טל
שלום אנשים, למי שלא עניתי לו להודעות -התקלה תוקנה :-)

~חזרתי לארץ!!!~
~אל תעשו טריפל של הוט!!!~


:-)

פרטים אישיים...
מה שכתבתי פה פעם נכתב כשהייתי בת 14...עבר זמן מאז .
החלטתי לרענן .
כלומר למחוק דברים שהם כבר לא ממש רלוונטים ולהוסיף הערות שוליים :-)

באתר-
אני אוהבת לפרסם את מה שאני כותבת, אם כי עשיתי הפסקה גדולה ,כמעט שנתיים שלא כתבתי הרבה מעבר למסמכים רשמיים.
אני כותבת ביקורות על ספרים שאני חושבת שדורשים את הביקורת שלי (ולפעמים כאלה שממש מגיע להם)- אני חופרת :-)
אני מגיבה(הייתי)פעילה ואני מעריכה תגובות :-)
אני מחוברת מספיק זמן(בלילה)בשביל לראות כששולחים לי הודעות אז תרגישו חופשי לשלוח ,אני גם עונה (משתדלת) :-)

"העוצמה הנפלאה של המילים! אני קורא לך, מכשף אותך, כדי שאוכל לכשף בה אחרים!" (אהבותיי הראשונות)

---------------------------------------
"זה רק חלק , רק פיסה מדבר כלשהו, רק חתיכה מתוך שלם , רק קטע מספר."

זה משפט שאני אמרתי אבל יש לו את אותה משמעות גם אם מישהו מפורסם היה אומר אותו, הקטע הזה למי שלא יודע את הסיפור השלם או אפילו את הקטע הבא, לא יהיה מסוגל להבין אותו בפרוש הנכון, לא ידע איך קוראים לה ,אולי אפילו לא יהיה לו או לה אכפת ,זה סתם קטע מתוך מיליון קטעים וזה נכון כי טוב... זה נכון לפחות בנתיים...


---------------------------------------
החלטתי לשנות את הקטע (או להשאיר קטע מלפני ארבע שנים) שמוצג כאן כל כמה זמן מקווה שתאהבו, תגובות חופשי כמובן :-) -


"לא"
זה מה שהוא אמר ברגע ההוא. ראיתי את הדמעה שזלגה מעיני בדרך למטה. גם אותה הרוח לקחה ממני.
כבר לא יכולתי לראות לאן היא נעלמה אבל אז ידעתי שאני עומדת על הקצה . לא יכולתי לראות את הדרך שלי למטה . מדהים כמה שאפשר להרגיש על סף התהום באמצע העיר.
השיער שלי קם לחיים ברוח והחל להכות בפני כבר כשהגעתי אל הקצה. אני פקחתי את העיניים והשיער והרוח הכו גם בהן.
כל הדמעות יבשו וחיוך שליו תפס את מקומן. התחושה שהכל אפשרי שוב מילאה אותי והסתכלתי קדימה.
ראיתי את כל האנשים שלא כאן איתי למעלה . קטנים כמו נמלים, חסרי פנים, לא חשובים- קהל חולף. הם הלכו לשם ולפה ואז חזרו על הכל. הפסקתי להסתכל עליהם הסתכלתי רק עלייך .
עמדתי ממש הקצה וידעתי שאתה כל כך קרוב במרחק של צעד אחד.
הדחף לעצום עיניים התנגש בדחף שלא להפסיק להביט בך. היית כל כך קרוב כמעט הייתי שלך.
לנגד עיניי היו הכנפיים הלבנות ללא רבב פרושות . העיניים בצבע חום שוקולד שהזמינו אותי לבוא. החיוך שגרם לי לשכוח את כל העולם. חייכתי כמו בכל פעם שראיתי אותך.
תמיד גרמת לי לחייך כשחשבתי עלייך. זכרתי את המגע של ידך על גבי כשעטפת אותי בחיבוק ורציתי יותר. רציתי שתביט בי ושתחשוב עליי כמו שאני חושבת עלייך.
תמיד היה לך מבט שלא ידעתי לפענח. רציתי את הרגע שבו אני אסתכל עלייך ואתה עליי ואז תדע ואני אפסיק לפחד. הייתי מוכנה ליפול אל התהום אם אתה תיפול איתי והושטתי יד קדימה. רק סנטימטרים הפרידו בננו.
ואז הושלכתי לאחור . זה היה מאוחר מדי.
ידיים תפסו אותי ומשכו אותי . רציתי לצעוק אבל לא יכולתי . נאבקתי להשתחרר. התעוותי, קפצתי , התפתלתי והכיתי את האוויר בחוזקה , אבל הוא היה חזק מדי. הוא גבר עליי. הוא קבע בטון תקיף "לא!" ולקח אותי חזרה אל המקום המקולל הזה.
הדמעות חזרו ואז הבנתי שאני שלך. כל חיבוק , כל מבט וכל מילה שהייתה בין שנינו נראת כמו חלום רחוק . כי שום דבר טוב מדי לא יכול להיות אמיתי.
בעוד אני נמשכת לאחור ראיתי וחרטתי בזיכרוני את הכנפיים הלבנות, את החיוך שלך, את העיניים החומות המביטות למעל ועפות כשאחרת בזרועותייך .




