ביקורת ספרותית על הדרך מאת קורמאק מקארתי
ספר טוב

---

מספר פעמים נתקלתי בספר על מדפי הספריה ומדפי ההחזר.
איכשהו שמו נכרת בראשי ולרגע סברתי שהוא מופיע ברשימת
הספרים אותם אני רוצה לקרא (הסתבר שלא).
אז במקרה של הספר הזה, לא אני שבחרתי בו אלא הוא שבחר בי בעצם.
היה לי קשה מאד לכתוב את אשר עורר בי הספר.
קראתיו עד הסוף כדי לנסות להבין על מה ולמה זכה לביקורת נלהבת ביותר על פי הכריכה האחורית...ולבסוף מצאתי ביקורת
משנת 2009 של בחורה בשך סיגל ריבה שהטיבה להסביר את כל אשר רציתי לומר על הספר.
"אב ובנו צועדים לבדם בארץ שרופה ושחורה.
אין להם שמות, אין בהם כמעט אף סימן מזהה.
אנחנו מנסים לאסוף כ בדך מידע - למה הם לבד? לאן נעלמה אימו של הילד? איפ הם נמצאים?
מה קרה לעולם? איפה האנשים, החיות והצמים?
ערים בוערות. בתים חרבים ובזוזים. שממה. גופות טבוחות וטרופות.
מה קרה שם? רעידת אדמה? פצצה גרעינית? מלחמת עולם? אסטרואיד שפגע בכדור הארץ?
זה תופס אותך כבר בהתחלה. האימה מזדחלת לה פנימה, מסמרת את השיער על העורף, לופתת את הגרון, מאפילה את הלב.
אי אפשר לקרא את הספר בנשימה אחת.
אי אפשר לעכל כל כך הרבה סבל, צער וכאב.
אי אפשר להתמודד עם החמלה הטהורה שמבצבצת מתוך השחור.
קוראים מס' עמודים ועוצרים לנשום.
מתעוררים בבהה מהריק הזה שאופך אותנו וחוזרים לקרא.
קשה לתאר את הספר כטוב - הוא הכל והוא כלום.
הוא נותן ובו בזמן מרוקן מכל רגש.
אתה רוצה להפסיק לקרא ואי אפשר.
אתה רוצה לדלג קדימה ולגלות את ההמשך. אבל אתה לא עושה זאת כי אתה לא יכול להשאיר אותם מאחור.
אתה מתקדם איתם, מפחד ובודד ורעב וקופא מקור.
כל עוד הם ממשיכים ללכת...אתה ממשיך...

» ביקורות נוספות של סבטלנה כהן
» ביקורות נוספות על הדרך