“נתקלתי בשמו לראשונה דרך פרסום ברדיו: עד היום אני זוכרת את הצחוק המלאכותי, שהיה אמור לצמרר אבל היה פתטי...אז החלטתי שהספר הזה כנראה לא בשבילי. עבר זמן, קיבלתי המלצה, הישגתי אותו ואז היתה הכריכה: לא שהיא לא יפה, אבל אותי היא דחתה מלקרוא. ספרים, מסתבר, הם כמו אנשים: הרבה פעמים אנחנו קובעים עליהם דעה עוד לפני הקריאה בגלל דברים לא ממש רלוונטיים... אריאל מנטו היא צעירה אינטליגנטית מאד וגם מופרעת: היא פליטה של ילדות איומה, עם אם מזניחה ולא מתעניינת, שגדלה להיות אשה הנוטה לפגוע בעצמה, מוכנה לעשות הרבה כדי לרָצות (הרבה) גברים, עושה דוקטורט בנסיונות מחשבה וחיה בדלות עם מעט מדי כסף ויותר מדי חודש. והעיקר - היא מכורה לידע ומוכנה לדלג כפרפר מפיסת ידע אחת לשנייה מנסה לבלוע את כל הידע שתוכל להכיל. יום אחד היא נתקלת במקרה (או שלא. חלק ממה שהספר טוען הוא שאין מקריות) בספר נדיר ביותר, שהיא זקוקה לו לצורך התואר. הספר כתוב נפלא, מלא ברעיונות - רבים מהם חדשים ויצירתיים - מתבסס על פיזיקה (קוואנטים, קוורקים, תורת היחסות) שאין לי מושג בה, אבל מתבסס גם על מציאות חלופית, על אפשרויות של עולם אחר משלנו, עם הסברים אחרים משלנו. לפני שכתבתי ביקורת עליו עברתי על הביקורות שנכתבו. מצאתי פערים עצומים בין הקוראים - מ"בזבוז של זמן" ועד "ספר מעולה". מאנשים שהתפעלו מהיצירתיות הנשפכת ממנו - עד קוראים שאמרו עליו "גועל נפש" ו"לא הצלחתי לקרוא מעבר למספר עמודים". אהבתי אותו מאד. לפעמים הוא גרם לי מחנק ברעיונותיו, כך שהייתי צריכה לעצור ולנסות להבין מה קראתי עכשיו. בתור מי שמכירה אישית (כמוכם, כנראה...) את ההתמכרות לידע, הסקרנות לגבי כל נושא חדש, הצורך לבדוק את גבולות התבונה, נהניתי לגלות סופרת אינטליגנטית (לא טריוויאלי) שמצליחה להעביר את חשיבתה המופשטת לאחרים. אז מי שעוד לא קרא - שווה לנסות. אולי אתם מאלה שיאהבו ואז הרווחתם. ואם לא - אכזבתכם עלי.”

