“**** פיליפ רות הוא סופר יהודי. היהודיות זולגת מכל שורה ומכל תו, אבל לא היהודיות של בני ברק או השטייטל, אלא היהודיות האמריקאית החצי-חילונית הדביקה, הרגשנית, העממית ועתירת הפולקלור, ההומור, היידישקייט והז'רגון, שבה יהודים הם יהודים כמו שבסופרנוס האיטלקים הם איטלקים. "זעם", או הספר-בכריכת-עכשיו-הסרט שאני קראתי שנקרא "התפכחות" דווקא, ממשיך את הקו היהודי של "מה מעיק על פורטנוי" אבל כך שנגרע מ”

“הסופר פיליפ רות הלך לעולמו בשנה שעברה בגיל 85. הוא כתב בחייו כ-30 ספרים, והיה מן הסופרים היותר נוכחים בתרבות האמריקאית. וכדין הגדולים ביותר הוא עורר מחלוקות. אמרו שהיה מסוכסך עם עצמו ויצירתו הייתה מהסוג הבועט והמטריד, וכיאה לספרות גדולה הצליחה להדהד ולחפור במכרה הנטוש בליבו של הקורא. רות עבד בעמידה ונהג לומר שהוא צועד קרוב לקילומטר על כל עמוד שהוא כותב. ואת הספר הזה "הונאה" (תרמית ו/או הטעיה -”

“"לא חשוב כמה אתה יודע, לא חשוב כמה אתה חושב, לא חשוב כמה אתה מתחבל ומתכסס ומתכנן, אתה לא מעל הסקס." זהו סיפור על מערכות יחסים בין גבר לנשים, על החיים והמוות, על כמה שברירית המציאות שלנו ושבכל רגע יכולים חיינו להתהפך ב-180 מעלות ובאותו הזמן על הפשטות בחיים, על היצרים החייתים של האדם, על פנטזיות. הגיבור הוא אדון מבוגר בשנות ה-60 לחייו (בתחילת הסיפור). הוא היה מרצה לספרות עד שיצא לפנסיה ומאז הוא”

“לקרוא פיליפ רות זה כמו לעשות Reset. מידי איזה זמן כשאני לא בטוחה/נמאס לי/אין לי חשק אני פשוט לוקחת אחד (מתוך המון. מזל.) ואחר כך אני יכולה להתחיל לקרוא מחדש. זה לא שאין לו ספרים שלא סבלתי וכאן הסכנה היתה גדולה במיוחד כי כותרת המשנה של הספר היא "אוטוביוגרפיה של סופר". זה קצת כמו למצוא ברז שמעליו שלט שלט: "זהירות, המים רטובים". אני נזהרת. גם פה, כמו כמעט בכל יתר הספרים שלו (או לפחות אלה שקראת”

“**** פיליפ רות הוא סופר יהודי. היהודיות זולגת מכל שורה ומכל תו, אבל לא היהודיות של בני ברק או השטייטל, אלא היהודיות האמריקאית החצי-חילונית הדביקה, הרגשנית, העממית ועתירת הפולקלור, ההומור, היידישקייט והז'רגון, שבה יהודים הם יהודים כמו שבסופרנוס האיטלקים הם איטלקים. "זעם", או הספר-בכריכת-עכשיו-הסרט שאני קראתי שנקרא "התפכחות" דווקא, ממשיך את הקו היהודי של "מה מעיק על פורטנוי" אבל כך שנגרע מ”

“הסופר פיליפ רות הלך לעולמו בשנה שעברה בגיל 85. הוא כתב בחייו כ-30 ספרים, והיה מן הסופרים היותר נוכחים בתרבות האמריקאית. וכדין הגדולים ביותר הוא עורר מחלוקות. אמרו שהיה מסוכסך עם עצמו ויצירתו הייתה מהסוג הבועט והמטריד, וכיאה לספרות גדולה הצליחה להדהד ולחפור במכרה הנטוש בליבו של הקורא. רות עבד בעמידה ונהג לומר שהוא צועד קרוב לקילומטר על כל עמוד שהוא כותב. ואת הספר הזה "הונאה" (תרמית ו/או הטעיה -”

“"לא חשוב כמה אתה יודע, לא חשוב כמה אתה חושב, לא חשוב כמה אתה מתחבל ומתכסס ומתכנן, אתה לא מעל הסקס." זהו סיפור על מערכות יחסים בין גבר לנשים, על החיים והמוות, על כמה שברירית המציאות שלנו ושבכל רגע יכולים חיינו להתהפך ב-180 מעלות ובאותו הזמן על הפשטות בחיים, על היצרים החייתים של האדם, על פנטזיות. הגיבור הוא אדון מבוגר בשנות ה-60 לחייו (בתחילת הסיפור). הוא היה מרצה לספרות עד שיצא לפנסיה ומאז הוא”

“לקרוא פיליפ רות זה כמו לעשות Reset. מידי איזה זמן כשאני לא בטוחה/נמאס לי/אין לי חשק אני פשוט לוקחת אחד (מתוך המון. מזל.) ואחר כך אני יכולה להתחיל לקרוא מחדש. זה לא שאין לו ספרים שלא סבלתי וכאן הסכנה היתה גדולה במיוחד כי כותרת המשנה של הספר היא "אוטוביוגרפיה של סופר". זה קצת כמו למצוא ברז שמעליו שלט שלט: "זהירות, המים רטובים". אני נזהרת. גם פה, כמו כמעט בכל יתר הספרים שלו (או לפחות אלה שקראת”