Lion

Lion

בן 20 מאגלוא

על שמו של ד"ר ג'פרסון ג'פרסון נקראו בית ספר באורלנדו וגם קרן תרומות גדולה, אבל העובדה המרתקת והלא-תיאמן-אבל-נכונה על ד"ר ג'פרסון ג'פרסון היא שהוא בכלל לא היה דוקטור. הוא היה רק איש מכירות של מיץ תפוזים, שקראו לו ג'פרסון ג'פרסון. כשהוא נעשה עשיר ורב עצמה, הוא ניגש למשרד הפנים, רשם את השם ג'פרסון בתור שמו האמצעי, ואז שינה את שמו הפרטי לד"ר. ד'- גרשיים - ר'. זה הכל.

מוזמנים לשלוח לי הודעה אם אתם רוצים, ולדבר סתם על ספרים שקראנו וסיפורים שכתבנו. :)



» דירג 27 ספרים
» כתב 11 ביקורות
» יש ברשותו 5 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 6 שנים ו-7 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 3 שנים ו-10 חודשים
» קיבל 31 תשבחות לביקורות שכתב

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» ספרייה הציבורית תל-מונד

» מדף הספרים (4 מתוך 5)
» מדף הדירוגים (4 מתוך 27)

הוא עובר לידי
בת-חן שחק

דירוג של חמישה כוכבים
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 11 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

ביישוב הקטן שבו אני גר יש כיכר די מרכזית בשם "כיכר הבנות". יש בה קצת צמחים ופרחים, שלושה עצי דקל וכמה מזרקות שנראה שהחליטו ל... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-11 חודשים


"איך אצא אי פעם מהמבוך הזה!" היו המילים האחרונות של הגנרל סימ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים


למען האמת, אין לי משהו מיוחד לכתוב על קארי- הספר די עמד בציפיות שהיו לי ממנו. לדעתי זה לא ספר בלהות, אבל גם יש קטעים שקצת יות... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים


במשך כל הזמן שקראתי את הספר עלו לי ניסוחים לביקורות עליו. כל אחת יותר טובה מהשנייה. יותר נכונה. שמסבירה מה כל כך אהבתי בו. מ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים


כשאני קורא ספר, אני אוהב להרגיש איתו מיוחד. רק אני והוא. עם חצוצרה בוואדי, זו הייתה משימה די קשה, כי בכל זאת, כל התיכוניסטים ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-1 חודשים


גרף פונקציית הציפייה שלי מ'לפני שאפול' כתלות במה שהרגשתי בדיעבד היה יכול להיות סוער במיוחד אם היו מחליטים לצייר אותו. בהת... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-1 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

לכתוב ביקורת או לא? לכתוב ביקורת או לא? לכתוב ביקורת או לא? מצד אחד - כבר יש מעל 200 ביקורות על הספר הזה, מי יקרא עוד אחת. מצ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-11 חודשים


אולי הספר הכי טוב של ג'ון גרין! (תחרות די צמודה עם אשמת הכוכבים) זה ספר מצחיק ומעניין, והספר הכי פחות כבד של ג'ון גרין שתורג... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-11 חודשים


*** מה גורם לבן אדם, שהוא, מה שנקרא: "איש מן השורה"- אחד שיש לו בית, משפחה, אישה, ילדים, קריירה, כסף- להחליט יום אחד לארוז חפ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-11 חודשים


פעם אמרתי לאח שלי בצחוק, "אנחנו הילדים של חורף 2001." במשך כמה דקות צחקנו בלי יכולת להפסיק. וידענו שזה לא מצחיק בכלל. כי אנ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים


ספר קצת מוזר. אני לא יודעת להצביע בדיוק על מה מוזר בו, אבל הוא מוזר מהסוג הטוב. הוא גורם לך לחשוב הרבה... בהחלט לאספר שכל אחד ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים


אנה פרנק היקרה, הנה, יום השואה מתקרב לסיומו, ולא יכולתי שלא להזכר בך, אנה פרנק, הנערה שהסתתרה עמוק עמוק בביתה, בזמני המל... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים


Lion עוקב אחרי
עוקבים אחריו
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

בפאתי העיר
בבית העתיק והיפה
שבדיוק עבר רמונט,
שצמחו בו ורדים
ושהיה נראה קטן מבחוץ,
אבל גדול מבפנים
חי הזוג השקט.

