ביקורות ספרים על הספר הדרך
|
בעולם פוסט אפוקליפטי, כנראה אחרי שואה גרעינית, אב ובנו מנסים להמלט מהקור המקפיא של החורף הגרעיני בדרכם דרומה.
הספר הוא בסוגת מה שקוראים 'ספרות יפה', משחקי מילים מחורטטות וגבוהות חלקן מומצאות, ארכאיות ומתישות, אולי רצו לתת לאסון במימדים תנכיים, מילים גדולות מהחיים. לדעתי מחטיא את המטרה.
הספר אפל וקודר, האב והבן, במלחמת הישרדות, בדד, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.
בארץ מתה, בחיפוש מתמיד אחר אוכל, (משום מה כמות השימורים שהם מצליחים לאתר לא פחות ממדהימה) והתחמקות מקהילות הקניבלים ששרדו.
ספר כבד. הסרט יותר טוב לדעתי.
ונחתום בדברי המשורר, שנאמנים לרוח הספ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הגעתי לספר בעקבות ביקורות מהללות לפיהן מדובר ברעיון שונה ומעניין ובכתיבה ברמה גבוהה ויוצאת דופן, "רומן פילוסופי מוסרי, עמוק ומרגש", שאמור ללמד אותי לקחים חשובים לחיים.
אני אפתח ואומר שאני מאוד מתחברת לז'אנר, ואין לי שום בעיה עם מד"ב, פוסט אפוקליפסה, פנטזיה, סיפורים בחלל, לא משנה מה, שנמצא מחוץ ל"חיים האמיתיים". יש לי דמיון מפותח ואני לא צריכה הרבה בשביל להתחבר. אבל, וזה אבל גדול, העולם החדש שמוצג לי, צריך להיות בעל היגיון פנימי, ועם סיפור רקע ברור, כדי שהקורא יבין מה חוקי העולם הזה ומה קרה שהוא הגיע למצב הזה (ולו בקווים כלליים בלבד). בעיני, המידע הזה קריט... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר עוסק בעולם אפוקליפטי בו האבק מכסה את הארץ עד שהכל הפך אפור, ואנשים יושבים מתים בבתיהם חסרי רוח חיים.
מי שנותר צריך ללמוד להסתדר בעולם, ולמצוא מזון שיוכל להכניס לפיו. בנוסף לכך, יש אנשים שהפכו לאוכלי אדם, ומהם צריך להיזהר יותר מכל.
בעולם קודר זה, מתגלה הקשר המיוחד בין אב לבנו, שהם כל מה שנותר אחד לאחר.
הם דואגים אחד לשני, ויודעים כי בלי האחר לא יוכלו לחיות.
האבא והבן, עם ציוד דליל שנסחב בעזרת עגלת קניות ישנה, שמים פעמיהם לכיוון החוף, ועושים דרך רגלית ארוכה על כביש בין מדינתי. מה הם מקווים למצוא בחוף? אינני יודעת.
הקשר האמיץ ביניהם, הוא זה שמחזיק את... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין טעם לחזור על העלילה הפוסט אפוקליפטית.
אישית נהניתי מהספר.
הכתיבה,התיאורים יוצאי הדופן,הקשר החזק בין האב לבן.
ההישרדות בכל תנאי בעידן בלתי אפשרי.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור אפוקליפטי מדכא ואינו מרפה לאור כל הספר. כתיבה יוצאת מן הכלל הקורא נשאב לתו המציאות הקשה והמיוסרת של האב ובנו המחפשים את הדרך כדי לשרוד בעולם חשוך קר ומנוכר. הספר תפס אותי לא מוכנה ונשאבתי לגמרי אל תוך העלילה או המסע הבלתי אפשרי . לא מומלץ לקריאה בלילה !! לטעמי קצת ארו מדי אבל ספר מדהים למרות הקושי המתלווה בקריאתו.... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קדרות לשם קדרות.
פסימיות לשם פסימיות.
דיכאון איום ונורא ללא שום פרופורציה.
דיאלוגים קצרצרים ברמה של ילד בגן חובה לצד תיאורים ארוכים ומייגעים שמתאמצים מאוד להיות 'ספרותיים', עאלק.
אוהו, וכמה שהספר משתדל להיות "איכותי".
אבל מה? לא כל כך הולך לו.
מכירים את ה"לא בדיוק העיפרון הכי חד בקלמר"?
אז אני לא אגיד שהספר הזה לא בדיוק הכי חד.
אבל אני כן אגיד שהוא:
לא בדיוק השולחן הכי ערוך
לא בדיוק האגוז הכי מלך
לא בדיוק החיידק הכי מועיל באקטימל
לא בדיוק הנייר הכי סופג
לא בדיוק הטלפון הכי חכם
לא בדיוק הטחינה הכי גולמית
לא בדיוק השוקולד הכי 80% מוצקי קקאו
אבל... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חזק. האווירה, הפחדים והמחשבות על מהותו של האדם ועל מה שאדם יעשה ולמה הוא יהפוך במצבי קצה, נשארו איתי חודשים לאחר סיום קריאת הספר.
מכל הספרים הפוסט-אפוקליפטיים (סוגה אהובה עלי במיוחד) זה החזק והאמיתי ביותר.
קשה במיוחד לקריאה להורים לילדים.... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאורך כל הספר נשאלת השאלה, מה גורם להם להמשיך ללכת? ללכת אל הלא נודע, אל האופק האפור והקודר שמסמן אך ורק מוות.
"הדרך" היה עוד ספר שקראתי בתקופה לא הכי פשוטה, מבלבלת ומעיקה. הספר העלה בי שאלות רבות שהתמזגו יפה עם הרקע של חיי באותו הזמן. ספר שגרם לי לתהות רבות על מה מחזיק אותי בעולם הזה. זאת הייתה תקופה שבזכות הספרים והמוזיקה הצלחתי להשיב את השלווה חזרה אל תוך חיי. "הדרך" היה אחד מאותם ספרים.
הספר מתאר את דרכם של אב ובנו בעולם שחרב, עולם ריק מלבד התהייה והמוות.
יצא לי לחשוב רבות מאיפה הכח להתעורר בכל בוקר לעולם כה אפל ולהמשיך ללכת כשבאמת אין שום מושג מה מ... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר עוסק במסע של אב ובנו בעולם שלאחר החורבן.
נראה שמקארתי לקח את "מצב הטבע" של הוגה הדעות תומאס הובס ובנה עולם בדיוק ע"פ החוקים שהובס קבע.
"מצב הטבע" - מצב בו לא קיימת מדינה ולא קיים ריבון אפקטיבי. כיוון שבמצב זה אין חוקי מדינה, בני האדם יכולים להישמע רק לחוקי הטבע שהם צווים שמגלה התבונה למי שיכול ומשכיל להשתמש בה. אולם, בהיעדר ריבון המחזיק בכוח כופה ובסמכות שיפוטית, חוק הטבע אינו יעיל בשמירה על השקט והשלום הרצויים בחברה ובני האדם נמצאים במלחמה מתמדת.
ויקיפדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%A1_%D7%94%D7%95%D7%91%D7%A1
צורת הכתיבה היא רזה מידי לטעמי, אין ר... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדהים, לופת אותך בגרון עד מחנק. היו רגעים במהלך הקריאה שפשוט פרצתי בבכי. אפוקליפסה במיטבה. מעולם לא קרה לי דבר כזה, שאפילו חלמתי על הספר בלילה. בבוקר התעוררתי עם אחת הפיסקאות האחרונות (לא ספוילר) שבו אנחנו מבינים מה הקשר בין שני ההולכים במסע הסיזיפי הזה. אני חושבת שכל הסופרליטיבים על הספר הזה מוצדקים ועוד יותר מזה. (כיף שהתחיל החופש. יש לי זמן לכתוב על כל הספרים שקראתי השנה.)... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זאת לא תהיה הגזמה אם אומר, שקריאת ספר זה מלווה בטלטלה עזה ואפילו בכאב ברגעים מסוימים, ורשמיו נותרים טבועים בדמיון עוד זמן רב, גם לאחר שהקריאה הסתיימה. יצירה מקורית זו שזיכתה את מחברה קורמאק מקארתי בפרס פוליצר, הוגדרה בצדק כאחת היצירות החשובות ביותר שנכתבו בשנים האחרונות.
על פניו העלילה פשוטה, ומהכרותנו את אופי האדם היא איננה בלתי אפשרית. במציאות קודרת של עולם שחרב כתוצאה מאסון קולוסלי (נשק גרעיני?), עורכים אב ובנו הילד מסע לאורך כביש הראשי, בדרכם אל האוקיינוס בחיפוש אחר תקווה.
אולם, מתחת לפני השטח המסע והבחירה של הדמויות בהתמודדות עם מצבי הקיצ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הדרך. מקארתי
בחופש הזה של פסח אני משחרר כמה צלילים, מנסה להתקבע על כתב היד החדש שלי ובין לבין עדיין מחפש את המילים שקראתי שעשו לי סדר בפעם הראשונה או השנייה.
כשאני כותב את המילים שלי לעצמי, אני מנסה לצלול ולרקום עולמות פנימיים ואז כשאני יוצא לרוץ בשדות או לעוף במרחבים אני מחפש את פינת הטבע שמאפשרת לי לנשום אחרת.
הבן שלי קורא בצבא את ילד מקולקל וזה יופי גדול. זה כמו שהבן שלך מגלה אותך שוב. זה יפה זה . בחיי.
בחצר שלי אני קורא כמה ספרים יחד, אני מתמזג עם המילים שבאות אלי, אין לי העדפות ובכלל אין לי רגשות מועדפים. אני קורא את מה שנוגע ומה שלא אני משחרר. אני... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סופרלטיבים שניתנים לספר בגב הספר עצמו מאוסים בעיניי, וגם די מגוחכים. אני רואה את זה כמו זלזול מוחלט באינטליגנציה של הקורא וביכולת השיפוט שלו. כאילו שהקורא לא מודע לכך שהשבחים והמחמאות ניתנים ע"י יחצ"ן, עורך או אפילו הסופר עצמו. בגב הספר הזה נכתב "קוֹרמאק מקארתי, מגדולי הסופרים האמריקאים בני זמננו, כתב רומן פילוסופי מוסרי, עמוק ומרגש" וגם "הדרך הוא יצירת מופת קאנונית, שקשה להפריז ביופיה או בחשיבותה." נו, טוב שהם לא כתבו שזה הספר הכי טוב EVER. כי בעיניי הוא ממש לא.
למה לא נפלתי מהספר הזה? קודם כל בגלל שקראתי אותו בשכיבה... אבל חוץ מזה הוא מאוד בינוני בעיניי... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מי אם לא מקארתי יטיב לתאר מסע של אב ובנו בעולם פוסט אפוקליפסי בחיפוש אחר חום, אהבה וטיפת אנושיות. בסגנון כתיבה תנכ"י ודמויות ארכיטיפיות משרטט מקארתי עולם קודר, אפור וקר שאיבד כל צלם אנוש, שהאב והבן בו הם מעיין נושאי לפיד בודדים שאמורים, בציווי אלוהי לא ישיר, להעביר את הלפידים הלאה עד שיווצר עולם חדש וטוב יותר.
עולם נוסף משרטט מקארתי הוא עולמם הפנימי של האב והבן. עולם שחור לבן וצבעוני, של תקווה ויאוש, של חולשה וחוזק. עולם יפהפיה ואכזר זרוע מילים יפות, כתוב לעילא.
זהו ספר עצוב מאוד ומדכא שהאור בקצהו לא עולה על אורו של גפרור, אבל בכל זאת אור..... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר מתאר מסע של אב ובנו בעולם שנחרב לפני שנים. אין אוכל, האדמה חרוכה, רוב האוכלוסייה כבר נכחדה, ואת אלו ששרדו עד כה סביר להניח שלא הייתם רוצים לפגוש.
הם הולכים דרומה לכיוון החוף. למה דרומה? כי שם יהיה חם יותר. למה דווקא לחוף? אם מישהו שקרא את הספר הבין, אשמח שיגלה לי. הרי בחוף אין סיכוי למצוא מזון, משם לא תבוא הישועה.
הספר מתאר היטב את העולם החיצוני, את ההרס והחורבן.
אבל הייתי מצפה שהדגש יהיה דווקא על העולם הפנימי. על ההתלבטות בין להמשיך הלאה לבין לתקוע כדור בראש. על הקונפליקט עם האישה שהייתה אי שם בעבר ולא יכלה לשאת את זה (רק העזיבה שלה מתוארת ולא הקונ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מה זה הספר הזה??
באוירה מעורפלת, חשוכה, רטובה, קפואה וחיוורת.
יש תחושת מוות.כאילו סוף העולם.
באמריקה.
אולי לאחר רעידת אדמה, אולי לאחר פיצוץ אטומי.
ריקנות, ריקבון והרס בכל מקום.
אב ובן קטן הולכים בדרך. והולכים והולכים.
יש גם טובים ויש גם רעים.
רעב וחוסר ודאות.
סכנה עורבת בכל פינה, פחד!
ויש אהבה עצומה בן אב לבן ולהיפך, בעולם מנוכר, מנוכר.
הבן חוצץ בין האב ובין המוות.
האב חוצץ בין הבן לבין המוות.
אהבה כבר אמרתי וגם מסירות עד אין קץ, ורוך ורצון לגונן להטיב.
מהי הדרך?
אולי מסלול החיים? ואולי המשמעות לחיים? ואולי המשולש הנצחי? ואולי פשוט העברת הדגל (האש) ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה פחות מסעיר ממה שציפיתי, די מונוטוני.