---------------------------------------

עדכון מאוחר:
אני אוהבת את האתר ואני ממש משתדלת להיות פעילה גם כשאני עמוסה מכל השטות הזאת שנקראת לימודים וגם החיים האישיים שלי אבל הנה אני פה . אני משתדלת לענות להודעות תשלחו חופשי :-)

תודה אנשים :-)

חזרתי אחרי שלוש שנים , קורה :-)



» דירגה 81 ספרים
» כתבה 35 ביקורות
» יש ברשותה 53 ספרים
» מוכרת 5 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 7 שנים ו-3 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה אתמול
» קיבלה 248 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» הספריה המרכזית רחובות

» רשימת הסופרים של טל

» מדף הספרים (4 מתוך 53)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 35 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

ג'וג'ו מויס היקרה, למה? קטיה בנוביץ' וכנרת היגנס-דוידי היקרות (המתרגמות), תודה, סוג של. *מכיל ספוילרים* ראשית כל אני מרגי... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 ימים


אז קניתי ספר שיצא עליו סרט אז קניתי גם את ההמשך כי ידעתי שאקרא אז קניתי גם את ההמשך של ההמשך כי המבצע היה 3 ב100 קורה. אני ז... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שבועיים


אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה, אני לא בטוחה מה בדיוק בי גרם לי לחשוב ככה ,ובכל זאת אני מחזיקה בדעה הזאת. אני מעדיפה להחשיב את... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-10 חודשים


לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנון... אז קראתי את הספר שאיזה משוגע טען שהוא הסיבה לרצוח את ג'ון לנון אבל מי שלא קרא ושמע עליו כנר... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-11 חודשים


הו עיר של מלאכים נופלים הגיע בזמן לטקס הגדול...לא...הקטן.. אהה...הטקסי! איזה טקס? מה יש לבחורה הזאת? זה טקס הפרסים לדמויות/תוכ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים


אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז מה אם יש לי את כמות הבגריות המקסימלית שיכולה להיות בשבוע וחצי הזה. אני חייכתי כי זה היה שבוע הס... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

מטילדה הוא אחד מספרי המופת לילדים ולנוער בסדרת מרגנית של זמורה ביתן. גם מופת וגם לילדים ולנוער. מופת הוא בהחלט לא. נשאלת ה... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 חודשים


מה קורה כשאדם מגיע לקצה? השאלה הזאת רדפה אותי. ימים. שנים. מחשבות. מחשבות, מחשבות... כמה אפשר? אלוהים, כמה אפשר? כמה?! וגילית... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-8 חודשים


הכרתי את בעלי כשהייתי בת 18. אהבה ממבט ראשון בין שני אנשים שעל הנייר הם הכי שונים בעולם. נתנו לנו חודש לכל היותר. בגיל 21 נשאנ... המשך לקרוא
45 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


הרבה זמן לא חוויתי סבל קריאתי שכזה. הפרקים כל כך לעוסים ומרדימים עד כדי כך שאתה מחייב את עצמך לעשות הפסקה , זה בלתי נסבל. ה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


המצב שלי בכיתה ט' לא היה טוב. הרגשתי שחברות שלי עוזבות אותי, מתרחקות ממני אלפי שנות אור. הגעתי אל החופש הגדול אחרי שלא דיבר... המשך לקרוא
49 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


הפעם הראשונה שבה הבנתי עד כמה אני נמוכה הייתה בכיתה ד'. אולי זה קשור לעובדה שנכנסנו לגיל-המגעיל, ואולי פשוט כי התחלתי ללכת ... המשך לקרוא
83 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-10 חודשים


מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני שבועיים
» דרך ארץ (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-1 חודשים
» תודה לך נופר (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-2 חודשים
» רק שאלתי למה (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-5 חודשים
» התענוג כולו שלי :-) (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-6 חודשים
» הו בהצלחה! (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-6 חודשים
» תהליכים ארוכים קצת (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני 3 שנים ו-10 חודשים
» תודה :-) (מצרפי המקרים / יואב בלום)

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני 3 שנים ו-10 חודשים
» (מצרפי המקרים / יואב בלום) Mira
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

בכל לילה כשהשעון מנגן את הצליל המוכר בבית השקט הן יודעות שזה הזמן.
השעה שעת לילה מאוחרת אולי אחת ,או שתיים, אולי שלוש. הן יודעות שהבית נדם שיש מספיק זמן עד הזריחה , עכשיו חשוך ונסתר .
עכשיו לא יראו אותן כאשר הן מתגנבות להן החוצה .
הן נבזיות, מרשעות וכנות. הכל בהן אמיתי , הכל כואב וצורב.
כשאני רואה את קצה האור באופק מתקרב הן מפסיקות . חלק מתאדות להן וחלק אני מגרשת במו ידי.
הן משאירות עדויות קטנות שאף אחד לא רואה. כשהשמש כבר זורחת אף אחד לא רואה שבכיתי.

אני יכולה להמשיך להיות אותה אישה חזקה , אישה שאף אחד לא יפיל אותה.
אף אסון לא יערער אותה. אף מידת לחץ לא תוריד מעוז רוחה .

הם לא יודעים שהן בסך הכול נאספות להן. מחכות לחשכה האנונימית כדי לצאת ולהישטף החוצה.
הם אולי רואים את השקיות בעיניים , את הנחישות להמשיך לעבוד.
הם מכירים את הסיפורים ,השמועות, את חצאי הדברים.
הם שמעו כל מיני מעשיות , הם חושבים שהם יודעים מה קרה.
"...היא כל כך חזקה", "אני הייתי נשבר אם ...", "אני לא יודע איך הייתי מגיב לו...".
חצי משפטים, אני שומעת כל הזמן.
בסוף היום כשהאורות כבים ,כשצליל האנושי הוחרש לאיטו ,זה קורה.
אני חוזרת לעצמי , לחלק קטן .
אותה ילדה בוכייה שרק רוצה לאמא.
נכתב לפני שבוע וחצי
הייתי על הגבול
הייתי על דרך ישרים
לא ארע מפני רגש
עוד אפחד משבפנים