“וואו! מבט ראשון על הספר - כריכה קשה, מנוילן (מהספריה). איור מסתורי בעיצוב עתיק על הכריכה. אווירה גותית, דפים שחורים וספר מקולל (לפחות לפי הכתוב מאחור). למה אני מכניס את עצמי? מה לי ולסגנון הזה? איך לעזאזל הגעתי לספר הזה? אז דווקא לשאלה האחרונה יש לי תשובה - ניר חצרוני... לאחר קריאת כל ספריו, מצאתי ראיון עימו ובו הוא מספר שהספר הזה גרם לו להתחיל לכתוב. והוא שאף להגיע לרמת הכתיבה הזו. הכתיבה של ניר כל כך מקורית שהייתי מוכרח לראות מה זה הספר הזה שהתחיל את קרירת הכתיבה שלו... מבט שני - 429 עמודים, טוב, נצא לדרך. הספר מתחיל כסיפור מסתורי, משולב בקרעי פילוסופיה ומדע, מתגלגל לכיוון הפנטזיה. דווקא די מעניין. ממשיך בחלוקה שווה בין ספר פילוסופיה לפנטזיה. האמת, שהסופרת מראה בקיאות רבה וידע במגוון תחומים שונים ומעוררת חשיבה בחלקים רבים של הספר. בהחלט מעורר הערכה. תוך כדי קריאה שבה נחשפתי לכל מיני תיאוריות ופילוסופיות על התודעה, החומר, הבריאה, המחשבות וכו, עלתה בי המחשבה (לא ברור אם נשתלה בי או עלתה מעצמה), שזו דווקא דרך מקסימה לכתוב ספר פילוסופיה או כל ספר עיון שהוא על ידי שילובו בספר עלילתי ולא כספר עיון פר סה. במיוחד לקוראים צעירים יותר. לדוגמא, ספר הסטוריה דרך סיפור אישי, עלילתי ולא כספר יבש עם עובדות בלבד (כמו שמצליח לעשות רן לוי בפודקאסט עושים הסטוריה). נראה כאילו לסופרת התגלגלה מחשבה ורצתה לחלוק השקפת עולם פילוסופית על חיינו והדרך (המדהימה) שבה בחרה לעשות זאת היתה על ידי כתיבת ספר פנטזיה/מתח ובו לשבץ את ההשקפה כחלק מהעלילה ולא לכתוב ספר עיון בנושא. במקרה זה העלילה והשקפת העולם מתחברות היטב זו לזו ויוצרות ספר ייחודי שלא נועד (כמצופה מהכריכה) כפנטזיה לבני נוער, אלא ספר עיון מורכב, שדורש מחשבה והשקעה בקריאה מאנשים שכבר ראו דבר או שניים במדעי הרוח או מדעים מדויקים. מבט לפני אחרון - (אחרי ארבעה ימים) מה, כבר נגמר? אבל רק התחיל... היה ממש כיף, מיוחד שונה ומקורי. מבין את ניר חצרוני (אבל עוד לא רץ לכתוב את הספר הראשון שלי). מצד שני, מה זה הביקורת הארוכה הזאת... מבט אחרון - טוב. זהו. אני חושב שהבנתי מה שרצתה הסופרת להעביר. דווקא אהבתי את הסוף (הצפוי?). ... אבל אם חשבתי שהבנתי, אז חזרתי לתחילת הפרק הראשון ושם ראיתי איך הוא נפתח (נועד במיוחד לאלה שכבר קראו את הספר וחשבו שהבינו) - ציטוט: ״יש לך אפשרות אחת.. יש לך, אני נשענת החוצה מחלון משרדי... כשלפתע נשמע קול שלא שמעתי קודם...״. עוד פריטי טריוויה על הספר. שם הספר - מי זה מר y? באנגלית the end of mister y או the end of mistery... שם הגיבורה - אריאל מאנטו. זוהי אנאגרמה. באנגלית i am not real... תם ולא נשלם. המחשבות ימשיכו לעבוד עוד הרבה אחרי... ממליץ לכל מי שהתחבר למה שכתבתי. יכול להבין את אלה שנתנו כוכב אחד ולא התחברו לספר. תיהנו!”

“קוראיו של ספר זה מתחלקים בבירור לשנים, אין אמצע. או שאתה אוהב את הספר או שלא. (ואין לי מושג למה לא) אני נמנה מאלו שאהבו את הספר. מאוד. לא אפרט את פרטי העלילה, כי אפילו התקציר שעל גבי הספר מועט- ויש לכך סיבות לא מעטות וטובות. להישאב לספר, זה לנסות לרצות לנסות את המעשים חסרי ההיגיון של גיבור הספר. לקחת את הכרטיס הלבן, לצייר עליו עיגול שחור ולהמשיך.. למרות שאתה יודע (או שלא) שלא באמת יקרה משהו להישאב לספר זה באיזשהו עמוד כבר לא לדעת מה דמיון ומה מציאות, מה יכול לקרות ומה לא. זה להיטשטש בין הקו הדק הזה אחורה וקדימה-עד העמוד האחרון של הספר. הקו הזה אגב, נשאר מקווקו גם אחרי שתסיימו לקרוא אותו. ולכן, אני אפילו לא מקטלג אותו כספר "פנטזיה". מה שכן, הוא פשוט פנטסטי!!”

“ללא ספק ספר יוצא דופן. לפני שבכלל התחלתי לקרוא אותו הייתה לי ממנו תחושה של ספר ילדים/נוער. אבל ברגע שהתחלתי לקרוא הבנתי שטעיתי. זהו ספר שמבוגרים ונוער בוגר כאחד יכולם להינות ממנו ומהפילוסיפה שבו. עם כל העלילה המעניינת שמתהפכת ומשנה לפתע את הסגנון של הסיפור (מה שעוד יותר מלהיב במהלך הקריאה), הספר הזה גם מלא בידע. אפשר לקרוא לזה ידע כללי. הוא כולל בתוכו מדעים מדוייקים, פילוסופיה ודת, ומה לא? מאוד נהניתי לקרוא אותו, בעיקר כי הספר לא רק מותח ומסקרן עד מוות, אלא שהוא גם הרחיב את הידע הכללי שלי, את הפרספקטיבה שלי על החיים והקיום האנושי, והציג לי פילוסופיות שמעולם לא חשבתי עליהן - חומר למחשבה. מאוד ממליצה על קריאת הספר, בעיקר אם אתם אוהבים שילובים מיוחדים של ז'אנרים, מסתורין, הרפתקאות, ומד"ב/פנטזיה(?) נ.ב. עד עכשיו לא הצלחתי להחליט לאיזה ז'אנר הספר מתאים יותר.”

