פוליאנה :-)

פוליאנה :-)

בת 24 מארץ לעולם לא.



קבלו את הפיה המדהימה!
מי שיקרא את הסיפור שאני מתכננת לכתוב בקבוצה החדשה:
http://simania.co.il/group.php?groupId=2142
הולך לפגוש אותה!
ועוד הרבה חברים:)





היי כולם!
חזרתי למי שזוכר אותי עם שיגעון חדש!
(ולמי שלא, שיכיר:-)
תמונות!
אני מתכוונת לכתוב סיפורים ושירים בהמשך:)
ואשמח שתגיבו כשתוכלו.
התגובות כאן והאנשים המדהימים שיש כאן זה דבר שלא נמצא באף אתר אחר.
טוב, די עם החנפנות, אבל זה באמת נכון:)
אני ממש נהנית פה וחוזרת להציק לכם:)
סתםם.
נו טוב,
זו אני,
יום טוב לכולם.





» דירגה 10 ספרים
» כתבה 2 ביקורות
» יש ברשותה 0 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 5 שנים ו-3 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 6 ימים
» קיבלה 15 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

ביקורות ספרים:

מוצגות 2 מבין 2 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

או-קיי אני במצב רוח רע, מאוד רע. מצברוח לקטול סיפורים. ואם אתם אוהבים את הספר הזה, אז כדאי שתעצמו עיניים ותאטמו אוזניים, ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-7 חודשים


כל מה שאני אכתוב עכשיו לא יוכל לתאר עד כמה נהניתי, התרגשתי והוקסמתי מהספר הזה. הסתכלתי עכשיו על שא... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-1 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

צדה האפל של שירת מרים ילן שטקליס לפני מספר ימים ניהלתי שיחה עם מכרה על ספריה של לאה גולדברג ובשלב מסוים השיחה נסבה אל שי... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-2 חודשים


איך ידעתי שאני אוהב את הספר הזה. פשוט ידעתי. ואולי זו הסיבה שכל פעם דחיתי את קריאתו וחיפשתי את הרגע ה"מושלם" להתחיל אותו. הח... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-4 חודשים


מי שלא חווה את זה לא יבין- את תחושת האושר שמתפשטת בך ברגע שחניכה מספרת לך סוד, שלא סיפרה לשום חברה שלה. את הרגעים בהם הצלחת ... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-4 חודשים


ספר מצויין,חוזרת אליו שוב ושוב.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-5 חודשים


מדהים מדהים מדהים חובה קריאה!!!!!!!!!!!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-9 חודשים


ספר אדיר. את רוב היצורים אמנם אפשר לראות בספרי פנטזיה אחרים אך אראגון הוא משהו יוצא מהכלל. תיאור המאורעות חי מאד והעלילה ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים


פוליאנה :-) עוקבת אחרי
עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

טוב, זו גרסה משלי לסיפור דיי מוכר.
אשמח לדעת מה דעתכם עליה:)


המלך והמלח

פרק 1
איי שם בממלכה, רחוקה, רחוקה.
חי לו המלך איתן, עם שלוש נסיכות מדהימות.
אבל הצעירה הייתה הכי מתוקה,
והמלך אהב אותה, יותר מכל האחרות.
לבתו הבכורה קרא המלך: ארגמן,
כי היא הייתה נסיכה חזקה ועוצמתית.
לבתו השניה קרא המלך: ענן,
כי היא הייתה רכה וחולמנית.
ולבתו השלישית, הצעירה מכולן,
הוא קרא: ניצן.
כי היא הייתה כמו ניצן של ורד,
האהובה עליו מכולן.

פרק 2
בוקר אחד החליט המלך איתן,
לבדוק שאלה חשובה,
מי מהבנות, מי מכולן,
אוהבת אותו, בצורה הכי טובה.
ישב המלך בארמונו הגדול,
וזימן אל כיסאו, את ארגמן.
וכך החליט המלך אותה לשאול,
ולברר מה מידת אהבתה אליו.
"ארגמן בתי, בתי הבכורה!
בהמשך את תירשי את ארמוני היקר
ואת כל הממלכה האדירה.
ורציתי רק שאלה אחת אותך לשאול,
האם את אוהבת אותי יותר מכל?
יותר מכל דבר שבעולם?
האם את אוהבת אותי, יותר מכולם?"
"בטח אבא!" ארגמן עונה במתיקות.
"אבי! אתה באמת יקר מציאות!
אתה הדבר הכי יקר בחיי!
יותר מכל היהלומים, מתכשיטי ועדיי!
ואין אבן יקרה, או יהלום!
יקרים כמוך! אבי! שהביאני עד הלום!"
והמלך מחייך,
מאוזן אל אוזן ממש.
לממלכה יהיה המשך!
ובאמת אל חשש.
"בתי! בתי! אני מוכרח!
לומר ששמחת אותי, כל כך!
יהלומים את רוצה? שרשראות? רבידים? עדיים?
תנו לה הכל! משרתים מדהימים!
כי בתי ארגמן, עוד תהיה המלכה!
אז תנו לה כל דבר, שלו היא זקוקה!"
נפרד המלך, מארגמן בתו,
וזימן את ענן, לשבת עמו.