כי היו הדברים משממים
כי היו הדברים חסרים
אין כל טוב בדרך זו
של ההם ושל אחרים

את הדרך בין סבך ומכשול
סללתי בכפות ידיי
לא ארע מהקושי
עוד אפחד מאתגר

את הדרך אל מעלה
חסמתי בפתיתי נייר
לא אשאף גבוהה
עוד אדאה למרחק

את עיני הפקוחות
עצמתי ברצון עז
לא אראה זוועות
לא אחזה פלאים

את רגליי חסרות השקט
קשרתי עם חבל גס
לא אלך מהר מדי
לא
עוד אברח
נכתב לפני שבועיים
אני עוצרת ושואלת רק את עצמי -למה?
אני לא יודעת מה הסיבה שאני עןשה את זה אני כנראה התמכרתי.
אני זוכרת את היום שהבנתי שהתאהבתי. אני מצאתי עצמי מסתכלת אל עיניו בלי שום סיבה.
תמיד חייכתי . הוא ידע מה הרגשתי . הוא לא ידע שהוא הופיע בחלומותיי . תמיד אמרתי כן...אבל
תמיד התעוררתי לעולם שבו לא נשאלה השאלה. אני הייתי עצובה כל כך כשגיליתי שאחרת זכתה לשאלה שלי. היא זו שאמרה כן.
אז בא אחר , זה שאמר כן בלי שאלה, שלא נתן לי לחמוק.
הוא לא הופיע בחלומותיי -הוא רק כאן, הכל פשוט, מובן .
מחשבותיו ורצונותיו לי ...אך אני עוד משוטטת בינות מחשבות סוררות, מדוע הן עוד נודדות להן?
בראשי אהובי עוד מרחף. מככב בדימיונות שאינם פוסקים.
אני יודעת שהוא אינו שלי ,גם לא יהיה.
והוא ,הוא שנתן לי את ליבו על מגש של כסף.
הראש לא עוזב וגם לא הלב כי אין להכחיש שאין אני אותו אדם .
נותרתי רק קליפה ובידי אני מעוותת ,מענה ליבו של אחר . רק להנאה .
כי הוא לא ידע, הוא לא ידע שליבי שייך לאחר .
כי הוא לא יודע, גם לא ידע כי אין אהבה כה קלה ,מבינה -זו לא אהבה,זה שימוש.
אני יודעת מה אני עושה. אני יודעת שזה לא תקין, זה לא נכון.
אני תמיד עושה את זה .
אהבתי במימד אחד ואני באחר . אני מקלקלת אותם- את האחרים , מאלפת אותם, מכניעה אותם.
בסוף זה תמיד אותו דבר. אני רק שאלתי "למה?" אל הקליפה הריקה.
נכתב לפני 3 שנים ו-2 חודשים
סיפרתי לך סיפור דמיוני על אנשים עצובים.
בסיפור הייתה נערה שחיה את החיים כפי שרצתה. היא אמרה את כל העולה על רוחה לומר, הכל התקבל באהבה, בהומור ובהבנה. היא לא אהבה לשקר . היא לא האמינה שצריך כי לא הייתה לה סיבה. דעותיה התקבלו והיו שהסכימו ,היו שהתנגדו אך לא שללו כי היא ידעה דבר. היא אמינה שחיוך יכול לעזור לכולם. קשה להאמין בזה לפעמים. היא נהגה לומר את שחשבה גם כשלפני שסיימה לחשוב. לפעמים היא משעשעת מאוד.
היא התחילה לכאוב . לא ידעה מדוע ולמה.
כשהאוויר התחיל לחמוק , היא סיפרה בדיחות יפות לעצמה. אמרה ששלט אין כניסה נתקע לה בגרון בטעות. אמרה לפעמים שמילים החליטו להוציא אוויר ולפנות מקום. היא הייתה הולכת הצידה מסתירה את אותן נשימות שאבדו.
היא הסתירה חיים שלמים מאנשים- היא לא סיפרה הרבה, זה לא לשקר אמרה, זה לא אותו דבר . היא לא אמרה גם דברים אחרים כי מחשבותיה נדדו אל שתיקה. לפעמים נזכרה איך חיה פעם ותהתה איך חייה נראו.
היא הסתכלה במראה חושבת מחשבות והיא לא משקרת כי הייתה לה סיבה. היא אמרה לעצמה שהכל עצוב ,החיים די רעים. היא הסתכלה במראה ועווית של גועל הייתה עוברת לאותו הרגע בפניה.
היא אהבה לראות את המראה אחרי המקלחת החמה כשאדי המים הנפלאים מטשטשים את הדמות הניצבת מול הזכוכית והברזל הקרים. שם ישנה דמות בצבעים טבעיים עשויה עננים. הענן השחור נראה שמח כמו נלקח מהתוכנית ילדים. אז היא הייתה מחייכת . היא אומרת לעצמה שהענן אמיתי והוא שמתבונן בסיפור הדמיוני על אנשים עצובים.
נכתב לפני 3 שנים ו-6 חודשים
אני מכירה את כל הדוגמאות של המדרכות ברחובות הסמוכים. אפילו לצייר אותן אני יכולה.
אני עוד חושבת לפעמים, רק לפעמים. כי אם אני חושבת יותר אני מתחילה להיזכר.
אני לא רוצה להיזכר כי כשאני נזכרת הדבר הזה תמיד קורה. הפנים שלי הופכות לאדומות והנשימה שלי נעשת קצרה והחיוך שלי נקצר . העולם נעשה מעורפל ולח ולדבר כבר אין יותר טעם.
אז אני מרשה לעצמי לחשוב רק לפעמים.ברוב הימים יש לי את החיוך שלי כי הוא פשוט שם-
כי אני לא חושבת, לא באמת. יש את העניים שלי , הן מסתכלות אל תוך הנשמה כשאני רוצה,
אבל נמאס לי מזה. אני לא רוצה לראות עוד נשמות.
העיניים שלי מסתכלות הרבה למטה.
אני מכירה את כל הדוגמאות של המדרכות ברחובות הסמוכים. אפילו לצייר אותן אני יכולה.