הזוג השקט היה מבוגר
ולא ישן באותה המיטה,
אלא כל אחד בחדר אחר.
היה נדמה
שהיא נשארת בכוונה ערה בלילה,
רק כדי שתוכל לישון
כשהוא ער.
והוא היה קם מוקדם בבוקר והולך לטייל.

לפני הטיול, היה עובר בדממה ליד שולחן האוכל,
ומוצא עליו צווי פקודה
שהיא כתבה לו בכתב ידה העגול
שלמרות השנים שעברו
נשאר אותו הדבר.

הוא מילא את פקודותיה
בזו אחר זו
כמו רוח מרחפת
שצעדיה לא נשמעים
כי הוא פשוט רצה לשמור על השקט.

ורק כשהוא היה בטיולו והבית היה דומם
היא התעוררה,
ועשתה הכל לאט,
שיכורה מריח התמרוקים שמרחה עליה.
היא נהגה למשוח את שפתיה הדקות בשפתון ורוד עז
שתמיד היה נמרח גם על שיניה,
ועם כמה שהייתה בטוחה בעצמה
הייתה נראית מעוררת רחמים.

הזוג השקט
ניאחז בעבר
הרגיש שכבר מאוחר מדי
לא עשה כלום
כי פחד על מה שיגידו
פחד על לב הגורל
פחד על לב קרוביו
אבל בעיקר
פחד על הלב של עצמו.
נכתב לפני 4 שנים ו-1 חודשים
באותו חיוך קטן ומרוח,
אף קצת ארוך,
ושיער שעבדו עליו שעות בבוקר, אבל בחרו לאסוף ולהסתיר מכולם,
היא נכנסה לכתה בכל יום,
ומלמלה את מילות הנימוסים
המוכרות והנדושות שלה.

פלטה איפה שצריך, אולי שנייה אחר כך, נהמת צחוק, שנשמעה כמו של קהל אנגלי במופע לא מוצלח.
היא הצטנפה בין הווילון, היד הרזה והסוודר הרפוי שלא ברצון,
וזה היה משהו שלא הסכימה לוותר עליו.
ככה העבירה את הזמן, ובבית היא דאגה לעשות את מה שלא עשתה בשיעור.

היא הייתה כמו חידה, שלא רוצה להיפתר,
ואני בספק אם מישהו בכלל ראה שיש משהו לפתור,
ואולי באמת לא היה.
ובכל זאת לא הייתי בטוח
אם פתרתי אותה נכון.

לא שהיא כזו מעניינת,
הילדה שנעה בין וויתור לדיכאון,
שלא ברור מה היא באמת רוצה מאף אחד,
ואם היא חידה, הייתה מאחלת שלא יפתרו אותה לעולם.

ואולי בכלל לא צריך שאכתוב עליה,
על הילדה שנראתה ממוצעת להחריד
ובפנים, התהלכה עם נר בידה,
במסדרונות נפשה הריקים.
נכתב לפני 4 שנים ו-1 חודשים
(זה סיפור שכתבתי לפני משהו כמו שנה (אם תקראו לזה סיפור), אני לא מת עליו ובטוח שהיום הייתי כותב אותו אחרת, אבל התחשק לי לפרסם משהו ו...בעצם למה לא?)

**

שמעתי את הדלת נפתחת ברשרוש הקבוע של צרור המפתחות הכבד של אמא. בדיוק ירדתי במדרגות בשביל לחפש לאכול משהו שאין כנראה אין במקרר, ובצעד שבין הסווטשירט הצהוב בננה שליד המדרגות כבר שבועיים ונעלי הספורט שלי נשמעו המפתחות.
אמא נכנסה במשקפי שמש חומים-סגולים וגדולים במבט נרגש כשהתיק תלוי לה על החלק של המרפק בצורה מרושלת, ואחי הקטן השתרך מאחוריה עם סוכריה בפה. "חזרנו!" היא דווחה על המתרחש. המשכתי ללכת אל המטבח. והיא התקרבה אלי.
"מה," אמרתי בפרצוף מעוצבן כמתבקש. "אממ... לייטר." היא אמרה בסיפוק על כך שהבנתי את הרמז ופזלה בצורה גלויה לכיוון אח שלי, שכבר מצא את דרכו לסלון. "מה לייטר," אמרתי ופתחתי את המקרר חסר המגנטים שלנו. "הוא הלך לסלון". סגרתי את המקרר. "לך לשחק בפלייסטיישן!" צעקתי והוא הקשיב והתיישב סביב קונסולת המשחק.
"אז ככה," היא פתחה ואני פתחתי שוב את המקרר. "הוא היה די נחמד בסך הכל".
"מי?" שאלתי והבטתי בריקנות אל פנים המקרר דל הקלוריות והאורגני שלנו. "הפסיכולוג," אמרה והמשכתי להביט במקרר. בהיתי בתכולת המקרר לכמה שניות. "זה קר," היא שמה לב אלי וסגרה אותו בשבילי.
"יופי. לא כזה מעניין. למה ואיך חזרתם כל כך מהר?" שאלתי. "אממ..." היא התחילה. "על זה אני רוצה לדבר איתך. היה עומס מיוחד בתורים והתור שלנו נדחה,"
"לא, " אמרתי.
"לשלישי הבא, בחמש."
"לא. לא לא לא. זה לא יקרה".
"בבקשה," היא אמרה, "זה בשביל אח שלך".
"לא!" הרגשתי זועם. "את תמצאי תאריך אחר ותעזבי אותי מהשטויות שלך גם כן. הוא אפילו לא צריך פסיכולוג לדעתי," אמרתי. אמרתי את האמת. אמא פשוט קצת לחוצה.

