הבלגית המעופפת

הבלגית המעופפת

בת 19 מהצוללת הצהובה

"You know I'd stay, but I just can't stand it."



» דירגה 33 ספרים
» כתבה 19 ביקורות
» יש ברשותה 30 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 4 שנים ו-8 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני שנתיים ו-6 חודשים
» קיבלה 285 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» מדף הספרים (4 מתוך 30)
1.
"And, in the end, the love you take is equal to the love you make"

ציטוטי ביטלס אקראיים במקומות אקראיים. בכל מקרה, אני, אליס וכימיה. משם הכל התחיל.
התחלתי לקרוא לפני 3 שנים ו-8 חודשים
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 19 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

אני אוהבת את הביטלס. אולי אתם מכירים אותי ופספסתם את העובדה הפשוטה הזו, אולי אתם לא מכירים אותי ולא היה לכם אכפת. ובכן, עכ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-7 חודשים


אני לא משתמשת בסימניות. רובן לא פרקטיות ומכוערות (כן, אני יודעת שזה לא נכון, שכיעור זה דבר יחסי, שכל אחד רואה את זה אחרת ושל... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-8 חודשים


מישהו אי פעם הלך לסרט זר, וחשב, "רגע. מה אם עובדים עלי? מה אם הכתוביות משקרות, וכל הקשר בינהן למה שיוצא מהפה של השחקנים, להגי... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


הייתה לי בעיה. אני מניחה שלכולם היה אותה מתישהו, או שהם יחוו אותה בעתיד. למרות שאני לא מאחלת לאף אחד משהו כזה, אפילו לא לאחו... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


(שוב הערה קטנה שלי- אני לא מוצאת עט בשום מקום, אז אני כותבת את הביקורת בוורד. מעולם לא הרגשתי יותר עקומה.) זה לא סוד, אני מנ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-10 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

"לאחר שמוציאים מכלל חשבון את הבלתי אפשרי, הרי מה שנותר - בלתי סביר ככל שיהיה - הוא האמת" ביליתי את הקיץ בין השאר בקריאה של ... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-4 חודשים


אני מנסה כבר יותר משבוע לכתוב עליו ביקורת. נו, נסו אתם לכתוב על הדבר הזה. מה בדיוק אני אמורה להגיד עליו? נתחיל מהתחלה. הכ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-5 חודשים


**** "שלום גאיז אנד גירלז בסדנה לכתיבה יוצרת! מיי ניים איז ורוניקה רות, נולדתי בשנת 1988, ואני לא רוצה לעבוד שוב אפילו ווא... המשך לקרוא
60 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-5 חודשים


לא מתחשק לי לרצוח את ג'ון לנון... אז קראתי את הספר שאיזה משוגע טען שהוא הסיבה לרצוח את ג'ון לנון אבל מי שלא קרא ושמע עליו כנר... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-5 חודשים


אתמול הגעתי למסקנה שכל עוד המרחק בין מתג האור שבקיר ליד השירותים לבין השירותים עצמם בתוך החדר יישאר זהה, קצב ההליכה שלי י... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-5 חודשים


רציתי לחכות עם זה. רציתי להתחיל בצורה אחרת. אבל אני כבר לא מסוגלת. קראתי (חלקית, אני מודה) את הביקורות של השאר, ואני לא מבי... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-5 חודשים


הבלגית המעופפת עוקבת אחרי
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 3 שנים ו-5 חודשים
» . (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-8 חודשים
» היהי. (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-8 חודשים
» 42-967-14 (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-8 חודשים
» הרשי לי לצטט את עצמי (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-8 חודשים
» הודעה ללא כותבת (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-8 חודשים
» אוי, נוף (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

(מוקדש לכל האנשים, אי שם, שנתנו לי סיבה לחבב אותם.)





"ובכן, הייתי צריך לצחוק."

"שיין און יו, קרייזי דיאמונד" אני נעמד וצועק, באמצע שיעור ספרות (קוראים את התפסן בשדה השיפון).
את שאר השיעור אני מבלה בחוץ, מחפש עלים יפים שנשרו מהעצים, ובהליכה על קירות כדי לחמוק מהיועצת שתשאל אותי למה אני שוב מטייל על הקירות בזמן השיעור.




"הייתי חייב להסתכל, קראתי את הספר."

התיק נופל והכל מתפזר וממש, ממש בא לי לבכות, אבל רינה שם והיא מסתכלת עלי מוזר ולוקח לי רגע לקלוט שאני בוהק באור צהבהב כי העותק השלישי של התפסן התגלגל לתוך שלולית.




"מישהו דיבר ונמשכתי לחלום."

באמצע הבוחן בכימיה גיל צועק "תראווווווו קשת בענן." ואני מתבייש שאני לא שמתי לב לפניו, אבל באמת, חמצון-חיזור זה מהנושאים האהובים עלי, וזה יותר חשוב כרגע.
אחר כך, אליזה-שעולה-מצרפת-ומתעקשת-שיקראו-לה-עליזה אומרת שהבחוץ נראה כמו פילטר של אינסגרם ושמתי לב לפניה, למען האמת, אבל שתקתי. המורה מתעצבן ושולח אותה לסיבוב וזו הסיבה ששתקתי.
אני ממשיך לקלוע לעט שלי ראסטות.




"הם היו חייבים לספור את כולם, איך עוד היו יודעים כמה חורים נחוצים כדי למלא את האלברט הול?"

