דיאנה

דיאנה

בת 21 מעולם הצללים

You're loved, you're alive, and you're not alone. You're all beautiful. Just never stop fighting, and things will get better ♥

Know that you can always come to me with anything. Okay? If you need something, or just wanna talk, I'm always here. I love you and I believe in you.



» דירגה 64 ספרים
» כתבה 11 ביקורות
» יש ברשותה 29 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 8 שנים ו-3 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 3 שנים ו-1 חודשים
» קיבלה 73 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» ספריה עירונית רמת גן

» רשימת הסופרים של דיאנה

» מדף הספרים (4 מתוך 29)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 11 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

כל כך מרגש, כל כך אמיתי... אחד הספרים היחידים שגרמו לי לבכות, לא כי הזדהיתי, אלא כי הרגשתי את הכאב. הוא כתוב בצורה מושלמת, כאי... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 7 שנים


טוב, אני חייבת להודות שהתאכזבתי. כמובן, הקטע של יומן של ערפד משך את תשומת ליבי, אבל הספר עצמו ברמה ירודה מאוד. העלילה נדושה ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 7 שנים ו-7 חודשים


הספר נחמד, אבל הסופרת איבדה אותי איפשהוא בהמשך שלו ["חירות לקראת בגרות"]. זה נעשה קשה לעקוב אחרי שני הסיפורים, של לימור ושל ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 7 שנים ו-9 חודשים


לא דירגתי את הספר כלל כי אני חושבת שאין מקום לזה. הדמויות [או לפחות המספרת] אנוכיות בצורה שכמוה - הייתי רוצה להאמין - ניתן ל... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 7 שנים ו-10 חודשים


ספר מ ד ה י ם ! ! ! ! ממש ממש יפה, ואין לי שום דבר להגיד חוץ מזה. הרעיון מקורי [אחרי כל הרעיונות המפגרים של אנשים שמוצאים דלת ל... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 8 שנים


הספר מדהים, הדמויות מרגשות, העלילה מפותחת והתיאורים מקסימים. מלבד מספר קטעים - שעליהם כבר הרחבתי בביקורותיי על הקודמים בס... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 8 שנים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

ספר סדיסטי לחלוטין. מדהים לגמרי. הספר הזה, רק באופן בו הוא מרתק אותך, כבר קופץ לאחד מהמקומות הראשונים ברשימת הספרים. הספר ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-2 חודשים


הספר הזה... הממ, כמה חשבתי עליו ותהיתי, חשבתי הרבה, המון. לדעתי הוא לא טוב. לא. הוא מעולה! מצוין! מדהים! ועוד כמה תארים שווד... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-4 חודשים


אני מניחה שכולם מכירים את ההרגשה של לגמור סדרה טובה. בוהים עוד כמה שניות במילים האחרונות, מתחננים שזה לא הסוף, מעבירים דף.... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-4 חודשים


*** כשקניתי אותו לא ידעתי מה לחשוב. אחת המוכרות הביטה בספר שהחזקתי ואמרה בקול מלא בטחון,"מחוננת? זה מצויין." המליצו עליו, ... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-10 חודשים


ספר מאוד מעניין. קודם כל הכריכה מאוד מושכת ואז נכנסים לספר פנטסיה שיש בו אלפים, גוצונים בני אדם וכל מיני יצורים מופלאים. ז... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-10 חודשים


ב"מחוננת" יש הרבה סממנים שיהיו מוכרים לעייפה לחובבי פנטזיה: שם אפי וטיפשי; גיבורה בעלת כוח-על עם עיניים מיוחדות, שלא מקדיש... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 6 שנים ו-10 חודשים


מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 3 שנים ו-4 חודשים
» ברוכה הבאה לסימניה! (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-11 חודשים
» הסיפור של רוני (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-11 חודשים
» הנערה על הגג (סיפור שכתבתי)
לפני 5 שנים ו-3 חודשים
» מלחמת הכוכבים XD (סיפור שכתבתי)
לפני 5 שנים ו-3 חודשים
» תודה (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

"את לא מרעיבה את עצמך, נכון?"
המילים מעבירות בי רעד. אני מגלה שאני שואלת את עצמי את אותה השאלה, בנימה תקיפה יותר, מאשימה יותר. את לא מרעיבה את עצמך, שואלת העצמי בלעג פושר. נכון?
ולעצמי יש רק תשובה אחת לתת, להצטדק, כדי שאיש לא יחשוד. ואותה אני נותנת למיה.
"לא, מה פתאום."
אחרי שווידאה, בקול רך, שאני לא משקרת, היא קמה ועוזבת אותי לנפשי. ברור לי שלא שיטיתי בה לרגע אבל כמוני, אין לה פתרון אחר להציע.
הם יוצאים כולם לעשן סיגריה. אני לא יוצאת; הריח תמיד הרגיז אותי. אני פונה והולכת לחדר, עוצרת לרגע, נתמכת בקיר כדי שלא אפול.
הסחרחורת היא אחד הדברים הכי מוחשיים באנורקסיה.
כדי להתייצב אני פותחת את החלון לכדי סדק ונושמת עמוקות את האוויר הלח - קודם ירד גשם, אבל עכשיו הכל נוצץ ברטיבות נשכחת, אחרי שהמים שטפו את כל הצרות. הגשם תמיד שיפר לי את מצב הרוח, אבל לא היום. כי בבית המשוגעים הפרטי שלי אסור לפתוח חלונות.
אני מניחה לשני מסטיקים ללא סוכר להחליק מכף ידי אל פי הפעור, לא מקדישה רגע לתהות איך הגיעו לשם, כי כבר למדתי שבמקום בו הזמן חסר משמעות תשומת הלב לפרטים נדפקת מיד.
כבר חושך בחוץ. לילה. אני מכסה את עצמי בשמיכה בצבע צהוב בננה שקיבלתי במתנה לפני שנים ומהדקת את שוליה אל צווארי כמו מגן, כאילו ניסיתי לנצור את הזיכרונות. חבל רק שאלה בדיוק הרגעים שאני רוצה לשכוח.

"את באמת נשארת עם החרא הזה? בחייך, רוני, תאמיני לי שזה לא ילך ביניכם."
"אני אוהבת אותו, והוא אוהב אותי. מה צריך יותר מזה?"
"אמ, אולי, נאמנות? אני יודעת שהוא חתיך, אבל תאמיני לי, הוא מתחיל עם כל אחת. הוא התחיל איתי לפני יומיים."
"די, אורי, באמת."
"את לא מאמינה לי?"

