1. יום הולדת, ממש חגיגה מבאסת

לא ביקשתי משהו מיוחד, יוצא מן הכלל, מדהים.
רק רציתי משהו פשוט, אפילו קטן ורק סימלי.
לא זה לא קשור ליום הזיכרון, אבל זה כן קשור לאותו היום...
איזה כיף לי, פעם ב-4 שנים יוצא שיום ההולדת שלי על זמן בית ספר ולא חופש.
15.4 וואו איזה תאריך, אמה ווטסון ולאונרדו דה ווינצי נולדו בתאריך שלי.

בכל פעם שיש למישהי יום הולדת מכינים דברים מראש "תביאו 5 שח לבלונים" "אני אביא לו/לה עוגה" וגם איכשהו אני מאלה שתורמים הכי הרבה, כי מה לעשות אני פראיירית, אני טיפשה ואני נותנת כשיש אנשים שלא אכפת להם והם סתם מנצלים את העיניין לגנוב קצת ממתקים מילד היום הולדת.
כמה קיוותי! ימים שלמים לפני! שעות של ספק מה יעשו לי, מה יתכננו עבורי ביום שלי, המיוחד הזה שנקרא יום הולדת!
אולי זה יום זיכרון אבל לפחות שיזכרו לא רק את האנשים שנפלו אלא גם את מי שעדיין בין החיים.
כשקמתי אמרתי לעצמי "אל תדאגי, בטוח שגם אם הם לא יביאו בלונים הם יגידו לפחות מזל טוב, הם חברים שלך". חברים שמברים! איזה חברים טובים יש לי! שלוש חברות שלי, החברה הכי טובה שלי שהולכת איתי לבית הספר, חברה ממממממש טובה שלי מאיזה חוג שאחר כך עברתי לכיתה שלה ועוד חברה טובה שלי, שלוש בנות בסך הכל.
את השיעור הראשון עברתי בחיוך, כי כבר שתיים מהן הספיקו להגיד לי מזל טוב קטן.
יש עוד ילדה, היא חברה שלי מכיתה ב', אנחנו מדברות המון ושהיא לא אמרה דבר התחלתי קצת לחשוש, החיוך שלי התחיל ליפול בעוד שאני רומזת לה בכך שאני אומרת "לא שכחת משהו?" אז מה היא עושה? נותנת לי חיבוק ואומרת בוקר טוב! ואז מנתרת כמו תיש וקוראת בכל הכיתה "היום המופע שלי בריקוד!". זה לא הכל, חיכיתי, קיוותי, תמימה, טיפשה, מטומטמת.
רק שכשהיה לה יום הולדת חודש מראש אני תיכננתי! קאפ קייקס! בלונים! ממתקים! ולי? לי כלום.
חיכיתי
חיכיתי
חיכיתי
בכיתי
ואני עדיין בוכה, ביום ההולדת שלי, במצב רוח הכי גרוע בעולם.
אז מזל טוב לי. ילדה מטומטמת שקל כל כך לנצל אותה.
לזרוק אותה לפח שלא צריכים וזהו.
אני עד כדי כך בן אדם נוראי? עד כדי כך שלא צריך לזכור את יום הולדתי?

ביי אנשושים, אני הולכת לשחק משחקי מחשב עד שהמוח שלי ינמס וכאב שלי איתו.

נכתב לפני 12 שנים ו-4 חודשים

2. המאפיה בקצה הרחוב

עוד מהרחוב אפשר להריח
עוד מהרחוב אפשר לראות
דרך החלון עובד שם איש השמח בחלקו
עוד מהרחוב אפשר לטעום
את הלחמים הטריים הישר מהתנור
את המאפים המתוקים עד שאי אפשר לעמוד בפיתוי
המאפיה בקצה הרחוב עובדת במרץ
מכינה מטעמים מכל סוג וארץ
אך זה היה אז וזה היום
היום לא תראה את האופה
ולא תריח את אותו הריח המתוק
אפילו לא תשים לב שאתה ליד מאפיה
אותה מאפיה בקצה הרחוב

נכתב לפני 12 שנים ו-9 חודשים

3. חלום בהקיץ

זה אולי קטע קצר אבל אני גאה בו מאוד :)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

