה ,הדבר השני היה רונה.
גיליתי באותם השיעורים שאני חושב עליה הרבה. בעצם המון. ניסיתי לגעת בזיכרונות של השנים האלו והיא כיכבה בהם. לכל מקום שהסתכלתי חשבתי עליה. בשיחה עם אנשים כמעט תמיד היא עלתה באיזה צורה- בשיחה או בראש שלי. זה היה יותר מהקשר עם ג'וניפר בכל כך הרבה שאני אפילו לא יכול להתחיל להסביר.
השיעור הזדחל ונגמר ואני הלכתי אל המורה לבקש שתבטל את השיעור. הייתי טוב בשכנוע, אני חושב לפחות. אחרי שיחה איתי היא הסכימה שאין צורך בשיעור הזה והלכה למזכירות להודיע על הביטול ברגע האחרון.
כך זכיתי בשיעור חופשי ובכמה כיפים ותודות מאנשים אקראיים. הלכתי לחפש את רונה . רציתי להתנצל על מה שקרה ביום בקודם. בראשי הרצתי תרחישים שונים של התנצלויות עד שהגעתי לאחד מספק מינוס.
הלכתי לכיתה שבה היה אמור להיות השיעור השני שלה . כצפוי הכיתה הייתה שוממת מאדם אבל שמעתי רעשים קטנים ממקום קרוב . המשכתי לכיוון הרעשים הקטנים עד לפיצול של המסדרונות . לקחתי צעד אחד והעפתי מבט אבל זה היה מספיק. ראיתי אותה – השיער הארוך הצבע חום דבש, החולצה הירוקה הצמודה , החצאית השחורה שהגיעה עד הברך, העיניים הירוקות שהיו עצומות, הידיים העדינות שהיו על פניו של אחר. לא הייתי צריך להרהר בכך שהיא הייתה הבחורה שראיתי היום בבוקר. עכשיו זה היה לי מול העיניים- הידיים שלה על פניו , הידיים שלו על מותניה והשפתיים שלהם נפגשות שוב ושוב.
אני לא יודע מה הרגשתי באותו רגע בדיוק אבל אני יודע שזה לא היה טוב . כמו שמתמוטט עלייך בניין יהיה מטאפורה טובה למצב. זה היה החבר הכי טוב שלי. זאת הייתה הבחורה שאהבתי. זה היה פשוט יותר מדי.
אילו היו תוקעים לי סכין בגב ומפלחים לי את הלב אני חושב שזה היה פחות כואב. לקחתי צעד אחורה והם שמעו את הרעש. שמעתי את השיחה ולא משנה כמה רציתי לזוז הייתי נטוע במקום.
"מה זה היה?" היא שאלה בקול החלש שלה. זה שהיא השתמשה בו כשהתנשקנו. עכשיו היה נורא לשמוע אותו.
"אני חושב שמישהו בא מהמסדרון להפריע לנו " הוא אמר בקול חולמני ואני יכול להישבע שרציתי להתקדם ולחנוק אותו.
"ליאו..." כמה מהארוניות שהועמדו מול המסדרון ההוא היו מספיק מבריקות כדי שאראה את צלליתה של רונה מורידה מעצמה את ידיו ומרחיקה אותו מעט. היא הלכה אל כיוון הפיצול- לכיווני. היא עוד לא ראתה אותי כשהצלחתי לחלץ את עצמי מהעמדה ההמומה. הסתובבתי והתחלתי ללכת בכיוון ההפוך שמעתי אותו הולך אחריה ואותה עוצרת ראשונה. יכולתי להרגיש את המבט שלה ננעץ בגבי .
לא רציתי שתראה את הפנים שלי כמעט כמו שלא רציתי להסתכל לה בעיניים. זה כבר היה משפיל מספיק.
שמעתי את ליאו צועק משהו . לא התכוונתי אפילו להביט בו. הוא הגעיל אותי באותו הרגע כמו ששום דבר לא הגעיל אותי מעולם.
אני רציתי לשנוא אותו כי הוא היה מודע להכל. הוא עשה את זה מאחורי הגב שלי. הוא גנב אותה ממני...אבל לא משנה כמה ניסיתי לא יכולתי לשנוא אותו על זה. אני עשיתי את זה לפניו. 'היא הייתה ונשארה של ליאו' חשבתי במרירות. נכנסתי לארון השרת שהיה במסדרון הצדדי רק כדי לא ינסו לחפש אותי.