אם לא היית אנורקטי, אין סיכוי שתבין את ההרגשה. את הרעב. את הייאוש.
איך הדבר היחיד שאתה מסוגל לחשוב עליו 24/7 הוא אוכל. כל סוגי האוכל. הריחות והטעמים והמראות. אתה גורם לעצמך להזיל ריר בתאווה, גורם לעצמך לסבול, ומונע מעצמך לאכול כל דבר שעלול להשמין אותך בשמינית מיליגרם. אתה מרגיש שמן, לא משנה מה המשקל שלך.
הסיבה שאני מתייחסת לגברים כאן היא הדבר שהכי מחרפן אותי במודעות להפרעות אכילה – הן מיוחסות רק לבנות, ורק לבנות רזות בצורה יוצאת דופן. כאילו, רואה את הדוגמנית הזאת? ברור שהיא אנורקטית! הילד שיש לו עודף משקל וצוחקים עליו בכיתה? מה פתאום.

אני מגלגלת את עיניי ויוצאת מהחדר. החברה הכי טובה שלי, אורי, נשארת בפנים. אנחנו נמצאות ביחד במסיבה בבית של החבר שלי, שעליו דיברנו. אני באמת לא מצליחה להבין למה היא ממשיכה לנסות להפריד בינינו.

בבית החולים קשה מאוד לשמור על המשקל. מטופלים כמוני הם הסיבה שיש יותר משבע ארוחות ביום; הם חייבים לוודא שאף אחד לא ירעיב את עצמו למוות.
כמו שאני עושה.

עבר הרבה זמן מתחילת המסיבה, ואני מתחילה להפוך חסרת סבלנות. איפה אורי? היא אמרה שנבוא ונלך, מהר כל כך שאף אחד לא ירגיש שהיינו שם בכלל.

אני כורעת ברך לפני האסלה בחדר, דמעות זולגות על לחיי. האחים הכריחו אותי לאכול בבוקר, כמו שהתפריט שלי דורש. אני יכולה להרגיש את המזון בונה שכבות על שכבות של שומן בגופי, ונגעלת. תמיד נגעלת מאיך שאני נראית. אני תוחבת אצבע לגרון.

"אורי? אורי, איפה את?" אני דוחפת את הדלת לחדר שבו ישבנו קודם, חדר השינה של דן, וקופאת.
אני לא... מה?
הם שם, החבר שלי, והחברה הכי טובה שלי. ביחד.
מיותר לציין שהם לא לובשים הרבה.

אחרי שזה נגמר, אני נשענת על הקיר, ממררת בבכי. אני מרגישה כל כך שמנה...

"רוני... רוני, נו, די לרוץ! תקשיבי לי רגע!"
אני עוצרת ומסתובבת אליו, מרגישה את הדמעות צורבות כמו העלבון, תחושת הבגידה. "מה אתה רוצה?!"
דן תופס בידי. "אל תגידי לי שאת כועסת... היא פשוט כל כך הרבה יותר שווה, מבינה? את בסך הכל צריכה להוריד איזה קילוגרם או שניים, בייבי. את יודעת שאני אוהב אותך."
להוריד... להוריד... יותר שווה?
"לך תזדיין," אני מסננת לעברו.

רק אחרי כמה דקות אני מבינה שאני בוהה בשקע החשמלי בחדר.
זה יהיה כל כך שווה את זה.
הציפורניים המטופחות שלי נשרטות ונשברות כשאני נאבקת לעקור את חתיכת הפלסטיק המטופשת מהקיר. כשאני מצליחה, אני כושלת לכיוון המקלחון, שוטפת את הידיים שלי בכמות מים שכנראה חרצה את גורלה של הכינרת. אני תוקעת את ידי בשקע.
ההקלה עוברת בגופי כמו זרם חשמלי.
נכתב לפני 4 שנים ו-11 חודשים
http://www.youtube.com/watch?v=J6XXJyfyfA8

״את אף פעם לא אומרת מה את מרגישה בפנים
את לא מנסה, מוותרת - זה נמשך כמה שנים
הציורים שאת מציירת, על מה קורה הם מעידים
את לא מראה אותם, כי אז יבואו שדים.״
הנערה על הגג אגרפה את כפות ידיה בכוח, שיערה הכהה מתבדר ברוח האלימה, האוזניות המחוברות לנגן המוזיקה ניתחות בחזה שוב ושוב. השיר המתנגן מתוכן השתלט על מחשבותיה, לא מותיר מקום לשום דבר אחר.
ידה עקצצה, והיא הרימה את שרוול החולצה המכופתרת מעלה בהיסח הדעת, מגרדת את החתכים הטריים בעדינות אין קץ. הכאב השתלח בגופה כמכת ברק.
היא התנודדה במקומה, מביטה אל מעבר לקצה הבניין, מטה, אל הרחוב הסואן במרחק עשרים ושמונה קומות.
נשימה.
״ואף אחד לא רואה,
אף אחד לא רואה
איך הוא לאט מתקרב״
היא נרעדה, תמונות מבזיקות לנגד עיניה העצומות. כאב, ייסורים, זיכרונות שהשתוקקה לשכוח.
״אף אחד לא רואה,
אף אחד לא רואה
איך את בוכה מכאב.״
דמעות החלו זולגות על לחייה החיוורות, וברגע שהחלו, לא עלה בידה לעצור בעדן מלהמשיך. היא התייפחה חרישית, גופה רועד בבכי אלים, ולחשה תפילה לאל שמעולם לא האמינה שקיים. שיעשה שהמקום אליו היא הולכת יהיה טוב יותר מזה שעזבה.
אני אגן עלייך, הוא אמר. אני אשמור עלייך. את בטוחה איתי.
את שלי.
״את שוכבת במיטה, מפחדת
עוד מעט הוא ייכנס״
כמה כואב זה, כמה נורא, שהאדם שהכי בטחת בו הוא זה ששבר אותך?
וכמה עצוב העולם שאנחנו חיים בו...
״את בוכה וכולך רועדת,
מחכה לאיזה נס״
היא חיבקה את עצמה, מנענעת את גופה כעריסה. קדימה, אחורה. מוות, חיים.
אושר, סבל.
העיקר שהכל ייגמר.
״וכמעט כשאת נרדמת,
נשמעים הצעדים״
היא מיררה בבכי, מרגישה חשופה, מחוללת, טמאה, מהדקת את הסוודר הדק לגופה כמו מגן. בבקשה, בבקשה שזה ייפסק...
״הוא נכנס בשקט;
בלי בגדים.״
המשפחה שלך אמורה להיות מקום מפלט; אנשים שיאהבו אותך לא משנה מה, מה עשית, איפה היית, למי הפכת. אנשים שידאגו לך. שלא ישפטו אותך.
שישמרו עליך.
״ואף אחד לא רואה,
אף אחד לא רואה״
לשאוף, לנשוף, לשאוף, לנשוף.
״איך הוא לאט מתקרב״
היא כבר החליטה, ואין דרך חזרה. אם לא תעשה זאת, הם ישלחו אותה בחזרה לבית החולים. ימנעו ממנה את מה שהיא רוצה יותר מכל. להיעלם. להפסיק להתקיים.
למות...
״ואף אחד לא רואה״
יבבה חרישית נפלטה מבין שפתיה הבוערות. זהו זה, הכל מתחיל ונגמר כאן.
היא התנודדה במקומה, בוהה באוויר באטימות.
״אף אחד לא רואה״
להצטרף אליו. נשימה. נשימה.
צעד.
״איך את בוכה...״
בום.
נכתב לפני 4 שנים ו-11 חודשים
http://simania.co.il/images/users/42707.jpg