“נתקלתי בשמו לראשונה דרך פרסום ברדיו: עד היום אני זוכרת את הצחוק המלאכותי, שהיה אמור לצמרר אבל היה פתטי...אז החלטתי שהספר הזה כנראה לא בשבילי. עבר זמן, קיבלתי המלצה, הישגתי אותו ואז היתה הכריכה: לא שהיא לא יפה, אבל אותי היא דחתה מלקרוא. ספרים, מסתבר, הם כמו אנשים: הרבה פעמים אנחנו קובעים עליהם דעה עוד לפני הקריאה בגלל דברים לא ממש רלוונטיים... אריאל מנטו היא צעירה אינטליגנטית מאד וגם מופרעת: היא פליטה של ילדות איומה, עם אם מזניחה ולא מתעניינת, שגדלה להיות אשה הנוטה לפגוע בעצמה, מוכנה לעשות הרבה כדי לרָצות (הרבה) גברים, עושה דוקטורט בנסיונות מחשבה וחיה בדלות עם מעט מדי כסף ויותר מדי חודש. והעיקר - היא מכורה לידע ומוכנה לדלג כפרפר מפיסת ידע אחת לשנייה מנסה לבלוע את כל הידע שתוכל להכיל. יום אחד היא נתקלת במקרה (או שלא. חלק ממה שהספר טוען הוא שאין מקריות) בספר נדיר ביותר, שהיא זקוקה לו לצורך התואר. הספר כתוב נפלא, מלא ברעיונות - רבים מהם חדשים ויצירתיים - מתבסס על פיזיקה (קוואנטים, קוורקים, תורת היחסות) שאין לי מושג בה, אבל מתבסס גם על מציאות חלופית, על אפשרויות של עולם אחר משלנו, עם הסברים אחרים משלנו. לפני שכתבתי ביקורת עליו עברתי על הביקורות שנכתבו. מצאתי פערים עצומים בין הקוראים - מ"בזבוז של זמן" ועד "ספר מעולה". מאנשים שהתפעלו מהיצירתיות הנשפכת ממנו - עד קוראים שאמרו עליו "גועל נפש" ו"לא הצלחתי לקרוא מעבר למספר עמודים". אהבתי אותו מאד. לפעמים הוא גרם לי מחנק ברעיונותיו, כך שהייתי צריכה לעצור ולנסות להבין מה קראתי עכשיו. בתור מי שמכירה אישית (כמוכם, כנראה...) את ההתמכרות לידע, הסקרנות לגבי כל נושא חדש, הצורך לבדוק את גבולות התבונה, נהניתי לגלות סופרת אינטליגנטית (לא טריוויאלי) שמצליחה להעביר את חשיבתה המופשטת לאחרים. אז מי שעוד לא קרא - שווה לנסות. אולי אתם מאלה שיאהבו ואז הרווחתם. ואם לא - אכזבתכם עלי.”