פרק 3
"אבא! אבא!" קוראת ענן כולה חיוכים.
"תראה! הפרפרים שמחים!"
"ענן, ענן" המלך קורא, מעט מעוצבן.
"את שוב בשמים! תחזרי בבקשה לכאן!"
"סליחה אבא!" ענן משפילה את ראשה.
אך מיד מחייכת וקוראת בשמחה מעושה.
"אבא! למה קראת לי? זה נשמע חשוב מאוד!"
והמלך איתן עונה בחיוך מלא הוד.
"ענן, רציתי לברר,
מי מבנותיי אוהבת אותי ביותר!"
"הו אבא! אהבתי אליך גדולה כל כך!
ואם יקרה לך משהו, לעצמי, לעולם לא אסלח!"
וכך ענן ממשיכה לומר בחיוך גדול ורחב,
"אבא! אני אוהבת אותך יותר מכל הכסף וכל הזהב!
הרי גם על המטבעות שבממלכה,
מוטבע, כראוי וכרצוי, דיוקנך!
וזה מראה אבי לבבי,
שאין דבר יקר יותר, ממך!"
והמלך איתן מחייך בשמחה אמיתית,
הן ענן, אוהבת אותו, אהבה עוצמתית.
"משרתים!" המלך קורא בקול גדול.
"תנו לענן בתי! כסף וזהב! הכל!
שרשראות וצמידים! עדיים, ורבידים!
ענן היא נסיכת הכתר המדהימה בהחלט,
תגשימו לה כל משאלה, שהיא מבקשת."

פרק 4
ועכשיו המלך, מדושן עונג, זחוח ומחויך.
מזמן אליו איליו את בתו, הניצן של הפרח.
וניצן מתקרבת בטפיפות רגליים קלילות.
"מה שלומך אבא?" היא פותחת בשאלות.
"אתה מרגיש טוב? אתה רוצה משהו לשתות?"
והיא מרפרפת סביבו, מסדרת כריות.
ורק אחרי שעיניה רואות שאביה יושב בנינוחות,
היא פונה לשאול, למה אבא, קרא לה בדחיפות.
"בתי היקרה!" המלך מאושר.
וכבר לפני ששאל, ברור לו, מה תאמר.
האם תאהב אותו יותר מכל הארמונות שיש,
או יותר מכל הפנינים, במעמקי הים?
ואולי יותר ממערות האש?
השוכנות רחוק, רחוק, איי שם?
"כן! אבא! מה שאלתך? שאל!
ואני אענה, ככל שאוכל."
"בתי היקרה!" המלך מתרווח.
ובחיוך רחב, הוא סוף סוף פותח.
"רציתי רק לברר, לשאול שאלה.
עד כמה אהבתך אלי, גדולה."
"אבא היקר!" עונה ניצן בביישנות.
"אהבתי אליך, היא דבר פשוט.
אני אוהבת אותך-"
בעוד המלך על הכריות נשען, ומתרווח,
"אני אוהבת אותך- יותר ממלח."

פרק 5
"מה?!!!!" המלך צורח.
"את אוהבת אותי, יותר ממלח?"
"אבא בבקשה! תן לי לתת הסבר!"
אבל המלך לא מוכן, לשמוע יותר.
"ארגמן אוהבת אותי יותר מיהלומים!
וענן אוהבת אותי יותר מכסף, וזהב ושרשראות וצמידים!
ואת, את!" הוא שוב צורח.
"אוהבת אותי יותר ממלח?!
הדבר הכי פשוט! הכי זול!
ככה את אוהבת את אביך, שאוהב אותך יותר מכל?!"
"אבא בבקשה!" ניצן מתחננת, אך לשווא.
המלך כועס מאוד עכשיו.
"את מגורשת מהארמון! צאי כפי שאת!
לא אתן לך דבר! אפילו לא מעט."
וניצן נמלטת מהארמון בדמעות.
כשהיא כמעט מועדת במדרגות.
'אבא!' היא לא מסוגלת לדבר.
ניצן עצובה, האם אין סיכוי להסבר?

פרק 6
ניצן נמלטת ליער בבכי ובדמעות.
ושם מנחמות אותה, כל החיות.
כי הציפורים, הסנאים, השועלים והארנבים,
כולם את ניצן הנסיכה, אוהבים.
"ניצן! ניצן! מה קרה?" שואלים הם כולם.
כי ניצן מיוחדת, מבינה את החיות, ואת שפתם.
"קרה דבר נורא!" משיבה ניצן בעצבות.
"עשיתי משגה! עשיתי טעות!".
"איזו טעות עשית?" שואל הפרפר.
וניצן שותקת, וכי איך תוכל לומר.
איך תוכל להסביר שאת אביה המלך, שאוהבה יותר מכל,
היא אוהבת כמו הדבר הכי פשוט והכי זול?
ולפתע נכנס אל היער בדהרה,
נסיך רכוב על סוס, מהיר כסערה.

