תשאלי אם הם יכולים לעזור לי להיכנס כי הייתי באתר וזה לא נותן לי להיכנס ואז יש אחזור סיסמא ולא שולח לי ואני שונאת את העולם ורע לי אז פליז תשלחי. זה מה שהיא אמרה! בבקשה תעזרווו
נכתב לפני 4 שנים ו-9 חודשים
בשלב מסוים בחיים אתם תבינו. אתם תבינו שהכל בשבילכם. חלק מביאים את זה מהדת אבל אני מביאה את זה מהרצון שלי לא להתייאש. יהיה לכם ממש משעמם בלעדיי לדעתי, אז אני אשאר. ככה זה. העולם אינטרסנטי וגם אני. זה יותר קל. שתדעו שאם לא הסתדר לכם עם מישהו, מגיע לכם יותר. כל בר דעת שישפוט את המקרה יגיע לאותה מסקנה. לבבות שבורים ושוברי לבבות, תמיד מוזמנים לשתף! המתצפתים מהצד, גם זמנכם יגיע ועוד תתחרטו על הגעתו לזמנים קצרים, אך בסהכ אהבה היא מלמדת.
נכתב לפני 4 שנים ו-9 חודשים
רציתי לדעת למה ואני רוצה לא להזכר בזה בחיים. אומרים שהלא נודע תמיד יותר גרוע מהנודע. לא נכון. כשהנודע זה שפשוט כי השתעממו ממך נתקו קשר. ובעקרון חזרו כי התגעגעו. ואת כמו מטומטמת שמחת. הייתי מעדיפה לחזור לא לדעת. למרות שבעצם זה לא נכון. כי עכשיו אני יודעת מה אני מריכה לעשות. להיות כלבה. אלוהים יודע כמה אני טובה בזה. אם חשבתם שאפשר להיות עצמכם ליד אנשים טעיתם. אני הרעילה??? באיזה עולם אני הרעילה. יציבה אני לא אבל רעילה ממש לא. בכל אופן, תאחלו לי להרדם.
נכתב לפני 4 שנים ו-9 חודשים
זה רעיל אני יודעת. רק רע זה מביא לי. אבל איזה מפתה זה לגעת. כל כל מפתה להתקרב, אפילו רק להסנפה מהירה. אני על הסף אתם יודעים. אני במרחק שיר אחד מלקטוף את הפרח ולברוח איתו הכי רחוק שאפשר. אבל אני מכריחה את עצמי לעצור. אני יצאתי מהשיחה והנה אני כאן. מנסה לארגן את המחשבות ולעצור את עצמי מלקטוף את הפרח, אך גם מלשרוף את שורשיו. אולי זה טוב לשרוף אותו? אבל הפרח כל כך נעים. עלי הכותרת שלו כל כך פלרטטניים, ואפילו הקוצים לפעמים יפים בעיניי. לא. די. אני צריכה להפסיק. אני אפסיק. אני מפסיקה. מה לכתוב? אולי להתעצבן זאת גם אפשרות. הנקמה הטובה ביותר תהיה לא להכנס לשיחה בחיים. להראות שלא אכפת לי לאן מחשבותיו ינדדו ולתת לו להרגיש מה שאני הרגשתי. במשך חודשיים ייסרתי את עצמי במחשבות שאני הבעיה. שאני הפאק. כמה תרחישים הרצתי יותר משאיפת פונקציה שבעלייה כשיש לה אסימפטוטה מקבילה לציר וואי. אל תשפטו את הדימוי. או שכן. אני נעזרת במתמטיקה שתמיד מסודרת ויציבה כשאני לא זה ולא זה. בכל מקרה, בהצלחה לי. מי ייתן וההחלטה שאני אעשה תהיה הנכונה. או שלא. אולי דווקא הטעות זה מה שאני צריכה. כאפה שתעיר אותי.