“וואו! מבט ראשון על הספר - כריכה קשה, מנוילן (מהספריה). איור מסתורי בעיצוב עתיק על הכריכה. אווירה גותית, דפים שחורים וספר מקולל (לפחות לפי הכתוב מאחור). למה אני מכניס את עצמי? מה לי ולסגנון הזה? איך לעזאזל הגעתי לספר הזה? אז דווקא לשאלה האחרונה יש לי תשובה - ניר חצרוני... לאחר קריאת כל ספריו, מצאתי ראיון עימו ובו הוא מספר שהספר הזה גרם לו להתחיל לכתוב. והוא שאף להגיע לרמת הכתיבה הזו. הכתיבה של ניר כל כך מקורית שהייתי מוכרח לראות מה זה הספר הזה שהתחיל את קרירת הכתיבה שלו... מבט שני - 429 עמודים, טוב, נצא לדרך. הספר מתחיל כסיפור מסתורי, משולב בקרעי פילוסופיה ומדע, מתגלגל לכיוון הפנטזיה. דווקא די מעניין. ממשיך בחלוקה שווה בין ספר פילוסופיה לפנטזיה. האמת, שהסופרת מראה בקיאות רבה וידע במגוון תחומים שונים ומעוררת חשיבה בחלקים רבים של הספר. בהחלט מעורר הערכה. תוך כדי קריאה שבה נחשפתי לכל מיני תיאוריות ופילוסופיות על התודעה, החומר, הבריאה, המחשבות וכו, עלתה בי המחשבה (לא ברור אם נשתלה בי או עלתה מעצמה), שזו דווקא דרך מקסימה לכתוב ספר פילוסופיה או כל ספר עיון שהוא על ידי שילובו בספר עלילתי ולא כספר עיון פר סה. במיוחד לקוראים צעירים יותר. לדוגמא, ספר הסטוריה דרך סיפור אישי, עלילתי ולא כספר יבש עם עובדות בלבד (כמו שמצליח לעשות רן לוי בפודקאסט עושים הסטוריה). נראה כאילו לסופרת התגלגלה מחשבה ורצתה לחלוק השקפת עולם פילוסופית על חיינו והדרך (המדהימה) שבה בחרה לעשות זאת היתה על ידי כתיבת ספר פנטזיה/מתח ובו לשבץ את ההשקפה כחלק מהעלילה ולא לכתוב ספר עיון בנושא. במקרה זה העלילה והשקפת העולם מתחברות היטב זו לזו ויוצרות ספר ייחודי שלא נועד (כמצופה מהכריכה) כפנטזיה לבני נוער, אלא ספר עיון מורכב, שדורש מחשבה והשקעה בקריאה מאנשים שכבר ראו דבר או שניים במדעי הרוח או מדעים מדויקים. מבט לפני אחרון - (אחרי ארבעה ימים) מה, כבר נגמר? אבל רק התחיל... היה ממש כיף, מיוחד שונה ומקורי. מבין את ניר חצרוני (אבל עוד לא רץ לכתוב את הספר הראשון שלי). מצד שני, מה זה הביקורת הארוכה הזאת... מבט אחרון - טוב. זהו. אני חושב שהבנתי מה שרצתה הסופרת להעביר. דווקא אהבתי את הסוף (הצפוי?). ... אבל אם חשבתי שהבנתי, אז חזרתי לתחילת הפרק הראשון ושם ראיתי איך הוא נפתח (נועד במיוחד לאלה שכבר קראו את הספר וחשבו שהבינו) - ציטוט: ״יש לך אפשרות אחת.. יש לך, אני נשענת החוצה מחלון משרדי... כשלפתע נשמע קול שלא שמעתי קודם...״. עוד פריטי טריוויה על הספר. שם הספר - מי זה מר y? באנגלית the end of mister y או the end of mistery... שם הגיבורה - אריאל מאנטו. זוהי אנאגרמה. באנגלית i am not real... תם ולא נשלם. המחשבות ימשיכו לעבוד עוד הרבה אחרי... ממליץ לכל מי שהתחבר למה שכתבתי. יכול להבין את אלה שנתנו כוכב אחד ולא התחברו לספר. תיהנו!”

“קוראיו של ספר זה מתחלקים בבירור לשנים, אין אמצע. או שאתה אוהב את הספר או שלא. (ואין לי מושג למה לא) אני נמנה מאלו שאהבו את הספר. מאוד. לא אפרט את פרטי העלילה, כי אפילו התקציר שעל גבי הספר מועט- ויש לכך סיבות לא מעטות וטובות. להישאב לספר, זה לנסות לרצות לנסות את המעשים חסרי ההיגיון של גיבור הספר. לקחת את הכרטיס הלבן, לצייר עליו עיגול שחור ולהמשיך.. למרות שאתה יודע (או שלא) שלא באמת יקרה משהו להישאב לספר זה באיזשהו עמוד כבר לא לדעת מה דמיון ומה מציאות, מה יכול לקרות ומה לא. זה להיטשטש בין הקו הדק הזה אחורה וקדימה-עד העמוד האחרון של הספר. הקו הזה אגב, נשאר מקווקו גם אחרי שתסיימו לקרוא אותו. ולכן, אני אפילו לא מקטלג אותו כספר "פנטזיה". מה שכן, הוא פשוט פנטסטי!!”

“ללא ספק ספר יוצא דופן. לפני שבכלל התחלתי לקרוא אותו הייתה לי ממנו תחושה של ספר ילדים/נוער. אבל ברגע שהתחלתי לקרוא הבנתי שטעיתי. זהו ספר שמבוגרים ונוער בוגר כאחד יכולם להינות ממנו ומהפילוסיפה שבו. עם כל העלילה המעניינת שמתהפכת ומשנה לפתע את הסגנון של הסיפור (מה שעוד יותר מלהיב במהלך הקריאה), הספר הזה גם מלא בידע. אפשר לקרוא לזה ידע כללי. הוא כולל בתוכו מדעים מדוייקים, פילוסופיה ודת, ומה לא? מאוד נהניתי לקרוא אותו, בעיקר כי הספר לא רק מותח ומסקרן עד מוות, אלא שהוא גם הרחיב את הידע הכללי שלי, את הפרספקטיבה שלי על החיים והקיום האנושי, והציג לי פילוסופיות שמעולם לא חשבתי עליהן - חומר למחשבה. מאוד ממליצה על קריאת הספר, בעיקר אם אתם אוהבים שילובים מיוחדים של ז'אנרים, מסתורין, הרפתקאות, ומד"ב/פנטזיה(?) נ.ב. עד עכשיו לא הצלחתי להחליט לאיזה ז'אנר הספר מתאים יותר.”