פרק 7
"עצור סער! עצור!" הנסיך קורא בקול רם.
כשהוא מבחין בנסיכה שאל מולם.
היא נראית רגילה, בגדייה פשוטים.
ואין לצווארה שרשראות, ואין לידיה צמידים.
שערה גולש על ערפה בפשטות.
ואין לו כתר, ואין בו קישוט.
ובכל זאת למרות שהיא נעדרת כל הוד,
מרגיש הנסיך, שהוא אוהב אותה מאוד.
וניצן? ניצן בנסיך לא מבחינה,
רק על אביה, המלך שגירשה, מחשבתה נתונה.
"אוווו!" קורא הארנב, אבל מיד מהסות אותו הציפורים.
זה לא הזמן הנכון עכשיו, לסיפור אהבים.
"מי את?" שואל הנסיך ויורד מסוסו בקפיצה.
"שמי ניצן." משיבה הנסיכה ומיד מסיבה את ראשה.
אבל הנסיך לא מוותר,
"שמי הנסיך סהר" הוא אומר.
"טוב," משיבה הנסיכה כשהיא מביטה אל החיות.
נסיך או לא נסיך, זה לא יפתור לה את הבעיות.
"את נראית עצובה." הנסיך קובע.
"כן אני עצובה, והעניין הזה, אליך לא נוגע".
"בבקשה ספרי לי! אני יכול לעזור!"
קורא הנסיך ובעיניו קורן אור.
"הייתי נסיכה." משיבה ניצן בטון עצוב.
"אבל גורשתי מהארמון בידי אבי, ולא אוכל לשוב."
דמעה זולגת על לחיה של ניצן
והנסיך קוטף אותה מהאוויר בעודה מרחפת כמו ענן.
"ולמה אביך גירש אותך מהארמון?
את נראית לי נערה מדהימה! אין כאן כל היגיון!"
הנסיך בועט בדשא כדי להמחיש את כעסו הרב,
ומבין העלים קופץ מי אם לא, הארנב.
"זה מה שאנחנו אמרנו לה מאז ומתמיד
הרי היא הכי טובה שיש! כל אחד על זה יעיד!"
"זה נכון ארנב קטן." משיבה הנסיכה כשהיא מושכת באפה.
"אבל אבי המלך גירש אותי מלהיות נסיכה."
"את מבינה את שפת החיות?" סהר מתרגש.
הוא אוהב את הנסיכה, ורוצה בידה, אם רק יעז לבקש.
והנסיכה בתנועת יד מבטלת,
ממשיכה ואומרת.
"המלך, אבי, שאל את שתי אחיותיי:
"עד כמה אתן אוהבות אותי! בנותיי!"
ואחותי הבכורה, ארגמן,
ענתה שהיא אוהבת אותו יותר מיהלומים ואבנים יקרות.
ואחותי השניה, ענן.
אוהבת אותו יותר מכסף, זהב, ושאר מתכות.
ואילו אני, השבתי לו, שאני אוהבת אותו יותר ממלח,
ועכשיו אבי היקר, עלי רותח.
כי מלח, זה דבר שגם העני שבעניים,
יכול לקנות בפרוטות ובמטבעות בודדים.
ואבי גירש אותי ולא נתן לי להסביר, לדבר,
שכוונתי הייתה בכלל- לדבר אחר..."
כך מסיימת ניצן כשבעיניה דמעה,
אבל הנסיך סהר, מבין הכל, כך נראה.
"יש לי רעיון! רעיון טוב!" אומר סהר.
ומיד מספר לחיות ולניצן את כל הדבר.

פרק 8
אל מול הארמון נראה רכוב על סוס אדיר,
נסיך יפיפה, ומדהים ועשיר.
כולו לבוש חליפה יקרה,
ומאחוריו נוהגת שיירה אדירה.
הגשר מורד לכבוד הנסיך רב ההוד,
והמלך מחכה, מצפה לו עד מאוד.
כי נסיך מדהים זה, בא מארץ רחוקה,
בשביל להגיש למלך סעודה נפלאה.
נאמר שטובי המאכלים יעמדו בקרוב על השולחן,
והמלך כבר מלקק את שפתיו, עוד מכאן.
ותוך כדי סעודה,
ישוחחו על הא ודא,
על דברים חשובים ודברים בטלים,
בינות לכל המאכלים המעולים.
ואולי יחליטו גם להביא את שתי הממלכות,
בברית נישואין, אם יבחר הנסיך, באחת מבנותיו, הנסיכות.
ורק ספק אחד במוחו של המלך איתן, מנקר.
איך יכול להיות שהנסיך מכיר את טעמו המלכותי, היכרות שאי אפשר לתאר...?
והנה הם באים, נכנסים בשער הארמון.
והנסיך, סהר, על סוסו סער, מגיע ראשון.
"הוד מעלתך!" הוא יורד מהסוס ומחווה קידה.
"כל מה שתרצה! הכל! אני לשירותך!"
והמלך מחייך חיוך יהיר במקצת,
ומראה לכל הטבחים, איפה המטבח.
ושעות על גבי שעות הם שוקדים על המאכלים
שיצאו, הכי טובים, הכי מעולים!
והמלך, מכל הריחות, משתגע!
מתי האוכל יהיה מוכן! הוא באמת לא יודע
ובסוף אחרי זמן שנראה כמעט כנצח,
מגיעים המעדנים לשולחן, והנסיך מחייך חיוך מנצח.
'הוא כל כך יפה, ונחמד ואדיב ומתחשב.' המלך חושב.
'אם הייתה פה ניצן, בתי, שאני כל כך אוהב'
אך- הס. המלך לא מוכן לחשוב על ניצן.
היא גורשה מהארמון! די! יותר היא לא כאן.
"ארגמן! ענן! בנותיי היקרות!"
המלך קורא לשתי הנסיכות.
"כן אבא!" קוראות הן שתיהן במתיקות.
ומתיישבות לשולחן בנימוס ובעדינות.
"ראשון אני אטעם." קורא ראש המשרתים.
הוא תמיד טועם ראשון. לוודא שהמאכלים לא מורעלים.
המשרת טועם ומעווה את פניו.
"לא, זה לא מורעל," הוא משיב למלך על שאלותיו.