מזל שהסוף היה מעניין, עצוב אבל מעניין.
לא הצלחתי להפסיק לקרוא כי ציפיתי שיקרה משהו מסעיר בעלילה, אחרי הכל מדובר על אחרית הימים..אז קצת התאכזבתי... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ואיפה הג'וקים? ואיפה הזבובים? ואיפה העכברושים? ושאר קרובי משפחתם. יש בעלי חיים רבים שנהנים מאוד מאפלה ורקבובית, זו משרה עליהם נעימות שעוזרת להם להתרבות ללא שליטה ובקרה. אבל בספר הזה הם אינם, כאילו בסוף העולם נשארים רק בני האדם.
קניתי את הספר הזה אחרי שקראתי את כל ההמלצות שהוא קיבל, אבל התאכזבתי. קודם כל כי יש הרגשה שמדובר בתסריט לסרט, כי כל התיאורים הם של מקומות או מעשים, עם דיאלוגים מעטים שלא מובילים לשום דבר, כמו גם הספר. ולאחר מכן ניכר שחזון אחרית הימים שבספר בנוי עפ"י תת התרבות של החיים בארצות הברית. כנופיות מרובות נשק שמסתובבות בשממה, ובודדים שנע... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מה זה ספר? ספר זה בעצם ערימה של דפים לבנים, מקובצים יחדיו, ועל הדפים טבועים כתמים מדיו, בצורת אותיות בשפה כלשהי, וכל כתמי הדיו הללו באים להעביר לך את דבר הכותב. מכאן והלאה, כקורא, אתה רשאי לקחת דבר הכותב לכל מקום אשר תחפוץ.
בספר "הדרך", האותיות חודרות לתוכך בצורה יוצאת דופן. למילים יש ריח, לכל משפט יש תחושה חיצונית אשר הוא משרה עליך. הכתיבה המיוחדת במינה של הסופר מלווה אותך לכל אורך הסיפור ובולעת אותך לעולם עם תחושות חיצוניות, ריח, טעם, טמפרטורה וכו'. מעולם לא קראתי ספר אשר העביר לי את האווירה הכללית אשר שוררת בעלילה בצורה כל כך אמיתית וטובה. כל כך אמיתית... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשסיימתי לקרוא את "הדרך" המשכתי להחזיק את הספר מספר רגעים והסתכלתי על הכריכה.
זה רגע מיוחד, שקורה לי אחרי שסיימתי ספרים מאוד מסוימים. תחושת ההשלמה וההתרוקנות והפרידה ממשהו, וגם קצת אהבה.
מאוחר יותר בלילה בבסיס, ישבנו כמה קצינים והתחבטנו בשאלה הגורלית איזה סרט לראות, והצעתי שנראה את "הדרך".
היה לי חשוב לדעת איך הצליחו להעביר למסך את התכונות שעשו את הספר לכל כך ייחודי בעיניי.
וזה המקום לציין את הפער בין החוויה האישית של הקריאה לבין הפרשנות של יוצרי הסרט, שאומנם היה טוב לפרקים, אבל פספס את מה שבעיניי עובר רק בספר, עומק רגשי אחר-
תום, ופשטות, ותקווה, וחמ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הדרך הוא הספר השני של קורמאק מקארתי שקראתי, הראשון היה ארץ קשוחה (ספר מצויין!!) ואני חייב להגיד ש"הדרך" זה אחד הספרים המרגשים שקראתי, האווירה האופקליפטית היא מטרפורה לעולם בו אנו חיים, וזהו בעצם ספר מסע שבו אנו מגלים כיצד הילד לומד על העולם דרך עיניו של אביו תוך כדי שהוא מקבל זהות משלו שלפעמים מתנגשת בזהות של האב, מערכת היחסים בין אב לבן כתובה ומעוברת בצורה מרגשת וכל-כך אמינה שפשוט הרגשתי כאילו אני חלק מאותה מערכת יחסים, הרגשתי שאני מתבגר ביחד עם הילד ותוך כדי מנסה לשמור על חייו, אני חייב להודות שסוף הספר גרם לי לבכות בצורה שלא חשבתי שאני יכול לבכות ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הזה הוא כמו אגרוף חזק בבטן. דחיתי את קריאתו בשנתיים, וכשהתחלתי לא הפסקתי לקרוא, וסיימתיו ביומיים.
הסיפור עצמו, שקורה לאחר שכדור הארץ נחרב לגמרי, מעורר אימה ומעורר מחשבה.
גיבורי הספר- אב ובנו ששרדו את התופת, הצליחו להשתלט על ליבי, למרות שאפילו את שמם הסופר אינו מנדב.
הספר הזה לא ייצא מראשי כל כך מהר.
ממליצה בחום ואולי גם לא.. למי שאין כח לדכאון, זוועות ועצב ומעדיף משהו קליל יותר..
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
"בנחלים בהרים היו פעם טרוטות פלגים. היה אפשר לראות אותן עומדות בזרם העינברי והשוליים הלבנים של סנפיריהן מתקפללים רכות בזרימה.
הן הדיפו ריח טחב ביד. לטושות ושריריות ופיתוליות.
על גביהן היו דגמים תולעיים שהיו מפות של העולם בהתהוותו. מפות ומבוכים.
של דבר שלא ניתן להשיב לאחור. לא ניתן לעשות נכונה שוב.
בגאיות העמוקים שהן חיו בהם היו כל הדברים ישנים מן האדם,
והם המו מסתורין."
מאז שסיימתי לקרוא את "הדרך" לא עבר יותר משבוע, ואני חושב שקראתי את הפסקה הזו יותר מחמישים פעמים.
במילים אלו מסיים מקארתי את ספרו.
ואני מניח, ואולי אפילו מקווה שבכל פעם נוספת שאקר... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אם חייכם מלאים יתר-על-המידה בשמחה, גילה, דיצה חדווה ואורה, ואתם מרגישים צורך לשבור את השגרה המשמימה הזו במנה גדושה של דיכאון עמוק, הרי שהספר הזה הוא פתרון מושלם לכך. העלילה מתרחשת בגיהנום-עלי-אדמות: הציביליזציה האנושית – על הטכנולוגיה שלה, מוסדותיה, ערכיה ורוב אוכלוסייתה – מושמדת; כמעט כל בעלי-החיים והצמחים נכחדים; השמש נסתרת מן העין, עפר ואפר בכל, ותנאי המחייה על כדור-הארץ הפכו לכמעט בלתי-אפשריים. מעט בני האדם שאתרע מזלם ונותרו בחיים מוצאים את עצמם במציאות קשה בה הטבע ומה שנותר מן האנושות מתחרים זה בזה באכזריות שלהם.
בתופת הזו, יוצאים אב ובנו למס... המשך לקרוא
48 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שקשה לקרוא ועוד יותר קשה לכתוב עליו ביקורת,
מצד אחד ספר אפור, מדכא ומתסכל ללא סיפור ועלילה
ברורה אשר מקשה מאוד על הקריאה...