אני רוצה לקלף את הגלד שלי אבל השיער של הרגליים צמח פנימה ואני מצטער שאני לא בת או מנסה להזדהות איתן. אני רושם לעצמי להגיד את זה לרן, שיזכיר לי, כשאצא מהמקלחת, אבל כרגע, אני שוקע באיטיות במורד הקיר עד שאני יושב בפעם הראשונה והאחרונה בחיי על המרצפות הקרות של רצפת המקלחת, המים גועשים סביב כפות הרגליים שלי בדרכם לחור הניקוז.
אני משפר את האחיזה שלי בסכין קצת יותר ופונה לעניין הדחוף של מניעה מהצל של לחייך אחת ולתמיד.
קצת חבל לי מהמים שמתבזבזים אבל כשאני מדמיין את החיוך של הצל שלי נשטף במורד חור הניקוז, החיוך הזה שיש לו חוצפה לחייך אפילו עכשיו, נשטף עם הדם הכהה שזורם בעורקיו של הצל שלי, עם ההבטחה לספר לרן על השערות שברגליים שלי אני חושב על פיטר פן, מכל הדברים.
נכתב לפני 3 שנים ו-1 חודשים
אינטרנט אלחוטי עובד הכי טוב בשירותים, היא קובעת בנימה נחרצת. וגם כל דבר אחר ביקום, היא מוסיפה, במחשבה שניה.

חוץ מאספרגוס. אספרגוס עובד יותר טוב בחלל החיצון.
אבל היא שכחה מזה, כי לא אכפת לה מאספרגוס.



(צריך להיות לה.)




(וחוץ מזה, מה לעזאזל אספרגוס יעשה בחלל החיצון, היא אומרת לי כשאני מזכירה לה אותו.)


('מה שהוא לא עושה בשירותים,' אני לא אומרת.)


(היא לא תבין.)
נכתב לפני 3 שנים ו-5 חודשים
היא לא רוצה להשוויץ או משהו, אבל אם הייתם במקומה הייתם רואים חום בכל מקום.
היא לא אדם חום. אף פעם לא הייתה. היא מתעקשת שהיא צהובה בכל נימי נפשה.
היא יושבת על כיסא בר מסתובב לבן, עם משענת נמוכה, מנורה בודדה מאירה אותה. לפניה יש ספר פתוח, משהו של אגאתה כריסטי, אבל הרוח כבר מזמן העבירה את הדפים. בגללה גם כל החום. זה השיער שלה.
לילה עכשיו. עשרות מטרים מתחתיה אורות של איזו עיר מנצנצים. היא לא יודעת ולא באמת אכפת לה. היא מסתכלת.
כמה זיקוקים נשלחים למעלה סתם ככה, ומתפקעים בקול נפץ חלש שלא מגיע לאוזניה. הזיקוק הגבוה ביותר לא הגיע אפילו למחצית הגובה שהיא נמצאת בו.
היא פיזרה אותו בגלל הרוח. בדרך כלל הוא אסוף בגוש הדוק ומשוחרר ממנו לצורכי טיפוח בלבד.
היא מנסה להתמקד בספר שלפניה, ומגלה שמאוחר מדי. כולם משקרים.
היא יושבת שם, מזמזמת מנגינה בלי לחן, ומחפשת כוכבים, אבל היא לא, כי האורות המנצנצים שם למטה מרעילים את השמיים. ערים מרעילות את הכל. היא כן מוצאת את הירח, כמעט כתום וכמעט מלא, אבל הוא בסך הכל גוש אבן ולא כדור גז בוער בטמפרטורה שיכולה לשרוף את כל הערים בעולם ולהשאיר אותה לבד, על כיסא הבר המסתובב והלבן שלה, מזמזמת מנגינה בלי לחן.
אף אחד לא ישקר, כי לא יהיה מי.
הוא מרגיש כל כל טוב ברוח, קליל ונעים ויפה.

עוד זיקוק עלוב מתפצח כמה עשרות מטרים מתחתיה, העיר לא נשרפת ולא נעלמת, כולם משקרים בכל זאת, והרוח תפסיק מתישהו. השיער שלה יחזור להיות כבד וחום ומבולגן וגושי.

היא בדיוק מחפשת עט כדי לשרבט קטע חסר פואנטה על מפית שנשארה לה מהעוגיה שהיא קיבלה וחצי התעופפה ברוח חצי נאכלה, כשקוראים לה לחזור.
היא מטפסת למכונית 42-967-14 ומבטיחה שתכתוב אחר כך.
כולם משקרים.
אין לה עט.
נכתב לפני 3 שנים ו-8 חודשים
היא הייתה בת 14. גיל ממוצע, היא הייתה אומרת. אם הייתם שואלים אחרים, הם היו אומרים שהיא כשרונית. אם הייתם שואלים אותה, היא הייתה עונה במשיכת כתף שזה הכל מאוד טכני, ושברגע שמבינים בדיוק איך הלולאות קשורות אחת לשניה, כל אחד יכול לסרוג.
ויום אחד, זה עלה לה לראש.

גם לכם זה קרה, נכון? זה קרה לכולם. נמאס לכם להצטנע. אתם רוצים להתבלט. אתם רוצים לעשות משהו מיוחד. רובכם המשכתם במה שעשיתם קודם. ממילא יגידו כמה שאתם כשרוניים על כל מה שתעשו. לא היא.
היא החליטה לסרוג חורים.
אפשר להגיד שבלתי אפשרי לסרוג חורים. הם תמיד שם. אי אפשר לגרום להם להופיע. אולי בגלל זה היא עשתה את זה.

היא ישבה, עם זוג מסרגות עגולות וצמר כחול, וסרגה, ספר פתוח מונח על ברכיה, שירים של קולדפליי בוקעים מהרמקולים, או שאולי זה בכלל סרט של מונטי פייתון שהטלוויזיה מראה לה, ורגע, הצמר צהוב פתאום, איך זה קרה, וזו לא המורה להיסטוריה שאומרת לה להפסיק לסרוג סוודרים בשיעור?
ברגעים כאלה היא הייתה מרימה את מבטה לרגע מהסריגה שלה, שכרגע הייתה בצבע ירוק קיא, ואומרת שלא, זה לא סוודר, אלו חורים. כשהמורה אמרה לה לא להיות טיפשה, אי אפשר ליצור חורים, היא הייתה יוצאת החוצה, לסרוג חורים בשבמש. היא לא חזרה יותר לשיעורי היסטוריה.
כשזה קרה, החורים שלה מילאו כבר את כל התיק הירוק. אז היא הביאה עוד תיק, אחד לחורים, ואחד למחברות. חוץ מהיסטוריה, כמובן. ואז, גם לא ספרות. וביולוגיה. בסוף, היא השתמשה גם בתיק הנוסף בשביל החורים.

