ביקורת ספרותית על מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1 מאת ג'יימס פטרסון
בזבוז של זמן

---

ויט וויסטי הם שני נערים עם שמות מוזרים שיש להם כוחות על בלי שהם מודעים להם, ובוקר אחד הם מתעוררים ומגלים שיש משטר דיקטטורי חדש שעוצר אותם באשמת כשפים, מנסה ללכוד את ההורים שלהם ומחרים את כל האומנות, הספרות והמוזיקה.
האם הם יצליחו להציל את עצמם ואת ההורים שלהם?
האם באמת יש להם כוחות על?
האם מישהו מאמין לעלילה הזאת?

כנראה שלא, כי הסופר ג'יימס-לא-מכיר-מתבגרים-אפילו-קצת פטרסון, הוא- כמו שאמרתי, לא מכיר מתבגרים. ואני יכולה, כמו תמיד, להתחיל לרדת על הכתיבה הגרועה של הסופר, על הדמויות שכאילו משחקות את עצמן באופן מוגזם להחריד או על הפרקים הקצרצרים שנגמרים ב"משפטי מחץ", אבל למה לי? אני אתן לספר לדבר בעד עצמו:

"ההפך הוא הנכון, אמיגו, ידידי הנאיבי." ואת זה אומר נער בן 13, כמובן!
ולעומתו:

"...מצד שני, תראה! מצד ימין! זאת ארץ הפלאות של החזיות!" תמצאו לי בת 15 אחת ויחידה שאומרת משפט כזה לאחיה הגדול, ואני אפסיק לאכול שוקולד למשך שארית חיי. כמובן שזה יקרה, כי כל כך הרבה בנות 15 מתבטאות ככה!

"כל העסק הזה של 'מכשפה וקוסם'. הלהבות. הזוהר. עצירת הפטיש. עכשיו הריחוף. אני חושבת שבאמת...יש לנו כוחות."
הו, באמת? והיית צריכה לעלות באש, לזהור ולרחף מטר וחצי באוויר כדי לקלוט את זה? איזו חכמה את!

"הייתה לי פעם מורה נהדרת, גברת סולי, שגילתה את סוד האושר היחיד והאמיתי. היא אמרה שמה שחשוב הוא לראות את חצי הכוס המלאה ולא את חצי הכוס הריקה." וואו! תודה על סוד האושר היחיד והאמיתי, איזו הארה! חיי קיבלו משמעות סוף סוף! [בוכה מרוב אושר]

"אמא סיפרה לי הכול, ויט...איך היא ואבא התאהבו- רומנטי מאוד. ואבא- הוא סיפר לי על כל הרגעים המביכים שלו בתיכון." עוד הוכחה לכך שהסופר פשוט גאון! מי צריך לכתוב באמת סיפור אם אפשר להסתפק כותרות?

"המגע שלה הזכיר לי את סיליה הישנה, היא נראתה כמו סיליה הישנה...והיה לה אותו חיוך מתוק. לא יכולתי להניח לה ללכת שוב...כמה טוב היה להביט שוב בעיניה." אני פשוט המומה. איזה תיאור מדויק של רומנטיקה אמיתית. מי לא מכיר נער בן 18 שזועק
לחברתו "סיליה! אל תעזבי אותי! אני לא אעמוד בזה! סיליה, אני אוהב אותך!!!" ?

" 'לא! תישארו!' צעקתי. 'אמא! אני אוהבת אותך! תחזרי! בבקשה אל תעזבי אותנו עדיין. בבקשה!' בכיתי." חוץ מהעובדה שזה נשמע דומה להחריד ל"מלך האריות", זו סצנה מדהימה. היא כל כך ריאליסטית, במיוחד כשהיא מופיעה כל שני עמודים.

"...איך אמא הייתה שוכבת במיטה איתי ועם ויט כשהיינו ממש קטנים, והיא הייתה צוחקת וצוחקת ואומרת לנו שהיא מלמדת אותנו לאהוב לצחוק, כי זה אחד הדברים הטובים ביותר בחיים...וגם, איך אבא תמיד היה אומר שהוא צריך להיות אבא שלנו, ולא חבר שלנו- אבל איכשהו, בסוף הוא היה גם החבר הכי טוב שלנו." ואם תהיו טובים, ילדים, אולי תצליחו לראות את הדרדסים.

~~~~~

אם נראה לכם שאני קוטלת יותר מדי פעמים את כל ההעתקים החיוורים והדהויים לספרי פנטזיה טובים באמת, אתם צודקים. כי קשה לי להתעלם מהעובדה שהמון אנשים חסרי כישרון כתיבה מחליטים שאם רולינג הצליחה, בטח ילך גם להם, והם כותבים ספר משוכפל בהחלט שכתוב גרוע, העלילה שלו יותר ממוכרת והדמויות שטוחות כמו וופל שנרמס ע"י מכבש.

אז אני קוראת לכם, נוער סימניה- בואו נפסיק לקרוא את הספרים האלה! למה אנחנו צריכים לסבול ולפרנס את האנשים הנבזיים האלה, כשאנחנו יכולים לקרוא ספרים טובים באמת או לפחות לכתוב כאלה?

ו"סופרים" יקרים- די לזלזל באינטליגנציה שלנו. די לכתוב ספרים שמביישים את עולם הספרות ובמיוחד את ספרות נוער! רוצים להתעשר בקלות, בלי שיידרש לזה שום כישרון ומאמץ? חבל! תתפכחו, אנשים! ולא על חשבוני, "אמיגו ידידי הנאיבי"!

לכן, החלטתי חגיגית להפסיק לקרוא את ה"ספרים" האלה ולקטול אותם בביקורות שלי.
הגיע הזמן לבזבז את זמני היקר על ספרים טובים באמת, או לפחות על ספרים מטומטמים מז'אנר אחר. כי תתפלאו, אפשר לכתוב ספר מצליח גם בלי שיהיה בו נער עם כוחות על שמגלה שכל העולם המוכר לו שונה לחלוטין, יש עליו נבואה, ועליו להציל את העולם תוך יומיים לפני שיהרגו את משפחתו או לפני שסופר אחר יוציא גם ספר כזה.

» ביקורות נוספות של לואיזיאנה מנטש השקנאית
» ביקורות נוספות על מכשפה וקוסם - Witch & Wizard - מכשפה וקוסם #1