שלום לכולם! הנה כמה פרטים על הסיפור בהמשכים החדש שלי, "מחוקים".
תקציר:
"מאז שנולדה, הייתה משימתה של אנג׳י אחת ויחידה; להגן על נסיכת אברסקה, היורשת החוקית של עשר הממלכות. מאז שנולדה שמרה על הנסיכה מרחוק, מצפה ליום שבו תהדוף נסיון התנקשות מסוכן ותוכר, סוף כל סוף, בתור לוחמת יהלום אמיתית.
היא נכשלה.
כשהנסיכה נוטה למות באולם הכס, רקחה מכשפת האגמים כישוף מיוחד במינו - כישוף שיאתחל את חייהם של שמונה נבחרים, ישנה את זיכרונותיהם ויעביר אותם להזדמנות חדשה, סיכוי חדש, בעולם אחר...
העולם שלנו...
כלל לא מודעים לחשיבות מעשיהם ולהשפעותיהם על מליוני תושבי אברסקה, מתחילים מלודי, סבסטיאן, ריצ׳ארד, לוק, ליאה, אנג׳י, ונסה וג׳ף את שנתם האחרונה בתיכון לאומנויות של אן-ארבור, מישיגן - השנה שבה הכל עומד להשתנות."

דמויות: (בבקשה תתעלמו מהעובדה שכולם תמונות של מפורסמים. רק רציתי להמחיש את המראה של כל דמות.)

מלודי אנדרסון - http://thetvwatchtower.files.wordpress.com/2010/05/ed2.jpg

ריצ'ארד אנדרסון - http://images6.fanpop.com/image/photos/33600000/Colin-O-Donoghue-colin-odonoghue-33678983-960-1280.jpg

סבסטיאן פראנס - http://www-images.theonering.org/torwp/wp-content/uploads/2008/02/orlando-bloom.jpg

לוק ספארו - http://24.media.tumblr.com/fd0568d92c7b4b96c3129c328deb6531/tumblr_mfpikkyRMx1rhlkvuo1_500.jpg

ליאה ספארו - http://24.media.tumblr.com/tumblr_ljbej3vyTP1qi71lqo1_500.png

אנג'י פרקר - http://images6.fanpop.com/image/photos/33600000/Saoirse-Ronan-saoirse-ronan-33671731-1024-768.jpg

ונסה וויליאמס - http://us.cdn282.fansshare.com/photos/gameofthrones/emilia-clarke-wallpaper-game-of-thrones-girl-beautiful-portrait-face-girls-187327812.jpg