והחיים ממשיכים. טקס יום הזכרון, כשהיא הייתה צריכה לנאום, החורים שלה היו מוקפים בחום, והיא דיקלמה בקול מונוטוני שיר כלשהו. היא לא זוכרת מה הוא היה. אם היא הייתה עוצרת לחשוב לרגע, אולי היא הייתה דואגת שלא היו מבקשים ממנה לשיר האקונה מטטה בטקס הזה. אבל היא לא. היא סרגה חורים.
חמישה תיקי גב, ועוד צידנית אדומה של 45 ליטרים.

והיא המשיכה. כל הזמן הזה, הצמר, שמחליף צבעים במסתוריות, מתפתל בדוגמא מסובכת ובלתי ניתנת להבנה בלי מוח בגודל של כוכב לכת, היו אותם האחרים אומרים, אם הם עוד היו שם, סביב החורים. כולא אותם ברשת שלו.

ורוד עדין, שוב כחול, אדום, ירוק זוהר בחושך, לבן, כתום צעקני. בגרות בפיזיקה, קורס מינרלוגיה, שכר דירה, תותים אורגניים, נסיונות כושלים של אנשים שהיו איתה בצבא לשמור על קשר, ומישהו אחד, מיוחד למדי.

זה היה בתחמת האוטובוס. היא הייתה צריכה שתי עגלות שוק עם משבצות סקוטיות, כמו האלה של הסבתות, כדי להעביר את החורים שלה ממקום למקום. היא סרגה בסגול כהה אז. או שזה היה תכלת? היא לא זוכרת. זה היה מזמן.

"מה את עושה?" הוא שאל. אם היא הייתה מעיפה מבט, היא אולי הייתה חושבת שהוא נראה נחמד.
"אני סורגת חורים." היא אומרת בטון יגע, טון של מישהי שענתה על השאלה הזו כבר מליוני פעמים. והיא ענתה.
"באמת? איך?" הוא שואל. נודניק, היא הייתה חושבת, אם היא הייתה טורחת להתרכז במה שהוא אומר. במקום, היא מדברת אוטומטית.
"אני לוקחת צמר, אני מפתלת אותו, ויש חור."
"ובמה את ממלאת אותם?" אולי זה היה גורם לה לחשוב, אבל האוטובוס שלה הגיע, והיא עולה עליו, גוררת שתי עגלות שוק משובצות אחריה, ועוד עגלת סופרמרקט שצצה משום מקום, מלאה בחורים מוקפים בשחור, ולא מסתכלת לאחור.
שוכחת את השאלה שלו.


וכשהיא נזכרת, כבר מאוחר מדי. החורים שלה כמעט גמורים. עכשיו היא משחילה לולאות בתוך לולאות, כדי שהחורים לא יברחו. הצמר אפור עכשיו. תראו את הידיים שלה, מקומטות כל כך הרבה יותר ממה שיאה לילדה בת 14. והכל כל כך שקט. כאילו שמעולם לא היו חיים על פני האדמה.

היא מפתלת את הלולאה האחרונה, ומתה.
מחנק.
נכתב לפני 3 שנים ו-8 חודשים
הוא יורד המאוטובוס, שותק, מתעלם מהמבט הרצחני שהנהג נועץ בו והולך. עם התיק האפור והמשעמם על הגב, סוודר ביד אחת.
ילדים נשפכים מאחוריו מתוך האוטובוס, רובם אומרים גם תודה. לא אכפת לו. סתם עושי רעש מיותרים, מפריעים להכל. יום אחד גם הנהג יבין.
הם עוד נשארים לפטפט, והוא הולך במורד הכביש, מתחשק לו לרוץ אבל הוא לא כי הגומי של הסוליות של הסנדלים יצליף לו באצבעות הרגליים, וזה כואב יותר מדי.
הוא היה הולך עם המבט למעלה אבל העצים נמוכים מדי ואין עננים, והוא לא אוהב את הצבע של השמיים כשאין עננים. הוא מכאיב לעיניים.
במקום, הוא נועץ מבט באצבעות של הרגליים שלו. יש דם קרוש על הזרת הקטנה. שוב. היא התחילה לדמם באופן ספונטני, הוא אומר לעצמו. שקר. הוא נתקע בשולחן או משהו, אבל זה קורה כל כך הרבה שהוא אפילו לא מרגיש. עוד שקר. הוא תמיד מרגיש כאב. וכאב בזרת הקטנה הוא רק סוג אחד.
ארבעה ילדים חולפים על פניו, זורקים זה על זה פוגים או אבנים או מה שזה לא יהיה שהם זורקים אחד על השני. הוא בהחלט לא מקווה שזה חומר נפץ. למרות שאז העולם היה נפטר מהם. אולי הוא היה בא איתם. הכל היה כל כך שליו בלעדיהם. בלעדיו. מי יזכור את הכל?
על המדרכה האדומה -שכבר דהתה מזמן, כשהוא עוד היה קטן, לחום-אפור- עם הלבנים הכחולות -שכבר דהו לפני עשורים, כך נדמה, לאפור-חום- ששובצו באקראיות בין אלו האדומות, יש נתז צבע. כחול-אינדיגו.