פרק 9
"אז מה רע באוכל?" שואל המלך וטועם.
ומיד יורק את אשר בפיו, עוד לפני שסיים.
ומיד הנסיכה ארגמן שהספיקה אף היא לטעום,
יורקת את האוכל ושותה מכוס המים, עד תום.
"זה נורא אבא!" היא קוראת בדמעות.
וענן שבלעה בכל זאת, עכשיו מתחילה גם היא לבכות.
"האוכל נורא! הוא מגעיל! הוא דוחה!"
והמלך? לא, הוא בכלל לא בוכה.
אבל הוא כועס, הוא מלא זעם.
"מה זה האוכל הזה!" קולו נשמע כמו רעם.
"בנותיי היקרות! מה לעשות בנסיך הזה?
ואולי הוא לא נסיך? הוא בכלל מתחזה?!"
וארגמן קוראת: "לגרש אותו מהארמון!"
וענן מוסיפה: "לעשות לו בושות!"
"זה מעבר לכל הגיון!"
"להעיף אותו מכל המדרגות!"
המלך מקשיב לבנותיו ואומר ברוב רושם.
"הנסיך סהר! מה יש לך לומר להגנתך? אני רושם."
"אדוני המלך! אני לא מבין! באמת!
הכנתי את המאכלים על פי מרשם מדויק!
שקיבלתי מנערה משרתת.
שמכירה את טעמך המובהק!"
והמלך מהרהר וחושב, זה מוזר.
הוא לא מכיר את המשרתת שבה מדובר.
איך באמת מצב כזה התאפשר?
אך הוא מפסיק לחשוב באחת, ומיד אומר:
"המאכלים קולעים במדויק, אין מה לדבר
אבל לגבי הטעמים! הטעם לגמרי אחר!
משהו! אני לא יודע להסביר!
אבל משהו חסר!"
"אדוני המלך!" מחייך עכשיו סהר.
"לגבי זה? הסבירה לי הנערה הסבר מוזר.
היא אמרה שישנו תבלין, שמכיוון שהוא כל כך זול.
המלך לא מוכן אותו לאכול.
תבלין, נו, שלא באמת מוכרח.
תבלין שהוא"
"המלח!" המלך את המילה שולח.
"נכון." מסכים הנסיך בחיוך גדול.
"את התבלין הזה, סירבת לאכול."
"אוי לא." המלך אל ליבו מתעצב.
'ניצן! ניצן!' הוא כל הזמן חושב
'הן אני גירשתי אותה מהארמון!
כשבעצם, כל מה שאמרה הוא נכון!
בלי כסף זהב, ואבנים יקרות,
הן אפשר להתקיים, אפשר לחיות!
אבל בלי מלח, החיים יהיו תפלים,
וכך אמרה בעצם- שבלעדיו, חייה אינם חיים.'
וסהר המבחין בפניו העצובות של המלך הרם,
יודע היטב, שהלקח תם, ונשלם.
"אדוני המלך! אל תתעצב,
יודע אני הכל, יודע היטב.
וניצן,
מחכה לך ממש כאן.
היא נמצאת במטבח,
והיא אשר היטיבה להכין את המאכלים בלי המלח.
אנא המלך איתן, אל תהיה עצוב.
כי בתך, כאן, וידעתי שתרצה שתשוב."
והמלך מוחה את דמעותיו שלא הבחין שבכה.
והן הופכות בין רגע, לדמעות של שמחה.
וניצן ממהרת אל בין זרועותיו.
והמלך? הוא כל כך שמח עכשיו.
"ניצן הוי ניצן! הן את אהבת אותי יותר מכל!"
"אבא היקר, בלי מלח, תפל הכל."
ובעוד המלך את בתו מחבק,
הוא מבין שכל האוכל, עומד להיזרק.
"ניצן! חבל על כל האוכל היקר,
מה נעשה בו? מה עוד אפשר?"
וניצן מחייכת, לידו תוחבת מלחייה,
"רק המלח את האוכל, והכל יהיה נפלא!"

ישנו גם פרק עשר,
אבל נראה לי שהוא קצת מיותר
פשוט רציתי לסיים את הסיפור עם מספר עגול:)
אז אם תרצו, תקראו:)

פרק 10
ומה הסוף לסיפור? אתם שואלים?
האם ניצן חזרה לארמון?
והאם המלך חזר בו מדברים הקשים?
והוא שוב חושב בהיגיון?
אז ניצן התחתנה עם הנסיך סהר,
והיא חיה בארמון מפואר.
והמלך איתן, הזדקן זה מכבר.
והוא לא מולך עוד על שום דבר.
וארגמן שלחה את אביה הרחק,
ותפסה ברשת השלטון
כדי שאביה איתה לא יתעסק
ולא יתפוס לה את הארמון.
וענן? הלכה עם נסיך אחר,
ולא רואים אותה כבר
ועם אביה היא לעולם לא תדבר
הוא שייך אל העבר.
אך ניצן,
לקחה את אביה מבית האבות בו שכן.
לקחה אותו אל ארמונה הרחוק,
והיא מדברת אליו תמיד, בקולה המתוק.
וכולנו רואים
מה שוות הבטחות ריקות וסתם דיבורים.
הן ארגמן וענן,
שכחו את אביהם כבר מזמן.
אבל ניצן,
אוהבת את אביה, אהבה שתישאר תמיד כאן.

נכתב לפני 3 חודשים
היא חיה על זמן שאול,
היא תמיד ידעה שזה יגמר מתישהו.
יום אחד- כשלא יהיה לה יותר על מה לכתוב.
ההשראה- לא תמיד תהיה ידידתה.
למרות שלפנים נראה- שהיא חברתה הטובה ביותר.
ועכשיו- אפילו אם רעיון היה נכנס למוחה בלי לנקוש בדלת- היא לא ידעה מה לעשות איתו וכיצד להפוך אותו מסתם רעיון, לסיפור של ממש.
והעולמות שבראה עד אז בהינף עיפרון או בנקישת מקלדת... כולם התמוססו, כולם נעלמו, התאדו, כאילו לא היו כאן מעולם.
והיא ניסתה, ו... נאלצה להודות שזה כבר לא נמצא בה יותר.
וככל שכבה הכישרון, ככה הלך וקטן פתיל חיה. בכישרון היא תלויה, וחייה בלעדיו- אינם ראויים להיקרא חיים.
וזה לא משנה איזה מוסיקה תשים באוזניות, וזה לא משנה איזה תמונות יפיפיות תראה- וכל אחת הרי- הביטי וראי! לוחשות הן לה. יכולה אני להיות שלך! הסיפור הבא שלך! ואולי... שיר?
אבל היא יודעת, אין בזה טעם, אין טעם בכלום. המילים לא ישירו לה עוד, והתמונות לא ילחשו לה סיפור שביכולתה לברוא.
הכל אבד.
נכתב לפני 4 חודשים
טוב, זה שיר שכתבתי מזמן,
ואולי בגלל זה הוא יראה ילדותי מדי.
אבל כך חוויתי את השואה מבית הספר ו...
והשנה... ישנו כאב שאני מתקשה להביע במילים.
ובכל זאת אני רוצה לציין אותו בדרך כלשהי.
אז הנה השיר.



כוכב.