המורה נכנסת לכיתה, אני מתיישבת במקומי הקבוע, שמה את המרפק שלי על השולחן ואת ראשי בכף ידי.
אוזני קשובות, עיניי מעופפות ופי סגור, כולם יחשבו שאני שם אבל בעצם אני לא...
ליד אגם גדול יש חלקת דשא קטנה ומקסימה,
מסביב לדשא יש עצים אבל הם בכל זאת נותנים לאור להסתנן בין ענפיהם ולשהתקף באגם,
אני נמצאת שם,
שוכבת על הדשא הרך ולפעמים גם טובלת את רגליי היחפות באגם,
אני מקשיבה בשקט לשירת הציפורים המלבבת,
אולי אין עוד אנשים בסביבה אבל אני לעולם לא לבד,
חיות היער תמיד יארחו לי חברה, ארנבות, ציפורים ודגים שמשתכשכים באגם היפהפה שלי.
"אמבר את איתנו?" שאלה המורה והוציאה אותי מהחלום שלי
"כן" אמרתי מייד בצייתנות אבל בליבי אמרתי "לא"

נכתב לפני 13 שנים

4. אל תלך

"אל תלך" היא אמרה בשקט "אתה יכול להישאר"
"אבל הם צריכים אותי" אמרתי בפשטות
"נוכל למצוא לך מחליף" היא אמרה בתקווה
"אבל רק אני אוכל לעזור, רק אני יודע מה לעשות"
"אבל אתה סתם עושה את זה בלי סיבה" היא התעקשה
"אני עושה את זה עם סיבה, הסיבה שלי" אמרתי
"בבקשה אל תלך" היא התחננה
"אבל כולם סומכים עליי" היתעקשתי
"אבל גם אני סומכת עליך, בבקשה תשאר" היא אמרה בדאגה
"נוכל להתווכח כל היום, בסוף אני אאחר" אמרתי וקמתי מהספה והשארתי אותה יושבת שם, לא רוצה שאלך והינה אני מפנה את גבי ויוצא מהדלת.
"הם סומכים עליי" קול קטן דיבר בראשי ואז הקול שלה החליף אותו "אני סומכת עליך".
פתחתי בריצה וחזרתי לדירה שלי, הסתכלתי על הספה איפה שהיא ישבה, תחזרי, אני מתגעגע אבל היא לא פה, היא לא פה כבר שנים ואני איכזבתי אותה, היא סמכה עליי ועכשיו שהיא לא פה אני מאכזב את כולם.
למה התאונה? למה דווקא לה? למה היא לא פה? למה לא אני?
הייתי צריך להישאר...

נכתב לפני 13 שנים

5. החלק שלי בסיפור

משום מה חשבתי שאני צריכה לפרסם את זה.
זה הסיפור סוף החברות של מי שאני קוראת לה בסיפור "השותפה שלי" לביני.
יכול מאוד להיות שפספסתי דברים אבל זה מה שאני יודעת.
זה סיפור ארוך אז מי שאין לו כוח שיפרוש עכשיו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"את חושבת שנספיק להגיש את זה?" שמעתי את קולה בוקע מהאוזניות
"כן" אמרתי "את יכולה לשלוח לי את חג שבועות?"
"כן, אני מעלה את זה מיד"
השעה היתה מאוחרת, מחר אנחנו צריכות להגיש את העבודה המטופשת, למה לא עשינו את זה קודם? חשבתי לעצמי אבל לא אמרתי מילה.
ציפצוף קטן התריאה כי הקובץ של שבועות שהיא עשתה הגיע, פתחתי את הקובץ שיניתי כמה דברים, העתקתי ואז שמתי בתוך הקובץ של המצגת השלמה.
"יופי" אמרתי לתוך הרמקול "אני צריכה לסיים רק את פסח וזהו"
איזה יופי, עבודה על אתיופים ועל חגיהם, רציתי נושא אחר אבל השותפה שלי לא הסכימה.
"נדבר בבוקר?" אמרתי לה
"או.קי" היא אמרה וניתקה את השיחה.
קמתי מהכיסא ובעטתי ברגל של השולחן, זה לא הוגן שאני עושה את כל העבודה והיא עושה רק את יום כיפור ושבועות.
סיימתי את חג פסח ואז נזכרתי, זה מוסיף נקודות אם יודעים מה לומר בלי להסתכל כל הזמן על המצגת אז הדפסתי את המצגת שלנו.
ההדספה נעצרה באמצע וכתוביות הופיעו על מסך המדפסת, אוף! אין נייר, הכנסתי נייר ואז סגרתי את המדפסת ולחצתי 'אנטר' עוד פעם המדפסת נעצרת, "אבא!" צעקתי וקולי הדהד בתוך הבית "יש לנו עוד מכסנית דיו?"
"אני לא יודע" הוא אמר בסוג של ריחוף מסויים הוא בטח רואה ספורט, נאנחתי עמוקות ועצרתי את התפרצות הכעס שלי.
עליתי למעלה, הקמתי אותו מהספה ולקחתי אותו איתי למטה, "אבא יש לי עבודה להגיש מחר!" אמרתי בעצבנות "אני חייבת דיו!".
התחלנו להחפש ביחד ולמזלי מצאנו מיכלית דיו אחת, איזה מזל.
חילקתי את העמודים שווה בשווה הכנתי את התיק למחר והלכתי לישון.