וזה בדיוק הצבע שהוא חיפש. אז הוא מאושר.
אולי הוא לא צריך את זה, אבל לפעמים, גם לצופים מותר.
שקר שלישי.
נכתב לפני 3 שנים ו-8 חודשים
כשהמכונית עצרה, הדבר היחיד שהוא עושה זה לצאת החוצה, בלי ספר או תשחץ או נגן מוזיקה או מצלמה, ולהתיישב באמצע השדה האדום.
כל הדרך לאמצע הוא נזהר לא לרמוס אף אחד מהם. כשהוא כבר יושב, מתחמם בשמש הצהובה מדי ששורפת לו את השערות ברגליים וכנראה תדאג לו לסרטן העור אם הוא לא יזוז משם, הוא מבחין שאלו פרגים, אלפי פרגים, והם מקיפים אותו.
הוא נשאר לשבת, למרות שהשמש כבר טיגנה לו את הקרקפת והמשיכה אל האוזניים, והוא לא בטוח למה. בטח לא כי יפה פה. הוא לא כזה. הוא צופה, לא לוקח חלק ביופי.
בתת המודע הוא יודע שהוא יושב בשדה של פרגים, שהם אופיום לעתיד, והוא יודע שכשאנשים לוקחים סמים, הם מאושרים.
הוא התיישב שם כדי להרגיש איך זה להיות מוקף באושר שלא שלו. הוא לא צריך סמים כדי להיות מאושר. הוא גם לא צריך להיות מאושר. סתם עוד תחושה חולפת.
כשקוראים לו לחזור כבר, כי עוד רגע כבר לא יבדילו בינו לבין כל הסמים הפוטנציאלים, הוא קם כמה שיותר לאט, מאריך את השהות שלו בשדה, מנסה לשמר את התחושה הזו, להיות מוקף באושר, בזכרון החלש והכל כך הפכפך של בני אנוש, ורומס כמה פרגים תוך כדי.
לא נורא. גם הצופים חולפים. זכרונות דוהים. אושר לא נשאר לנצח.
נכתב לפני 3 שנים ו-9 חודשים
יורד קצת גשם. לא נורא. זה טוב לפרחים.
אפילו אני לא מצליח לשכנע את עצמי. ידעתי שהכריזמה שלי שואפת לאפס, אבל לא ידעתי שהיא באמת אפס.
אני יושב על הספה, משקיף על הגשם בעגמומיות, ומהמהם לעצמי.
אני לא אוהב גשם. אני מרגיש שהיקום בוכה איתי, ואני חושב שמספיק שאני בוכה.
אני קם ומפסיק את המוזיקה. שירי ערש תמיד מדכאים אותי.
כל כמה שניות טיפה גדולה במיוחד צונחת מהמרפסת של השכנים ומתנפצת על אדן החלון. אני עדיין מרגיש גרוע.
כל כך שקט עכשיו. רק הגשם בחוץ, אני נושם ולייקה עושה מה-שהיא-עושה-כשאני-לא-שם, במטבח. כנראה למסור מידע מודיעיני על הרגלי האכילה שלי לבחריין.
אני קם כדי להביא כוס מים, רק כדי להתחרט ברגע שקמתי ולהתמוטט בחזרה על הספה, שגונחת. עד כמה שאני יודע, ספות לא גונחות, אבל לא אכפת לי. עוד צליל שנוסף לדואט הדממה שלי ושל לייקה.

"לייקה! בואי קטנטונת, בואי קופיפה קטנה ויפה שלי, בואי, נתכרבל ביחד ונבהה במשהו קיטשי עד כדי בחילה! בואי!"
היא לא באה. היא כנראה נעלבה מזה שקראתי לה קופיפה. היא אף פעם לא מקשיבה לי כשאני קורא לה ככה. אין טעם לצפות בקומדיה רומנטית בלי לייקה להתכרבל איתה, אז אני חוזר לבהות בגשם, מהמר איפה הטיפה הבאה תפגע.

המוזיקה הכזיבה אותי, לייקה נטשה אותי, ונשארנו אני ואתה, גשם, אויבי משכבר הימים.
אני מדבר ככה? יותר חשוב, אני חושב ככה?

זה מורט עצבים, לבהות החוצה ולהיאנח לעצמי. עדיין כל כך שקט. הגשם כל כך עצוב.
עוד משהו? הכלבה שלי לא רוצה אותי, גשם מטפטף בצורה מדכאת במיוחד, הספה שלי משמיעה קולות שמעידים על התפרקות סופית, הקוטג' פג תוקף, ברור שהוא פג תוקף, למה אני קונה אותו בכלל אם אני לא אוכל אותו, שרלוק מת, בטח החברה שלי הייתה זורקת אותי, אם הייתה לי אחת.
אני שונא -שונא- ימי שלישי.
והשקט- השקט עוד ישגע אותי. זה לא משהו שאני רוצה שיקרה בקרוב. אני קם, מוציא את הטלפון שלי מ-"מיקס מסיבה" (חה. אספת את כל השירים המדכאים למיקס הזה, נכון? נכון?) ומפעיל את המוזיקה שוב. "I Don't Like Mondays" מתחיל. אירוני, במקום מסוים.
בדרך חזרה לספה, אני עובר בחדר, לוקח "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", ובמטבח, מכין כוס תה, במקום המים שלא שתיתי קודם. המרגלת מס' 1 של בחריין לא שם ולא שם. בטח מדווחת על מצב תכשירי השיער שלי, והאם זה מעיד על קשקשים.

אני מתיישב מהר מדי, וטיפה מהתה נשפך לי על היד. זה היה עוד משהו שנזרק עלי? טיפת תה רותח? יופי.

Rainbow Connection נמצא באמצע שלו כשאני שם לב שהוא מוזיקת הרקע שלי. אני לא סובל את השיר הזה, כל כך... אוף. מתקתק. אבל אין לי לב למחוק אותו. אין לי לב למחוק אף שיר.
אני שוב קם להעביר שיר, וכמובן שכל השירים הבאים הם שירים מעצבנים שלמי מתחשק לשמוע - כרגע, בקצה של החיים, ביום שלישי אחר הצהריים, כשיורד גשם והיקום בוכה על האנושות, מה שהם -אנחנו- עשו, כמה שהיה יותר טוב בלעדיהם.
בשלב הזה אני מוכן להטיח את הראש בקיר ולקוות שמחשבות מהסוג הזה עוברות עם המוות, כי הוא נראה קרוב מתמיד.