א. תמיד רציתי להיות כוכב
כוכב של זהב
להיות ילד מפורסם
שיכירו אותו כולם
רציתי להיות זמר מוכר

פ.ז: כי יש כוכבים בשמים
ויש כוכבים בים
ואני רציתי להיות כוכב
בין בני האדם

ב. אמא תמיד אמרה לי
כמה שאני שר נהדר
וכמה שאני ילד מוכשר
ושכישרון כזה אי אפשר
להשאיר בבית כבר

פ.ז:

ג. והימים עברו וכבר חלפה שנה
ולא נותר דבר ממשאלתי הישנה
כי הגרמנים הגיעו
ציוו לתפור כוכב
כוכב על הבגד, כוכב של זהב

פ.ז: כי יש כוכבים בשמים
ויש כוכבים בים
ואני כבר לא רוצה להיות כוכב
בין בני האדם

ד. והימים חלפו ונגזרו גזירות
וכבר עברנו כולנו
לגור בגטאות
ואבא נעלם ואמא גם
ואני ואחי נשארנו לבד בעולם

פ.ז:

ה. והכישרון שלי, למזלי, הציל אותנו
זה קרה מזמן, כשמהגטו ברחנו
הגיע גרמני, דרך את הרובה
ואני התחלתי לשיר, לא חושב על ההווה.

פ.ז: יש כוכבים בשמים
ויש כוכבים בים
ועכשיו יש גם כוכבים
שלא יאירו לעולם

ו. ואני כבר לא רוצה להיות כוכב
לא רוצה להיות זמר
כי משהו מהשירה שלי
בגטו שם נשאר.
נכתב לפני 5 חודשים
מעולם לא הייתי, ילדה אמיתית,
כל כמה שניסיתי, נשארתי דמיונית.
כל כמה שניסיתי להיות-
מקובלת, כמו שאר הבנות.

נשארתי מאחור- מאחורי הקלעים,
כשכל השאר באור, במופע של החיים!
וכולן רוקדות- לצלילי המנגינה,
והקהל פוצח בתשואות, ואני מאחור ממתינה,
אך מעולם לא יכולתי,
להיות לאור הזרקור,
וכשכבר נראיתי,
היה לילה שחור.

מעולם לא היו לי אותן התכונות,
להיות פרפורמרית אמיתית,
גם אם ניסיתי להיות.
תמיד מאחור, מחכה בתור,
שמישהי תיתן לי- כבר לעבור.

נשארתי מאחור- מאחורי הקלעים...

וכל אחת עם אופי, וכל אחת עם יופי,
ורק אני- עם כל הדופי.
וכל אחת מאושרת, וכל אחת מתוקתקת,
ורק אני- בצד שותקת.
ורק אני- לזהור משתוקקת.

נשארתי מאחור- מאחורי הקלעים...

והן ממשיכות להופיע,
והקהל ממשיך, להגיע,
ורק אני על במה קטנה,
עומדת בפינה,
ומנסה ללמוד את המנגינה.

נשארתי מאחור- מאחורי הקלעים...

ואולי יום אחד- אופיע בגדול,
כשאת הכללים אלמד, לרקוד בלי לשאול-
לא לחשוב על אף אחד, לרקוד את עצמי,
כי המופע שלי מיוחד, הוא נובע מקול פנימי!

לא אשאר עוד מאחור, מאחורי הקלעים,
כי החלטתי לבחור- במופע של החיים,
ואם כולן רוקדות- לצלילי המנגינה,
אז גם אני ארקוד, אבל המנגינה שלי שונה
היא לא כמו כולם, יחידה בעולם
היא אחרת,
שונה מהכול, היא לא כמו יום אתמול
כל יום מתחדשת,
היא לא כמו השאר, וזה נהדר,
היא שונה
והשיר נגמר, יתחדש שוב מחר,
נה נה נה נה!


שיר שכתבתי ממש לפני כמה דקות, אשמח לשמוע מה דעתכם:)
נכתב לפני חצי שנה
אשמח להצעות לשמות.

הדמעה זלגה מקצה עינה, מתהווה לטיפה בקצה ריסיה וצונחת אט אט אל תוך שלולית, שם, לא יורגש מיקומה.

גם ליאן הייתה כזאת, תמיד שקטה, תמיד בצד, או, אם הייתה בין כולם, הייתה דואגת שמתוך כך שיש כל כך הרבה מסביבה, בין כה וכה לא יבחינו במיקומה.

גם עכשיו, כשאביה בישר לה את הבשורה, העמידה פנים שמחות ועולצות, ורק אחר כך, בערב מאוחר, לאחר ששכב אביה לישון, יצאה החוצה, לבכות, בגשם, בלילה.

עכשיו, כבר פסק הגשם, ורק גשם דמעותיה, הזולגות וצונחות אל השלולית הגדולה, נותר.

מחר, עם עלות השחר, יהא עליה להינשא לג'ון האמיץ, ללוחם חסר לב שלא ירא מללחום למען חסרי הישע, גם אם בתווך, פגע באנשים חפים מפשע אחרים.

האם תהיה לו רעיה טובה? היא ידעה שהתשובה חיובית, היא תקשיב לסיפוריו, תבלע את דמעותיה, ותתמזג בטפטים שעל הקיר.

והוא, הוא יהיה מאושר, וגם אביה, ליבו לא יוכל להכיל את הגאווה על כך שבתו יחידתו, נבחרה על פני כל הבנות, להינשא לגיבור הכפר.

"אמא..." לחשו שפתיה, היא הייתה היחידה שהבינה אותה, הבינה לליבה, קראה את רגשותיה כמו ספר פתוח.

ועם זאת, ידעה, שתאלץ כמו תמיד, להשאיר את רגשותיה חבויים. כבודו של אביה, של משפחתה, מעל הכל.

היא ניגבה את דמעותיה במטפחת רקומה שנשאה איתה תמיד לכל מקום. הגיע הזמן שתחזור הביתה, עליה להספיק לישון מעט לפני מועד חתונתה.
נכתב לפני 7 חודשים
ניסיון נוסף.
סיפור שכתבתי ממש עכשיו.