ביום שלישי בשעה ארבע וחצי אני ואחי הקטן מצאנו את עצמנו בתחנת של אוטובוס ארבעים ושתיים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי על אוטובוס ארבעים ושתיים, כבר נסעתי בו פעם אחת לשיעור ניסיון בטניס כשהייתי בכתה ו'. והנה עכשיו אני חוזר לשם, כבר לא יודע איזו חוויה גרועה יותר.
וכן, כפי שאתם מבינים בסוף נכנעתי. גם כי אמא תמיד מצליחה בסוף וגם כי רציתי חוויה מתקנת לקו ארבעים ושתיים.

האוטובוס איחר בשלוש עשרה דקות. אחי הקטן טען שהוא לא רוצה ללכת לפסיכולוג ואני הסברתי שגם לי אין כוח ללוות אותו, אבל אלה החיים- לא פיירים מטבעם. ישבנו בשורה השלישית, כי אח שלי רצה להיות קרוב לנהג, ובשתיים הקדמיות הוא פחד לשבת. אחרי נסיעה איטית במיוחד ועצירה בתחנה של בית הקשיש הצלחנו לעשות את הבלתי יאומן- ולהגיע אל הפסיכולוג בחמש ועשרה. ה"משרד" היה ממוקם בתוך בית פרטי קטן, כנראה שגר בו הפסיכולוג, ובכל זאת הייתה לו מזכירה, מה שקצת הרגיע אותי וגרם לי להרגיש, איך אני אגיד, פחות כאילו אני נכנס מרצוני החופשי לבית של משוגע עם תואר בפסיכולוגיה. מוסיפים לכל דבר "לוגיה" והוא נשמע יותר מותחכם. אבל בעצם מדובר בפסיכי. פסיכו, אם לדייק.
חדר ההמתנה היה קטן ומחניק. יכולת לראות את זה גם על העציץ המסכן שישב בפינה. ובכל זאת, היה נראה שרק אני לא מוצא את עצמי- אחי הקטן צפה בטלוויזיה הקטנה, המזכירה הייתה נראית נינוחה והקליינט שישב לידנו שיחק עם המשענת של הכסא שלו.
"הבא," לפתע שמעתי את המזכירה אומרת וראיתי שהיא מסתכלת אלי. תפסתי את היד של אח שלי והתחלתי לגרור אותו לכיוון חדר הפסיכולוג הדגול, והוא לא הוריד את עיניו מהטלוויזיה.
הלכתי מהר ופתחתי את הדלת בעצבנות. ואז ראיתי את אדון פסיכולוג, אריה, אם נדייק בשמות. הוא היה נראה מפוחד יותר מאחי הקטן, ובטח שממני. הרגשתי לא נעים ודחפתי את אחי הקטן פנימה.
היו לו משקפיים מוזרים, שיער לבן פרוע וסוודר של חנונים מהסרטים. ובלי ממש לחשוב פעמיים, סגרתי את הדלת והשארתי אותם לבד. חשבתי שאולי אחי הקטן יתחיל לבכות כמו שמתאים לו לעשות. אבל היה שקט, מה שרק החשיד אותי יותר. עברו כמה דקות של שקט. ואז החלטתי להצמיד את האוזן אל הדלת. כי בכל זאת, אחי הקטן שם לבד עם הפסיכו. זאת אומרת, הפסיכולוג. לא ממש הבנתי שום דבר ממה שהם אמרו. אבל השיחה הייתה נשמעת די שקטה. ואז פתאום התחלתי לשמוע מכונה כלשהי. ואני יכול להישבע, להישבע שהיה מדובר בצליל שעושה מסור חשמלי. אחד המסוכנים. אז התפרצתי פנימה בדרמטיות במטרה למנוע את הרצח העתידי. בפנים, שניהם הסתכלו עלי במבט תמים. הרגשתי את הדם עולה לראש ואת הלחיים שלי לוהטות. אחי הקטן ישב על כסא שהיה נראה די נוח ואריה החזיק ביד סוג של מאוורר קטן שלא ממש הבנתי את התפקיד שלו.
