1. נועה ויעל

נועה ויעל הן שתי אחיות
כי בכל פעם שאני פוגש נועה
אני חושב שזו יעל
ובכל פעם שאני פוגש יעל
אני חושב שזו נועה.
אחיות בכל מקרה,
צאציות של צליל ביולוגי.

נכתב לפני 7 שנים ו-5 חודשים

2. אביב

בחוץ ריח אביב
בואכה חג האביב
וזוהי ההוכחה לכך שאלוהים קיים.
זהו זה נגמר הסיפור.

נכתב לפני 7 שנים ו-6 חודשים

3. הפרעת מוות - לוקרטיוס בשם אפיקורוס

כאשר אתה מדמיין שבמותך החיות והציפורים יטרפוך ויקרעו את גופתך, אתה מרחם על עצמך. אינך מנתק עצמך כראוי מהגופה הנטושה: אתה מזדהה עמה, ובהווה שנותר לך מזהם אותה ברגשותיך. אתה מביא את עצמך למרמור על העובדה שנולדת בן-מוות, לא רואה כי בהוויית המוות לא יהיה כל עצמי שיישאר בחיים ושיוכל להתאבל על המעבר, שלא יהיה כל עצמי שיביט מן הצד ויתבוסס בייסורים על הגופה שנקרע או נשרפה.
[..] במנוחת מיתתך, כל שכן, לנצח תהיה חופשי מכל כאב וסבל. אך אנו עמדנו לפני אפר גופתך, בפני המדורה הזועפת, ראינוך מתייפח בבכי מר. על כן צערנו יימשך לעד ולא יבוא יום שבו נטהר ממנו את ליבנו. היינו צריכים לשאול אותך לפני כן מה עצוב כל-כך בחזרה לשינה ומנוחה, עד כדי שמישהו ידאוב עליך ביגון עד סוף ימיו.

[תרגום מאנגלית וכותרת - שלי]

נכתב לפני 9 שנים ו-6 חודשים

4. בני-הגנה

הרי מה, חברי הטוב, אוהבים בני האדם יותר מכל? את התחושה שהם מוגנים. התחושה שהם מכוסים במיטתם, שמוקפת בחדר, שמוקף בדירה, שנמצאת בבניין, הנמצא בעיר שבתוך האומה. ולכן, חברי הטוב, בני האדם רוצים להגן על עצמם. ומפני מה יגנו על עצמם, אם לא מפני התקפות? מה שמביא אותם לרצות שיתקיפו אותם כדי שיוכלו להתגונן. כך מסופקת להם תחושת ההגנה והביטחון על ידי לא אחרת מאשר ההתקפה.

נכתב לפני 9 שנים ו-9 חודשים

5. מהו בכלל דו-קיום?

"דו-קיום" זה אחד המושגים הגרועים והמעוותים ביותר בעיני, לצד המושג "מיעוט לאומי". קודם כל למה "דו", למה בהכרח שניים? במציאות יש הרגשות שייכות מכאן ועד להודעה חדשה. זה אומר שהוא קודם כל ישראלי, זה אומר שהוא קודם כל יהודי, זה אומר שהוא קודם כל ערבי, אחר הוא יהודי-ערבי, מזרחי, הומו, הומניסט, אתאיסט, ספורטאי או מעצב אופנה. הזהויות השונות גם כך נתקלות זו בזו בחיי היום-יום בלי הרף. מכאן אפשר להוציא "דו-קיום" של "שני חלקים"?
עצם המושג מצביע על לאומנות. הניסיון להגיד שהמרכיב הלאומי-האתני הוא המרכיב החשוב ביותר בזהות שלנו והוא מה שמבדיל אותנו מ"השאר". "דו-קיום" זה מושג מתבדל. זה הניסיון לומר לנו שלא משנה מה אנחנו חושבים על עצמינו וכיצד אנו מזהים את עצמינו, קודם כל אנחנו בני הקבוצה האתנית שאליה אנו משתייכים בלי שום יכולת לבחור אחרת.

חברים שונים ואני משתייכים לעמותת אני ישראלי | Ani Israeli שבראש מעייניה חתירה ללאומיות-אזרחית על פי התפיסה הליברלית, תוך התנגדות ל"לאומיות אתנית" או "לאומיות אורגנית". כל האזרחים צריכים להיות בני הלאום, בלי הבדלי דת גזע ומין. בלקסיקון האזרחי הנורמלי אין "דו-קיום". יש קיום משותף של כל האזרחים במדינת הלאום שאליה הם שייכים. כל אחד ישתייך לקהילה שאליה ירצה להשתייך בלי שהדבר יהיה חלילה כתוב בתעודת הזהות שלו. הזהות היא לא דבר "רשמי" שצריך לרשום אותו היכן שהוא, היא דבר שהקולקטיב הלאומי צריך לכבד אותו ולאפשר את המרחב הנדרש לו. בוודאי שאין דבר כזה "מיעוט לאומי" ועצם המצאת המושג היא חטא שחותר נגד היסודות הליברליים. כולם בני הלאום במידה שווה. יש אולי מיעוטים בזהות, אך אין מיעוטים בלאומיות. הלאום הוא מושג של שוויון מוחלט

