מתוך חוויה שחוויתי אמש בתל אביב בקו 44 בשעת הצהריים.
לא מסוגלת לשתף למעבר לכך.
השיר שונה לחלוטין מכל מה שכתבתי עד היום והוא יחסית ארוך.
מי שרוצה מוזמן לקרוא אני- אשמח. אני קצת בשוק מכל מה שקרה עדיין.
לא מצליחה לעבד את החוויה.
ערבים, יהודים,
באמת לא אכפת.
מה עושים אנשים,
מטעם הדת.
מה עושים בני אדם,
שפשוט שוכחים שם.
שיש בני אדם שם,
שיש אנשים.
ואנשים באוטובוס.
נהג אמיתי בלי שום היסוס:
סתם קם ורב,
זה לא הזמן פה עכשיו.
והבנאדם הוא מסומם.
ושותק לו העולם.
יש אנשים,
כולם עוזבים.
ואני מתרסקת,
מהפחד נסדקת.
ובורחת ובורחת,
לא משנה לי לאן.
ואנשים באוטובוס.
נהג אמיתי בלי שום היסוס:
סתם קם ורב,
זה לא הזמן פה עכשיו.
הבנאדם הוא מסומם.
ושותק לו העולם.
יש אנשים,
כולם טובים.
העיקר שברחתי,
שלא לא שכחתי,
שיש משטרה.
שיש אנשים שם,
שיש בני אדם שם,
שיש מטרה.
ואנשים באוטובוס.
נהג אמיתי בלי שום היסוס:
סתם קם ורב,
זה לא הזמן פה עכשיו.
הבנאדם הוא מסומם.
ושותק לו העולם.
יש אנשים,
כולם חשובים.
ובסופו של דבר,
גם אם הכול לא נפתר,
גם אם שם המסומם,
ואם שם הנהג שם.
ואם נגמר לו סיפור,
גם הסוף לא סגור,
גם אם פחדתי וברחתי,
לפחות אני הצלחתי-
להגיע לביתי,
להגיע בשלום,
זה בכל זאת משמעותי,
שאני בחיים היום.
ואנשים באוטובוס.
נהג אמיתי בלי שום היסוס:
סתם קם ורב,
זה לא הזמן פה עכשיו.
הבנאדם הוא מסומם.
ושותק לו העולם.
יש אנשים,
כולם קרובים.
חיה ונושמת,
בריאה ושלמה,
והמציאות היא מנחמת,
וגם בי יש נשמה.
ואנשים באוטובוס.
נהג אמיתי בלי שום היסוס:
הוא בנאדם,
הוא אנושי גם.
וטוב, יצאתי מתל אביב,
צריך לבחור איך להגיב,
יש פה תמיכה,
הכאב נמחה.
וסוף סוף אני אוכלת,
וסוף כל סוף אני שותה.
גם אם אני קצת מבוהלת,
סוף כל סוף יש לי שליטה.
אז קצת אנשום,
ואהיה רגועה עד סוף, היום.
וגם אחיה ואהיה,
וגם אם מחר יהיה קשה.
אני פה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