היה זה יום הדין.
את זה ידעו כולם.
היום שכל אחד ואחת ידעו שיבוא וחששו מזה בסתר ליבם.
היום שבו כל אחד ואחת ישפטו, לשבט, או לחסד.
והיא, הייתה אחת מהם.
'מה אעשה? אין לאן לברוח! והם-' המחשבות האלה הבזיקו במוחה בדיוק כשקרן אור לבנה פילחה את ליבה והיא התמוטטה על האספלט.
'הם יתפסו אותי!' זעק נער נוסף וגם בו פגעה קרן אור, שחורה הפעם.
המלאכים מצאו את כולם, איש לא נמלט.
גם את המוכרת בחנות הבגדים, גם את זמר הרחוב.
גם את התופרת שבדיוק עמלה על שמלה, גם את הילד היתום.
איש לא נמלט, איש לא נגרע. את ליבם של כולם פילחו קרני אור, לבנות או שחורת- ובאופן מפליא, גם האור השחור קרן ברגע ש-הם השתמשו בו.
---------
'איפה אני?' תהתה הנערה. היא הייתה מוקפת בצמחיה בגוונים עשירים של ירוק. וניצוצות של שמש בוקר מרהיבה הבזיקו מבעד לעלים. ושם הלאה, מפל מים שקשת מופיעה במרכזו.
'מה זה המקום הזה?' לא כך דמיינה את הגיהינום.
-------
"איפה אני?!" זעק הנער. הכל היה בגוונים של שחור ושחור עמוק עוד יותר. והרצפה, הרצפה! הייתה כזאת בכלל? היא הייתה אש רותחת אדומה ששלחה גיצים אדומים לוהטים לשמיים השחורים לחלוטין ללא כוכבים מבעד להם. הוא חש שכל גופו רותח מהאש, "אני נשרףףףף!" זעק, אבל לא היה מדרך רגל שבו האש לא שלטה.
-----
"את בטח רוצה לדעת למה את כאן." נשמע לפתע קול ענוג ועם זאת, היה זה הקול הסמכותי ביותר ששמעה בחייה הקצרים. השמיים נפתחו ומבעד לשער לבן כמו ענן, נראה מלאך לבן עם הילה שנראתה כעשויה מאור צרוף.
------
"אתה בטח רוצה לדעת למה אתה כאן!" הרעים קול שנשמע כמו הפושעים והמפלצות המרושעות במשחקי המחשב של אחיו. מסך של אש ניצת בשמים והבזקי אש נפלו על ידיו, על פניו, על גופו והוא זעק לרחמים. וכשהמסך נפתח הבין הנער שכל המפלצות שראה עד אז על מסך המחשב, קמות לתחייה ומתגבשות לכדי מפלצת אחת שטנית שנראתה כלקוחה מהסיוט הכי גדול שלו. הוא לא הצליח להפסיק לצרוח.
-----
"כן, בבקשה. למה?" העיזה הנערה לשאול. "אז נאן. את בטח תוהה, מכיוון שהיית נערה שנהגה ברשעות, התעללה בבעלי חיים, והכתה את אויביה ללא רחמים, ולא ריחמה על איש. ובכללי כל חוק וכלל שהיה נכון וצודק, חיפשת לנתץ ולהפר. והרשימה עוד ארוכה ולא אלאה אותך בפרטים. אבל ישנו מעשה טוב אחד שעשית."
-----
"כן, באמת, תגידו לי למה!" התחנן הנער בקול צרוד.
"אז אל, היית ילד טוב של אמא!" זמרר היצור המפלצתי. "עזרת בבית, היית חבר טוב, עכבת אחרי כל הכללים והחוקים שעמיתי המלאכים הביאו לעולם," נימת קולו של היצור הייתה לעגנית ומתחסדת. "אבל שגית בדבר אחד." הרעים בקול שונה לגמרי.
----
"במה?" שאלה נאן.
----
"במה?!" זעק אל.
----
"אז נאן," אמר המלאך בקולו הנעים. "את היית חברה של אל, נער בעל לב זהב, ועשית הכל כדי לעזור לו. אומנם גם דברים שסוטים מהחוקים וההוראות של השמים, אבל בכל זאת, היית לו חברת אמת." המשיך המלאך בקולו המתנגן.
נאן נשמה עמוק אל תוכה את ניחוח גן העדן, והחלה להיזכר בחברותה עם אל.
_____
"נאן! נאן! הם לא רוצים לצרף אותי לקבוצת הכדורגל ואני לא מבין למה! יש לי פוטנציאל להיות כדורגלן טוב! אפילו מעולה! עברתי על כל ספרי התיאוריה! אפילו קראתי את אלה שכתבו הכדורגלנים המעולים בעצמם! בבקשה נאן! את בנבחרת! אולי תוכלי לבקש מהם שיקבלו אותי גם?" התחנן אל.
