ביקורת ספרותית על הדרך מאת קורמאק מקארתי
ספר לא משהו

---

הספר עוסק במסע של אב ובנו בעולם שלאחר החורבן.

נראה שמקארתי לקח את "מצב הטבע" של הוגה הדעות תומאס הובס ובנה עולם בדיוק ע"פ החוקים שהובס קבע.

"מצב הטבע" - מצב בו לא קיימת מדינה ולא קיים ריבון אפקטיבי. כיוון שבמצב זה אין חוקי מדינה, בני האדם יכולים להישמע רק לחוקי הטבע שהם צווים שמגלה התבונה למי שיכול ומשכיל להשתמש בה. אולם, בהיעדר ריבון המחזיק בכוח כופה ובסמכות שיפוטית, חוק הטבע אינו יעיל בשמירה על השקט והשלום הרצויים בחברה ובני האדם נמצאים במלחמה מתמדת.

ויקיפדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%A1_%D7%94%D7%95%D7%91%D7%A1

צורת הכתיבה היא רזה מידי לטעמי, אין רקע לסיטואציה של העולם החרב ,לדמויות אין שמות הם מיוצגים כילד ואבא במהלך כל הסיפור, אין מידע על הגילאים שלהם, יש הבהוב קטן של זיכרון של האמא מהעבר אך לא מספיק. התוצאה של הכתיבה הזו גרמה לי ריחוק מהדמויות.

אומנות הצמצום המילים היא קשה מאוד כמו שהטיב לומר הסופר מרק טווין "הייתי כותב לך מכתב קצר יותר, אבל לא היה לי מספיק זמן." התחושה היא שהנושא גדול מידי ל 207 עמודים ויש בו הרבה שאלות פתוחות. מקארתי הוא לא אגוטה קריסטוף.

במהלך קריאת הספר לא יכולתי להתעלם "מהמנגינה" של הספר שמוכרת לי מאוד, התחושה שקראתי את הספר בעבר העיקה במהלך כל הקריאה.

בסיום הקריאה הבנתי איזה ספר זה. "הזקן והים" של המינגוויי.

השורה התחתונה, ספר לא חובה. בטח למי שקרא את "הזקן והים".

» ביקורות נוספות של אדמה
» ביקורות נוספות על הדרך