התיישבתי והוצאתי את המכשיר הסלולרי מהתיק . לחצתי על לחצן דחיית השיחה עד שהמכשיר נדלק בצליל מעצבן או שזה פשוט היה מצב הרוח שלי.
הצג התעדכן לתאריך והשעה של אותו היום והחל לצפצף. מסתבר שבזמן השיעורים והלילה כמובן קיבלתי מיליוני הודעות.
היו שם גם הודעות מרונה – לא רציתי לקרוא אותן. נכנסתי להודעות הישנות של גבירת הזמן.
השעונים היו אותם השעונים רק שהמספרים היו צפופים יותר בשעון השנים. עדיין לא העזתי להביט לאיזו שנה השעון מגיע. החלטתי שהכי טוב לחזור לאותה נקודה שידעתי שהיא הנקודה שממנה הכל השתבש – היום של המסיבה.
היום ההוא שאת התאריך שלו אני כנראה אזכור תמיד. אני אפילו לא רוצה לומר אותו – רק לשמוע אותו מעורר בי גועל.
החזרתי את השעון לתאריך ולשנה וחיכיתי . לא עבר הרבה זמן עד שהרעשים מהמסדרון נעלמו , הצבעים נזלו מהמציאות וכל השאר נעלם תחת מסך שחור מוכר.
נכתב לפני 3 שנים ו-3 חודשים
"לא"
זה מה שהוא אמר ברגע ההוא. ראיתי את הדמעה שזלגה מעיני בדרך למטה. גם אותה הרוח לקחה ממני.
כבר לא יכולתי לראות לאן היא נעלמה אבל אז ידעתי שאני עומדת על הקצה . לא יכולתי לראות את הדרך שלי למטה . מדהים כמה שאפשר להרגיש על סף התהום באמצע העיר.
השיער שלי קם לחיים ברוח והחל להכות בפני כבר כשהגעתי אל הקצה. אני פקחתי את העיניים והשיער והרוח הכו גם בהן.
כל הדמעות יבשו וחיוך שליו תפס את מקומן. התחושה שהכל אפשרי שוב מילאה אותי והסתכלתי קדימה.
ראיתי את כל האנשים שלא כאן איתי למעלה . קטנים כמו נמלים, חסרי פנים, לא חשובים- קהל חולף. הם הלכו לשם ולפה ואז חזרו על הכל. הפסקתי להסתכל עליהם הסתכלתי רק עלייך .
עמדתי ממש הקצה וידעתי שאתה כל כך קרוב במרחק של צעד אחד.
הדחף לעצום עיניים התנגש בדחף שלא להפסיק להביט בך. היית כל כך קרוב כמעט הייתי שלך.
לנגד עיניי היו הכנפיים הלבנות ללא רבב פרושות . העיניים בצבע חום שוקולד שהזמינו אותי לבוא. החיוך שגרם לי לשכוח את כל העולם. חייכתי כמו בכל פעם שראיתי אותך.
תמיד גרמת לי לחייך כשחשבתי עלייך. זכרתי את המגע של ידך על גבי כשעטפת אותי בחיבוק ורציתי יותר. רציתי שתביט בי ושתחשוב עליי כמו שאני חושבת עלייך.
תמיד היה לך מבט שלא ידעתי לפענח. רציתי את הרגע שבו אני אסתכל עלייך ואתה עליי ואז תדע ואני אפסיק לפחד. הייתי מוכנה ליפול אל התהום אם אתה תיפול איתי והושטתי יד קדימה. רק סנטימטרים הפרידו בננו.
ואז הושלכתי לאחור . זה היה מאוחר מדי.
ידיים תפסו אותי ומשכו אותי . רציתי לצעוק אבל לא יכולתי . נאבקתי להשתחרר. התעוותי, קפצתי , התפתלתי והכיתי את האוויר בחוזקה , אבל הוא היה חזק מדי. הוא גבר עליי. הוא קבע בטון תקיף "לא!" ולקח אותי חזרה אל המקום המקולל הזה.
הדמעות חזרו ואז הבנתי שאני שלך. כל חיבוק , כל מבט וכל מילה שהייתה בין שנינו נראת כמו חלום רחוק . כי שום דבר טוב מדי לא יכול להיות אמיתי.
בעוד אני נמשכת לאחור ראיתי וחרטתי בזיכרוני את הכנפיים הלבנות, את החיוך שלך, את העיניים החומות המביטות למעל ועפות כשאחרת בזרועותייך .
נכתב לפני 3 שנים ו-4 חודשים
קבוצות קריאה:
הארי פוטר