https://www.facebook.com/israelsocialtv/videos/10153694862974088/

נכתב לפני 9 שנים ו-10 חודשים

6. שיר המלחמה והשלום ללאום הישראלי

הרי ברור חבריי, שאנחנו במלחמה. השאלה היא באיזו במלחמה. מי שאומר שזו מלחמת יהודים נגד פלסטינים יש לי מלחמה נגדו. שני הלאומים היהודי והפלסטיני יכולים לחשוב מצדם שהם אויבים, אבל הם אינם. הם חברים, שאוהבים להתווכח מי טוב יותר מהשני באותו הדבר. הם משחקים במי יזכה בזכות על הארץ, השייך ללאום הזה או ללאום השני. הם רומנטים, הם אוהבים להגיד שאנחנו זה הטבע – הטבע היפהפה הוא יהודי, הטבע היפהפה הוא פלסטיני.
והטבע אכן יפהפה ואכן הארץ זורחת ופורחת ויש בה קיצים ואפשר לטייל בהם באדמה רחבה ולא מוישבת. אך טבע לאומי שווה לטבע הרוס כי הוא שייך, כי אומרים שהנמצא חייב להשתייך, למישהו. זו רומנטיקה לאומית בשפה גבוהה, בורגנות הטבע בשפה בינונית, ובשפה הנמוכה יש לי מלחמה איתה. יש חברים שאוהבים להשתשעשע באלה, לבנות להם לוח משחק בארץ כדי להתאייב.

הם אוהבים להתווכח וגם יהודים אנשי שלום. אתה תהיה שם בצד הזה, הם אומרים, אני אהיה כאן בצד הזה, העץ שלך יהיה פלסטיני והעץ שלי יהיה יהודי. אני אגדל זרעים פלסטינים ואתה תגדל זרעים יהודיים. זה השלום במשחק הנוף הרומנטי – להתבדל, והעיקר לא לנטוש את המשחק. לפסוק על פי צו בית המשפט הלאומי העליון, שאיננו יכולים להיות ביחד. אבקני הפרח הרומנטי מפזרים גזענות במעין משחק משונה בטבע האדם - אני יהודי ואתה פלסטיני, כה הטבע. איננו יכולים לחלוק, כה הטבע. אויבים שכמותינו כי כה הטבע ולמען השם איננו יכולים להיות ביחד. שלום עכשיו זה גדר עכשיו, כי איננו יכולים לקבל אחד את השני אלא במרחק רב.

יהבי שלום מושלחים על בדלנות. בשלום כזה לא הייתי רוצה לחיות. לא במדינה מתבדלת שקובעת שגורלנו בני האדם לא לחיות ביחד. איזו מן תפיסה? הזהו הרעיון? הזהו האידיאל? אם כן אידיאליסטים בדלנים, יש לי מלחמה אתכם. יש דבר שנקרא אזרחות, היא לאומית, היא מדינית, היא חברתית, וקהילות טבעיות שונות שייכות אליה במשותף. באזרחות זו יש הבדלים, אך אין בה בדלנות.
בשפה גבוהה זו לאומיות ליברלית, בשפה בינונית אומה וקהילותיה, בשפה נמוכה שלום בארץ, לכל יושביה. מה תאמרו? האם תסרבו? אם כן יש לי מלחמה אתכם, המלחמה האמיתית, נגד יהודים ופלסטינים שגוזרים טבע מתבדל. אנו נתייצב נגד הבדלנות, יהודים וערבים יחדיו, נשתייך למרחב, יהודים וערבים יחדיו. הרומנטיקה תוציא את נשמתה כאשר נצליח, יהודים וערבים, כי ללאום הישראלי כולנו במידה שווה משתייכים.

נכתב לפני 9 שנים ו-11 חודשים

7. הגיג ליום השואה 16.04.2015

כיוון שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, יש לשאול – מה עכשיו? אם היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור השאלה "מה עכשיו" לא הייתה נשאלת, והיינו שואלים במקום זאת: מה אז? לאיזו נקודת זמן לחזור, ומה יש לשנות בה? הבעת משאלות כלפי העבר, התַחום בעצמו ושאינו יכול להשתנות, זה מעשה לא יאה. לא יכול להיות דבר מוזר יותר לאדם מאשר לערוך בזמן שינויים, כאילו היה דף טיוטה. אנחנו מאוד רגילים בכך שמה שהיה לא נוכל לשנות. לחשוב על הזמן כטיוטה משמע לחשוב על מה שהתקבע כלא קבוע יותר. אין דבר מערער-קיום יותר מזה, אפילו אם מדובר במאורעות הנוראיים ביותר… לעבר יש להניח.