"סליחה, אממ, זה פשוט השעה," אמרתי, "אני חשבתי, אהה... לא משנה. סליחה." התחלתי לסגור את הדלת. "אתה יכול להישאר," לפתע שמעתי את אריה אומר לי בטון נינוח.
חייכתי במבוכה ובלי לדבר יותר מדי התיישבתי על השרפרף הקטן ליד הכורסה של אח שלי.
"תודה," אמרתי לאריק וחייכתי, הרגשתי שוב את לחיי מאדימות.
"אז איפה היינו, כן," הוא פנה לאחי. לא ממש הקשבתי לדיון, למען האמת. התחלתי לחשוב על הדברים הרגילים. על מה שקורה כאן. ומה זה פסיכולוג ובמה הוא באמת יעזור לאח שלי. וכמה אבק יש כאן וכמה זמן כנראה אריה לא צחצח שיניים.
"אריה," התפרצתי לפתע, "מה זה בעצם פסיכולוגיה?" שאלתי בלי להתבייש, למרבה ההפתעה. היה נראה שעצרתי את השיחה שלהם. ובכל זאת אריה התאושש די מהר מההפתעה וניסה לענות. "אממ, פסיכולוגיה זה חקר הנפש,"
"לא לא," אמרתי. "למה אתה חושב שזה יעזור? אתה תוכל לשלוט על האופי של אח שלי? אתה לא יכול לשלוט בדברים כאלה. ובטח לא בחברה שלו."
הוא שתק. גם אח שלי. לא ממש היה לו מה לענות, ככה זה היה נראה לי. אני מניח שהיה לו, אבל לא היה לו כוח להתעסק איתי, ולא, לא כי הוא פחד. החלטתי לקום ולצאת החוצה לחדר ההמתנה. אפילו ממשפט אחד שלו הצלחתי להשתגע.
אחרי עשר דקות בערך אח שלי יצא. ספק מרוצה וספק מבויש. הבנתי שאריק לא עשה עבודה טובה במיוחד. "אני יכול להחליף איתך מילה, לרגע?" הוא אמר והסתכל עלי. חשבתי שהוא הולך לנזוף בי על מה שעשיתי קודם למרות שאין לו בדיוק את הסמכות.
התיישבתי על השרפרף הקטן ממקודם כי לא הרגשתי מספיק מתוסבך בשביל הכורסה. אריק התיישב ממולי.
"אתה צודק." הוא אמר.
"מה?" אמרתי.
"אי אפשר לשנות התנהגות של בן אדם".
לא ממש ידעתי מה לענות והמשכתי לשתוק בתקווה שעוד יש לו מה להגיד.
"אני יושב כאן," הוא המשיך, "בשביל הכסף בעיקר. ומנסה לנתח את ההתנהגות של אח שלך. אולי לנסות לתת טיפ או שניים. אבל, ביישן יישאר ביישן". לא הבנתי את הפואנטה של השיחה ורציתי להסתלק.
"אתה יודע, פעם הכרתי לקוח שהכין קפה באמצעות הפה שלו בלבד," הוא אמר בחיוך.
"ובשביל אנשים כאלה, אני כאן. בגלל זה בחרתי את העבודה הזאת. בשביל האנשים ששונים מכולם, האנשים עם המוח הקצת אחר הזה. הם בעיקרון צריכים טיפול, אבל אני דווקא אוהב אותם". הצלחתי להבין את מה שהוא אמר אבל לא באמת. השיחה הזו רק גרמה לי לנסות להכין קפה באמצעות הפה בלבד. וזה הלך גרוע.

