“הפעם הראשונה שבה הבנתי עד כמה אני נמוכה הייתה בכיתה ד'. אולי זה קשור לעובדה שנכנסנו לגיל-המגעיל, ואולי פשוט כי התחלתי ללכת לצופים. הייתי עומדת עם הבנות בקבוצה שלי יחד עם כל הגדוד בטורים, ומנסה להיבלע בין כולם. היו מכנים אותי בכל מיני שמות, מ"גמדה", ועד "גודל של עלה" (כן, אני לא חושבת שהמציק היה שנון במיוחד), היו צוחקים, ואחר כך הייתי בוכה בצד. הייתי הולכת בשנים מאוחרות יותר לצופים ומסתירה את העני”

“ר"ג' פלאסיו מוכרת לכם מ'פלא' ומכל גילגוליו השונים. הספר הזה איננו קשור ל'פלא'. הוא פשוט 'פוני'. אם תחברו את שני השמות, תקבלו את המילה 'פלאפוני', שזה הפלאפון שלי. אבל בספר 'פוני' אין פלאפון, יש פוני. אין מכוניות, יש סוסים, ביניהם סוסי פוני. והטכנולוגיה הבסיסית רק בחיתוליה. עלילת הספר מתרחשת בתקופת מלחמת האזרחים בארצות הברית, אי שם במאה ה-19. הכל היה פשוט אז, לא כמו החיים היום, וכך גם הספר הזה,”

“לא צריך עיניים כדי לאהוב, אמרה אחת הדמויות בספר המופלא הזה. אולי זאת באמת הבעיה עם האנושות: אנחנו רואים. אנחנו רואים, ושופטים. קבענו נורמה. מהמילה "נורמלי". אבל מה זה נורמלי? נורמלי זה נפוץ. אתם יכולים לראות את זה בכל מקום. המיעוט הוא הקבוצה שסולדים ממנה. זה מתבטא באלפי דרכים; בין אם זאת נטייה מינית, גובה, משקל, צבע עור, צבע שיער, צבע עיניים, תחביבים, דפוס אישיות מסוים, דברים שאנחנו צריכים לאהו”

“בהתחלה היה "פלא". והוא היה חכם, מרגש ונוגע, צובט אבל גם נושך. ספר נפלא. אחר כך היה הסרט, הוליוודי כמובן, ואז הגיעה מהדורת הספר החדשה "פלא-עטיפת הסרט". אחר כך היה "כל אחד הוא פלא" – גרסה מיוחדת לילדים. רגע, ומה עם פעוטות וטף? מה, הם לא בני אדם? אחר כך היה "אוגי ואני", וריאציה שונה על פלא, כי אם יש תרנגולת שמטילה ביצי זהב צריך לנצל אותה עד הסוף, לא ככה? אני מתאר לעצמי שבהמשך נזכה לפלא”

“הפעם הראשונה שבה הבנתי עד כמה אני נמוכה הייתה בכיתה ד'. אולי זה קשור לעובדה שנכנסנו לגיל-המגעיל, ואולי פשוט כי התחלתי ללכת לצופים. הייתי עומדת עם הבנות בקבוצה שלי יחד עם כל הגדוד בטורים, ומנסה להיבלע בין כולם. היו מכנים אותי בכל מיני שמות, מ"גמדה", ועד "גודל של עלה" (כן, אני לא חושבת שהמציק היה שנון במיוחד), היו צוחקים, ואחר כך הייתי בוכה בצד. הייתי הולכת בשנים מאוחרות יותר לצופים ומסתירה את העני”

“ר"ג' פלאסיו מוכרת לכם מ'פלא' ומכל גילגוליו השונים. הספר הזה איננו קשור ל'פלא'. הוא פשוט 'פוני'. אם תחברו את שני השמות, תקבלו את המילה 'פלאפוני', שזה הפלאפון שלי. אבל בספר 'פוני' אין פלאפון, יש פוני. אין מכוניות, יש סוסים, ביניהם סוסי פוני. והטכנולוגיה הבסיסית רק בחיתוליה. עלילת הספר מתרחשת בתקופת מלחמת האזרחים בארצות הברית, אי שם במאה ה-19. הכל היה פשוט אז, לא כמו החיים היום, וכך גם הספר הזה,”

“לא צריך עיניים כדי לאהוב, אמרה אחת הדמויות בספר המופלא הזה. אולי זאת באמת הבעיה עם האנושות: אנחנו רואים. אנחנו רואים, ושופטים. קבענו נורמה. מהמילה "נורמלי". אבל מה זה נורמלי? נורמלי זה נפוץ. אתם יכולים לראות את זה בכל מקום. המיעוט הוא הקבוצה שסולדים ממנה. זה מתבטא באלפי דרכים; בין אם זאת נטייה מינית, גובה, משקל, צבע עור, צבע שיער, צבע עיניים, תחביבים, דפוס אישיות מסוים, דברים שאנחנו צריכים לאהו”

“בהתחלה היה "פלא". והוא היה חכם, מרגש ונוגע, צובט אבל גם נושך. ספר נפלא. אחר כך היה הסרט, הוליוודי כמובן, ואז הגיעה מהדורת הספר החדשה "פלא-עטיפת הסרט". אחר כך היה "כל אחד הוא פלא" – גרסה מיוחדת לילדים. רגע, ומה עם פעוטות וטף? מה, הם לא בני אדם? אחר כך היה "אוגי ואני", וריאציה שונה על פלא, כי אם יש תרנגולת שמטילה ביצי זהב צריך לנצל אותה עד הסוף, לא ככה? אני מתאר לעצמי שבהמשך נזכה לפלא”