השעון המעורר שלי השמיע את הרדיו בקולי קולות, איפה כפתור הסנוז? אוף! עד שמצאתי אותו כבר הייתי ערה על הרגליים.
אולי זה יהיה יום טוב אחרי הכל...
צחצחתי שיניים, לבשתי בגדים רגילים בגלל שבבית הספר שלי אין תלבושת אחידה, אכלתי ארוחת בוקר, לקחתי ארוחת צהריים ו...זהו...לא?
מבחוץ גילי וטומי יחד עם אבא שלהם צופרים עם המכונית, "בהצלחה מתוקה שלי" אימא שלי אומרת בעוד אני נכנסת לאוטו.
הרגשה מוזרה ביצבצה בתוכי, אני שכחתי משהו! אבל מה? אוי לא! העבודה!
"אלברטו" אמרתי לאבא של גילי וטומי "אני שכחתי את העבודה שלי, אתה יכול להסתובב בחזרה?".
הוא סובב את האוטו, נסע במהירות והגענו לביתי במהירות.
"אני שניה חוזרת!" אמרתי לו, דפקתי על הדלת במהירות, אימא שלי פתחה בבהלה
"מה קרה מתוקה" לא עניתי רק לקחתי את העבודה ואת הדיסק און קי ורצתי בחזרה לאוטו.
יופי, עכשיו אני גם אאחר לבית הספר!

למזלי לא איחרתי אלה הגעתי דקה לפני התחלת השיעור הראשון, הוצאנו את ספרי הקריאה שלנו להתחלנו לקרוא, הגנבתי מבט לעבר השותפה שלי לעבודה חייכתי את החיוך המזויף והרגיל שלי שמחביא תמיד את הילדה הדכאונית שמתחת לחיוך ונופפתי לה שבידי הדיסק און קי, היא החזירה לי חיוך מלא שמחה.
יופי! עוד שיעור אחד ואז ההפסקה הגדולה! אבל זה שיעור נושא, כלומר שצריך להציג את העבודה שלי או יותר נכון שלנו.
קראו לנו ואנחנו הצגנו את העבודה שלנו.
בלה בלה בלה זה היה מאוד יפה בלה בלה בלה הייתן צריכות לעשות בלה במקום בלה בלה בלה.
כך עבר לו השיעור והגענו להפסקה.