שנה אזרחית טובה לכולם
וצום קל
נכתב לפני 3 שנים ו-6 חודשים
אמא אמרת שתמיד הייתי מי שאני.
כשהילדים בגן בזו לי וקראו לי בשמות
אני זוכרת שאמרת לי שהם עושים את זה כי הם לא יודעים מי אני.
אז הייתי מתאפקת ולוקחת נשימה.
כשלעגו לי חייכתי וצחקתי איתם, כי רציתי להיות שייכת ואם אם כולם צוחקים על משהו למה שאני לא?
אחר כך הם הפסיקו לצחוק . הם התחילו ללחוש הערות מרושעות . רק באוזניים שלי.
אני אמרתי להם שהם יכולים להיות קצת יותר מנומסים מזה- כי כשהיינו קטנים לימדו אותנו נימוסים.
אני זוכרת שניסיתי לרקוד ודחפו אותי.
אני זוכרת שניסיתי לצחוק וחטפתי סטירה.
אני זוכרת שניסיתי לחייך וקיבלתי פרצופים חמוצים.
אני זוכרת שבכיתי והם הלכו לדרכם.
אני לא הבנתי למה , למה הם עושים את זה? אבל אני שתקתי להם וישבתי לבדי בפינה.
אז אמא אמרה שאני ילדה טובה . אני זוכרת שהיא אמרה לי לנסות יותר, אבל מה?

אני עברתי את השנים ההן. אני כבר לא ילדה.
הנערים והנערות תמיד קוראים לי בשמי.
הם כולם גדלו והם מכירים אותי או לפחות חושבים ככה.
אני כבר לא מתאפקת . אני אומרת הכל .
כשקוראים לי בשמי אני מחייכת אבל החיוך מזויף כי לא באמת רציתי להיות אחת מהם, למה לי?
אחר כך בא מישהו חדש . הוא התחיל לומר דברים יפים כל כך. רק לאוזניי.
אני אמרתי לו דברים מרושעים- כי גדלתי וזנחתי את הנימוסים שלי.
הוא ניסה לרקוד איתי ואני דחפתי אותו.
הוא ניסה לגרום לי לצחוק והחטפתי לו סטירה.
הוא ניסה לגרום לי לחייך וקיבל פרצוף חמוץ.
אני בכיתי כשהוא הלך לדרכו.
אני לא הבנתי למה, למה עשיתי את זה? אבל אני הדפתי אותו ונשארתי לבד.
רואה אמא? תמיד אהיה מי שאני.
נכתב לפני 3 שנים ו-7 חודשים
סליחה,
רק רציתי להתקרב ולבקש את מחילתך
אני יודעת שזה יהיה קשה אבל אנא סלחי לי.
אני מודעת לדברים האיומים שעוללתי לך
אני מודעת לכאב שגרמתי לך
כל דמעה ודמעה שהזלת חרצה בי תלמים
רגשות האשמה ,
הן אוכלות אותי.
ואת ,את לא מסוגלת לסלוח.

את צודקת , זה לא מגיע לי.
הסליחה שלך.
פשעתי,
חטאתי,
הדחקתי אותך.
במשך שנים עשיתי לך עוול שלא יתואר.

אבל את לא רואה שהשתנתי?
אני עדיין משתנה,
אני כבר לא לועגת לך,
כי את יכולה להיות מדהימה.
אני כבר לא מכאיבה לך,
כי את כל כך יותר יפה בלי הכאב.
אני כבר לא שונאת אותך,
כי יש בך הרבה מה לאהוב.
לעולם לא אספר לך שאת מושלמת,
כי אני כבר לא שקרנית.

למה את לא מדברת?
למה אינך סולחת?
את לא שומרת טינה לאחרים.
אני יודעת,את סולחת לכולם.

אני גרועה מהם,
אני לא הרפיתי,
אני המשכתי
עיניתי אותך עד שנשמך כאבה.
אני איומה,
אבל איך את יכולה לחייך ולסלוח לכולם
כשאת לא מסוגלת לסלוח לעצמך.


גמר חתימה טובה וצום קל כולם
נכתב לפני 3 שנים ו-9 חודשים
אני לא זוכרת מתי הבנתי שאין לי סיבה, אני רק יודעת שבעצם ידעתי את זה תמיד.
כשנולדתי הייתה לי מן מסכה שחבשו לי. אני זוכרת את המחסום על הפה, אני זוכרת את הקירות המאיימים.
הם קשרו את ידי וכבלו את רגלי . הייתי לכודה .
זה כואב לי. כואב לי להסתכל על מי שמחזירה לי מבט מהמראה השבורה.
אז קרעתי את הכבלים הקושרים והורדתי את המחסום . יצאתי מכלאי ונשמתי את האוויר המתוק. ידעתי שאני שייכת אליו. שאיני אלא פיסה של היקום –נועדתי להיות נפש חופשיה.
אז הם חזרו ורצתי אל כלאי והחזקתי בכבלים כדי שיראו כקושרים אותי והחזרתי את המחסום בצורה עקומה ועטיתי מחדש את המסכה התקולה.
הם הביטו ישר אליי במבט נגעל ומבויש. אני רציתי לירוק את במחסום ולומר להם שהם צריכים להסתכל במבטים האלו על עצמם. רציתי לקום ולהכות אותם, לחנוק אותם ,כל דבר.
אבל לא משתי ממקומי והשפלתי מבט וכשהלכו הנחתי לכבלים והוצאתי את המחסום.
זה כואב לי. כואב לי להסתכל על מי שמחזירה לי מבט מהמראה השבורה.
נכתב לפני 3 שנים ו-10 חודשים
למי שלא קרא את פרקים 1-8 -
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=310716#noteId_310716" rel="nofollow">http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=310716#noteId_310716
------------------------------------------