נכתב לפני 4 שנים ו-1 חודשים
בין נוסחאות כתומות
תלמידים שנהנים יותר מדי
וחוש הומור ירוד
ישבתי
כשהיא הגיעה.

היא לא דפקה בדלת,
כי הדלת תמיד הייתה פתוחה לכבודה
אפילו שיכולים להיכנס חתולים, או גנבים.
ודייר הבית כבר התחיל לחשוב שאין תקווה
ושהיא לעולם לא תגיע.

זה לא קרה בבת אחת,
ואף נורה לא נדלקה מעל הקרקפת
היא נכנסה על הבהונות, כלא מורגשת.
אבל גם לא הכניסה אותי לתת הכרה,
כי כתבתי את אותן המילים שתמיד ידעתי
כמו שתמיד ידעתי
ושמתי לב לכל נקודה ופסיק.

היא פשוט אמרה לי, מבלי לדבר,
שמדברים כואבים,
אפשר ליצור דברים
כואבים פחות.




נכתב לפני 4 שנים ו-1 חודשים
הימים חולפים, היא מתגעגעת, ואני לא. שום דבר לא משתנה.
אחרי כמה ימים, היא כותבת שהיא פגועה ממני. שאני לא מבין אותה.
אני נשאר אדיש, אבל מבפנים מזדהה. אני מרגיש אשם. אוף, שתפסיק לאהוב אותי כבר.
אחרי זה הכל רגיל, אנחנו מדברים בהפסקות, צוחקים, היא כבר לא צוחקת מכל דבר שאני אומר. רק מהבדיחות.
אני אומר שאם היא תיתן לי עוד קצת זמן.. אולי זה יקרה. והיא מסכימה.
אחרי כמה ימים היא כותבת שהיא מבולבלת. היא לא יודעת מה היא מרגישה.
"את אוהבת אותי בכלל?" אני שואל. והיא עונה שהיא כבר לא יודעת.
ואז, מגיע לו יום אחד. היא כותבת שהיא חשבה על זה ולא נראה לה שהיא אוהבת אותי יותר.
אני עונה באדישות, מבפנים אני מבולבל. מה לא בסדר איתי? אני מכעיס אותה? כבר נמאס לה לחכות?...
מדי פעם אני חושב על זה, אולי פספסתי הזדמנות, אבל זה לא משנה. היא כבר לא אוהבת. וככה גם אני. נראה לי.
מגיע סוף השנה, שנינו שוכחים מהעניין- היא אחת מהחברות הכי טובות שלי. ביום האחרון של השנה מישהי צועקת לה : "את מחבבת אותו, נכון?". והיא מצחקקת. לא מכחישה ולא מאשרת. היא מנסה להכחיש, אבל רואים שזה לא עובד לה. היא הייתה שחקנית טובה רק איתי. כשהיא הסתירה מכולם את מה שקרה "בינינו". אני שומע את השם של חבר טוב שלי, עכשיו אני יודע שלא מדובר בי.
בערב למחרת, אני שואל בציניות אם היא באמת מחבבת אותו. לא ציפיתי לתשובה חיובית, אבל קיבלתי אותה. הרגשתי כאילו מישהו נותן לי מכה חזקה בראש. אני קצת נפגע, היא שכחה ממני תוך שבועיים? ועוברת למישהו אחר?. הקול הקטן שבראש שלי אומר: "הלו? נראה לך שכל העולם סובב סביבך? אתה שברת לה את הלב. איך אתה חושב שיש לך זכות להיפגע?" אני מנסה לפרגן לה, כותב בצ'אט בהצלחה כשאני מתמוטט מבפנים. אני לא אוהב אותה, אחרי הכל אני הרע בסיפור, אבל איכשהו אני מרגיש פגוע.
החופש נמשך, אנחנו שומרים על קשר וגם נפגשים כמה פעמים. כבר שכחתי מזה. וגם היא,
עד שצהריים אחד הוא מתקשר אלי מופתע. "היא אמרה לי שהיא מחבבת אותי.. מה לעשות?!".
האמת שאני לא מופתע. בכלל. אני אומר לו בפשטות ללכת עם האמת והמחשבות שלו.
מסתבר שהוא פשוט לא ענה לה על זה, והמשיך הלאה. כאילו ההודעה לא נשלחה. ואני כבר שוכח לגמרי מזה שהיא אוהבת אותו.
מגיע היום הראשון ללימודים, כשאני מגיע היא רצה אלי ומחבקת אותי. אני מחזיר חיבוק, והולך לפגוש את כולם.
בסוף השבוע הראשון של הלימודים, היא כותבת הודעה: "יש לי חבר!".
מה אני אמור להגיד?.. טוב, נשאל מי זה..
היא אומרת שזה הוא. אני לא מקנא. אני אומר מזל טוב, מדבר איתה קצת, ושוכח.
כמובן שעכשיו, אי אפשר להתעלם מזה, הם לא דבוקים אחד לשני אבל כולם מתלהבים. את האמת, זה לא כאילו אני ממש מתלהב בשבילם, אבל אני בהחלט שמח שהם מצאו את מקומם ביחד.
בכל זאת.. חבר טוב והחברה טובה ביחד זה מעט בעייתי. אבל אחרי מה שעברתי איתה, שום דבר לא בעייתי בשבילי.