מצד שני יש איזו גאונות בכתיבה הזו, משהו חמקמק
שמכריח את הקורא להמשיך עד הסוף.
לסיכום, לא מדובר בספר קליל ונחמד להעביר איתו את
הסופ"ש אלא משהו כבד יותר אשר גורם לקורא לחפש את
העומק בתוך עצמו. מזל שהוא כזה קצר ... ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
היה פעם ספר אפוקליפטי שקראתי, ולצערי אני לא זוכרת את שמו. בכל אופן העלילה שבו היתה שואה גרעינית שהחריבה כליל את המחצית הצפונית של כדור הארץ. עלילת הספר התרחשה באוסטרליה, בתקופה ששבה מתחיל להתברר שהנשורת הגרעינית עתידה להגיע בתוך חודשים גם אליהם. ואז עלילת הספר עוקבת אחרי דבריהם ומעשיהם של מספר תושבים שם, ובדרך ההתנהגות. הדברים האלה זכורים לי, כי לקחתי מהם כל מיני תובנות. למשל אותם אנשים שמטפלים בגינה ושותלים פקעות צבעוניים וכל מיני הכנות לשנה באה, שכבר לא תגיע. זה ממחיש את הפער בין הידיעה השכלית של סוף מתקרב, ובין היכולת הרגשית שלנו כאנשים להבין את ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאוד אהבתי את הספר הזה. בעיקר, אהבתי את התחושה הלוחצת והכואבת של חוסר האונים וחוסר התקווה, שמלווה לאורך קריאת הספר. דווקא, התחושה הזאת של הייאוש כל כך חיזקה בי את התקווה ואת הרצון להאמין, שאנחנו, בני האדם, כן מסוגלים לנהוג אחרת מהמתואר בספר.
יותר קל לי לספר מה אין בספר הזה, מאשר לתאר את מה שיש.
ב״הדרך״ אין:
התחלה וסוף- אנחנו פוגשים את הגיבורים הראשיים בדרך בעמוד הראשון, ומשאירים אותם בדרך בעמוד האחרון, אם כי לא כל אחד מהם נשאר באותו המצב כמו בהתחלה. ״הדרך״ לא מספר על מסע שיש לו סוף, אפילו נקודת יעד אין לו. מדובר בהתקדמות ללא פרוגרס, העיקר להתקדם ולא ... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אב וילד הולכים דרומה, בארץ הרוסה, חרוכה, כששום חי לא שרד: לא חיות, ציפרים או דגים, גם לא צומח - הכל שרוף, אבוד, אוויר רעיל, וסכנת מוות מהחיה היחידה שנשארה בחיים - ניצולים אנושיים. שני הגיבורים חסרי השם חייבים לנוע כל הזמן כי לעצור במקום אחד זה מסוכן. הם לא יודעים לאן הם הולכים או מה ימצאו כשיגיעו לשם. חורף, קור אימים, אין מחסה והאוכל הוא כל מה שמצאת במקרה בבתים חרבים שנבזזו לפני שהגעת.
הספר הזה ערך אתי קרב רציני בו הוא ניצח: זמן רב לא רציתי לקרוא אותו כי למה לי עצב וחורבן? מה רע לקרוא על נושאים קלים יותר, למשל איזה רוצח סדרתי מתועב? אבל זכרתי את שני הספרים של... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא, אני לא אשכח את הספר הזה לעולם. אני זוכר שנתקלתי בו לראשונה בחנות הספרים. הכאב הזה, העצבות, האהבה, אי הוודאות הנובעים מהספר... יצירה ספרותית בלתי נשכחת.. קשה לעכל אבל שווה את המאמץ. מדהים איך קורמאק מקארתי יוצק עולם שלם אל תוך הפשטות העלילתית של הספר. מדכא, מרגש ובעיקר מעורר מחשבות.
ללא ספק הספר הטוב ביותר שקראתי.... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מספר פעמים נתקלתי בספר על מדפי הספריה ומדפי ההחזר.
איכשהו שמו נכרת בראשי ולרגע סברתי שהוא מופיע ברשימת
הספרים אותם אני רוצה לקרא (הסתבר שלא).
אז במקרה של הספר הזה, לא אני שבחרתי בו אלא הוא שבחר בי בעצם.
היה לי קשה מאד לכתוב את אשר עורר בי הספר.
קראתיו עד הסוף כדי לנסות להבין על מה ולמה זכה לביקורת נלהבת ביותר על פי הכריכה האחורית...ולבסוף מצאתי ביקורת
משנת 2009 של בחורה בשך סיגל ריבה שהטיבה להסביר את כל אשר רציתי לומר על הספר.
"אב ובנו צועדים לבדם בארץ שרופה ושחורה.
אין להם שמות, אין בהם כמעט אף סימן מזהה.
אנחנו מנסים לאסוף כ בדך מידע - למה הם לבד? לאן נע... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזו גאוניות צריך כדי להפוך 'סיפור' כמו זה שמגולל בספר הזה למעדן ספרותי.הקורא ממש חש לאורך כל הדרך את הקור,הרעב,האימה,הבדידות והמוות הקרב,ביחד עם הגיבורים ,שהספר כולו עוסק בשרידותם הרופפת בתנאים קיצוניים ודמיוניים,כביכול.האם זה סופה של ציביליזציה? כל ציביליזציה? האם אני ואת/ה נתנהג אחרת בתנאים דומים? באיזה שלב נאבד אנחנו את צלם אנוש? ומהו בכלל צלם אנוש? הרי בעלי חיים מוכיחים פעמים רבות סולידריות רבה מזו של בני האדם,ולו גם כתכתיב גנטי בלבד ולא משהו מושכל.
ספר עוכר שלוה בצורה מטלטלת ביותר. חובה לקרוא.... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר אנמי באופן מאכזב למדי.
למרות שכן, צריך לתת לקורמאק קרדיט על העמידה בפיתוי של לשלב כל מיני אלמנטים על-טבעיים בהתאם למסורת בת כמה אלפי שנים של ספרות פוסט-אפוקליפטית.
עם זאת, כמו שכבר נאמר פה- זה ספר אווירה. אבל נראה לי קצת אירוני שתיאור של כדור ארץ כבה, נקודת אבק ביקום אינסופי- הוא כל כך סטאטי.
שום דבר לא מתפתח לשום דבר, ולמרות שמיעוט הדיאלוגים נראה מכוון, גם הם עצמם די גרועים. הסוף משאיר קצוות לא סגורים שאי אפשר ממש לתרץ בתור "סוף פתוח" (למשל האמא- לא ברור לי למה הרפרנסים לגבי באמצעו של הספר נחוצים...) והסוף כשלעצמו מאכזב בחוסר מעופו.
מה שכן, אין ס... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיימתי קריאת הספר ובעיני הוא פשוט מרתק ומעולה. החלטתי לשתף את ביקורתי דווקא בנושא התרגום של הספר שעושה עוול קשה לספר.
