ביקורת ספרותית על הדרך מאת קורמאק מקארתי
ספר מעולה

---

כבר מהמשפט הראשון בספר, אתה מבין שנתקלת בספר מאד לא שגרתי. הכל כל כך אפל ואפרורי וחסר תקוה, עד שמהר מאד אתה שואל את עצמך, מדוע מישהו יטרח לתאר בפניך מציאות כל כך איומה ומה בדיוק הוא לקח כדי להיות מסוגל לתאר כזה עולם.
אבל מהר מאד מבינים שהמציאות המחרידה בה נמצאים האבא והילד, מעין ג'ונגל שורץ חיות טרף אנושיות, שקשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא בו מזון, היא בעצם רק תפאורה לדיון פילוסופי מרתק על הטוב, על אמונה, על אנושיות, על יחסי הורים וילדים ועוד.
ובאמת אתה שואל את עצמך למה לשמור על חוקי המוסר, כשאף אחד לא אוכף שום חוק? למה להתאמץ להיות אדם טוב, כשהמציאות שבה אתה חי היא כל כך נוראה? קורמק מקארתי מתמודד באומץ עם שאלות של מוסר ואמונה, כאשר דרך דמותו של הילד, שמייצג מעין "טוב" שנובע מבפנים ומנותק משאלות של תועלת, הוא מציב מעין מראה הפוכה למציאות הקודרת.
ספר מדכא מאד, עם כמה סצנות קשות ואכזריות במיוחד, אך עם זאת הוא גם מצליח לרגש, בעיקר בתיאור היחסים בין האבא לילד.
אחד הספרים הטובים והמרשימים שקראתי בשנים האחרונות, של סופר יחודי בעל סגנון כתיבה מקורי ותפיסת עולם מוסרית ומגובשת.

מה שמוזר שלאורך הקריאה הזדמזם לי מדי פעם בראש שורה משיר של לאה גולדברג "הדרך יפה עד מאוד - אמר הנער". מוזר, כי לא היה שום דבר יפה ב"הדרך" חוץ מהילד עצמו. אבל זה רק האסוציאציות הפרועות שלי.

» ביקורות נוספות של עמיר
» ביקורות נוספות על הדרך