ג'ף ריכטר - http://images2.wikia.nocookie.net/__cb20120622010550/starkid/images/1/1d/Tumblr_lztt62VeTr1r463a3.png
נכתב לפני 5 שנים ו-4 חודשים
העולם שאני חי בו הוא מסובך, ובעצם די פשוט. את בני האדם משרתים רובוטים שנראים בדיוק כמונו. הם נחשבים חיות מחמד. רוב האנשים קוראים להם "אנשי העטלף" בשל יכולתם המופלאה לחוש בעצמים שסביבם ולראות אותם גם בחשכה.
אולי הייתי צריך להתחיל מההתחלה. קוראים לי ג'ייסון מארס, ג'יי בקיצור. אני אהיה בן עשרים ואחת באוגוסט 2113. אני מתבודד יחסית; בחוג המכרים שלי נמצאים חמישה אנשים בקירוב, והם היו כל עולמי בשש השנים האחרונות. ההורים שלי, כמו כל אדם שעבר את גיל חמישים, הוצאו להורג לפני מספר שנים. אני בקושי זוכר אותם... אולי בגלל שמעולם לא היינו קרובים במיוחד. מתוקף היותי ילד יחיד במשפחה הורשיתי, כמובן, לעזוב את הבית כשהפכתי אדם חוקי – ועשיתי זאת יומיים אחרי שסיימתי ללמוד, בגיל חמש עשרה. אז עברתי לגור עם אמה וטיילר, החברים הקרובים שלי, משום שבל ופו נאלצו להישאר בבית עד שהגיעו שניהם לגיל שבע עשרה והורשו לעזוב את אביהם.
ההורים של פו הולידו אותו בגיל מוקדם יחסית, ועל כן זכו לזמן רב יותר עם ילדיהם. בל נולדה שלוש שנים אחריו, וזכתה לילדות קשה במיוחד בשל האיסור על הולדת שני ילדים ממינים שונים לאותה משפחה.
לפעמים אני לא מבין את החוקים בעולם.
החברה שאחראית על ייצור אנשי העטלף נקראת סטראוד. אלה העובדים בה מקבלים גלולות שימור המאפשרות לגופם לתפקד כראוי גם בתום חמישים שנות החיים הרגילות. הם אינם מתבגרים מרגע שהחלו לעבוד בשירות החברה ועד ליום שבו תחליט סטראוד שתם זמנם. בכל פעם שאני רואה אחד מהם ברחוב תוקפת אותי צמרמורת ואני נזכר במילותיה של בל – זה לא טבעי, הדבר הזה. משהו אצלם נדפק בצורה שלא מאפשרת לחזור אחורה. הם מתים מבפנים.
בתקופה שבה אני חי קיים איסור על לימודי היסטוריה בבתי הספר. לי היה מזל, לעומת זאת, כי שנת הלימודים הראשונה של פו התקיימה קצת לפני שהאיסור קיבל תוקף חוקי, והוא לימד אותי את כל מה שהוא יודע. אף על פי שהוא מבוגר ממני רק בשנה, הידע וההבנה שלו את העולם מפעימים אותי בכל פעם מחדש. הוא סיפר לי שלפני מאה שנים העולם נראה אחרת לגמרי, ללא רובוטים, ללא אנשי עטלף. העולם היה מחולק למדינות ולא לאזורים. אנשים הורשו לחיות עד שמתו בצורה טבעית או בשל מחלה, דבר שכיום אינו מתקבל על הדעת. מאחר ותוחלת החיים היום עומדת על חמישים שנים בדיוק, השלטונות ראו עצמם מחויבים לפתור אותנו מכל חולי אפשרי, על מנת שנוכל לנצל את חמישים השנים שלנו בצורה הטובה ביותר.
בולשיט. הם פשוט לא רוצים שנבריז מהעבודה.
זו הסיבה שאני כותב את המסמך הזה, בעצם, אפילו שזה אסור. אם מישהו קורא אותו מאה שנים מעכשיו, העולם עשוי להיות שונה לגמרי. אני לא רוצה שיאסרו על אנשי העתיד לדעת מה היה לפניהם. החלטתי לכתוב את כל מה שאני יודע, כל מה שנראה לי מובן מאליו ולכם – הקוראים – בלתי נתפס. אני מקווה שתסלחו לי על חורים בסיפור, אין לי מושג מה אתם יודעים ולא יודעים על המערכות בעולם כיום.
הסיפור שלי, בכל אופן, מתחיל בבוקר מעונן אחד, עד כמה שזה ישמע נדוש, כשהודיעו לי שהארוסה שלי, בל גרין, מתה.
נכתב לפני 5 שנים ו-10 חודשים
"ככה אתם כותבים את זה?" שאל ג'ף וסקר את הדפים שניתנו לו. "אבל זה... זה סיפור, לא תסריט. איך אתם משחקים ככה?"
"אנחנו לומדים את הדמויות בצורה מעמיקה יותר. מה הן חושבות כשכל דבר קורה. זה הופך את הצילומים הארוכים לפשוטים יותר, כי אתה ממש חי את הדמות." ג'יימי חייכה אליו בעיניים בורקות. כשהביטה בו, משהו בה קרן. הוא השיב לה חיוך.
"שכחת לספר לו על ג'וליה, נכון?" התערב ג'ואי באנחה. הוא חיבק את ג'יימי בידו וגלגל עיניים לכיוונו של ג'ף. "היא מכריחה אותנו לעשות יומני קריאה על הסיפור של הדמות שלנו. זה סיוט."
"אני דווקא מאוד נהניתי," החווה ג'ו את דעתו. "היה נחמד לסקור את האישיות של ג'ו. במיוחד את האובססיה שלו לעובדה שג'יימי וג'ואי-"
"תודה, ג'ו," קטעה אותו לורן במהירות.
"כן, אני כבר לא מסוגלת לשמוע את המשפט הזה." הסכימה מרדית. "ברכותיי, בריאן. הצלחת לעשות לי טראומה לכל החיים."
"פגע בך ברק ו*זו* הטראומה? משהו אצלך דפוק, מרדית." צחקק דילן.
"רק אחד?"
"טוב, סתמו כולם." הורה בריאן. הוא הביט בג'ף. "אז אתה מוכן לשחק איתנו?"
ג'ף צחק. "אני מנשק את ג'יימי ומתעלל בג'ואי. אתה צוחק, נכון? כן, אני מוכן לשחק אתכם!"
נכתב לפני 6 שנים ו-1 חודשים
ג׳יימי פקחה את עיניה באיטיות, מטושטשת. הכל נראה משונה, מלא בצללים, כאילו הייתה תחת השפעת סמים. היא קמה, מסוחררת מעט, וכיווצה את עיניה בניסיון להתרכז.
רחשים נשמעו מכיוון המטבח בדירתה. רגע. זו דירתו של ג׳ואי. היא בדירתו של ג׳ואי. לבד. למה?
היא קמה, מתנודדת, וחשה שרגליה כבדות וראשה כבד וכל מה שהיא רוצה הוא ליפול בחזרה על הכרים - כרים? הם נעלמו. לאן הם נעלמו?
גם המיטה נעלמה עכשיו, נבלעה באפלה.
ג׳יימי התאמצה לחשוב למה זה לא בסדר. דברים לא אמורים להיעלם ככה… נכון..?
היא צעדה לאטה אל המטבח, מחפשת סימנים מוכרים. הרעשים פסקו. אבל *מישהו* היה שם… היא הייתה בטוחה בזה.
