ביקורת ספרותית על הדרך מאת קורמאק מקארתי
ספר בסדר

---

ספר אנמי באופן מאכזב למדי.

למרות שכן, צריך לתת לקורמאק קרדיט על העמידה בפיתוי של לשלב כל מיני אלמנטים על-טבעיים בהתאם למסורת בת כמה אלפי שנים של ספרות פוסט-אפוקליפטית.

עם זאת, כמו שכבר נאמר פה- זה ספר אווירה. אבל נראה לי קצת אירוני שתיאור של כדור ארץ כבה, נקודת אבק ביקום אינסופי- הוא כל כך סטאטי.

שום דבר לא מתפתח לשום דבר, ולמרות שמיעוט הדיאלוגים נראה מכוון, גם הם עצמם די גרועים. הסוף משאיר קצוות לא סגורים שאי אפשר ממש לתרץ בתור "סוף פתוח" (למשל האמא- לא ברור לי למה הרפרנסים לגבי באמצעו של הספר נחוצים...) והסוף כשלעצמו מאכזב בחוסר מעופו.

מה שכן, אין ספק שזה ספר זורם לקריאה. רק חבל שהחמור לא מגיע לגזר בסוף.

לטעמי, סטיבן קינג- באחד מסיפוריו הראשונים שבסופו של דבר התפתח לספר, עשה עבודה הרבה יותר טובה בתיאור והמחשת הזוועה של *ההבנה* (לא החוויה!) לגבי סיומה של האנושות.

מעניין לראות שזה הספר הראשון שקראתי לאחר קריאת "הזהו האדם", מה שמוכיח שוב שהמציאות עולה (או יורדת...) על כל דמיון.

*- הערה על התרגום- אני מצטרף לביקורת על התרגום. חלק מהמילים לא מוכרות אלא רק בקונטקסט וזה נראה לא טבעי, במיוחד לאור הניקוד של חלקן מה שמסגיר מודעות קונדסית בקשר לרמת הקושי שלהן.
לטעמי- לעשות מילון מונחים בעמודים האחרונים היה יכול להיות נפלא. אם להתאכזב מהספר, לפחות להנות מללמוד ולהגות מילים קשות בשיחות קוקטייל.

» ביקורות נוספות של Solipsism
» ביקורות נוספות על הדרך