רציתי רק להרפות. המסע בזמן עירבל את ראשי מרוב תמונות, מקומות, אנשים ועוד דברים שלא רציתי לראות. הפעם פשוט לא התמקדתי בדבר.
לא היה לי גוף ,אבל אילו היה, כל השרירים שלי בוודאי היו רפויים. חשבתי על כך שזו הפעם האחרונה שאוכל לעשות את זה- מסע בזמן.
כל אדם שהיה אומר לי שהוא נסע בזמן לפני כל זה, הייתי אומר לו שהוא משוגע או לכל הפחות מדמיין דברים.
רציתי לנסות לעבור את זה בצורה הכי פחות מייסרת שאפשר. לא להתמקד מסתבר מפחית את כאב הראש .
ככה הייתי קצת יותר מאופס כשהגעתי לאותו שיעור של מר לינגרם שחוויתי כבר בפעם השלישית. נראה לי שבכל שלוש הפעמים לא טרחתי להקשיב באמת.
עכשיו אחרי שהייתי בעתיד כולם נראו לי קטנים להחריד. מלבד כמה פיהוקים שהדבקתי בהם את שאר הכיתה או להפך השיעור היה בדיוק אותו הדבר. באמצעו אני כבר שוטטתי במחשבות עד שעיני נתקלו בהבזק זהוב מהרחוב שנשקף מחלון הכיתה. גם מהמרחק ידעתי שזו היא.
השמלה הצהובה שנצצה מעט באור שמש הבוקר , השיער בגוון המעט כהה יותר ,הגינונים הרציניים, אפילו את העיניים הכחולות. עקבתי אחרי המראה המוכר להחריד של גבירת הזמן בעודה מחייכת ונעלמת בסמטת הרחוב.
שמחתי בליבי שזה הסתיים אבל הייתי גם קצת עצוב.
אני חשבתי שאהיה מאושר לפתור את כל הבעיות בנסיעה האחרונה אבל הייתה תחושת ריקנות שנלוותה לאותה שמחה. היה בי את החלק שהתגעגע לכוח הזה בידיים שלי.
חשבתי אז יותר מתמיד איך למנוע מדברים להשתבש. עכשיו כשהמטרה להיות שוב עם רונה איננה הפתרון נראה פשוט להפליא.
אחרי השיעור הלכתי לארונית שלי ופגשתי שוב את ליאו. הוא מסתבר יצא אחרי מהכיתה אבל אני הלכתי בלי לשמוע אותו.
"היי , אתה בסדר? לא דיברת כ-ל השיעור ואתה מתעלם ממני" באומרו זאת הוא החווה בידיו בתנועות משונות מול הפרצוף שלי בשביל לעורר את תשומת הלב שלי. אי אפשר לומר שהוא לא הצליח.
"כן" אמרתי קצרות ופתחתי את הלוקר עם צירוף המספרים הטיפשי וחסר החשיבות.
"מה זמן עושה לבן אדם" הייתה המחשבה שעברה לי בראש וגרמה לי לגחך. רק אחרי שליאו אמר "מה?" בפעם השנייה הבנתי שחשבתי בקול רם.
"לא משנה, אני לא בא הערב דרך אגב" הוצאתי את הספרים וסגרתי את הארונית. ליאו נתן בי מבט משונה- חשדני ומבולבל .
"נו באמת.. עוד פעם אתה מייבש אותי?" אני מניח שלא הגעתי אז לכמה מסיבות. הסתכלתי לרגע על ליאו וכבשתי את הדחף שלי לתת לו אגרוף בפרצוף. הרגשתי שזה לא מוצדק שהוא מתלונן- 'למה אמנע ממך לעשות טעויות? ,אני גם אמשש את החברה שלך ואחר כך אתלונן למה באמת אתה לא בא איתי למסיבה' רק בקושי הצלחתי .
הוא ראה על הפרצוף שלי שעובר עליי משהו והניח לי. הוא אפילו לא שאל למה. זה הזכיר לי שוב למה אנחנו חברים טובים כל כך. הוא סיפר לי שוב את אותן הבדיחות וגיליתי שבפעם השלישית אולי אחת הייתה עדיין מצחיקה אבל צחקתי מאיזה ארבע או שלוש. ליאו הזה לא עשה כלום בכל זאת. עדיין. כנראה שלא יעשה אבל למרות הכל הוא נראה די מרוגז על ההתנהגות שלי כלפיו.
הלכתי הביתה לבד אחרי בית הספר ואפילו הכנתי שיעורים. מה שלא עשיתי בפעמיים הראשונות.
פתאום כשלא היה לי עוד הזדמנויות לשנות משהו היה לי זמן לחשוב. ואז עלתה בי השאלה 'למה דווקא אני?', כלומר, למה מכל מי שגבירת הזמן יכלה לפנות אליהם היא פנתה דווקא אליי? אני בסך הכל די נורמלי. החיים שלי אפילו לא מעניינים במיוחד. אולי יש עוד אנשים כמוני? אנשים שגבירת הזמן נתנה להם את הצ'אנס לתקן טעויות קטנות בחיים שלהם . הנחתי שגם אם יש עוד כנראה שאין הרבה. הרבה היו אומרים משהו. מישהו אחר היה מנסה לברר את זה. אני לא ניסיתי .
אני סקרן לגלות כל כך הרבה דברים אבל אני אף פעם לא באמת מטריח את עצמי ובודק.
אולי הייתי צריך לבדוק. אני רואה שוב את ערימת הבגדים הבהירים שהכנתי לעצמי ומכניס את הבגדים חזרה למקומם בארון ולא מוציא אחרים. באותו הרגע מבעד לחלון ראיתי אותה שוב. היא ישבה לה על ספסל ממש מתחת לחלון שלי. עכשיו אני תוהה ממתי בכלל היה שם ספסל, אבל זה כבר לא משנה.
המראה שלה כבר מתחיל לרדוף אותי. השיער הזהוב הארוך שבוהק כמעט כמו השמש, השמלה הצהובה הארוכה עם השרוולים הארוכים- שבוודאות לא מתאימה למזג האוויר של היום.
נראה שהיא רק יושבת שם ומסתכלת על ביתי. נדמה שהיא מחכה למשהו . הסבתי את מבטי אל צג המחשב . כשחזרתי להביט למרבה הפלא היא עוד הייתה שם. היא עמדה והסתכלה עליי במבט משונה שלא ראיתי אותה עוטה לפני כן אך בכל זאת היה בו משהו מוכר להדהים. היא חייכה אבל לא את החיוך המרוצה חסר השיניים. זה היה חיוך רחב שחשף שתי שורות של שיניים לבנות ונדמה שניצוץ חלף בעיניה הכחולות בעוצמה שראיתי מהקומה השנייה של הבית.
אני לא בטוח מדוע אבל המבט העביר בי רעד . אני לא הייתי בטוח שאני מפחד מהגבירה אבל באותו הרגע ידעתי שהעובדה שהיא עוד שם לא יכולה להיות מבשרת טובות. הגפתי את התריסים ונתתי לחדרי לשקוע בחשכה .