(קבוצה ציבורית)
סופרים צעירים

(קבוצה ציבורית)
מוסיקה

(קבוצה ציבורית)
מדע בדיוני ופנטזיה

(קבוצה ציבורית)
ספרים ספרים....

(קבוצה ציבורית)
קובוצת הארי פוטר

(קבוצה ציבורית)
ארטמיס פאול

(קבוצה ציבורית)
אוהבי דוקטור הו

(קבוצה ציבורית)
סדרת 39 הרמזים

(קבוצה ציבורית)
סידרת ספטימוס היפ

(קבוצה ציבורית)
נ-ר-נ-י-ה

(קבוצה ציבורית)
גיבורי האולימפוס

(קבוצה ציבורית)
נוער קורא =)

(קבוצה ציבורית)
סקרים

(קבוצה ציבורית)
משחקי הרעב

(קבוצה ציבורית)
כוח בנות

(קבוצה ציבורית)
קבוצת האופל

(קבוצה ציבורית)
מפגשי סימניה

(קבוצה ציבורית)
אוהדי אבריל לאבין

(קבוצה ציבורית)
יצורים יפהפיים

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לThe dark dragon

(קבוצה ציבורית)
צ'אט

(קבוצה ציבורית)
בני הנפילים

(קבוצה ציבורית)
משועממים? לא עוד!

(קבוצה ציבורית)
חידות

(קבוצה ציבורית)
נוער מחפש משמעות

(קבוצה ציבורית)
דמויות מתות

(קבוצה ציבורית)
משחקי אמת או חובה!

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לאנג'ל!

(קבוצה ציבורית)
ספרי פנטזייה

(קבוצה ציבורית)
חפרנים XD

(קבוצה ציבורית)
הנבואה

(קבוצה ציבורית)
סקייפ

(קבוצה ציבורית)
מירוץ האש- קפוא...

(קבוצה ציבורית)
ריק ריירדן !

(קבוצה ציבורית)
~לינה חוגגת 18!~

(קבוצה ציבורית)
רוק שולט!!!

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לעמיתוש !

(קבוצה ציבורית)
יומולדת למישהי! D:

(קבוצה ציבורית)
פיתגמים יפים

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לכנרה!!!

(קבוצה ציבורית)
יומולדת למיקו!!!!!!

(קבוצה ציבורית)
בית האדס

(קבוצה ציבורית)
הכול

(קבוצה ציבורית)
יש לכם שאלות

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לBooks Dragon!

(קבוצה ציבורית)
שירים יפים

(קבוצה ציבורית)
שיפור דמויות

(קבוצה ציבורית)
להרוג את פאי!!

(קבוצה ציבורית)
איש תלוי

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לפולו !

(קבוצה ציבורית)
מזל"ט מייטי וכיפ!

(קבוצה ציבורית)
סיפור ביחד

(קבוצה ציבורית)
מסיבת הפתעה לניימי

(קבוצה ציבורית)
שבוע הספר

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לטלWWiii

(קבוצה ציבורית)
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. לא יודעת אולי אישית 6 453 לפני 3 שנים ו-2 חודשים
2. בצד לקריאה בכיף אישית 2 239 לפני 3 שנים ו-4 חודשים

» סך הכל 8 ספרים ב-2 רשימות.