בפעם האחרונה בהחלט, אני נשבע, למרות שאני צריך להבטיח כי רק הבטחות מקיימים, אני זורק את עצמי על הספה, עם הספל, שנשפך למרות שהוא התקרר, אפילו שזה לא קשור. הספה גונחת שוב.

Everybody's got something to hide except for me and my monkey, הטלפון שלי מעודד את המחשבה הכי פרנואידית שעלתה בי במשך הרבה זמן, את הרעיון הכי מטופש שחשבתי עליו כבר שנים. וזה כולל לאמץ כלבה כדי להיפטר מזבובים.

בגלל שנשבעתי ולא הבטחתי, בגלל שאני לא מצליח להתרכז בהרהור עמוק ובתשובה, בגלל השקט, למרות המוזיקה, משגע אותי, אני קם לבצע את התוכנית.
אני קורא ללייקה קוף מדי פעם.
לכל אחד יש מה להסתיר מלבדי ומלבד הקוף שלי.
וזה כולל את הספה.

התוכנית:
שלב א'- אני יושב עליה, בהבעה תמימה, שורק לו הייתי יודע איך, מסתכל על התקרה וחושב מחשבות תמימות, שלא תגלה שעליתי עליה.
שלב ב'- אני מכריז, לאוויר כביכול, בתקווה שהיא תחשוב שאני מדבר אל לייקה, שאני הולך לשירותים.
שלב ג'- בתנועה חלקה אחת, אני מוציא את שואב האבק מהארון שלו, מחבר אותו על החשמל ומתנפל עליה, שם קוד "הספה", שלא חושדת בכלום. טוב, אולי כמה תנועות. צולעות.
שלב ד'- אני שואב את צורת החיים שהשתלטה לי על הספה, ונהנה מהמשך ערב נעים, בלי מפלצות בתוך הספה.

התוכנית מתחילה לקרטע כשאני נזכר שהשקע הקרוב לחשודה תפוס, כי המחשב צריך חשמל, ולנתק אותו יראה חשוד והספה תדע שעליתי עליה. הפתרון החלופי, להשתמש בשקע במטבח, יחייב אותי להיגרר לסלון עם שואב אבק מחובר, מה שיגרום לי להיראות חשוד לא פחות. הייתי צריך לספק תירוץ להביא שואב אבק לסלון. ואליבי למקרה שחברות של הספה יבואו לתחקר אותי בעניין מה קרה לחברה שלהן.
אני מקווה שזו ספה טיפשה.

אחרי שהתגברתי על הקושי הטכני, בכמה תנועות לא ממש חלקות שואב האבק נמצא עמוק בתוך החריץ של הספה, שואב שנים של כסף קטן, בוטנים עבשים, עטיפות של מסטיקית, גומיות משרדיות, אבק, המסטיקים עצמם, מגוון איכסות שמצטברות במקומות כאלה, ואני מקווה שגם עדר המפלצות שרצה להשתלט לי על הדירה.
אחרי מה שנראה כמו נצח, כשכבר לא שמעתי עשר אגורות מקרקשות את דרכן לאיפה שהאבק מאוכסן, אני מוציא את השואב לספה, ומחזיר אותו למקום.
מחר אני אפטר מהאבק, אני מבטיח, אבל מספיק להיום. הצלתי את העולם ממתקפת מפלצות.
אני קופץ על הספה, I Want to Break Free מתנגן, לייקה גמרה לדווח על סוג נייר הטואלט שלי וקופצת עלי, הגשם מפסיק לרדת, והספה לא גונחת.
נכתב לפני 3 שנים ו-9 חודשים
קנו ליטר חלב סויה. מזגו לעצמכם כוס, סגרו באופן רופף, הניחו אותו בתחתית הדלת של המקרר, ושכחו ממנו
כשתזכרו, תגלו משהו. שצורת חיים התפתחה בתוך חלב הסויה שלכם.
מהרו לשפוך את החלב. כנראה תמצאו שיש לו צבע ירקרק. פתאום, בפלופ אחד, גדול או קטן, תלוי לכמה זמן שכחתם את החלב, גוש של ירוקת יצא מהפתח הקטנטן.
בטח תעקמו את האף. זה דוחה, הגוש הירוק-ורוד הזה, נכון?
אלו אנחנו. נעים להכיר.
נכתב לפני 3 שנים ו-9 חודשים
בואי נקפוץ.
זה מרגש, לקפוץ.
לצעוד קדימה, להרגיש את העולם קופא סביבנו למשך שבריר שניה, ולעוף.

בואי נעוף.
זה מדהים, לעוף.
לזרוק את עצמנו הכי רחוק שאפשר, לרחף באוויר למשך שבריר שבריר שניה, ולהחטיא.

בואי נחטיא.
זה מקל, להחטיא.
לשמוע את העולם שורק למעננו, לראות את האדמה הבלתי נמנעת מתקרבת למשך שבריר שניה, וליפול.

בואי ניפול.
זה היעוד שלנו, ליפול.
לחשוב שנפלנו לא רחוק מהעץ, לדמיין שהוא צמח לא רחוק מאיתנו למשך שבריר שניה, ולהבין.
לא משנה מה, אנחנו בכל זאת נופלים.

כי זה לא הדחף לקפוץ שתוקף אותנו בקצות מצוקים. זה עמוק יותר. זה הדחף ליפול.
נכתב לפני 3 שנים ו-9 חודשים
קבוצות קריאה:
מוסיקה

(קבוצה ציבורית)
המלצות ספרים

(קבוצה ציבורית)
נוער קורא =)

(קבוצה ציבורית)
סקרים

(קבוצה ציבורית)
מפגשי סימניה

(קבוצה ציבורית)
הימוגגות ייחודית

(קבוצה ציבורית)
חידות

(קבוצה ציבורית)
צ'אט

(קבוצה ציבורית)
בית האדס

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת לפולו !

