משורר ומתרגם ישראלי. יליד מוסקבה. בפרוץ מלחמת העולם השניה עברה משפחתו לנובוסיבירסק שבדרום-מערב סיביר. אביו שרת בצבא האדום ונהרג בלנינגרד. בשנים 1946-1948 נדד עם משפחתו על-פני ליטא, פולין, גרמניה וצרפת. בשנת 1949 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בנתניה. ויזלטיר חי בתל-אביב משנת 1955. את לימודיו האוניברסיטאיים החל בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, אך עזב ולבסוף למד פילוסופיה והיסטוריה כללית. שיריו הראשונים הודפסו ב"משא" בהיותו בן 18. לאחר סיום לימודיו, נמנה בין "משוררי תל-אביב" והיה ממייסדי כתב העת הספרותי 'סימן קריאה' ושימש כעורך שירה בהוצאת 'עם עובד'. שהה מספר שנים באירופה, שם השתתף בקורסים וסדנאות רבות בהיסטוריה של הספרות. ויזלטיר תרגם שירה אנגלית, צרפתית ורוסית לעברית, כמו כן ארבעה מטרגדיות שקספיר וכן מיצירות וירג'ניה וולף, צ'רלס דיקנס, א.מ. פורסטר, מלקולם לורי ועוד. שיריו תורגמו ללשונות רבות, כולל, אנגלית, ערבית, סינית, ויטנמית, צ'כית ועוד. זכה בפרסים ספרותיים רבים וביניהם פרס ישראל בשנת 2000. היה נשוי לורדה רזיאל.