“שני ירחים מאת שרון קריץ' כשראיתי את העטיפה נשימתי פשוט נעתקה. אני מאוהבת בטבע ולראות כזה גרפיקה זה היה מדהים. פתחתי את הספר בהתלהבות ולקראת האמצע חשבתי שמתחשק לי רק לחנוק במו ידי דמות כל כך מעצבנת שכמעט זרקתי את הספר בגלל הדמות. יש לי נטייה להגזים מעט עם הרגשנות שבספרים, מכיוון שלפעמים הדמיון בספר עובד שעות נוספות ונקשרים אליו כמעט כמו חבר, רק שזה חבר חד פעמי. אהבתי מאוד את גיבורת העליל”

“שאלתי את הספר מהספריה על סמך ביקורת מצויינת שקיבלתי מקרובת משפחה ולא רק שלא התאכזבתי אלא מאוד נהניתי ממנו.קראתי אותו בשקיקה וסיימתי אותו תוך ימים ספורים.אמנם זהו ספר המיועד לבני נוער שכן מדובר בילדות בנות שלוש עשרה, שהגורל איחד אותן לכדי חברות אמיצה עקב נסיבות משפחתיות ,ועם זאת נהניתי ממנו גם כקורא מבוגר. יש בספר שילוב של תמימות עם שובבות וסקרנות ילדותית והאירועים זורמים ומתקדמים ללא מעצור עד לסוף”

“אני אספר לכם בדיחה. אומר המרצה לתלמידיו. אני לא יודע אם כבר סיפרתי לכם את הבדיחה הזאת, וסביר מאוד שכן, אז אם כן, תסלחו לי כי אני סובל משכחה. זה מה שטוב באלצהיימר, פוגשים בכל יום חברים חדשים. המרצה התכוון להמשיך ולספר את הבדיחה, אבל נקטע בצחוק היסטרי מקהל התלמידים, עוד לפני שהתחיל. מסתבר שאת האימרה הזאת, על האלצהיימר והחברים החדשים, הוא אמר גם בהרצאה הקודמת באותו שבוע. זיכרון הוא דבר מתעתע. הוא”

“כמו בבושקות, שנמצאות זו בתוך זו בתוך זו, ובכל פעם מוציאים עוד אחת ועוד אחת, כך גם הסיפור הזה. סאל, קיצור לסלמנקה, היא נערה מתבגרת, והיא נוסעת יחד עם הסבים המוזרים שלה, מרחק של אלפיים מיילים. זו המסגרת הראשונה. בתוך המכונית, במשך שישה ימים של נסיעה, מספרת סאל לסבים שלה את הסיפור של חברתה המוזרה פיבי. פיבי וסאל פוגשות כל מיני אנשים מוזרים, ובוספו של דבר אמא של סאל נעלמת בפתאומיות מהבית. זו המסגרת הש”

“שני ירחים מאת שרון קריץ' כשראיתי את העטיפה נשימתי פשוט נעתקה. אני מאוהבת בטבע ולראות כזה גרפיקה זה היה מדהים. פתחתי את הספר בהתלהבות ולקראת האמצע חשבתי שמתחשק לי רק לחנוק במו ידי דמות כל כך מעצבנת שכמעט זרקתי את הספר בגלל הדמות. יש לי נטייה להגזים מעט עם הרגשנות שבספרים, מכיוון שלפעמים הדמיון בספר עובד שעות נוספות ונקשרים אליו כמעט כמו חבר, רק שזה חבר חד פעמי. אהבתי מאוד את גיבורת העליל”

“שאלתי את הספר מהספריה על סמך ביקורת מצויינת שקיבלתי מקרובת משפחה ולא רק שלא התאכזבתי אלא מאוד נהניתי ממנו.קראתי אותו בשקיקה וסיימתי אותו תוך ימים ספורים.אמנם זהו ספר המיועד לבני נוער שכן מדובר בילדות בנות שלוש עשרה, שהגורל איחד אותן לכדי חברות אמיצה עקב נסיבות משפחתיות ,ועם זאת נהניתי ממנו גם כקורא מבוגר. יש בספר שילוב של תמימות עם שובבות וסקרנות ילדותית והאירועים זורמים ומתקדמים ללא מעצור עד לסוף”

“אני אספר לכם בדיחה. אומר המרצה לתלמידיו. אני לא יודע אם כבר סיפרתי לכם את הבדיחה הזאת, וסביר מאוד שכן, אז אם כן, תסלחו לי כי אני סובל משכחה. זה מה שטוב באלצהיימר, פוגשים בכל יום חברים חדשים. המרצה התכוון להמשיך ולספר את הבדיחה, אבל נקטע בצחוק היסטרי מקהל התלמידים, עוד לפני שהתחיל. מסתבר שאת האימרה הזאת, על האלצהיימר והחברים החדשים, הוא אמר גם בהרצאה הקודמת באותו שבוע. זיכרון הוא דבר מתעתע. הוא”

“כמו בבושקות, שנמצאות זו בתוך זו בתוך זו, ובכל פעם מוציאים עוד אחת ועוד אחת, כך גם הסיפור הזה. סאל, קיצור לסלמנקה, היא נערה מתבגרת, והיא נוסעת יחד עם הסבים המוזרים שלה, מרחק של אלפיים מיילים. זו המסגרת הראשונה. בתוך המכונית, במשך שישה ימים של נסיעה, מספרת סאל לסבים שלה את הסיפור של חברתה המוזרה פיבי. פיבי וסאל פוגשות כל מיני אנשים מוזרים, ובוספו של דבר אמא של סאל נעלמת בפתאומיות מהבית. זו המסגרת הש”