משהו לא היה בסדר. הדלתות נעולות. התריסים מוגפים. האורות עמומים.
והיא לבד, אבל…
ג׳ואי הופיע מולה. ״מה את עושה כאן? תחזרי למיטה,״ אמר בקול מכני.
היא נרתעה, מטושטשת. ״מוזר, אני… חשבתי ששמעתי מישהו.״
״אין כאן אף אחד. תחזרי למיטה.״
״למיטה?״ שאלה בחוסר אונים. היא לא הצליחה לחשוב… לא הצליחה לחשוב…
הוא הבזיק אליה חיוך והיא צמצמה את עיניה כנגד הבוהק של שמחתו. היא הייתה סגולה. לשמחה אמור להיות צבע?
״למיטההה,״ אמר וליטף את פניה. ידו הייתה קרה על עורה וקולו היה מזרה אימה בצורה משונה. המבט שלו… היא הצטמררה. לא לחשוב. לא לחשוב.
הייתה לה הרגשה שהיא אמורה לומר לא, שיש סכנה במה שהוא מציע. היא לא הצליחה להתרכז.
״לא,״ פלטה בהיסח הדעת.
הוא נסוג בתנועה חלקה, מתמזג עם האפלה שסביב.
״לא?״ חזר אחריה בקול מאיים.
זה מה שהיא אמרה? לא? למה לא? לא מה?
פניו השתנו מולה, התכסו צלקות ושריטות. חיוכו נעשה רחב יותר ויותר.
״שלום, ג׳יימי.״
״טרגרם?״ לחשה. היא לא הצליחה לזכור את שמה. היא לא ידעה היכן היא נמצאת. היא לא ידעה מה שמו של האדם שעומד מולה… איך היא קשורה אליו… אבל היא כן ידעה שבגופו שוכנת רוח. טרגרם.
הוא חייך אליה, והיא נסוגה, ואת השורה הבאה ששמעה לא היה לה מושג מי אמר - היא או הוא… היא… או… הוא…
״התגעגעתי אלייך.״
נכתב לפני 6 שנים ו-1 חודשים
בריאן!״ הזדעקה ג׳יימי.
הוא הרים אליה את מבטו מערימות התסריטים שכתב. ״אה?״
״עם כמה אנשים אני מתנשקת בסיפור הזה?!״
ג׳ים, מאחורי מזה גיחך. ״אף אחד מאיתנו לא מתלונן,״ העיר. היא הרביצה לו.
״אתה שוש, מרגרט, אני לא מתנשקת איתך אפילו.״
״תירגעי, יפהפייה.״ ג׳ים משך אותה אליו כך שישבה על ברכיו, וג׳ו צחק.
״אני חושב שג׳ים ממש נכנס לדמות,״ אמר בבדיחות הדעת.
״אה, אתה מתנהג כמו הדמות שלך?״ ג׳יימי הרימה גבה לעומתו.
״כן, בוודאי.״
״אז תמות.״
״אאוץ׳… אני יכול להבין למה טרגרם נדלק עליה,״ אמר לבריאן ושחרר את ג׳יימי מאחיזתו.
״סליחה?״ הופתעה זו.
״מי ישחק את טרגרם עכשיו?״ שאל ג׳ואי במצח מקומט.
״אולי ג׳ף?״ התלהבה ג׳יימי. ״ראיתם איך הוא משחק את האיש הרע. הוא יכול להיות נפלא בתור טרגרם.״
״תיזהרי, אני אתחיל לקנא,״ אמר ג׳ואי בחיוך. ״אתם שניכם משחקים טוב מדי ביחד.״
״אני אקח את זה כמחמאה,״ החליטה ונשקה לאפו בעדינות. ״אל תדאג. מרגרט לא יכולה עליך.״
שפתיו של ג׳ים ביטאו קללות בלי קול ולורן, שצפתה בו, הבינה משהו כזה: טרגרם-אנשים-פאק-זה-טרגרם-לא-חציל-בטחינה-בא-לי-טוסט.
היא התנערה. אין סיכוי שזה באמת מה שהוא אמר.
״אני רעבה.״ הודיעה.
״ווייייייי… איזו הפתעה.״ אמר דילן בהשתאות. היא חייכה ומרדית העבירה לה מגש פיצה קריר.
״בסדר, אז ג׳ף ישחק את טרגרם. אני לא אשתתף?״ שאל ג׳ים בקלילות.
״לא, אתה מת,״ אמרה ג׳יימי.
״אבחנה דקה.״
״בהיעדר הג׳ו הנכון, אני מרגיש מחויב לומר שזה דה-ז׳ה-וו,״ הכריז ווקר. לורן צחקה.
״אתה הג׳ו הכי חמוד,״ אמרה ונישקה אותו.
״אני חולקת על דעתך.״ אמרה ג׳יימי בהחלטיות. ג׳ואי הצמיד אותה אליו והיא הניחה את ראשה על כתפו, מנומנמת.
״אתם רוצים לדעת מה קורה הלאה או לא?״ התעקש בריאן.
״כן, מה קורה עם כל השאר?״ שאלה מרדית והתיישבה לצדו, מציצה בדפים.
״לא להציץ!״
״אז ספר כבר, ראש כרוב.״
״נעלבתי.״
״אני מאושרת לשמוע.״
״טוב, מה שקורה אחר כך…״
נכתב לפני 6 שנים ו-1 חודשים
קול טיפות הגשם הניתכות בחלון העיר את ג׳יימי משנתה. היא קמה, מתמתחת, והבחינה בפתק מקופל המונח על שידתה. היא פתחה אותו באיטיות, ישנונית.
יצאתי לצוד פיצות, היה כתוב שם. אם התעוררת לפני שחזרתי ואת קוראת את המכתב - בוקר טוב! אוהב המון, איגואנת המחמד שלך.
חיוך עלה על פניה של ג׳יימי.
״מכתב מהנסיך שלך?״ נשמע קול מלגלג.
היא הסתובבה בחדות, ואצבעותיה מצאו את הסכין תוך כדי התנועה - אותה הסכין שבה הרגה את טרגרם. היא מעולם לא נפטרה ממנה.
״מי אתה? מה אתה עושה בבית שלי?״ שאלה בקול יציב וכיוונה אליו את הלהב המבריק.
הגבר שניצב מאחוריה צקצק בלשונו. משהו במראהו נראה לה מוכר, משהו… משהו מצמרר שהיא לא הצליחה להניח עליו את אצבעה.
״את לא מזהה אותי?״ שאל בקול נעלב, אף שחיוך מילא את פניו. ״אחרי כל מה שעברנו? אני חייב לומר, ממך ציפיתי ליותר.״
״אני…״
״אולי את זוכרת רק את הצלקות,״ הציע. ״את הבגדים השחורים. את האבן הירוקה שלי.״
היא נרתעה וגבה נתקל בשידה. ״טרגרם?״ לחשה.
״האחד והיחיד.״
״אתה מת.״
הוא רטן. ״אבחנה דקה.״
״אתה… אתה מת. איך אתה לא מת?״
״אולי שמת לב שאני בגוף חדש עכשיו,״ הוא הבזיק אליה חיוך והיא עצמה את עיניה בכוח. זה חלום. בבקשה שזה יהיה חלום. ״גוף *קבוע*. יש בזה יתרונות, את יודעת? את יכולה לקיים את ההבטחה שלך עכשיו… אני לא הולך לשום מקום.״
לא היה צורך בהסבר. ״אם אני אנשק אותך,״ הבהירה, ״אתה תעזוב? ולא תציק לנו יותר?״
״כן.״
״והעולם לא יושמד?״
״נשיקה אחת, יפהפייה.״
היא נרעדה, מנסה לחשל את עצמה. ״בסדר.״
הוא התקרב אליה בחיוך רחב, בתנועה מתמשכת, ותפס בשיערה בכוח והצמיד את פניה לשלו, את מצחה למצחו, עד שעיניו היו כל שראתה והבל פיו היה כל שהרגישה.