(קבוצה ציבורית)
סיפור בהמשכים

(קבוצה ציבורית)
תרגילי כתיבה

(קבוצה ציבורית)
א'-ב'

(קבוצה ציבורית)
האי - live game.

(קבוצה ציבורית)
סיפור ביחד

(קבוצה ציבורית)
היום יומולדת ל.. ?

(קבוצה ציבורית)
יום הולדת למישי

(קבוצה ציבורית)
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. 2014 או כמה עצלנית אדם אחד יכול להיות? אישית 19 737 לפני 3 שנים ו-8 חודשים
2. רשימת המשאלות שלי אישית 59 1825 לפני 3 שנים ו-10 חודשים

» סך הכל 78 ספרים ב-2 רשימות.

הקוראים:
  • לפני חודש ילדת~כוכבים בת 18 מרחוב גארדם
  • לפני חודשיים גרייס בת 17 מארץ לעולם לא
  • לפני 3 חודשים מוּמוּ בת 17 משומקום, נודדת עם הסוס השחור שלי
  • לפני 3 חודשים פַּפְּרִיקָה בת 21 מכאן
  • לפני 5 חודשים נעמי בת 16 מקריית אונו
  • לפני חצי שנה RUMPELSTILTSKIN בן 13 מסטוריברוק
  • לפני 8 חודשים Ortash בן 18 מחלום של פסיכופת
  • לפני 8 חודשים נונו בת 16 מיהוד
  • לפני 9 חודשים Bookiss בת 13 מגבעתיים
  • לפני 10 חודשים אריאל בת 19 מ גבעת שמואל
  • לפני 10 חודשים Lali בת 18 מעולם המשאלות
  • לפני 11 חודשים no fear בת 18 מהמקום שממנו באים הרגשות
  • לפני שנה ו-1 חודשים מישי בת 19 משומקום
  • לפני שנה ו-2 חודשים akita בן 26
  • לפני שנה ו-2 חודשים rimbaldi בן 44 מAshdod
  • לפני שנה ו-2 חודשים חׂומר בן 22 מנתניה
  • לפני שנה ו-4 חודשים Skyler בת מתחתית הטרטרוס
  • לפני שנה ו-7 חודשים SHIRA בת 15 מאיפשהו
  • לפני שנה ו-7 חודשים You know who בת 17 מבין הספרים
  • לפני שנה ו-7 חודשים זהר בת 15 ממקום כלשהו בעולם
  • לפני שנה ו-7 חודשים ~RAIN~ בת 16 משבע הממלכות
  • לפני שנה ו-8 חודשים Command בן 20 מהנהר שיוצא מעדן
  • לפני שנה ו-8 חודשים nmohot3 בת 21 מלא בטוח
  • לפני שנה ו-8 חודשים Readers gonna read בת 7 מלא עניינכם
  • לפני שנה ו-9 חודשים שרלוק בן 16 מהארץ התיכונה
  • לפני שנה ו-10 חודשים D!@$elsk@y בת 37 מאשקלון
  • לפני שנה ו-11 חודשים לואיזיאנה מנטש השקנאית בת 19 משדה קישואים בסוף העולם ימינה
  • לפני שנה ו-11 חודשים תות :> בת מארץ טווי החלומות והספרים
  • לפני שנתיים אלון דה אלפרט בן 44 ממודיעין
  • לפני שנתיים Sinbad the Sailor בן
  • לפני שנתיים ביני <FONT COLOR=074953> בת 15 מאיפשהו בארץ לעולם-לא
  • לפני שנתיים אריאן בת 20 מכסיופאה
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים סקיי בת 15 מארץ לעולם לא
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים Stars Dance בת 18 מחסוי
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים זה שאין לנקוב בשמו בן 100 מהעולם הבא (וטוב שכך)
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים גשם גופריתני בן 34 מניפלהיים
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים ג'ים בן 18
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים האופה בתלתלים בת 21 מסנקטפראקס
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים ריצ' רצ' בת 18 מהגיהנום
  • לפני שנתיים ו-2 חודשים -^^- בת
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים Indie In Love בת 19 מגבעתיים
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים עגור בת 59 מזכרון יעקב
  • לפני שנתיים ו-3 חודשים נגיטה בת 48 מראש העין
  • לפני שנתיים ו-4 חודשים shishu בת 21 מתל אביב
  • לפני שנתיים ו-4 חודשים גמיבר פונפון בת 15 משום מקום
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים Pipes בת 16 מהצד האפל של הירח
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים ◕‿◕ ^חדת-קרן^ ◕‿◕ בת 17 מקופסת עפרונות *מע״ךתאומה*
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים מעין נדב בת מרמת גן
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים תַאלְיה~~ בת 15 מFAR FAR AWAY~
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים snow fox בת 17 מקיבוץ בהרים הקפואים