ראיתי כמה בנות הולכות לכיוון הבנין המרכזי "היי" צעקתי לעברן "תחכו לי!" אבל הן בטח לא שמעו אבל בכל מקרה התחלתי לרוץ, מישהי תפסה את חולצתי ועוד מישהי הצטרפה ואז נועה הגדולה עמדה מולי וחסמה את דרכי לגמרי.
הסתכלתי וראיתי את השותפה שלי ואת סתיו מחזיקות אותי "תעזבו אותי!" אמרתי ונאבקתי בהן "אסור לי לבלות איתן עכשיו?" הן עזבו אותי.
"למה עשיתן את זה?" אמרתי להן הן לא ענו לי.
התחלתי לרוץ לעבר הביניין, חיפשתי וחיפשתי ואז גם השותפה שלי הצטרפה לחיפוש, אבל לא מצאתי אותן.
התחלתי ללכת לכיוון חדר אומנות "אני מצטערת!" היא צעקה מאחורי והתקדמה לכיווני "חשבתי שתגלי להן את הסוד שלי!", איזה סוד לעזאזל? אני לא אספר להן אף אחד מהסודות שלה! ואיזה סודות היא סיפרה לי בכלל?
התרגזתי מאוד וידעתי שאם אני אמשיך להקשיב לה עוד אני עוד אצרח!
היא עזבה אותי לאחר שהבינה כי אני כועסת עליה.
נכנסתי לחדר אומנות, אולי זה ירגיע אותי, חשבתי לעצמי והוצאתי את הציור שלי
"היי ורד" אמרתי ברגע שראיתי אותה בתוך המחסן ציורים,
עירבבתי צבעים והמשכתי את הציור של הסוסים באחו, רעיון שעלה לי מזה שאני רוכבת.
נרגעתי קצת, יופי, אני לא אכנס לשיעור כועסת.
פתאום סיסי, זהר וענבל לכנסו לחדר אומנות עם מבט מופתע בעינייהן.
"היי!" אמרתי בשמחה "חיפשתי אתכן! איפה הייתן?"
הן היו בשוק "באחת הכיתות כדי לסיים את ספר המחזור" אמרה סיסי,
"מה קרה?" שאלתי אותן הן נראו מופתעות מאיך אני רגועה,
"השותפה שלך" זהר אמרה "היא אמרה שאיימת עליה שתשרטי אותה ותרביצי לה אם אנחנו לא נבוא לחדר אומנות מיד!"
"מה?" אמרתי בהפתעה "אתן יודעות שאני לא שורטת יותר! אפילו גזרתי את הציפורניים" הראתי להן את האצבעות שלי, הצפורניים היו גזוזות לגמרי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כל מה שקרה לאחר כך נמחק מזכרוני.
לגבי הציפורניים, יצא לי שם של מישהי ששורטת אנשים, עד כמה שזה נשמע הזוי זה מה שקרה.
לאחר כל זה, אני והשותפה שלי כבר לא היינו חברות. והפסקתי לעשות לה או לעזור לה עם שיעורי הבית!!!!!!
זהו, הסוף, אבל מי שרואה את זה, שיגיד לדם לבן לראות את זה...

נכתב לפני 13 שנים

6. על הסוס

חזרתי לפני כמה ימים לרכב לאחר הפסקה של כחודש,
רציתי רק לשתף בהרגשה...

יד שמאל מחזיקה את המושכות על צוואר הסוס,
יד ימין מחזיקה את הארכובה בשביל רגלי, בתוך קפיצה קלה אני על הסוס.
אני כבר התגעגעתי לרוח על פני,
לנשימותיו של סוסי הלבן וקול הרגלים הדוהרות.
שיערי האסוף מתנפנף קלות ברוח,
גבי ישר כמו סרגל וידי יציבות במרחק קטן מצוואר סוסי,
אני מתחילה לרכב אבל משהו לא בסדר, אני מרגישה כלואה, לא משוחררת,
מיד תפסתי מהירות ורצתי לעבר הגדר,
רגע, רק עוד רגע ו...אני מתיישבת כראוי לקפיצה מתכוננת ואני מצנקת יחד עם הסוס מעל הגדר.
הסוס מתנשף במאמץ, אני מכוונת אותו לעבר הפרדסים.
הריח יוצא מין הכלל, משכר ונעים.
סוסי מרגיש בדיוק כמוני - חופשי,
אולי זה רק למעט זמן אבל לפחות הוא לא בתוך גדר לקצת,
השמש שוקעת ואני יודעת שזה הזמן לחזור, אני יודעת שיכעסו עלי אם לא,
אבל רק לשניה, שניה אחת חשובה במינה,
אני רצה במהירות מסחררת בלי שליטה, בוטחת בסוסי הנאמן שיקח אותי לאן שירצה,
אבל בסוף אני מסתכלת סביב ורואה שחזרנו לתוך החווה.

איזה אושר!
אני סוף סוף מעלה את הסיפור הזה! הרגשתי שאני חייבת לשתף אותו.
נו....אז מה דעתכם?

נכתב לפני 13 שנים

7. לא סוף העולם

הדשא היה רך ונעים,
ראיתי אותו מתנופף מעט ברוח הלילה הקריר.
הסתכלתי על השמיים הכחולים שחורים העמוקים שכוכבים מנצנצים מתוכם.
אומרים תמיד שמשהו יהרוס את העולם הזה מתישהו
אבל אני מאמינה שזה לא נכון,
כי הינה אני מרגישה מחוברת לטבע,
אסור פשוט אסור לאבד חיים שכאלו.
מתוך השמיים הגיעו פתאום צבעים יפהפים שנראים כמו חוטים אדומים צהובים,
אסור שעולם כזה יפה יחרב אבל החוטים שבשמיים לא יהרסו את העולם שלנו,
משאית הפרה את שלוותי וקטעה אתחוט מחשבתי.
אלה אנחנו...