״היי ג׳יימי,״ מלמל לתוך פיה.
״מה?״ שאלה ברעד.
״שיקרתי.״
בתנועה חדה הוא הצמיד את שפתיו לשלה, שיניו נושכות את שפתיה, פיו מחניק את הצרחות שאיימו לפרוץ מפיה. היא התנשפה כשהרגישה - רגע אחד מאוחר מדי - את טעמו של הרעל שנספג בשפתיה.
קולו ריחף מעליה, מבטא מילים שלא הצליחה להבין.
ואז העולם השחיר.
והיא נפלה.
נכתב לפני 6 שנים ו-1 חודשים
״ג׳יימי, יש לי רעיון גאוני!״
כך התחיל יומה של ג׳יימי; בריאן נכנס לחדרה - היא לא נעלה את הדלת בלילה? - התיישב על המיטה הסתורה והחל לדבר בהתלהבות.
״אני רוצה לעשות המשך לאפוקליפסה.״
״חשבתי שכבר יש המשך,״ מלמלה בהיסח הדעת ושפשפה את עיניה בתשישות.
״עוד אחד - נו, קומי, תקשיבי - אבל את וג׳ואי תסבלו קצת.״
״לא שונה ממה שכתבת עד עכשיו,״ היא התמתחה. ״בריאן, מה אתה עושה כאן על הבוקר?״
״אני רוצה לסיים את זה כמה שיותר מהר, וחשבתי שתוכלי לעזור לי עם הרעיונות.״
״הנה רעיון - צא מכאן!״
״אבל-״
״נו, בחייך, תן לי להתארגן לפחות.״
״הא!״ הוא קם, מחייך בשביעות רצון. ״אז תעזרי לי.״
״אתה אומר את זה כאילו יש לי ברירה.״
״אין לך ברירה?״
״יש לי ברירה?״
״אה, לא ממש.״
״אז צא.״
לאחר שדחפה אותו אל המסדרון הצר של דירתה, ונכנסה למקלחת בלוויית מספר קללות חרישיות כדי להשלים את הבוקר, בריאן נשען על הקיר בסיפוק וזמזם לעצמו מנגינות מסטארשיפ.
תוך כמה דקות היא יצאה. ״נו,״ נאנחה וניגבה את שיערה בהיסח הדעת. ״על מה חשבת?״
הוא חייך באושר ונכנס אחריה לחדר בתנועה קופצנית.
״אז ככה; טרגרם לא מת.״ פתח.
״לא,״ קבעה מיד.
גבתו התרוממה.
״זה לא אמין,״ אמרה בהתנצלות. ״הוא נפל לתוך הר געש וחטף סכין בלב. זה בסדר אם תגיד שהאל עבר לגוף אחר, אבל אין אדם שיוכל לשרוד כל כך הרבה.״
״אבל…״ הוא נשמע מסכן, והיא צחקה וחיבקה אותו.
״יהיה בסדר, בריאן,״ ניחמה אותו בקול משועשע. ״תוכל להתעלל קצת בדמות שלי כדי שלא יהיה לך משעמם. בסדר?״
״גם ככה התכוונתי להתעלל בה,״ רטן.
״נו, תמשיך,״ ביקשה.
״טרגרם-״
״בריאן.״
״בסדר, בסדר. *אדם כלשהו* שהאל נכנס לתוכו - אני רוצה שבריאן ישחק אותו, אם לא ג׳ים.״ הוסיף.
היא חשבה על זה לרגע. ״מעניין איך הוא יעשה את זה…״
״מעולה, תסמכי עליי. אז הוא מגיע לכאן, לשיקגו-״
״מה קרה לאי?״
״חפרנו עליו, והנבואה כבר מושמדת - אין יותר מה לעשות שם.״
״אתה הבוס. אז הכל יתרחש כאן?״
״כן, הרוב בדירה שלך ובדירה של ג׳ו. אולי נצלם קצת אצל לורן. כל אחד יבחר חדר מאחד מהבתים ונצלם כאילו הוא גר שם.״
״נשמע נחמד,״ ג׳יימי חייכה. ״שיהיה לך ברור שבשעה כזאת אני לא קולטת כלום - תצטרך לחזור על הכל אחר כך.״
״בסדר, העיקר שלא תירדמי לי באמצע ה - ג׳יימי! אמרתי לא להירדם!״
״אה, מצטערת,״ היא החניקה פיהוק. ״אולי נזמין עוד אנשים? אני צריכה משהו שיעיר אותי.״
״אני אתקשר ללורן.״
״תגיד לה להביא פיצה בדרך!״
״…אני אתקשר גם לג׳ואי.״
היא צחקה. ״לורן תביא קופסה ריקה, אה?״
״זה טוב שאת מכירה אותה,״ הוא חייך אליה. ״אולי נזמין כבר את כולם?״
״אבל… פיצה,״ אמרה בקול נבוך.
״אני אגיד לכולם להביא פיצות.״
״בסדר. אבל אני מקבלת את החתיכה הגדולה.״
הוא נראה מתלבט. ״אוח, טוב,״ נכנע לבסוף. ״תדברי עם בריאן?״
״אני באמת חושבת שג׳ים יהיה יותר טוב.״
״ג׳ים יכול לבוא רק בתור טרגרם,״ הזכיר לה.
היא שילבה את ידיה בהתרסה כילדה קטנה. ״פשוט תתקשר אליהם.״
כחצי שעה לאחר מכן ישבו השמונה בחדרה של ג׳יימי; ג׳ואי, לורן, בריאן, ג׳ים, מרדית, ג׳ו ודילן.
״נו,״ נאנחה לורן והניחה את המגש המרוקן על הרצפה. ״למה אנחנו כאן?״
בריאן חייך. ״אני מציג בפניכם את… אפוקליפסה!״
שש צעקות בוז ליוו את הקריאה הזו. בריאן עשה להם פרצוף.
״אני רוצה שנכתוב כולנו את החלק הזה,״ הסביר בהתלהבות. ״זאת פגישת רעיונות כזאת. כל אחד אומר מה הוא רוצה שיהיה.״
״אני רוצה לנוח,״ הודיעה ג׳יימי. ״נמאס לי קצת מלהיות המרכז. תן ללורן את התפקיד הראשי ותעלים אותי איכשהו.״
״זה מעולה!״ קפצה לורן. חבריה הביטו בה בפליאה והיא התכווצה, נבוכה. ״התכוונתי, מבחינת העלילה,״ מלמלה. ״אין עוד מה לעשות עם ג׳יימי וג׳ואי כסיפור המרכזי. להעלים אותה זה נהדר לעלילה.״
״כן, אולי נעשה שמרגרט חטפה אותה,״ התלהב דילן.
״זה טרגרם,״ ג׳ים נשמע מיואש. ״קוראים לי טרג - אוי, תשכחו מזה.״
״בסדר, נשכח,״ ענו לו במקהלה והחלו לצחוק.
״אני אמרתי שטרגרם לא צריך להיות בסרט״ העירה ג׳יימי.
״אתם שומעים?״ ג׳ים חבק את כתפה והנהן בחשיבות עצמית. ״*טרגרם*.״
״כי הוא כבר מת?״ שאלה מרדית וקימטה את מצחה. ״אבל הוא אל, לא?״
״טרגרם הוא השם של האל או של האיש שהאל נכנס לתוכו?״ שאל ג׳ו.
״לא ברור.״
״אז בי-הול חושב שבריאן צריך לשחק את האיש הרע החדש.״
״לא! אם הוא ישחק, שיצטרף אלינו. זה יהיה מגניב שתהיה דמות חכמה לשם שינוי.״
״חשבתי שהתפקיד שלי הוא להיות חכם,״ נעלב דילן.
״מצחיק מאוד, דילן,״ אמרה מרדית בהתרשמות. ידידיה הנהנו בהסכמה.
״אבל… לא ניסיתי להיות מצחיק.״
״לא נורא. שנתחיל לכתוב?״
״כן,״ החליט בריאן באחת. הוא התיישב על כיסא מסתובב רנדומלי שהיה בחדר, ביצע סיבוב דרמטי והחל לדבר.
״אז ככה…״
נכתב לפני 6 שנים ו-1 חודשים
קבוצות קריאה:
הארי פוטר