----חלק 10 -----

מעולם לא הרגשתי יותר חסר אונים מאשר באותו הלילה.
שכבתי על מיטתי בפישוט איברים עד כמעט שלוש לפנות בוקר. לא הלכתי למסיבה או לשום מקום אחר. רק שמעתי במעומעם שיש חיים בבית. חשבתי על ללכת לישון אבל לא הייתי מסוגל.
בשעה הזאת הבית היה דומם. כשנכנסתי הביתה לא הסתכלתי לשום מקום. אפילו לא עניתי לאמי לשום שאלה בדרך לחדרי. הבית היה שקט מאוד גם בצהריים ובערב. קמתי ויצאתי מהחדר.
אני זוכר שהייתי קטן אהבתי להתעורר בשעות הלילה כשהכל שקט ולשוטט בבית.
דברים נראים אחרת בשעות האלה. קולה של הרוח הנושבת בחוץ ,קול הפגיעה הקל של ענף עץ הלימון שבחצר על זגוגית החלון במסדרון ,והנחירות של אבא מכיוון חדר השינה של הוריי. כל הקולות שאומרים שאני בבית. השטיח במסדרון מעמעם את צעדיי ומאפשר לי להגיע בשקט אל המדרגות.
המדרגות בדרך כלל חורקות וזזות מעט. כבר שנים שאבא שלי אומר שהוא יסדר את זה אבל הוא לא מגיע לזה . הוא טוען שאנחנו מעסיקים אותו יותר מדי אבל כשהלכתי הן לפתע היו לגמרי יציבות, אפילו לא קול חריקה קטן.
הסתכלתי על הקיר הלבן הבתול שלצד המדרגות כששמעתי את הקול החלש מכיוון המטבח. הלכתי לכיוון הצליל שבקע ממכשיר הפלאפון שלי שהשארתי מחובר למטען.

על מסך הפלאפון הופיעה שוב שההודעה התקבלה ממספר לא מזוהה אבל ידעתי שזו גבירת הזמן עוד לפני שהבטתי בתוכן ההודעה.
"העסקה הושלמה,
בזאת נגמרים שירותיה של גבירת הזמן."
היה המשך שנראה כמו הרשימות האלה שמופיעות אחרי קניית מוצר באינטרנט. קיוויתי שלא עשיתי נזק לחשבון הבנק של ההורים שלי. מכל הדברים מזה פחדתי.
אני חושב שלא היה לי מושג, אבל אני לא בטוח לחלוטין.
נזכרתי במעורפל שהיה כתוב שזה שירות בתשלום או לפחות שהיה כתוב שם משהו על מחיר.