הביקורות האחרונות של הבלגית המעופפת שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. סלמון הספק - תופסים טרמפים בגלקסיה בפעם האחרונה / דאגלס אדאמס אני אוהבת את הביטלס. אולי א... המשך לקרוא דז'נייב האב לפני חודשיים
2. שרלוק הולמס - כלבם של בני בסקרוויל, עמק הפחד - שרלוק הולמס #5 / ארתור קונן דויל אי פעם קרה לכם ששמעתם בדיחה,... המשך לקרוא נעמי לפני 7 חודשים
3. טבעת הנצח 1 - מרד בזמן - טבעת הנצח #1 / ג'יימס דשנר כולם יושבים בנוח? אני מקווה ... המשך לקרוא עומרי לפני שנה ו-4 חודשים
4. סלמון הספק - תופסים טרמפים בגלקסיה בפעם האחרונה / דאגלס אדאמס אני אוהבת את הביטלס. אולי א... המשך לקרוא נלה לפני שנה ו-5 חודשים
5. לב-פלדה - מלחמת הנפילים #1 / ברנדון סנדרסון אני לא משתמשת בסימניות. רוב... המשך לקרוא מוּמוּ לפני שנה ו-7 חודשים
6. אראגון - הירושה #1 / כריסטופר פאוליני אני תוהה איך אני צריכה לדרג ... המשך לקרוא צל לפני שנה ו-8 חודשים
7. יש ילדים זיגזג / דויד גרוסמן מישהו אי פעם הלך לסרט זר, וח... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני שנה ו-8 חודשים
8. יש ילדים זיגזג / דויד גרוסמן מישהו אי פעם הלך לסרט זר, וח... המשך לקרוא פַּפְּרִיקָה לפני שנה ו-8 חודשים
9. יש ילדים זיגזג / דויד גרוסמן מישהו אי פעם הלך לסרט זר, וח... המשך לקרוא אריאן לפני שנתיים
10. סלמון הספק - תופסים טרמפים בגלקסיה בפעם האחרונה / דאגלס אדאמס אני אוהבת את הביטלס. אולי א... המשך לקרוא סקיי לפני שנתיים ו-1 חודשים
11. סלמון הספק - תופסים טרמפים בגלקסיה בפעם האחרונה / דאגלס אדאמס אני אוהבת את הביטלס. אולי א... המשך לקרוא שרלוק לפני שנתיים ו-1 חודשים
12. יומני החנונית 3: סיפורים מהחיים של כוכבת רוק לא ממש מוכשרת / רייצ'ל רנה ראסל היום הייתי בחנות ספרים, סוף ... המשך לקרוא אריאל לפני שנתיים ו-4 חודשים
13. שרלוק הולמס - כלבם של בני בסקרוויל, עמק הפחד - שרלוק הולמס #5 / ארתור קונן דויל אי פעם קרה לכם ששמעתם בדיחה,... המשך לקרוא שרלוק לפני שנתיים ו-5 חודשים
14. מתמטיקה לתלמידי 5 יחידות לימוד - תוכנית ההיבחנות החדשה - שאלון 035806 - כרך א' - טכניקה אלגברית, גיאומטריה אוקלידית, טריגונומטריה, חשבון דיפרנציאלי / גבי יקואל אני לא יודעת. לא הרבה. כלום כ... המשך לקרוא שרלוק לפני שנתיים ו-5 חודשים
15. שרלוק הולמס - כלבם של בני בסקרוויל, עמק הפחד - שרלוק הולמס #5 / ארתור קונן דויל אי פעם קרה לכם ששמעתם בדיחה,... המשך לקרוא אריאן לפני שנתיים ו-5 חודשים
16. מתמטיקה לתלמידי 5 יחידות לימוד - תוכנית ההיבחנות החדשה - שאלון 035806 - כרך א' - טכניקה אלגברית, גיאומטריה אוקלידית, טריגונומטריה, חשבון דיפרנציאלי / גבי יקואל אני לא יודעת. לא הרבה. כלום כ... המשך לקרוא Command לפני שנתיים ו-6 חודשים
17. החור שברעש - כאוס מהלך #1 / פטריק נס יום ראשון, 15.9.2013 אני שונאת ... המשך לקרוא קריקטורה לפני שנתיים ו-7 חודשים
18. סלמון הספק - תופסים טרמפים בגלקסיה בפעם האחרונה / דאגלס אדאמס אני אוהבת את הביטלס. אולי א... המשך לקרוא קריקטורה לפני שנתיים ו-7 חודשים
19. מתמטיקה לתלמידי 5 יחידות לימוד - תוכנית ההיבחנות החדשה - שאלון 035806 - כרך א' - טכניקה אלגברית, גיאומטריה אוקלידית, טריגונומטריה, חשבון דיפרנציאלי / גבי יקואל אני לא יודעת. לא הרבה. כלום כ... המשך לקרוא קריקטורה לפני שנתיים ו-7 חודשים
20. היה היה פעם / א.א. מילן היי. ילדה. כן. את עם... המשך לקרוא קריקטורה לפני שנתיים ו-9 חודשים
21. טבעת הנצח 1 - מרד בזמן - טבעת הנצח #1 / ג'יימס דשנר כולם יושבים בנוח? אני מקווה ... המשך לקרוא קריקטורה לפני שנתיים ו-9 חודשים
22. הזיות / די שולמן אני לא חושבת שנתתי את הדירו... המשך לקרוא קריקטורה לפני 3 שנים
23. טבעת הנצח 1 - מרד בזמן - טבעת הנצח #1 / ג'יימס דשנר כולם יושבים בנוח? אני מקווה ... המשך לקרוא אור לפני 3 שנים
24. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר הערה קטנה אך חשובה (לי, לפחו... המשך לקרוא ביני <FONT COLOR=074953> לפני 3 שנים
25. הזיות / די שולמן אני לא חושבת שנתתי את הדירו... המשך לקרוא Delphin לפני 3 שנים ו-2 חודשים
26. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר הערה קטנה אך חשובה (לי, לפחו... המשך לקרוא הרמיוני לפני 3 שנים ו-3 חודשים
27. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר הערה קטנה אך חשובה (לי, לפחו... המשך לקרוא Ortash לפני 3 שנים ו-3 חודשים