חשבתי על לוח השנה של בני המאיה (המאת שמצאו המשך ללוח השנה שלהם) אבל אז חשבתי על נבואת נוסטרדמוס (מי שמכיר...) אולי הדבר הגדול הוא שתהיה הארה לכולנו בנוגע לכדור אשר אנו חיים עליו.

נכתב לפני 13 שנים

8. אני שקר אחד גדול!

אני לא אמיתית אף פעם, תמיד אני משקרת, כל התדמית שלי היא שקר, כל כולי הוא שקר.
כל האנשים שמסביבי לא יודעים מי אני,
אפילו אלה שהיו איתי כל כך הרבה זמן לא מכירים אותי באמת.
לפעמים אני פשוט מרגישה לבד, רגשית, לא פיזית, פיזית תמיד יש לידי אנשים אבל ההרגשה לא עוזבת אותי.
אני עוד פעם מרגישה שאני לבד, אין עוד מישהו איתי, שאני יכולה לבטוח בו.
"רק אני מרגישה ככה?" אני שואלת את עצמי שוב ושוב, אבל אני לא יכולה לענות על השאלה שלי, שלעולם לא אומר למישהו אחד.
לפעמים אני חושבת שאולי זה באמת אני, שהשקרים שלי הפכו להיות אני,
אני שונאת את עצמי על כך שאני כולי שקר,
בא לי לצעוק, "דיי! תפסיקו! אין לי כוח להיות איתכן!אני גם ככה מרגישה לבד אז למה לי להיות עם מישהו! דיי! תעזבו אותי לקצת!",
אבל במקום אני אומרת רק "או.קי" וסוגרת את השיחה.
יש כאלה שהיו מתים להיות במקומי, אבל אני רוצה להיות במקומם.
זאת קריאה נואשת לעזרה או פריקה של משהו שנמצא עליי כבר שנים?
אני לא יודעת אבל אם אני כל הזמן מרגישה לבד אבל כולם איתי.
איך מרגיש מישהו שהוא לבד? שכולם איתו או שההרגשה הזאת תשאר תמיד לא משנה מתיי?

נכתב לפני 13 שנים ו-1 חודשים

9. שאלות למחשבה

למה אנחנו שואלים שאלות?
איך זה שבני אדם בנויים אותו הדבר אבל בכל זאת שונים?
למה אנשים מתאהבים?
מה זאת השראה אמיתית?
מה זה הדבר שתלוי מתחת לאף שלנו ואף-פעם לא נמצא אותו?
למה יש אנשים שיבינו את הכוונה שלי ויש אנשים שלא?
למה קיימים ספרים ורישומים?
מה זאת אהבה?
למה בסוף כל יום כשאתה עושה חשבון עם עצמך הכל עדיין פתוח?
למה שאתה רוצה לדבר עם מישהו אין לכם נושאים לדבר עליהם?
למה אנחנו התפתחנו ליצור אינטיליגנטי ולא דובים או למורים או אפילו חתולים?
למה לאנשים יש חוש טעם שונה?
למה אנחנו חייבים לשעמשע את עצמינו?
למה כשאתה קורא, כותב או סתם חושב יש קול קטן בראש שמדבר בשבילך?
למה אומץ זאת תכונה נדירה?
למה מורים נותנים שיעורי בית???למה???
למה יש גן חיות ולא בית ספר חיות?
מה הופך אדם לאדם עליון יותר מאדם אחר?
מי חושב על להפסיק לקרוא את זה עד עכשיו?
מה הבנתם מהשאלות שלי עד עכשיו?
למה אנחנו לא בוקעים מביצה?
למה אנשים לא עפים?
למה יש אנשים חכמים ואנשים טיפשים?
למה צריך שעונים?
למה יש כל כך הרבה שאלות?
מה זה הגוש שנתקע בגרון כשאתה עצוב או כועס?
למה כשאתה עצוב זה כואב מבפנים?

ושאלה אחרונה למי שקרא את הכל...
למה שאתה מסתכל על כל השאלות האלו אין לך תשובה אחת?

תודה לכל מי שקרא את השאלות שלי!
תוסיפו שאלות נוספות אם אתם רוצים!
ולכל מי שמצא תשובה שישתף את כולם!
אני מצפה למצוא כאן תשובות ושאלות.

נכתב לפני 13 שנים ו-1 חודשים