משום מה לא עליתי חזרה לחדר. רק ישבתי על כיסא במטבח ובהיתי בל מיני פינות בקומה הראשונה.
הסתכלתי על זיגוג החלון הרשלני עם החורים וטיפות הסיליקון שהתמצקו כבר על פני הקיר.
בהיתי בארון התבלינים המלוכלך של אמא ומשם העיניים שלי קפצו על מעמד הכלים .
על המעמד אחרי כל ארוחה אמא הייתה מניחה לייבוש את הכלים מהארוחה.
לקח רגע עד שבאמת הסתכלתי והתחלתי להבחין בדברים המשונים.
קודם ראיתי שמונחות שם רק שתי צלחות . אני יודע שאני לא ירדתי לארוחת הערב אבל לאף אחד אחר מבני משפחתי לא הייתה סיבה לא להגיע. לפתע שמתי לב שהטלוויזיה בסלון כבויה למרות שאנה תמיד רואה טלוויזיה עד מאוחר ושוכחת לכבות אותה. הספל האדום שלה לא נמצא על מעמד הכלים.
אני רצתי במדרגות למעלה ופתחתי את דלת החדר השכן לחדרי. החדר של אנה. אני מצאתי חדר עם כלים וצעצועים ישנים שמצחין מאבק. שום זכר למחשב השחור עם המדבקות השונות, למיטה הקטנה ולקירות המפוספסים בכחול ואדום. אף לא עקבה של הילדה עם השיער הזהוב שהעירה אותי בכל בוקר בדגדוגים.
אני לא הבנתי מה קרה לחדר והיכן אנה עד ששמעתי את קול הצחקוק הביישני של אחותי הקטנה.
הבעיה היא שהקול הגיע ממחוץ לבית .
אני דהרתי במדרגות ויצאתי במהירות שיא מדלת הכניסה. אני חיפשתי אותה במבטי עד שקלטתי באור הקלוש של לפני זריחת החמה קווי מתאר של ילדה רצה אל בין הבתים השכנים. אני רצתי אחריה עד שראיתי לאן היא רצה, או יותר נכון אל מי. במרחק של קצת יותר משלושה מטרים רגלי נטעו באדמה כשעיניה של גבירת הזמן לכדו את עיני. אנה הקטנה רצה אל מאחורי הגבירה בלי להביט לאחור. רציתי לצעוק לה לחזור לפה אך לא הייתי מסוגל. היה כמו מחסום בלתי נראה על פי .הילדה נעלמה. גבירת הזמן התקרבה עד שהפריד בינינו מרחק של פחות מחצי מטר.
"הו רומן, אין מתנות חינם, לכל דבר יש מחיר". היא נעלמה בלי לומר שלום.
יכולתי לראות שהיא מחייכת חיוך מאושר מקצה אל קצה. מקרוב ראיתי את הניצוץ בעיניים הכחולות , את החיוך המוכר שראיתי בכל בוקר ולראשונה לא מילא אותי בתחושה נפלאה אלא הפך לדקירה של אשמה וחרטה עמוקה. כל שיכולתי לעשות הוא לעמוד שם ברחוב בלי נוע כשהיא מתרחקת ונעלמת באותה העת שזורחת השמש . לאחר שהתפוגגה המשפט שניסיתי לומר לה נפלט מפי שוב ושוב כשרגלי כושלות ואני נופל מתייפח על המדרכה "בבקשה אל תלכי, אנה לא" .


נכתב לפני 3 שנים ו-10 חודשים
קבוצות קריאה:
הארי פוטר

(קבוצה ציבורית)
סופרים צעירים

(קבוצה ציבורית)
מוסיקה

(קבוצה ציבורית)
מדע בדיוני ופנטזיה

(קבוצה ציבורית)
ספרים ספרים....

(קבוצה ציבורית)
קובוצת הארי פוטר

(קבוצה ציבורית)
ארטמיס פאול

(קבוצה ציבורית)
אוהבי דוקטור הו

(קבוצה ציבורית)
סדרת 39 הרמזים

(קבוצה ציבורית)
סידרת ספטימוס היפ

(קבוצה ציבורית)
נ-ר-נ-י-ה

(קבוצה ציבורית)
גיבורי האולימפוס

(קבוצה ציבורית)
נוער קורא =)

(קבוצה ציבורית)
סקרים

(קבוצה ציבורית)
משחקי הרעב

(קבוצה ציבורית)
כוח בנות

(קבוצה ציבורית)
קבוצת האופל

(קבוצה ציבורית)
מפגשי סימניה

(קבוצה ציבורית)
אוהדי אבריל לאבין

(קבוצה ציבורית)
יצורים יפהפיים

(קבוצה ציבורית)
בני הנפילים

(קבוצה ציבורית)
משועממים? לא עוד!

(קבוצה ציבורית)
חידות

(קבוצה ציבורית)
צ'אט

(קבוצה ציבורית)
נוער מחפש משמעות

(קבוצה ציבורית)
דמויות מתות

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לאנג'ל!

(קבוצה ציבורית)
סקייפ

(קבוצה ציבורית)
ספרי פנטזייה

(קבוצה ציבורית)
ריק ריירדן !

(קבוצה ציבורית)
משחקי אמת או חובה!

(קבוצה ציבורית)
~לינה חוגגת 18!~

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לThe dark dragon

(קבוצה ציבורית)
רוק שולט!!!

(קבוצה ציבורית)
חפרנים XD

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לעמיתוש !

(קבוצה ציבורית)
יומולדת למישהי! D:

(קבוצה ציבורית)
פיתגמים יפים

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לכנרה!!!

(קבוצה ציבורית)
הנבואה

(קבוצה ציבורית)
מירוץ האש- קפוא...

(קבוצה ציבורית)
יומולדת למיקו!!!!!!

(קבוצה ציבורית)
בית האדס

(קבוצה ציבורית)
יש לכם שאלות

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לBooks Dragon!

(קבוצה ציבורית)
שירים יפים

(קבוצה ציבורית)
שיפור דמויות

(קבוצה ציבורית)
להרוג את פאי!!

(קבוצה ציבורית)
הכול

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לפולו !

(קבוצה ציבורית)
איש תלוי

(קבוצה ציבורית)
סיפור ביחד

(קבוצה ציבורית)
מסיבת הפתעה לניימי

(קבוצה ציבורית)
שבוע הספר

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לטלWWiii

(קבוצה ציבורית)
מזל"ט מייטי וכיפ!