אבל אותה טיוטה שאיננו יכולים למצוא בעבר, אנחנו יכולים למצוא בעתיד. יש להניח נקודת מוצא שהעתיד לא בסדר ולכן יש לשנות אותו. אין אף יצירה מוסיקלית אחת שאפשר לנגן אותה מהסוף, שכן אם ינגנו אותה מהסוף, הסוף יהפך להתחלה. על כן כל צעד התחלתי הוא מבורך, רק שיהיה במסגרת היצרתיות וההיגיון. וכשנתחיל, ואולי למעשה כבר התחלנו, נהיה חייבים לחשוב על הסיום, כאילו באמת הוא ממשמש ובא, אף על פי שלעולם לא יבוא… ככל שהמטרות שנציב יהיו קרובות יותר לזמנינו הן יהיו קטנות יותר, וככל שיתרחקו מזמנינו יהיו גדולות יותר. אך אסור לנו לבקש משאלות ממה שהיה וכבר איננו. את המשאלות יש להפנות רק כלפי עצמינו, אלה שבכוחם להגשים אותן. היכן עם הספר?

נכתב לפני 10 שנים ו-6 חודשים

8. שיר הפינג'ן (שיר ייאוש שמח)

ואולי אנחנו נכנסים לתקופה של בחירות ומבצעים
זה כל שנה זה כל שנתיים
עד שזה יוביל אותנו לטוב ביותר או לגרוע ביותר.
אולי יפול הגורל בעוד כחמישים שנה בערך,
כשאת שהעדנה לבחירות ומבצעים
רק נזכור להוציא מהאופנה, מאוחר מידי.
הם יוצאים למבצעים בלי בחירות
אולי גם אנחנו צריכים?
לבחור, ושהשולט יהיה דיקטטור
ייהרוג את מי שצריך
יילחם במי שצריך
וההתנקשות תביא מפץ גדול שיביא לגורלנו
שאין לנו כבר סבלנות להמתין לו.
כי בקצב הזה כבר נשכח מאין באנו
האם אלוהים ברא אותנו, או אנחנו בראנו את עצמינו?
האם אנחנו או הם קיימים בערך מאה שנה?
אולי יתהפכו היוצרות והפלסטינים יהיו ליהודים
היהודים יהיו לנוצרים והנוצרים יהיו לפליטים
הדת הכי גדולה בעולם תהיה דת הפליטים
כי מי היה שר אוצר ואילו גזרות הוא נתן
אפילו את זה כה בקלות אנו שוכחים.
כדי להגיע לקסטרו, צריך לנסוע לטול כרם?
ממתי פידל נהיה לאומן פלסטיני?
איפה אני, איפה את?
ובקפה שקנית בקלקיליה, את זוכרת כמה כפיות צריך לשים?
אולי אנו נכנסים לתקופה של קפאין
נביא לגלובליזציה ומודעות לקראת עולם טורקי יותר
הכל יחגגו בקלקיליה, בירת תחתית הבוץ שבפינג'ן
יהיה שלום עולמי בין אנשים שלא זקוקים לשלום
כי הם שכחו ביניהם את כל ההבדלים
ואז כל הבלאגן יתחיל מהתחלה...

נכתב לפני 10 שנים ו-9 חודשים

9. אני עבר אני עתיד

שמעתי אותך בעבר

גלי הקול שלך הגיעו אליי

והיום יש שקט בטוח ומפחיד

זוכר שאני עבר אני עתיד שיחקו להם יחדיו בנדנדה

עשו רעש צלצולים מלא תקוות

כה וכה הילדות נעלמה לה

ניכחדה מפני הטורף המפחיד

אני שכה מוחלט אני

כבר איבדתי את השעשוע

הדחף הבלתי נשלט שאסור לדחותו

מתי עוד אשכנע את אבי ואמי שהם רשעים

שלא נותנים לי מתנות והטבות

מתי אחיי הגדולים יחזרו להטיף לי

על התנהגות פרועה ובלתי ראויה

שלא יחזור הוא הפרידה הנצחית ממך, אני

ואני רוצה להיזכר עכשיו

רק כדי להפר את השקט הבטוח והמפחיד

יודע מי אני, יפה כך אומרים

אך איני יודע מיהו הילד

איכה?

נכתב לפני 10 שנים ו-9 חודשים