הקוראים:
  • לפני שבועיים הצעדן בן 14 מיבנאל
  • לפני 4 חודשים טנטן בת 14 ממחנה החצויים
  • לפני 4 חודשים קומרו בן 19
  • לפני 4 חודשים nofar sarori בת 24 מראשון לציון
  • לפני 5 חודשים דרור ניר קסטל בן 37 מתל אביב
  • לפני 5 חודשים טוטסי נודלס בת 18 ממבצר הבדולח האבוד
  • לפני 5 חודשים נונו בת 15 מיהוד
  • לפני חצי שנה ספרים במושבה בן 48 מספרים במושבה הגרמנית ירושלים 0524322995
  • לפני שנה Shani Chan בת 20 מתחשבו לבד
  • לפני שנה ו-1 חודשים Drunk Reader בת 16 מספרייה
  • לפני שנה ו-1 חודשים ריצ' רצ' בת 18 מהגיהנום
  • לפני שנה ו-2 חודשים The 13th Doctor בן 19 מרחובות
  • לפני שנה ו-3 חודשים Refsed89 בן 28 מאריאל
  • לפני שנה ו-4 חודשים sunwing בת 19 מgotham city
  • לפני שנה ו-8 חודשים noa בת 17
  • לפני שנה ו-8 חודשים תולעת ספרים בת מגבעתיים
  • לפני שנה ו-9 חודשים Command בן 19 מהנהר שיוצא מעדן
  • לפני שנה ו-9 חודשים אור בן 16 מ.
  • לפני שנה ו-9 חודשים LoL Girl בת 16 מחיפה
  • לפני שנה ו-9 חודשים ישגב קוזוכוביץ בן 31 מטירת הכרמל או ירושלים
  • לפני שנה ו-11 חודשים נס*כה מהאגד!ות בת 15 מנחשו לבד....
  • לפני שנה ו-11 חודשים ◕‿◕ ^חדת-קרן^ ◕‿◕ בת 17 מקופסת עפרונות *מע״ךתאומה*
  • לפני שנה ו-11 חודשים סיגל בת 36 מתל אביב
  • לפני שנה ו-11 חודשים סימה בת 56 מבת ים
  • לפני שנתיים snow fox בת 16 מקיבוץ בהרים הקפואים
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים בת 17
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים גמיבר פונפון בת 15 משום מקום
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים POLLO בן 17 מארץ החתולים
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים קריקטורה בת 23 ממכתש גודריק
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים מושלת הארץ הקסומה בת 18 מאנדרפיל
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים Manu בן 57 מהרצליה
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים karma בן
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים מנהלות מימד 72 בת 17 מהמימד האחרון
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים Sizzy בת 15 מגדרה
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים נינה בת מתל אביב
  • לפני שנתיים ו-4 חודשים ☁SPIRIT☁ בת 15 מקונוהא
  • לפני שנתיים ו-4 חודשים בן
  • לפני שנתיים ו-4 חודשים <font color=110066>מישהי בת 19 מעולם אפל..
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים Exupery בת 20 משוהם
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים אור בן 25 מחיפה
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים Pipes בת 16 מהצד האפל של הירח
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים E.S בת 100 מהחדר שלי
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים blonderwoman בת 17 מה
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים The Mad Hatter בת מwonderland
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים צרח צווח בן 23 מנהריה
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים גרייס בת 17 מארץ לעולם לא
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים אנוביס בן 17 מהדואת
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים ליקוי חמה בת 14 מ13 האוצרות
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים Divergent בת 16 מרמת גן
  • לפני שנתיים ו-6 חודשים שירוש12 בת 16 מארץ לעולם לא