המתרגם (אמיר צוקרמן) משתמש בשפה יומיומית פשוטה עם מילים שרק באקדמיה ללשון העברית מכירים.(לדוגמא - מיסעה - במקום כביש וכו' וכו'.
התרגום ממש מכעיס ומאט את הקריאה. באנגלית הספר קריא וזורם בניגוד לתרגום שמשמש לברקס לקריאה.
מזמן לא נתקלתי בתרגם כל כך נפוח ולא מטיב עם המקור ועם הקורא.
תמרה... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
להיות הורה , פרושו לחיות בפחד ,פחד שנובע מאהבה עצומה ..
בעולמנו המוטרף פחד זה מלווה אותנו כהורים כמעט כל הזמן.
"הדרך" של קורמאק מקארתי מדבר על פחד זה בעולם קיצוני עד אימה , עולם שלאחר פצצה אטומית עולם בו צועדים אב ובנו והפחדים הם הקמאים ביותר שיש - אני צעדתי עימם וממליץ גם לכם לעשות זאת , ממליץ בחום !!!
קובי דייטש... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה ספר.... פשוט לתת לדמיון שלך לצוף להתפתח ולפתח.
אני מודה בהתחלה הוא היה קצת קשה לקריאה אבל ברגע שאתה מתחבר הוא פשוט נפלא.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני לא יודעת אם מישהו שם לב, אבל מדובר בספר מד"ב, וזה לא מצויין בשום מקום. אולי זה רק דימיון שלי, אבל למה תמיד כשמגדירים ספר כ'ספרות טובה' נמנעים כל כך מלציין שהוא קשור קשר כלשהו לפנטזיה או מד"ב? אלה לא סוגים נחותים יותר של כתיבה בשום אופן.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
כבר מזמן לא קראתי ספר כל כך מדכא, ועוד ביום כל כך יפה. הדרך לגיהנום של קורמאק מקארתי אינה רצופה כוונות טובות, היא רצופה בזוועה, אלימות, אכזריות ואובדן.
אנחנו רגילים בסיפורי מסע, אך סיפורי המסע המקובלים מגיעים לאנשהוא, אצל מקארתי הדרך היא דרך במשמעותה הטאואיסטית, כלומר הדרך היא המטרה ולא הכלי או האמצעי.
וכאן הדרך היא מסע רוחני-מוסרי של "הטובים" או "נושאי האש" בניסיון לשמור על אנושיותם בתנאים בלתי נסבלים.
והתוצאה היא חזון משרה אימה אך גם מפיח תקווה מסויימת בסיכוייו של הפרט לשמור על אנושיותו בתוך הגיהנום.... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הו,הדרך, כן הדרך - הספר הכל כך מדובר.
אני אתחיל מדבר שלא קשור לסופר או לנושא הספר אלא למה שעשו לו כאן אצלנו.התירגום.
אין לי פשוט מילים חריפות מספיק על מנת לתאר את מלאכת התירגום הכושלת ואיני יודע על מי להטיל את הכלון , על המתרגם או על עורך הספר.דבר אחד אני יודע:
זה פגם קשות בהנאתי מהספר.
ואכן כן, למרות התיאור הנ"ל הצלחתי להנות מהספר שלדעתי
מהווה אבן יסוד מודרנית לספרות האפוקליפטית.
אין צורך להכביר במילים שלי - צריך לקרוא את הספר (להתעלם מהתירגום...) ולהבין לקראת מה האנושות הולכת
במידה ולא תדע לבחור את הפניה הנכונה בצמתים שהגורל
מזמן לה.
עם קצת יותר מחש... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר סתמי. לא מתפתח לשום מקום, לא עשה לי שום דבר וחוזר על עצמו.
חיפשתי את הספר מופת ואני עדין מחפש אותו.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר אווירה ומכניס לאווירה מלנכולית ולמחשבות מעמיקות. שמייים אפלים מעל ראשם של האב והילד ההולכים בדרך שמי יודע, אולי יש בה סוף, זו דרך המתעקלת בסימן שאלה ובסיומה סימן קריאה. כל היצורים האנושיים שהם פוגשים בדרכם הם חורשי רעה. בנוסף יש את ההרגשה כי יש עוד שמיים אפלים- מעל ראשו של הילד. האב יוצר שמיים אפלים מעל ראשו של בנו על מנת לסוכך עליו מן הרעה.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
במהלך הקריאה הגעתי לא פעם לסף ייאוש
הכל כל כך אפור, מורבידי,הקורא עובר מלחמת הישרדות של הדמויות שמתישה גם את אותו
אני ממש נכנסתי לדיפרסיה מהספר, מהאכזריות והזוועה שבני אדם יוצרים.
כל כך כאב לי על הילד הקטן והתמים ועל העולם שחרב לו.
הכל מאוד עצוב, הספר לכאורה מדבר על תקווה ומסע למקום טוב יותר אבל לקורא ברור שאין טוב יותר.
ולמרות כל הכאב והאפרוריות הזו,יש רגעים של אור, ורק בשביל אותם רגעים, ובשביל התקווה הנאיבית שאולי לעולם ההוא יש תקנה צלחתי את הספר
בכל מקרה הוא מאוד טוב עם ולמרות העצב, ואולי כולנו צריכים לקרוא אותו, ולוודא ששום דבר כזה לא יקרה... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא יודעת מה דעתי על הספר. מצד אחד הוא מאוד מונוטוני אך מצד שני הרעיון בו יפה. הספר הזה לא טלטל אותי ולא גרם לי להארות למיניהן, להיפך- הוא התיש אותי מאוד בקריאה שלו. המעברים בין השפה הפשוטה בדיאלוגים הקצרצרים לשפה התנ"כית כמעט- גרמו לי להניח אותי מהיד בתדירות מאוד גבוהה. אבל למרות זאת, היו קטעים רבים בספר שאהבתי ואפילו הצלחתי להתחבר אליהם.
כמו הגיבור בספר, גם אני הצלחתי לשרוד אותו עד סופו בזכות הילד (דמות מעוררת השראה מלאה בתמימות וטוב לב שיש כנראה רק לילדים).... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מאכזב. ציפיתי המון ובסוף נשארתי עם תחושה שכל הספר הוא רק הקדמה לסיפור אחר. אין שום התפתחות עלילתית. אין שום התפתחות של דמויות. אפשר להתחיל לקרוא מעמ'100 (או מכל עמוד אחר לצורך העניין) ולא תפסידו שום דבר. לא ברור לי למה מדובר "בספר מופת" ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ארוך .. כתוב בשפה יפה אבל בסה"כ אין עלילה ודי משעמם
במילה אחת - מיותר!