'למה באמת!' חשבה נאן בלגלוג. 'אולי כי אתה חנון מצוי?' היא נאלצה לנשוך את השפה כדי שלא לומר את הדברים בקול.
"בבקשה! נאן!" לאל היה מבט מתחנן בעיניים. מהסוג שנאן לא יכלה לסרב לו.
'לבקש.' המשיכה במחשבותיה. 'כן בטח! כאילו שלבקש זה מה שיזיז את החברה האלה מדעתם. רק איומים וכמה מכות טובות יסדרו את זה.'
אבל לאל היא אמרה: "כן בטח! אני אבקש מהם."
____
"אתם שומעים! אם אתם לא תצרפו את אל לקבוצה אני אדאג שיעופו לכם כל השיניים מהפה והמכות שחטפתם עכשיו זה עוד כלום לעומת מה שמחכה לזה בהמשך."
כשנאן סיימה איתם הם נראו כמו הכלבים המנהנים שנמצאים בקדמת האוטו.
אל אפילו לא הבחין בשן החסרה בלסת של הקפטן כשזה אמר לו בקול של צעצוע שדרכו עליו שהוא יכול להצטרף לקבוצה, אפילו בלי מבחנים.
הוא היה בעננים. וזה היה שווה הכל. מה גם שהקפטן הנפוח הזה היה צריך את הזאפטות האלה בלי קשר. ואם כבר, היא הייתה צריכה להיות הקפטנית של הנבחרת.
-----
"אז, אל, אתה היית החבר של נאן." התחיל השטן לדבר.
"אז זה מעשה טוב! לנאן לא היו חברים!" ניסה אל להצטדק.
"עוד לא סיימתי את דברי!" הרעים השטן ושילח ברק לידו של אל שצרח בתגובה.
"נאן הייתה ילדה מרושעת, אנוכית ואלימה. והחברות איתך- שהייתה אמורה להוציא ממנה את הצד המלאכי שבה- לא צלחה."
אל ניסה למחות, אבל בין ריחות הגופרית והעשן צף ועלה לו זיכרון.
____
"נאן! בבקשה! אל תעשי את זה! הפסיקי! בבקשה!" אל רכן על הדשא בתנוחה של מי שעומד להקיא.
בעוד נאן המשיכה לידות אבנים בחתול אומלל ושתום עין שילל בקול מעורר רחמים.
"גם ככה חסרה לו עין!" קראה נאן בנימה של דווקא. "אז מה זה משנה אם תהיה חסרה לו גם יד! או רגל!"
"את מפלצת!" כעס אל קם, והפנה את גבו.
אבל נראה שבאותו הרגע אזר סוף סוף החתול אומץ, או שאולי היה זה מתוך ייאוש והוא שלף את ציפורניו וזינק על נאן.
"איייייי!" נשמע צרחתה הנוקבת של נאן.
אל זינק גם הוא מיד. הוא לא יכול היה להשאיר את חברתו לבד. חתול או לא חתול, הוא ידע לצד מי הוא באמת.
____
"אז איפה... אל?" נשמעה שאלתה אל נאן. אם היא בגן עדן, אל חייב גם הוא להיות. הוא הילד עם הנשמה הזכה ביותר שפגשה מעולם, זה שלא היה פוגע בזבוב.
____
"אז איפה... נאן?" הוא ידע תמיד שאין ברירה, מה גם שנאן הכינה אותו לקראת זה. הוא היה אמור להיות בגן עדן, והיא... בגיהינום...
____
"לא כאן." השיב המלאך.
____
"היא לא כאן." השיב השטן.
____
"אז איפה....? לא יכול להיות!!!!" קראו נאן ואל, כל אחד ממקום אחר, האחת מגן העדן והאחר מהגיהינום.
____
נער ונערה בפנים עצובות רכנו על הקרקע, הליטו את פניהם בידיהם והחלו לבכות.
_____
"האם לעולם לא נוכל להיות יחד?!" זעקו השנים בלב מיוסר.
____
"יש אפשרות שתהיו שניכם יחד." אמר המלאך בגן העדן. והשטן אמר את אותו הדבר בגיהינום.
____
"איך?" פקחו נאן ואל עיניים דומעות והישרו מבט לשוביהם.
____
"אתם תחזרו לכדור הארץ ותקבלו סיכוי נוסף. הפעם נאן תהיה הנערה הלמדנית והלא מקובלת, ואתה תהיה החצוף חסר הגבולות, ואם תצליחו שניכם להתחבר שוב ולהיות טובים כפי שראוי להיות- תזכו שניכם בגן עדן."
____
"ואם.... לא..." השאלה רפרפה על שפתי שניהם.
____
"תהיו שניכם בגיהינום."
____
השניים הסכימו.
____
סוף.
נכתב לפני 8 חודשים
קטע הזוי שכתבתי עכשיו, אני לא יודעת אפילו מה הוא אמור להיות.
הרבה זמן לא כתבתי כאן- מחסור בזמן ודברים אחרים.
אז הנה הקטע.