הביקורות האחרונות של טל שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור / ג'יין אוסטן "גאווה ודעה קדומה" זה ספר של... המשך לקרוא Drunk Reader לפני שנה ו-1 חודשים
2. נפילה / לורן קייט אוי אחרי שסיימתי וראיתי את ... המשך לקרוא Drunk Reader לפני שנה ו-1 חודשים
3. קוסמת - הסדרה הצעירה # / סיליה ריס בתור התחלה עלי לומר שהספר פ... המשך לקרוא IRomi לפני שנה ו-3 חודשים
4. תחת שמי האש - תחת שמי האש #1 / ורוניקה רוסי "אני אגיע אליו!" "את כל הזמן ... המשך לקרוא הרמיוני לפני שנתיים ו-9 חודשים
5. האשפית - הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות #6 / מייקל סקוט אז סיימתי קצת לפני מתכונת ב... המשך לקרוא nofar sarori לפני שנתיים ו-10 חודשים
6. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא nofar sarori לפני שנתיים ו-10 חודשים
7. גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור / ג'יין אוסטן "גאווה ודעה קדומה" זה ספר של... המשך לקרוא Nameless לפני 3 שנים
8. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא ג'קס לפני 3 שנים ו-1 חודשים
9. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא Mira לפני 3 שנים ו-1 חודשים
10. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא no fear לפני 3 שנים ו-1 חודשים
11. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא גלית לפני 3 שנים ו-1 חודשים
12. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא fairy tale לפני 3 שנים ו-1 חודשים
13. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא אור לפני 3 שנים ו-1 חודשים
14. נפילה / לורן קייט אוי אחרי שסיימתי וראיתי את ... המשך לקרוא תות :> לפני 3 שנים ו-1 חודשים
15. נערת רפאים - נערת רפאים #1 / טוניה הארלי כמנהגי לפני שאתחיל בביקורת ... המשך לקרוא תות :> לפני 3 שנים ו-1 חודשים
16. גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור / ג'יין אוסטן "גאווה ודעה קדומה" זה ספר של... המשך לקרוא Silver לפני 3 שנים ו-1 חודשים
17. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא fairy tale לפני 3 שנים ו-2 חודשים
18. גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור / ג'יין אוסטן "גאווה ודעה קדומה" זה ספר של... המשך לקרוא rachis לפני 3 שנים ו-2 חודשים
19. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא סבא - רץ לפני 3 שנים ו-2 חודשים
20. מלאך משמיים - מלאך משמיים #1 / בקה פיצפטריק הכל התחיל ביום בהיר אחד כשנ... המשך לקרוא אור לפני 3 שנים ו-2 חודשים
21. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא לי יניני לפני 3 שנים ו-2 חודשים
22. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא הבלגית המעופפת לפני 3 שנים ו-2 חודשים
23. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא no fear לפני 3 שנים ו-2 חודשים
24. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא אריאל לפני 3 שנים ו-2 חודשים
25. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא yaelhar לפני 3 שנים ו-2 חודשים
26. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא שרוני לפני 3 שנים ו-2 חודשים
27. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-2 חודשים
28. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא E.T. לפני 3 שנים ו-2 חודשים
29. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא אבק ספרים לפני 3 שנים ו-2 חודשים
30. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא לואיזיאנה מנטש השקנאית לפני 3 שנים ו-2 חודשים
31. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא paz לפני 3 שנים ו-2 חודשים
32. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא אקו לפני 3 שנים ו-2 חודשים
33. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 3 שנים ו-2 חודשים
34. עיר של מלאכים נופלים - בני הנפילים #4 / קסנדרה קלייר הו עיר של מלאכים נופלים הגי... המשך לקרוא לואיזיאנה מנטש השקנאית לפני 3 שנים ו-3 חודשים
35. עיר של מלאכים נופלים - בני הנפילים #4 / קסנדרה קלייר הו עיר של מלאכים נופלים הגי... המשך לקרוא אנג'ל לפני 3 שנים ו-3 חודשים
36. עיר של מלאכים נופלים - בני הנפילים #4 / קסנדרה קלייר הו עיר של מלאכים נופלים הגי... המשך לקרוא Mira לפני 3 שנים ו-3 חודשים
37. עיר של מלאכים נופלים - בני הנפילים #4 / קסנדרה קלייר הו עיר של מלאכים נופלים הגי... המשך לקרוא no fear לפני 3 שנים ו-3 חודשים
38. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא GOLD MOON לפני 3 שנים ו-3 חודשים
39. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא ג'קס לפני 3 שנים ו-3 חודשים
40. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא שין שין לפני 3 שנים ו-3 חודשים
41. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא אפרת לפני 3 שנים ו-3 חודשים
42. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא אריאל לפני 3 שנים ו-3 חודשים
43. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא Stingray לפני 3 שנים ו-3 חודשים
44. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא אנג'ל לפני 3 שנים ו-3 חודשים
45. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא ◕‿◕ ^חדת-קרן^ ◕‿◕ לפני 3 שנים ו-3 חודשים
46. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא שרוני לפני 3 שנים ו-3 חודשים
47. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא POLLO לפני 3 שנים ו-3 חודשים
48. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין זה התחיל ביום שרב אחד שראית... המשך לקרוא melody לפני 3 שנים ו-3 חודשים
49. האשפית - הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות #6 / מייקל סקוט אז סיימתי קצת לפני מתכונת ב... המשך לקרוא Stingray לפני 3 שנים ו-3 חודשים
50. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין זה התחיל ביום שרב אחד שראית... המשך לקרוא rachis לפני 3 שנים ו-4 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