(ככה כל הספרים ברשימת הקריאה של אופרה וינפרי?!)... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
איני רואה את עצמי כמבקר ספרות אך בכ"ז ספר חזק זה השאיר בי רושם עז. שאלות המוסר ויחסי אב בן על רקע תאורי השיממון החזקים ובכללם תרגום ובו מילים שלא הכרתי או פעלים שהמציא המתרגם (איגדל את מיכנסיו) דיברו אילי.
יש משהו מענין באנונימיות של הדמויות מחד (אין שמות) ומאידך האינטימיות והדאגה של האב לבנו.
לא אומר אהבתי אך קריאת ספר זה היא ללא ספק חוויה חזקה... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
החיים שלכם יפים? אז זהו שכן, גם אם לא חשבתם ככה.
השמש זורחת ומחממת, השמים כחולים לרוב, הציפורים עפות מעל לראשיכם, האדמה נותנת לכם אוכל, ורוב האנשים שאתם פוגשים לא מנסים לפגוע בכם. נכון?
מרגע שהתחלתי לקרוא את "הדרך" (ואני מודה שקטעים שלמים ממנו קראתי בטיסה מטורפת רק מהזעזוע), כל מבט על הים, על ההרים, על הבתים שמסביבי ועל הילדים שלי מזכיר לי שהכל יכול להיות אחרת. הכל יכול להיהרס ברגע, ורק האהבה והרצון לשרוד - ימשיכו להתקיים.
מקארתי ברא עולם אמיתי ומציאותי לגמרי, שיכול באמת להתקיים יום אחד. אצלי הוא עורר בעיקר פחד ואימה, ואחר כך - השתאות מהכתיבה המדוייקת, ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר מעולה
קשה לקריאה-מדכא. ספר פוסט אפוקליפטי על ילד ואב הולכים לאורך כביש בינמדינתי אחרי שואה גרעינית. הסיפור הוא הקשר בינהם וההשרדות. כל המסע שלהם הוא חסר תקווה בעולם בו לא מייצרים או מגדלים מזון אלא חיים משאריות של לפני הפצצה ולמרות הכול יש אופטימיות מסויימת שנובעת מהתום והיושר של הילד והאהבה בינהם, מומלץ רק למרבים בקריאה... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אחד מהספרים הטובים שיצאו במאה ה-21.
חברה פראית ובראשיתית, מצב הטבע מעולם לא נראה רע יותר.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
שונה מהרבה ספרים אחרים שקראתי.
החווית קריאה לא נעימה אך מאוד עמוקה ולקחה אותי למקומות והרגשות שלא הכרתי מספר.
הרגש והקרבה העזה בין האב לבן מנוגדים לחלוטין לעולם לאחר האסון הנורא (כנראה) שפקד אותו.
האהבה בינהם טהורה והם מייצגים טיפה חמה של אנושיות שנותרה בים החרב והאפור שפעם היה הכוכב שלנו.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדכא וקשה מנשוא, כל הזמן קראתי ובכיתי... אפילו שמדובר בספר לגמרי בדיוני, הסבל של הילד הקטן שובר את הלב... הפסקתי באמצע...... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר טוב,החוייה חזקה והסיפור נראה אמין משום שהוא מתאר מציאות אפשרית.נראה שהסיפור נפסק באמצע העלילה. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
כשהתחלתי לקרוא אותו חשבתי לעצמי כמה הזוי ולא הגיוני ואפילו מוגזם זה יכול להיות שנאבד את עצמנו שנאבד כיוון.. ואז ממש באמצע הקריאה... הגיע אסון האיטי אל כותרות העיתונים. לא יכולתי שלא להשוות ולא יכולתי שלא להרגיש שההקבלה קיימת.
הכאוס ואובדן האנושיות הרשעות והרוע שבמחיר ההישרדות חדר אליי כשהתחילו בהאיטי הביזות והרציחות. למרות שתמיד הבנתי את השבירות האנושית שלנו לא האמנתי בה.
ואז חשבתי איפה הייתי אני בתוך הכאוס הזה. איפה הייתי שמה את עצמי בין השורדים, לאן זה היה מוליך אותי, למקומות האפלים ביותר? אני רוצה להאמין שהייתי נושאת את האש.
ספר מטלטל מאוד ש... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא אהבתי בכלל. ספר אפור ומדכדך, כשהתחלתי לקרוא אותו מיד הרגשתי שאינו מוביל לשום מקום. הוא אולי מותח מעט כי כל רגע חשבתי שמשהו עומד לקרות, אך זה לא היה כך.
הספר מזכיר לי מעט ספרי מדע בדיוני, אך אם כבר לקרוא מדע בדיוני, אז עדיף את הדבר האמיתי. מישהו פה השווה אותו ל"על העיוורון" של סמאראגו הפורטוגזי - יש משהו דומה בסגנון הכתיבה: כתיבה חדה וברורה, משפטים עם מעט הפסקות סימני פיסוק ואין שמות לגיבורים, אבל את "על העיוורון" אהבתי מאוד ואילו את "הדרך" לא. אני יכולה לסכם את "הדרך" בחמש מילים: "מהומה רבה על לא דבר..."... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
קרוב לוודאי שיש טעם בכל הביקורות בעמוד הזה. כולן שונות זו מזו, אבל על דבר אחד הן מעידות בבירור: אפשר לומר הרבה מאוד על "הדרך". ואולי זה הקסם שלו. כי לא רק הכתיבה מצוינת ('הדרך'), אלא גם הרעיונות שהוא מביע. למרות ש"הדרך" קצר יחסית, הוא נשאר איתך במשך הרבה זמן, מוסיף לאתגר ולעורר מחשבות.
מישהי מתחתיי כתבה ש"הדרך" מזכיר את "על העיוורון". אותה המחשבה בדיוק עלתה לי במהלך הקריאה, אז אני מאוד מסכים. ועדיין, למרות שיש חפיפה תוכנית מסוימת, הספרים שונים מאוד זה מזה. העלילה אחרת לחלוטין ולדעתי גם המסרים שונים בתכלית. למען האמת, למרות שאהבתי מאוד את "על העיוורון", לדעתי "... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שקל לשייך לסוגות רבות: ספר מסע, רומן חניכה, יחסי אבות ובנים, מדע בדיוני, ספרות אפוקליפטית, ספרות מינימליסטית, פרוזה פילוסופית ועוד.
כל אלה חוברים ליצירת ספר די מעניין, שאמנם לא נקרא בנשימה עצורה (הסוף די צפוי וממילא לא קוראים מתוך סקרנות) אך בכל זאת שווה את הטרחה.
היתרון של הספר: שפה לירית, מרגשת, פיוטית לעיתים, ודרך מסקרנת של סיפור.
החסרון של הספר: כמעט בטוח שכבר קראת דברים דומים.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בסך הכל סופרלטיבים מוגזמים.
המסר העיקרי מהספר:הרע מכל עוד לפנינו...