ירח ידיד,
ירח חבר,
פעם הייתי אתה,
ואתה, אני.

והיו לי הרבה כוכבים לשחק איתם.
אבל הם היו כוכבים,
ואני, רק ירח,
והאור- אפילו לא שלי הוא,
מהשמש בא האור,
וגם אני, הייתי שלה.

והיום, אני לבד,
אין כוכבים,
ואין שמש, שתאיר.
והאור שלי? היכן הוא, לאן הוא נעלם...?
נכתב לפני 8 חודשים
סתם קטע אידיוטי שכתבתי.
אם הוא נחמד בעיניכם- תיהנו.
החלטתי לתת לקהל הקוראים לשפוט:)

הוא הביט בה בעיניים מזוגגות. הוא ידע שאין לו סיכוי להציל אותה.
הדמעות שבעיניו טשטשו את ראייתו, אלמלא כן היה יודע- זה לא הסוף שלה או שלו.
"אריק!" היא קראה נואשות. "אריק!" כשהיא נאחזת באחד הסלעים שבלטו מהצוק.
"אני... אני..." גמגם אריק הנסיך המפונק. הוא לא תיאר לעצמו שיגיע למצב כזה עם אהובתו.
"אם לא תציל אותי עכשיו, אני אדאג שתצטער על זה לשארית כל חייך." איימה הנערה.
"אבל קלרה- אני... אני לא יכול... הידיים שלי עדינות מדי... הן יודעות רק לנגן בפסנתר."
"והידיים שלי יודעות להחטיף סטירות. אז תציל אותי וגמרנו."
אריק שלח את ידיו החלושות בלית ברירה וניסה, הוא באמת ניסה, למשוך את קלרה מעל לצוק, אל אדמה בטוחה.
"אם לא תתאמץ קצת, ואם באמת יקרה לי משהו, אני אדאג לכך שרוח הרפאים שלי תרדוף אותך לעולמים."
"אבל אני מנסה! אני מנסה!" נלחץ אריק.
"קאט!" נשמע פתאום בחלל.
מצלמות הופיעו מכל מקום והתאורה המיוחדת הבהבה לרגע וכבתה.
"איזו רהיטות! אילו איומים! שיחקת את התפקיד שלך מעולה! קלרה!" קרא הבמאי.
"ו... ואני?" גמגם שוב אריק.
"אמממ אתה... התפקיד שלך טעון שיפור." השיב הבמאי.
"טוב, עכשיו אחרי כל הדיבורים, יש מישהו שמוכן למשוך אותי למעלה?!" רעם קולה של קלרה.
"בהחלט, בהחלט!" ענה הבמאי ברוחב לב ומיהר לטפס במדרגות נסתרות ולמשוך את הנערה למעלה.
"שתדע לך אריק..." קראה קלרה כשהיא מתנשפת עדיין. "שאם באמת הייתי נופלת מהצוק הזה.... ולא משנה שהוא מפלסטיק ושלמטה מחכה לי מזרן, הייתי דואגת לאמלל אותך לכל החיים!"
"טוב- חוסר התאמה כזה בין דמויות עוד לא ראיתי." הבין לפתע הצלם שניסה לצלם את הסרט.
"אתה צודק ג'ונתן." הסכים גם הבמאי. "הנערה בסדר, אבל הנער..." נאנח הבמאי.
"טוב, את רוצה אולי להישאר ונצמיד לך בן זוג אחר?" שאל הבמאי בתקווה.
"לא." השיבה קלרה. "אני ואריק זוג. אנחנו יוצאים כבר שנתיים, ולא ניפרד אפילו בשביל צילום של סרט."
"טוב אז-" קרא הצלם. "נקסט!" המשיך אותו הבמאי.
סוף.
נכתב לפני שנה
אני לא מוצאת את עצמי.
הלכתי לאיבוד.
משהו בגוף ונפש,
ביחד, ולחוד.

אני לא מוצאת את עצמי.
ואפילו אם אביט בראי.
אני בספק רב,
אם אזהה, חלק מעצמי.

הלכתי לאיבוד!
הצילו! אני זועקת.
לעזרה, לסיוע,
למגע יד מלטפת, משתוקקת.

הלכתי לאיבוד!
מישהו... שומע...
הלכתי לאיבוד.
נראה שאין איש יודע.

הלכתי לאיבוד.
ופתאום מגע מקרי של אור.
מתווה לי את הדרך,
אל מקום שאוכל לזכור.

הלכתי לאיבוד.
אך קרן אור סוררת.
מראה לי שוב, את עצמי
ושאני לא מיותרת.

אני כבר לא ב-איבוד.
היכן אני... הלוואי ואדע.
אבל אני כבר לא ב-איבוד.
והאמת, שאני כבר לא אותה ילדה.

אני כבר לא ב-איבוד.
ולמרות האפלה,
קרן אור קטנה,
הופכת לגדולה.

היכן אני? אתם שואלים?
אם אתם כאן, איתי,
אז כנראה שגם אתם יכולים-
לראות שמצאתי את עצמי, שוב.
נכתב לפני שנה
קבוצות קריאה:
הקוראים:


הביקורות האחרונות של פוליאנה :-) שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1 / ג'יימס פטרסון או-קיי אני במצב רוח רע, מאוד ... המשך לקרוא אביבל'ה לפני 3 חודשים
2. אטלס האיזמרגד / ג'ון סטיבנס כל מה שאני אכתוב... המשך לקרוא שוקולית לפני שנה
3. מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1 / ג'יימס פטרסון או-קיי אני במצב רוח רע, מאוד ... המשך לקרוא נונו לפני שנה ו-4 חודשים
4. מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1 / ג'יימס פטרסון או-קיי אני במצב רוח רע, מאוד ... המשך לקרוא נילי לפני שנה ו-5 חודשים
5. אטלס האיזמרגד / ג'ון סטיבנס כל מה שאני אכתוב... המשך לקרוא goren לפני 4 שנים ו-5 חודשים
6. אטלס האיזמרגד / ג'ון סטיבנס כל מה שאני אכתוב... המשך לקרוא קליירי פריי לפני 4 שנים ו-6 חודשים
7. מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1 / ג'יימס פטרסון או-קיי אני במצב רוח רע, מאוד ... המשך לקרוא קליירי פריי לפני 4 שנים ו-6 חודשים
8. מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1 / ג'יימס פטרסון או-קיי אני במצב רוח רע, מאוד ... המשך לקרוא אנג'ל לפני 4 שנים ו-7 חודשים
9. מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1 / ג'יימס פטרסון או-קיי אני במצב רוח רע, מאוד ... המשך לקרוא girl on fire לפני 4 שנים ו-7 חודשים
10. מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1 / ג'יימס פטרסון או-קיי אני במצב רוח רע, מאוד ... המשך לקרוא גלית לפני 4 שנים ו-7 חודשים
11. מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1 / ג'יימס פטרסון או-קיי אני במצב רוח רע, מאוד ... המשך לקרוא אקו לפני 4 שנים ו-7 חודשים
12. אטלס האיזמרגד / ג'ון סטיבנס כל מה שאני אכתוב... המשך לקרוא בר20 לפני 5 שנים
13. אטלס האיזמרגד / ג'ון סטיבנס כל מה שאני אכתוב... המשך לקרוא הבלגית המעופפת לפני 5 שנים ו-1 חודשים
14. אטלס האיזמרגד / ג'ון סטיבנס כל מה שאני אכתוב... המשך לקרוא fairy tale לפני 5 שנים ו-1 חודשים
15. אטלס האיזמרגד / ג'ון סטיבנס כל מה שאני אכתוב... המשך לקרוא Mira לפני 5 שנים ו-1 חודשים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