נכתב לפני 4 שנים ו-9 חודשים
לנה דל ריי אייקונית. המוזיקה שלה זה בין הדברים הבודדים שגורמים לי להרגיש כמו מלכה. אנשים אומרים שבמוזיקה שלה יש מסרים שליליים, אולי טיפה התרפסות של האישה במערכת היחסים ואולי דווקא שליטה שלה ביד רמה, אבל זה בסדר מבחינתי. אתם מבינים, אני עוף מוזר, תמיד הייתי. לא בקטע בודד, תמיד מצאתי את החברות בכל מקום ותמיד אמצא, אני אדם עצמאי ואינטלגנטי ולכן מסתדרת בכל מקום. אבל אף פעם לא מרגישה שייכת. אין יותר מדי מה לעשות עם ההרגשה הזאת אבל לכתוב על זה באתר סימניה נשמע כמו רעיון נחמד. בכל מקרה, אני אסביר. אתמול בלילה ראיתי פרק של סדרה מצוירת (בוג׳ק הורסמן), סדרה לא ילדותית אך מצוירת. באחד הפרקים סופר על אמא בסיקסטיז שבעלה הרביץ לה. בפרק המשפחה נראתה מאושרת אך אחד הילדים מת במלחמה והמשפחה התפרקה. פרק לא פשוט אך תגובתי הייתה לא פרופורציונלית כלל. אתם מבינים, היה לילה ולי היה פחד מהחושך בילדותי המוקדמת ( נשאר ?) והייתי חייבת לשירותים אחרי הפרק. קמתי ופחדתי כמו שלא פחדתי בחיים שלי. כשהתיישבתי במיטה לאחר מכן פרצתי בבכי. המ. אין לזה סיבה ישירה. רק פחד. אני שונאת פחד. אני מפחדת מלהפסיק להכיר את עצמי. אני מפחדת מלהודות שאני באמת לא מכירה את עצמי. אני בעיקר אומרת על עצמי דברים, מכניסה למשבצות. בתור המוח המתמטי שאני, יש לי צורך בלתי נשלט לסדר את העולם. שלא תטעו, חדרי מזכיר את לבנון של ימים אלו, אך הבלגן סיסטמתי. החיים שלי הם בלגן סיסטמתי. הם בלגן ענק, אבל יש בו שגרה. אין תלונות בסופו של דבר.
נכתב לפני 4 שנים ו-9 חודשים
פעם יוני בלוך כתב ׳אין לי כוח לרצות לנסות להבין אותך... מחר לא יהיה יותר קל׳. אני חושבת על השורה הזאת הרבה לאחרונה. זה לא משתפר זה גם לא מדרדר. הם אומרים שהחיים הם עליות וירידות אבל אני פשוט עומדת. תקועה. באמת שאין לי כוח, לא לריב, לא לצעוק, לא לבכות ולא להתמודד. אני יודעת, ככה אני לא אתקדם עם כלום! אז מה. מי החליט שאני רוצה להתקדם. למה זה הדבר הרגיל. אני לא רוצה להתקדם. אני רוצה לשבת על הרצפה, לאמץ את רגליי לחקי ולא לעשות כלום. אין לזה אפילו שם אתם יודעים? אני לא רוצה לבכות ואני לא רוצה להתעצבן. אני לא רוצה לישון וגם לא להתרגל. אני רוצה להפסיק לחשוב, אפשר? בבקשה לכמה דקות, פשוט לעמוד ולהיות מאושרת. זה די רגשני מצידי בהתחשב בעובדה שאני לא מאמינה גדולה באושר. עוד שקר של פוליטיקאים, מבטיחים אושר בשביל לקבל כסף ולהתקדם במעלה החברה הקפיטליסטית שלנו. אני רוצה להיות מסוגלת לעשות את זה, אני אומרת שאני לא רוצה לחשוב- אבל בפועל.. אמנם כשחושבים עולות מחשבות רעות אבל בלי לחשוב איפה הייתי? כנראה שלא הייתי. והאם זה ככ נורא?
נכתב לפני 4 שנים ו-9 חודשים