יש דרכים נעימות יותר מקריאת הספר הזה.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
כתוב מצויין. בהחלט גורם לך לחשוב ובהחלט משאיר אותך לחשוב אח"כ. דיאלוגים "פשוטים" על סף המצמררים בן האב לבנו בשאלות של מוסר וחינוך. מאד מומלץ (אבל לא לאנשים דכאוניים)... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר פוסט אפוקליפטי אפל אבל כל כך אנושי וכל כך נוגע ללב... כתיבה מדהימה של מקארתי,קראתי אותו ביומיים אך האפקט נשאר וטרם נעלם, מומלץ ביותר!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר מדבר על סוף העולם וגורם לנו הקוראים לחשוב ולדמין אותו.
מה באמת חשוב כשלא נשאר שום דבר ואין הסחות דעת שמונעות מאיתנו לחשוב על השאלה?!
בסך הכל ספר קצת משעמם..
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אתחיל בזה שאני מסכימה לגמרי עם כל הסופרלטיבים שניקשרו לספר הזה. אין ספק ש'הדרך' יספר כקלאסיקה של המאה הזאת.
זהו סיפור על סוף העולם. הסיבה לאסון נתונה להרהוריו של הקורא ואינה מפורטת.התחושה שליותה אותי בזמן הקריאה היתה של עצב ואובדן עצום, ולמרות שידעתי שהדרך לא תגמר ב "הפי-אנד" התעוררו מחשבות בזמן הקריאה ואחריה, ולבסוף לא ידעתי אם "הדרך" זה סיפור של סוף או התחלה. איזו תחושה
שהאנושות עומדת בפני התחלה חדשה מאפשרת לאופטימיות , גם אם זהירה להסתנן. זהו ספר חזק ומטלטל, הצבע שמלוה אותו הוא אפור והטמפרטורה מקפיאה וכנגדם אהבה גדולה בין אב לבנו, וליבו הטהור של הי... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
'הדרך - סיפור מסע פוסט-אפוקליפטי שקול נבואי תנ"כי מהדהד בין שורותיו' (מגב הספר). אני זיהיתי במסע הזה של האב והבן סיפור חיים של אדם מנקודת מבט פסימית עם נקודות קטנות של אור. חוסר ידיעה לגבי ראשית המסע, או 'מה בדיוק אני עושה פה', גם התכלית והמטרה לא ממש ברורות, פשוט הולכים ושורדים יום אחרי יום. נאבקים בכוחות הטבע, נזהרים מאנשים חורשי רעות, מגלים חמלה וסימפטיה מידי פעם בפעם, ובפנים בכל זאת יש תחושה שיש בנו משהו מעבר - 'שאנחנו נושאים בקרבנו את האש'. הכתיבה תמציתית, הדיאלוגים תמציתיים עוד יותר, והנופים אפורים וקשים לעיכול. ספר מעניין.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נופים מפוחמים וחרבים, אב ובן הולכים בדרך אינסופית דרומה. מתי נהרסה הארץ וכיצד? האם נותרה חלקה טובה שאליה ניתן להגיע ולחיות בה כמו פעם? זאת לא נדע. ללא ספק ספר מוזר, והמהדרין יגידו: הזוי. זהו טייק ארוך ונטול צבע שעוקב אחרי אב ובן בהליכתם לעבר הלא-נודע. לא הרבה מילים מוחלפות ביניהם, מדי פעם מתפתח דו-שיח סתום שלרוב נגמר במילה "בסדר". הדמויות כמעט אדישות למצב, מחפשות מזון בדממה ומאלתרות פתרונות טכניים. מאידך צפה על פני השטח עגמומיות, תחושה קשה של טראומה, ורצון להאחז במוסר למרות הכל.
הספר משרה על הקורא תחושת אי-נוחות, הוא מבקש להטריד ולהציק בזמן הקריאה ולאח... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר מרתק תיאורי מאד קשה מקארתי מצליח להכניס את הקורא לתוך העולם האפור שבו חיות דמיותיו פרטי פרטים המסרטטים לך הקורא תמונה ברורה קודרת על המציאות בה חיים האב והבן. ספר קשה קודר מרתק מותח מעורר תקווה ואכזבה פחד חמלה וללא ספק מותיר רושם עמוק על הקורא ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר טוב, כתיבה מעולה, סיפור פשוט אך עם הרבה תוכן, קשר המיוחד בין שני אנשים שנמצאים לבדם חסרי הכל, כאן לכל דבר קטן יש משמעות , ספר עצוב , כתוב בצורה מהדימה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
סיפור סוחף על אפוקליפסה. אהבתי מאוד, למרות שלא הייתי ממליצה עליו לכל אחד.
קשה להשאר אדישים ובהחלט עלו לי כמה פלאשבאקים אחרי גמר הקריאה.. אבל איך לומר זאת? היה לי קשה להתנער מההרגשה שקראתי כבר משהו מאוד דומה - "על העיוורון" המצויין של סראמאגה הוא האח הגדול של "הדרך".
אז נכון, הוא קודר מאייש ודי מזעזע אבל היי, החיים הם לא רק גן של שושנים וזה סיפור שבהחלט שווה לקרוא.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא קל לקריאה, אבל משאיר אותך עם הרבה מחשבות על בחירות בחיים, על סדרי עדיפויות ועל התבוננות מעמיקה אל תוכך.
מומלץ למי שמוכן לסוג אחר של ספר, שאינו רק סיפורת לשמה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הולכת לשבור את רצף המחמאות. הומלץ לי לקרוא את הספר בארבע סניפים שונים של "צומת ספרים", אז בסוף קניתי, קראתי, לילה אחד ונגמר. לא הבנתי על מה המהומה. 'אפוקאליפסה עכשיו' ואז מתים! לא יודעת לא נשאר לי כלום מהספר. אכזבה די גדולה אחרי השבחים. אבל אולי זו רק אני...... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שיר ארוך ויפה.
***בעיה קלה בכך שהספר מזכיר לכל אורכו איזה סרט שכבר ראית...משהו בסגנון היום שאחרי מחר וכל חבריו המעצבנים....מצד שני, כנראה שהנושא שלו מעסיק את העולם, בעיקר האמריקאי, ניתן לפענח:/
הכתיבה של מקארתי נפלאה ונעימה...ולפעמים שווה לקרוא סיפור רק למען זאת.יפה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא צריכים להיות חדי עין כדי לקלוט את העצים השרופים המופיעים בעטיפת הספר, בצבע אפור כהה, והמרמזים על הדרך האפרורית והקשה להליכה - שלאורכה נמשכת העלילה.
לאורך קטעים רבים דמיינתי לעצמי את המראות המוכרים בחלק מסרטי המערב הפרוע בו מגיע הגיבור לעיירה נטושה בשעות הצוהריים הלוהטות שבהן העיירה נמה ואין איש ברחוב, פשוט רוחות רפאים בלבד. וכך, נראה לי, שהסיפור "מתחנן" לצאת אל האקרנים, שבהם יוכל לבוא - בעזרת במאי מעולה ובעל דמיון - ליתר ביטוי בצורה ויזואלית.