(קבוצה ציבורית)
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. לא יודעת אולי אישית 6 474 לפני 3 שנים ו-11 חודשים
2. בצד לקריאה בכיף אישית 2 248 לפני 4 שנים ו-1 חודשים

» סך הכל 8 ספרים ב-2 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של טל שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא גריפין לפני 3 שעות
2. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא גריפין לפני 3 שעות
3. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא גריפין לפני 3 שעות
4. ממשיכה בדרכי - אני לפניך #3 / ג'וג'ו מויס ג'וג'ו מויס היקרה, למה? קטי... המשך לקרוא זלי לפני 5 ימים
5. ממשיכה בדרכי - אני לפניך #3 / ג'וג'ו מויס ג'וג'ו מויס היקרה, למה? קטי... המשך לקרוא גריפין לפני 6 ימים
6. ממשיכה בדרכי - אני לפניך #3 / ג'וג'ו מויס ג'וג'ו מויס היקרה, למה? קטי... המשך לקרוא מחשבות לפני 6 ימים
7. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס אז קניתי ספר שיצא עליו סרט ... המשך לקרוא צב השעה לפני שבוע וחצי
8. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס אז קניתי ספר שיצא עליו סרט ... המשך לקרוא שונרא החתול לפני שבוע וחצי
9. ללכת בדרכך - אני לפניך #1 / ג'וג'ו מויס אז קניתי ספר שיצא עליו סרט ... המשך לקרוא גריפין לפני שבועיים
10. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא אנונימית לפני 4 חודשים
11. גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור / ג'יין אוסטן "גאווה ודעה קדומה" זה ספר של... המשך לקרוא Drunk Reader לפני שנה ו-10 חודשים
12. נפילה - נפילה #1 / לורן קייט אוי אחרי שסיימתי וראיתי את ... המשך לקרוא Drunk Reader לפני שנה ו-10 חודשים
13. קוסמת - הסדרה הצעירה # / סיליה ריס בתור התחלה עלי לומר שהספר פ... המשך לקרוא IRomi לפני שנתיים ו-1 חודשים
14. תחת שמי האש - תחת שמי האש #1 / ורוניקה רוסי "אני אגיע אליו!" "את כל הזמן ... המשך לקרוא הרמיוני לפני 3 שנים ו-6 חודשים
15. האשפית - הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות #6 / מייקל סקוט אז סיימתי קצת לפני מתכונת ב... המשך לקרוא nofar sarori לפני 3 שנים ו-7 חודשים
16. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא nofar sarori לפני 3 שנים ו-7 חודשים
17. גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור / ג'יין אוסטן "גאווה ודעה קדומה" זה ספר של... המשך לקרוא Nameless לפני 3 שנים ו-9 חודשים
18. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא ג'קס לפני 3 שנים ו-10 חודשים
19. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא Mira לפני 3 שנים ו-10 חודשים
20. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא no fear לפני 3 שנים ו-10 חודשים
21. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא גלית לפני 3 שנים ו-10 חודשים
22. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא fairy tale לפני 3 שנים ו-10 חודשים
23. מצרפי המקרים / יואב בלום אני מחשיבה את עצמי לקהל קשה,... המשך לקרוא אור לפני 3 שנים ו-10 חודשים
24. נפילה - נפילה #1 / לורן קייט אוי אחרי שסיימתי וראיתי את ... המשך לקרוא תות :> לפני 3 שנים ו-10 חודשים
25. נערת רפאים - נערת רפאים #1 / טוניה הארלי כמנהגי לפני שאתחיל בביקורת ... המשך לקרוא תות :> לפני 3 שנים ו-10 חודשים
26. גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור / ג'יין אוסטן "גאווה ודעה קדומה" זה ספר של... המשך לקרוא Silver לפני 3 שנים ו-10 חודשים
27. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא fairy tale לפני 3 שנים ו-11 חודשים
28. גאווה ודעה קדומה - תרגום ואחרית דבר: עירית לינור / ג'יין אוסטן "גאווה ודעה קדומה" זה ספר של... המשך לקרוא rachis לפני 3 שנים ו-11 חודשים
29. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא סבא - רץ לפני 3 שנים ו-11 חודשים
30. מלאך משמיים - מלאך משמיים #1 / בקה פיצפטריק הכל התחיל ביום בהיר אחד כשנ... המשך לקרוא אור לפני 3 שנים ו-11 חודשים
31. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא לי יניני לפני 3 שנים ו-11 חודשים
32. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא הבלגית המעופפת לפני 3 שנים ו-11 חודשים
33. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא no fear לפני 3 שנים ו-11 חודשים
34. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא אריאל לפני 3 שנים ו-11 חודשים
35. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא yaelhar לפני 3 שנים ו-11 חודשים
36. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא שרוני לפני 3 שנים ו-11 חודשים
37. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-11 חודשים
38. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא E.T. לפני 3 שנים ו-11 חודשים
39. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא אבק ספרים לפני 3 שנים ו-11 חודשים
40. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא לואיזיאנה מנטש השקנאית לפני 3 שנים ו-11 חודשים
41. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא paz לפני 3 שנים ו-11 חודשים
42. התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 / ג'רום דיוויד (ג'. ד.) סלינג'ר לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנ... המשך לקרוא אקו לפני 3 שנים ו-11 חודשים
43. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 3 שנים ו-11 חודשים
44. עיר של מלאכים נופלים - בני הנפילים #4 / קסנדרה קלייר הו עיר של מלאכים נופלים הגי... המשך לקרוא לואיזיאנה מנטש השקנאית לפני 4 שנים
45. עיר של מלאכים נופלים - בני הנפילים #4 / קסנדרה קלייר הו עיר של מלאכים נופלים הגי... המשך לקרוא אנג'ל לפני 4 שנים
46. עיר של מלאכים נופלים - בני הנפילים #4 / קסנדרה קלייר הו עיר של מלאכים נופלים הגי... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים
47. עיר של מלאכים נופלים - בני הנפילים #4 / קסנדרה קלייר הו עיר של מלאכים נופלים הגי... המשך לקרוא no fear לפני 4 שנים
48. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא GOLD MOON לפני 4 שנים
49. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא ג'קס לפני 4 שנים
50. 13 סיבות / ג'יי אשר אז שבוע הספר . כמה נחמד . אז ... המשך לקרוא שין שין לפני 4 שנים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