ביקורת ספרותית על הדרך מאת קורמאק מקארתי
ספר מעולה

---

כשסיימתי לקרוא את "הדרך" המשכתי להחזיק את הספר מספר רגעים והסתכלתי על הכריכה.
זה רגע מיוחד, שקורה לי אחרי שסיימתי ספרים מאוד מסוימים. תחושת ההשלמה וההתרוקנות והפרידה ממשהו, וגם קצת אהבה.
מאוחר יותר בלילה בבסיס, ישבנו כמה קצינים והתחבטנו בשאלה הגורלית איזה סרט לראות, והצעתי שנראה את "הדרך".
היה לי חשוב לדעת איך הצליחו להעביר למסך את התכונות שעשו את הספר לכל כך ייחודי בעיניי.
וזה המקום לציין את הפער בין החוויה האישית של הקריאה לבין הפרשנות של יוצרי הסרט, שאומנם היה טוב לפרקים, אבל פספס את מה שבעיניי עובר רק בספר, עומק רגשי אחר-
תום, ופשטות, ותקווה, וחמלה אין סופית - שעולים מתוך פחד קיומי, סכנת חיים וייאוש מוחלט.
הספר הצליח לרגש אותי במקום בו הסרט נכשל, בדיוק המלובן של המילה הכתובה, שמעבירה את העוצמות של הדברים הקטנים בחיים (וכנראה שמדובר גם בטעם אישי).

במהלך הצפייה קצין שישב לידי לא הפסיק למלמל "בטח עכשיו הם ימותו, בטח עכשיו יקרה משהו רע", ומצאתי את עצמי מסבירה לו שלא, האסונות הגדולים לא מתרחשים כמו בעלילה של סרט מתח, מתמוטטים באחת, מתוך פינה של בית חשוך או רחוב נטוש.
זה מה שהרגשתי במהלך הקריאה, שאסונות נוהגים להגיע בשקט. גם בהתפרצותם הם דומים יותר לבכי מאשר לצעקה,
דומים יותר לתהום שנפערת במרכז הלב, מאשר להתמוטטות רחבת מימדים של העולם הפיזי.
וזהו סיפור רצוף אסונות גדולים (אפוקליפסה נטולת הסבר ומוות בלתי מוצדק) וקטנים (אובדנים של היומיום, שמובילים לכדי יאוש, כמו פחית אחרונה של מזון שנגמר).

"הדרך" הוא ספר מצוין, חשוף עד העצם, שמתאר את נסיונות ההתמודדות חסרי הפשר אך הברורים מאליהם של אב ובנו להמשיך לחיות, גם כשלא בטוח עבור מה. הוא מעלה דילמות קשות על משמעות החיים, על אמונה ועל הקרבה. וכפי שכתוב בו, "האחד הוא כל עולמו של השני", עולה שלפעמים ההפך מאסון הוא אהבה.

» ביקורות נוספות של פָּלִימְפְּסֶסְט
» ביקורות נוספות על הדרך