28. הזיות / די שולמן אני לא חושבת שנתתי את הדירו... המשך לקרוא מישהי לפני 3 שנים ו-3 חודשים
29. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר הערה קטנה אך חשובה (לי, לפחו... המשך לקרוא נצחיה לפני 3 שנים ו-3 חודשים
30. טבעת הנצח 1 - מרד בזמן - טבעת הנצח #1 / ג'יימס דשנר כולם יושבים בנוח? אני מקווה ... המשך לקרוא מישהי עם כנפיים-מע''ך לפני 3 שנים ו-3 חודשים
31. מקס ומוריץ - ספר קרטון / וילהלם בוש הייתה לי בעיה. אני מניחה שלכ... המשך לקרוא עכראגכארטרכג לפני 3 שנים ו-5 חודשים
32. שרלוק הולמס - כלבם של בני בסקרוויל, עמק הפחד - שרלוק הולמס #5 / ארתור קונן דויל אי פעם קרה לכם ששמעתם בדיחה,... המשך לקרוא חזי לפני 3 שנים ו-5 חודשים
33. מתמטיקה לתלמידי 5 יחידות לימוד - תוכנית ההיבחנות החדשה - שאלון 035806 - כרך א' - טכניקה אלגברית, גיאומטריה אוקלידית, טריגונומטריה, חשבון דיפרנציאלי / גבי יקואל אני לא יודעת. לא הרבה. כלום כ... המשך לקרוא tuvia לפני 3 שנים ו-5 חודשים
34. מתמטיקה לתלמידי 5 יחידות לימוד - תוכנית ההיבחנות החדשה - שאלון 035806 - כרך א' - טכניקה אלגברית, גיאומטריה אוקלידית, טריגונומטריה, חשבון דיפרנציאלי / גבי יקואל אני לא יודעת. לא הרבה. כלום כ... המשך לקרוא ג'קס לפני 3 שנים ו-5 חודשים
35. מתמטיקה לתלמידי 5 יחידות לימוד - תוכנית ההיבחנות החדשה - שאלון 035806 - כרך א' - טכניקה אלגברית, גיאומטריה אוקלידית, טריגונומטריה, חשבון דיפרנציאלי / גבי יקואל אני לא יודעת. לא הרבה. כלום כ... המשך לקרוא לואיזיאנה מנטש השקנאית לפני 3 שנים ו-5 חודשים
36. מתמטיקה לתלמידי 5 יחידות לימוד - תוכנית ההיבחנות החדשה - שאלון 035806 - כרך א' - טכניקה אלגברית, גיאומטריה אוקלידית, טריגונומטריה, חשבון דיפרנציאלי / גבי יקואל אני לא יודעת. לא הרבה. כלום כ... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-5 חודשים
37. שרלוק הולמס - כלבם של בני בסקרוויל, עמק הפחד - שרלוק הולמס #5 / ארתור קונן דויל אי פעם קרה לכם ששמעתם בדיחה,... המשך לקרוא מוגי :) לפני 3 שנים ו-5 חודשים
38. מתמטיקה לתלמידי 5 יחידות לימוד - תוכנית ההיבחנות החדשה - שאלון 035806 - כרך א' - טכניקה אלגברית, גיאומטריה אוקלידית, טריגונומטריה, חשבון דיפרנציאלי / גבי יקואל אני לא יודעת. לא הרבה. כלום כ... המשך לקרוא no fear לפני 3 שנים ו-5 חודשים
39. מתמטיקה לתלמידי 5 יחידות לימוד - תוכנית ההיבחנות החדשה - שאלון 035806 - כרך א' - טכניקה אלגברית, גיאומטריה אוקלידית, טריגונומטריה, חשבון דיפרנציאלי / גבי יקואל אני לא יודעת. לא הרבה. כלום כ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 3 שנים ו-5 חודשים
40. יומני החנונית 3: סיפורים מהחיים של כוכבת רוק לא ממש מוכשרת / רייצ'ל רנה ראסל היום הייתי בחנות ספרים, סוף ... המשך לקרוא behind the music לפני 3 שנים ו-5 חודשים
41. יומני החנונית 3: סיפורים מהחיים של כוכבת רוק לא ממש מוכשרת / רייצ'ל רנה ראסל היום הייתי בחנות ספרים, סוף ... המשך לקרוא -snow white- לפני 3 שנים ו-5 חודשים
42. יומני החנונית 3: סיפורים מהחיים של כוכבת רוק לא ממש מוכשרת / רייצ'ל רנה ראסל היום הייתי בחנות ספרים, סוף ... המשך לקרוא אורגת הדיו לפני 3 שנים ו-6 חודשים
43. שרלוק הולמס - כלבם של בני בסקרוויל, עמק הפחד - שרלוק הולמס #5 / ארתור קונן דויל אי פעם קרה לכם ששמעתם בדיחה,... המשך לקרוא אבודרהם לפני 3 שנים ו-6 חודשים
44. יומני החנונית 3: סיפורים מהחיים של כוכבת רוק לא ממש מוכשרת / רייצ'ל רנה ראסל היום הייתי בחנות ספרים, סוף ... המשך לקרוא sunwing לפני 3 שנים ו-6 חודשים
45. הזיות / די שולמן אני לא חושבת שנתתי את הדירו... המשך לקרוא Stingray לפני 3 שנים ו-6 חודשים
46. איפה את, ברנדט - פרוזה # / מריה סמפל (שוב הערה קטנה שלי- אני לא מו... המשך לקרוא בר-לב לפני 3 שנים ו-7 חודשים
47. יומני החנונית 3: סיפורים מהחיים של כוכבת רוק לא ממש מוכשרת / רייצ'ל רנה ראסל היום הייתי בחנות ספרים, סוף ... המשך לקרוא Queen noga לפני 3 שנים ו-7 חודשים
48. הרץ במבוך - הרץ במבוך #1 / ג'יימס דשנר הערה קטנה אך חשובה (לי, לפחו... המשך לקרוא White Swan לפני 3 שנים ו-7 חודשים
49. יש ילדים זיגזג / דויד גרוסמן מישהו אי פעם הלך לסרט זר, וח... המשך לקרוא ג'קס לפני 3 שנים ו-7 חודשים
50. סלמון הספק - תופסים טרמפים בגלקסיה בפעם האחרונה / דאגלס אדאמס אני אוהבת את הביטלס. אולי א... המשך לקרוא לואיזיאנה מנטש השקנאית לפני 3 שנים ו-7 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