הדרך החרוכה, שמכוסה בשכבת אפר ובאוויר ערפיח, היא הפלנטה שבה מנסים אב ובנו לעבור מרחק עצום (כ-300 ק"מ) ברגל, כ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
אחד הספרים הטובים שקראתי השנה. יצירת מופת של ממש. סיימתי לקרוא אותו כבר לפני חודשיים והוא עדיין איתי. הספר הזה גרם לי להרגיש דברים שאף ספר לא הצליח. קורמאק לא פוחד לגעת בנושאים לא מקובלים ולכתוב אותם בדרך יוצאת מן הכלל. הספר לא פשוט מבחינת הסיפור עצמו.
עם התקדמות הספר מבינים כי קורמאק כל כך אוהב את הדמויות שלו שמשהו טוב חייב לקרות, האופן שבו הוא מתאר אותם ואיך שהוא מתייחס אליהם בכזו יראת כבוד. עצם העובדה שהוא לא נתן שמות ונקב בגילאים רק עוזר לעלילה להתמקד בעיקר, אהבה ללא גבולות הקרבה ללא תנאים- זה סיפור אהבה גדול מהחיים. מה שמעט הפחיד אותי, ומה שבעצם ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קשה לקריאה, מייאש מדכא אבל כתוב נפלא, רציתי להניח את הספר כמה פעמים במהלך קריאתו וחזרתי אליו ממקום של סקרנות שאולי יהיה קל יותר, הספר חזק במיוחד כי בכל הכאוס האפוקליפטה וחוסר הודאות נרקמים יחסים מדהימים בין אב לבנו אהבה ענקית שמצליחה להותיר אותם...את השאר ממליצה לקרוא
שווה קריאה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
כבר מהמשפט הראשון בספר, אתה מבין שנתקלת בספר מאד לא שגרתי. הכל כל כך אפל ואפרורי וחסר תקוה, עד שמהר מאד אתה שואל את עצמך, מדוע מישהו יטרח לתאר בפניך מציאות כל כך איומה ומה בדיוק הוא לקח כדי להיות מסוגל לתאר כזה עולם.
אבל מהר מאד מבינים שהמציאות המחרידה בה נמצאים האבא והילד, מעין ג'ונגל שורץ חיות טרף אנושיות, שקשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא בו מזון, היא בעצם רק תפאורה לדיון פילוסופי מרתק על הטוב, על אמונה, על אנושיות, על יחסי הורים וילדים ועוד.
ובאמת אתה שואל את עצמך למה לשמור על חוקי המוסר, כשאף אחד לא אוכף שום חוק? למה להתאמץ להיות אדם טוב, כשהמציאות שבה את... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעניין
פשוט, אכזרי, אפל וסוחף. העלילה לא כל כך מפותחת, אך כל אחת מהדמויות מלאה חיים וצבע בעולם האפור בו הן חיות.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר מיוחד מאוד. אולי המדכא ביותר שקראתי בחיי. חווית הקריאה בו דומה יותר לקריאת שיר ארוך, יפיפה ועצוב ופחות לקריאת סיפור במובן הזה שהוא ממלא אותך בהמון רגש ותחושות, אבל לא ממש מספר סיפור עם התחלה, אמצע וסוף.
תחילתו, כמו סופו, נטולי הסבר ונטולי פתרון.
אין בו בעצם שום רגע שניתן להגדיר כנקודת מפנה או התפתחות משמעותית באמת. אתה כאילו נכנס לתוך מערה של דיכאון אין סופי, ללא שביב תקווה או קרן אור. פשוט חושך אחד גדול, שרק הולך ונעשה שחור יותר מרגע לרגע.
אתה לא מקבל הסבר איך ולמה נוצר החושך הזה, וגם לא תקווה שיש ממנו מוצא. אתה פשוט נמצא שם ומרגיש איך זה.
מומלץ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ולא להאמין שספר זה יכול להיות המציאות של מחר בבקר.
ספר חובה לפוליטיקאים....מציאות חיים של "היום שאחרי" עם התלבטיות של יום האתמול.
כתוב טוב, כואב, קשה לעיכול, אפור גשום ומפחיד...
מומלץ בחום... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה דכאון... למה צריך לקרוא ספרים כאלה בשעות הפנאי? כאילו העבודה לא מספיק מלחיצה וכשאני קוראת אני רוצה להנות ואם מחפשים דיכאון לא מספיק לראות חדשות...
טוב, קצת הגזמתי כי הספר באמת גרם לי לחשוב ולהרגיש, אבל היו לי חסרים קצת פרטים שחשבתי שייחשפו במהלך העלילה כמו - מה קרה שם קודם? למה אין אוכל? זה גם נראה לי קצת לא קונסיסטנטי, זה שהם כן פוגשים איזה צמח או שניים, אז למה אין גם ירקות?
וחוץ מזה השפה נראתה לי ממש לא קשורה, וכנראה לא בגלל שאוצר המילים שלי מצומצם אלא בגלל שימוש תמוה בכל מיני מילים, לא יודעת האם זה בתרגום או במקור.
ברור שהייתי צריכה לקרוא את הספר ה... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
נתחיל מכך שמקארתי יודע לכתוב. אפשר לסיים את הספר הזה עם הרגשה של אפר בתוך הפה.
נמשיך בכך שדמות הילד מעוררת חמלה והסקרנות והתמימות שלה צובטים.
ונסיים בכך שנאמר שרק עלילה מונוטונית שאינה מגיעה לפיק מסויים, מונעת ממני לתת לספר הזה חמישה כוכבים.
הפעם רק ארבע.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
עוצר נשימה...לא ניתן להניחו מהיד. מינימליסטי בפרטים מזהים וחושף את הטוב שבטובים לצד הרע שברעים....בזכות הספר הבנתי ש"טוב" הוא תכונה מולדת!! מרגש...ומלווה אותך הרבה אחרי שמסיימים לקרוא אותו. חובה!!... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
למרות השבחים האדירים שהורעפו על הספר, אני בדעה ש"לא ארץ לזקנים" הוא ספר טוב יותר. לאורך כל הספר חיכיתי לרגע הגדול שיציג משהו שלא ציפיתי לו, והוא לא הגיע. ואני לא חושב שזה עניין מכוון. אבל אחרי כל הסרטים והספרים שנעשו על עולם פוסט-אפוקליפטי, אני חושב שחשוב לצפות למשהו חדש.
למרות זאת, אין ספק שמקארתי יודע לכתוב, ובספר הזה כישרונו בא לידי ביטוי בעיקר באופן שהוא מצליח לתאר כל פעם מחדש נוף שהוא ביסודו שחור, עם קצת אפור, ולאחריו עוד קצת שחור.
שווה קריאה, אבל עושה רושם שכל ספר שאופרה ווינפרי בוחרת בו למועדון הקריאה שלה, שכריכת הספר מתהדרת בו, ראוי למעט חשד.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
