ביקורת ספרותית על הדרך מאת קורמאק מקארתי

---

הדרך. מקארתי

בחופש הזה של פסח אני משחרר כמה צלילים, מנסה להתקבע על כתב היד החדש שלי ובין לבין עדיין מחפש את המילים שקראתי שעשו לי סדר בפעם הראשונה או השנייה.
כשאני כותב את המילים שלי לעצמי, אני מנסה לצלול ולרקום עולמות פנימיים ואז כשאני יוצא לרוץ בשדות או לעוף במרחבים אני מחפש את פינת הטבע שמאפשרת לי לנשום אחרת.
הבן שלי קורא בצבא את ילד מקולקל וזה יופי גדול. זה כמו שהבן שלך מגלה אותך שוב. זה יפה זה . בחיי.
בחצר שלי אני קורא כמה ספרים יחד, אני מתמזג עם המילים שבאות אלי, אין לי העדפות ובכלל אין לי רגשות מועדפים. אני קורא את מה שנוגע ומה שלא אני משחרר. אני כבר זקן להחלטות נחרצות. ספר נועד להיקרא אבל בהחלט לא ברגע מוחלט. גיליתי שאני יותר סוגר ספרים באמצע מאלה שאני מסיים. בחירות כנאמר.
יש טקסטים כתובים ונוכחים ויש כאלה שתופסים אותי כמו אחיזה של יד קרה, עוטף את כול הבפנים של הגוף בתחושה של חידלון כמו הספר "הדרך" .
והנה הספר ניצב מולי פעם שנייה ושוב התחלתי לקרוא אותו כאילו מתוך עיון לא נחשב.
ובום
אני כקורא מרגיש בחלל הפה את טעם הגהנום, וגם בקריאה חוזרת יכול בהחלט להריח את השרוף בנחיריים, הטעם מחריד וכול כך נוכח ואמיתי עד לפעמים נדמה כאילו הטעם נוגע בך ממש, הכי צמוד שיש.
"הדרך" הוא יצירת מופת אפוקליפטית מטורפת ומחשמלת עם יכולת כתיבה אלוהית של אדם שהיה בתופת וחזר לספר.
אדם כותב ספר, סופר כותב מילים, מחבר מנסח את מילות חייו. במקרה הזה הסופר, המחבר והאדם הפכו אחד. הם ראו את הסרט בגלגלי עיניהם, מאום לא עניין אותם מלבד לספר את הסיפור שהוא רואה, נרקם.
אין פה עניין לרחם.
לא מתעדן.
לא מתחשב.
מרקמתי כותב, אומר. יוצר את לב המאפליה שלו.
כאוס, טירוף, עזות ,חמלה, כאב, עוצמה הכול ניצב שם.
אני מחפש את הצלילים שמעבירים אותי עולמות והספר הזה לקח אותי למקומות כאלה. בהחלט.

כל קריאת הספר התנגן לי הצליל באוזניים. צליל של סיום עולם

https://www.youtube.com/watch?v=n-SpyO6bcwc

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על הדרך