(קבוצה ציבורית)
סופרים צעירים

(קבוצה ציבורית)
דם אמיתי

(קבוצה ציבורית)
מוסיקה

(קבוצה ציבורית)
מדע בדיוני ופנטזיה

(קבוצה ציבורית)
באפי ציידת הערפדים

(קבוצה ציבורית)
קובוצת הארי פוטר

(קבוצה ציבורית)
אוהבי Manga & Manhwa

(קבוצה ציבורית)
ארטמיס פאול

(קבוצה ציבורית)
סידרת ספטימוס היפ

(קבוצה ציבורית)
ליאת רוטנר

(קבוצה ציבורית)
מכסחי הספרים

(קבוצה ציבורית)
חוק הקוסמים הראשון

(קבוצה ציבורית)
המלצות ספרים

(קבוצה ציבורית)
חומריו האפלים

(קבוצה ציבורית)
א. אסימוב

(קבוצה ציבורית)
גיבורי האולימפוס

(קבוצה ציבורית)
נוער קורא =)

(קבוצה ציבורית)
סקרים

(קבוצה ציבורית)
משחקי הרעב

(קבוצה ציבורית)
לב של דיו

(קבוצה ציבורית)
בית הלילה

(קבוצה ציבורית)
בני לוריאן

(קבוצה ציבורית)
אורלנדו בלום

(קבוצה ציבורית)
מפגשי סימניה

(קבוצה ציבורית)
אוהדי אבריל לאבין

(קבוצה ציבורית)
שר הטבעות

(קבוצה ציבורית)
מאיה + ארטמיס

(קבוצה ציבורית)
לוגן מארש

(קבוצה ציבורית)
קבוצת קריאה online

(קבוצה ציבורית)
StarKidPotter

(קבוצה ציבורית)
כתיבת סיפורים

(קבוצה ציבורית)
שבע הממלכות

(קבוצה ציבורית)
הבחירה

(קבוצה ציבורית)
בני הנפילים

(קבוצה ציבורית)
חידות

(קבוצה ציבורית)
דמויות מתות

(קבוצה ציבורית)
הקוראים:


הביקורות האחרונות של דיאנה שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. סטרוגנזה - עיר המסכות - סטרוגנזה #1 / מרי הופמן ספר מ ד ה י ם ! ! ! ! ממש ממש יפ... המשך לקרוא Hagar1998 לפני 3 חודשים
2. ערפד חנאן כותב יומן - כי גם לחיים-לנצח יש רגשות - ערפד חנאן #1 / טים קולינס טוב, אני חייבת להודות שהתאכ... המשך לקרוא patrick לפני 4 שנים ו-11 חודשים
3. חוק הקוסמים הראשון - חרב האמת #1 / טרי גודקינד הספר-הכי-יפה-שנכתב-אי-פעם-בכ... המשך לקרוא Silver לפני 5 שנים ו-2 חודשים
4. חוק הקוסמים הראשון - חרב האמת #1 / טרי גודקינד הספר-הכי-יפה-שנכתב-אי-פעם-בכ... המשך לקרוא yy לפני 5 שנים ו-3 חודשים
5. ערפד חנאן כותב יומן - כי גם לחיים-לנצח יש רגשות - ערפד חנאן #1 / טים קולינס טוב, אני חייבת להודות שהתאכ... המשך לקרוא אָרִיָה קארו (one piece forever <3) לפני 5 שנים ו-8 חודשים
6. לפני שאמות / ג'ני דאונהם כל כך מרגש, כל כך אמיתי... אחד... המשך לקרוא Rowan Jin לפני 5 שנים ו-9 חודשים
7. משחקי הרעב - משחקי הרעב #1 / סוזן קולינס ספר עמוק ומדהים. הרעיון הבס... המשך לקרוא נסיכה מכאנית (כי גם לי מותר להחליף כינוי כל שבוע) לפני 5 שנים ו-10 חודשים
8. אל תקראו לי חירות / נגה מרון הספר נחמד, אבל הסופרת איבדה ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 5 שנים ו-11 חודשים
9. לפני שאמות / ג'ני דאונהם כל כך מרגש, כל כך אמיתי... אחד... המשך לקרוא SEIRO לפני 5 שנים ו-11 חודשים
10. שם הרוח - יום אחד - רשומות קוטל המלכים #1 / פטריק רותפס ספר סוחף, מרגש ומותח שלא תוכ... המשך לקרוא M. Kolt לפני 6 שנים ו-2 חודשים
11. חוק הקוסמים הראשון - חרב האמת #1 / טרי גודקינד הספר-הכי-יפה-שנכתב-אי-פעם-בכ... המשך לקרוא ליילק לפני 6 שנים ו-5 חודשים
12. החברה שלי אלין / חנה ליבנה לא דירגתי את הספר כלל כי אני... המשך לקרוא אנג'ל לפני 6 שנים ו-6 חודשים
13. לפני שאמות / ג'ני דאונהם כל כך מרגש, כל כך אמיתי... אחד... המשך לקרוא אנג'ל לפני 6 שנים ו-6 חודשים
14. ערפד חנאן כותב יומן - כי גם לחיים-לנצח יש רגשות - ערפד חנאן #1 / טים קולינס טוב, אני חייבת להודות שהתאכ... המשך לקרוא אנג'ל לפני 6 שנים ו-6 חודשים
15. אבן הדמעות חלק א' - חוק הקוסמים 2 חלק א - חוק הקוסמים #2 / טרי גודקינד אף על פי שהוא אכן יפה ומרגש ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 6 שנים ו-6 חודשים
16. לפני שאמות / ג'ני דאונהם כל כך מרגש, כל כך אמיתי... אחד... המשך לקרוא אהבה עזה (פוטריבלבובנשמה) לפני 6 שנים ו-7 חודשים
17. לפני שאמות / ג'ני דאונהם כל כך מרגש, כל כך אמיתי... אחד... המשך לקרוא כרובי לפני 6 שנים ו-7 חודשים
18. החברה שלי אלין / חנה ליבנה לא דירגתי את הספר כלל כי אני... המשך לקרוא בטלי לפני 6 שנים ו-8 חודשים
19. הרמת מסך / ליאת רוטנר ספר טוב ומרגש, עם דמויות שלא... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 6 שנים ו-8 חודשים
20. שם הרוח - יום אחד - רשומות קוטל המלכים #1 / פטריק רותפס ספר סוחף, מרגש ומותח שלא תוכ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 6 שנים ו-10 חודשים
21. החברה שלי אלין / חנה ליבנה לא דירגתי את הספר כלל כי אני... המשך לקרוא אוהבת ספרים לפני 6 שנים ו-11 חודשים
22. חוק הקוסמים הראשון - חרב האמת #1 / טרי גודקינד הספר-הכי-יפה-שנכתב-אי-פעם-בכ... המשך לקרוא אוהבת ספרים לפני 7 שנים
23. אבן הדמעות חלק א' - חוק הקוסמים 2 חלק א - חוק הקוסמים #2 / טרי גודקינד הספר מדהים, הדמויות מרגשות, ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 7 שנים
24. לפני שאמות / ג'ני דאונהם כל כך מרגש, כל כך אמיתי... אחד... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 7 שנים
25. לפני שאמות / ג'ני דאונהם כל כך מרגש, כל כך אמיתי... אחד... המשך לקרוא לינוש :) לפני 7 שנים
26. הרמת מסך / ליאת רוטנר ספר טוב ומרגש, עם דמויות שלא... המשך לקרוא אוהבת ספרים לפני 7 שנים
27. לפני שאמות / ג'ני דאונהם כל כך מרגש, כל כך אמיתי... אחד... המשך לקרוא ג'יהאן לפני 7 שנים
28. ערפד חנאן כותב יומן - כי גם לחיים-לנצח יש רגשות - ערפד חנאן #1 / טים קולינס טוב, אני חייבת להודות שהתאכ... המשך לקרוא ~דניאל~ לפני 7 שנים ו-1 חודשים
29. סטרוגנזה - עיר המסכות - סטרוגנזה #1 / מרי הופמן ספר מ ד ה י ם ! ! ! ! ממש ממש יפ... המשך לקרוא פצצת הספרים לפני 7 שנים ו-1 חודשים
30. ערפד חנאן כותב יומן - כי גם לחיים-לנצח יש רגשות - ערפד חנאן #1 / טים קולינס טוב, אני חייבת להודות שהתאכ... המשך לקרוא פצצת הספרים לפני 7 שנים ו-1 חודשים
31. החברה שלי אלין / חנה ליבנה לא דירגתי את הספר כלל כי אני... המשך לקרוא מיקה לפני 7 שנים ו-1 חודשים
32. ערפד חנאן כותב יומן - כי גם לחיים-לנצח יש רגשות - ערפד חנאן #1 / טים קולינס טוב, אני חייבת להודות שהתאכ... המשך לקרוא ד״ר ברנן לפני 7 שנים ו-3 חודשים
33. אבן הדמעות חלק א' - חוק הקוסמים 2 חלק א - חוק הקוסמים #2 / טרי גודקינד הספר מדהים, הדמויות מרגשות, ... המשך לקרוא מיטל לפני 7 שנים ו-4 חודשים
34. ערפד חנאן כותב יומן - כי גם לחיים-לנצח יש רגשות - ערפד חנאן #1 / טים קולינס טוב, אני חייבת להודות שהתאכ... המשך לקרוא אורנית לפני 7 שנים ו-4 חודשים
35. חוק הקוסמים הראשון - חרב האמת #1 / טרי גודקינד הספר-הכי-יפה-שנכתב-אי-פעם-בכ... המשך לקרוא דודה דיי (פעילה לשעבר [גילאי 12-13] ) לפני 7 שנים ו-4 חודשים
36. משחקי הרעב - משחקי הרעב #1 / סוזן קולינס ספר עמוק ומדהים. הרעיון הבס... המשך לקרוא ליילק לפני 7 שנים ו-4 חודשים
37. אל תקראו לי חירות / נגה מרון הספר נחמד, אבל הסופרת איבדה ... המשך לקרוא ליילק לפני 7 שנים ו-6 חודשים
38. חוק הקוסמים הראשון - חרב האמת #1 / טרי גודקינד הספר-הכי-יפה-שנכתב-אי-פעם-בכ... המשך לקרוא שקדנית לפני 7 שנים ו-7 חודשים
39. ערפד חנאן כותב יומן - כי גם לחיים-לנצח יש רגשות - ערפד חנאן #1 / טים קולינס טוב, אני חייבת להודות שהתאכ... המשך לקרוא לפני 7 שנים ו-7 חודשים
40. ערפד חנאן כותב יומן - כי גם לחיים-לנצח יש רגשות - ערפד חנאן #1 / טים קולינס טוב, אני חייבת להודות שהתאכ... המשך לקרוא מיכל לפני 7 שנים ו-7 חודשים
41. סטרוגנזה - עיר המסכות - סטרוגנזה #1 / מרי הופמן ספר מ ד ה י ם ! ! ! ! ממש ממש יפ... המשך לקרוא מעינוש לפני 7 שנים ו-8 חודשים
42. סטרוגנזה - עיר המסכות - סטרוגנזה #1 / מרי הופמן ספר מ ד ה י ם ! ! ! ! ממש ממש יפ... המשך לקרוא SEIRO לפני 7 שנים ו-8 חודשים
43. אל תקראו לי חירות / נגה מרון הספר נחמד, אבל הסופרת איבדה ... המשך לקרוא SEIRO לפני 7 שנים ו-8 חודשים
44. אבן הדמעות חלק א' - חוק הקוסמים 2 חלק א - חוק הקוסמים #2 / טרי גודקינד אף על פי שהוא אכן יפה ומרגש ... המשך לקרוא SEIRO לפני 7 שנים ו-9 חודשים
45. אבן הדמעות חלק א' - חוק הקוסמים 2 חלק א - חוק הקוסמים #2 / טרי גודקינד הספר מדהים, הדמויות מרגשות, ... המשך לקרוא SEIRO לפני 7 שנים ו-9 חודשים
46. החברה שלי אלין / חנה ליבנה לא דירגתי את הספר כלל כי אני... המשך לקרוא SEIRO לפני 7 שנים ו-9 חודשים
47. משחקי הרעב - משחקי הרעב #1 / סוזן קולינס ספר עמוק ומדהים. הרעיון הבס... המשך לקרוא Silver לפני 7 שנים ו-9 חודשים
48. החברה שלי אלין / חנה ליבנה לא דירגתי את הספר כלל כי אני... המשך לקרוא מלכת הספרים לפני 7 שנים ו-9 חודשים
49. החברה שלי אלין / חנה ליבנה לא דירגתי את הספר כלל כי אני... המשך לקרוא ליילק לפני 7 שנים ו-9 חודשים
50. שם הרוח - יום אחד - רשומות קוטל המלכים #1 / פטריק רותפס ספר סוחף, מרגש ומותח שלא תוכ... המשך לקרוא מיכל לפני 7 שנים ו-9 חודשים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