ביקורת ספרותית על הדרך מאת קורמאק מקארתי
ספר מעולה

---

מאוד אהבתי את הספר הזה.  בעיקר, אהבתי את התחושה הלוחצת והכואבת של חוסר האונים וחוסר התקווה, שמלווה לאורך קריאת הספר. דווקא, התחושה הזאת של הייאוש כל כך חיזקה בי את התקווה ואת הרצון להאמין, שאנחנו, בני האדם, כן מסוגלים לנהוג אחרת מהמתואר בספר.  
יותר קל לי לספר מה אין בספר הזה, מאשר לתאר את מה שיש.
 ב״הדרך״ אין:
התחלה וסוף- אנחנו פוגשים את הגיבורים הראשיים בדרך בעמוד הראשון, ומשאירים אותם בדרך בעמוד האחרון, אם כי לא כל אחד מהם נשאר באותו המצב כמו בהתחלה. ״הדרך״ לא מספר על מסע שיש לו סוף, אפילו נקודת יעד אין לו. מדובר בהתקדמות ללא פרוגרס, העיקר להתקדם ולא להשאר על המקום. לסיפור אין סוף, אז מה יהיה הלאה? הכל פתוח... נשארת רק התקווה שיהיה טוב ( עד כמה שניתן ליישם את המילה ״טוב״ בעולם הזה)
הסברים- מה קרה לעולם?נעלמו החיות, הצמחים וכל כולו מכוסה שכבה עבה של אפר... למה? מי אשם בזה? איך זה קרה? מתי? איך הצליחו לשרוד אותם ברי מזל? תשובות אין.
שמות- לאף אחד אין שמות. יש אב ובן.
צבעים- כל עולם ״הדרך״ מכוסה אפר. היתה לי הרגשה שהאפר יוצא מהעמודים ומתפזר בחדר שלי, מפני שלא רק האדמה-שמיים-ים נהפכו לאפורים, אלא גם הרגשות, התנועות והדיבור. יש צורך לשמור על הכל, אפילו על הדיאלוגים. האב והילד מדברים מעט, לא כי אין להם מה להגיד ועל מה לדבר, אלא כי דיבור דורש מאמץ שאינם יכולים להרשות לעצמם.
אז מה כן יש ב״הדרך״?
עולם מפחיד ומדכא- תארו לכם לשוטט במדבר שחור-אפור, לפחד מהכל, לא לדעת מה מחכה מעבר לפינה, חיים שבהם מציאת קופסת שימורים נחשבת כמתנה משמיים, זה העולם של ״הדרך״  
סיפור  על אב ובן- שמנסים למנוע, שסוף האנושות תביא גם לסוף האנושיות. הם שומרים על צלם אנוש ולא אוכלים בשר אדם, הם ״ שומרי האש״, הם מנסים לא להכנע ולהמשיך להאמין שאלוהים נמצא בכל אדם, אפילו אם מסתתר עמוק בפנים. טוב הלב והתמימות של הילד גורמים לניצוץ תקווה שעדיין יש עתיד ולא הכל אבוד.
המחשבות שאחרי...  
כשקראתי את הספר לא סוף העולם הפחיד ביותר, אלא סוף האנושיות. לדעתי, מקארתי בכוונה לא אמר מילה ולא הסביר מה קרה לעולם, הוא לא רצה להסיח את דעתנו, ממה שקרה לאנשים. מפחיד  לחשוב, שאולי הוא לא רחוק מן האמת- בעולם שמקארתי תיאר האנשים לא מבזבזים הרבה מחשבה, אם לבשל או לטגן אדם אחר. מקארתי מתאר אנשים שמבחינתם העיקר לשרוד. פשוט לשרוד. אפילו שגורל העולם נחרץ, אפילו שלא נשארו קרובי משפחה וחברים. הם רוצים להמשיך לחיות. נשאלת השאלה האם שווה להמשיך לחיות במחיר הזה, כשלא בוחלים בשום אמצעים? 
מקארתי לא עונה על השאלה הזאת, הוא משאיר לנו, הקוראים לענות עליה.
ספר מומלץ בחום

» ביקורות נוספות של Hope
» ביקורות נוספות על הדרך