נכתב לפני 6 שנים ו-7 חודשים
טוב, תכף הולכים. נסגור את המחשב וזהו..
רגע, הודעה חדשה! אה זאת היא..
אני לוחץ, הדף נטען. אני מחכה. אני יכול לראות שם קישור.. אוי לא. לא שוב. לא עוד קליפ של הלהקה הזאת שהיא כל כך אוהבת. כבר אמרתי לה שזה נמאס!
אני קורא כל מילה. מצפה לראות מילים כמו: "וזה השיר שאני הכי אוהבת".. אבל יש שם מילים אחרות.
רגע, מה היא אומרת? לא. אין סיכוי שההודעה הזאת אלי. מה פתאום שמכל הבנים היא מחבבת אותי? הבלונדינית, הגבוהה עם העיניים הכחולות? אנחנו ידידים רק חודש.. ולא יותר מזה.
ומצורף שיר.. ולא הוא לא של הלהקה.. שיר אהבה שכביכול מתאר את הרגשות שלה.. איך יכול להיות שדווקא אותי היא אוהבת? אני מחזיר תשובה, מוודא שההודעה מכוונת אלי. המום, אני סוגר את המחשב. אני בטח חולם.
כשאני חוזר הביתה אני מגלה שקיבלתי ממנה הודעה.. אני כבר יודע מה יהיה כתוב בה: "אוי אני ממש מצטערת , ההודעה הקודמת לא הייתה מיועדת אלייך..".
במקום זה, היא דווקא אומרת שהיא לא טעתה. ואני כמובן, לא מאמין שהיא מתכוונת למה שאני חושב. בטח זו בדיחה עם חברות, או סתם הודעה שלא פירשתי נכון.


מגיע יום המחרת. אני חושב שעיכלתי את מה שקרה. אני לא יודע אם זה קשור, אבל אני מרגיש לא טוב, ונשאר בבית. אני יושב מול המחשב, ומנגן את השיר שהיא שלחה לי שוב ושוב.. ומתלבט. רק לפני שבועיים היא נפרדה מהחבר שלה. זה בגללי? היא עזבה אותו כי היא מחבבת מישהו אחר.. עכשיו הכל ברור. או שלא.
טוב אני חייב לגבש עם עצמי תשובה.
אני לא אוהב אותה. אנחנו ידידים אבל לא מעבר. אני לא יכול לשקר לעצמי. ועוד יותר, לשקר לה. כמה שהייתי רוצה, לא. אני פשוט לא אוהב אותה וזהו.
אבל מה עם הידידות שלנו? אני לא רוצה שזה ייהרס. ועוד יותר, אני לא רוצה לפגוע בה. אבל אני חייב לעשות משהו.


עוד יום חולף, ואני פוגש אותה בבית הספר. בניגוד לשבועות האחרונים אנחנו לא מדברים הרבה. שנינו מתוחים. אני לא יכול להסתכל לה בעיניים.
אני חוזר הביתה, ובידיים רועדות, ולב שדופק מהר אני מניח ידיים על המקלדת. ההודעה הזאת יכולה לקבוע הרבה. לבסוף, אני לוחץ על מקש האנטר, וקורא מה בעצם כתבתי. אני סירבתי. כתבתי את האמת. כמו שאמא תמיד אומרת: "אין יותר טוב מהאמת".
היא הבטיחה שהיא לא תכעס. ושנשאר ידידים. אבל ברור שלא. אני ניפצתי לה את הלב. לא משהו שאני הייתי רוצה לעבור. לבסוף , היא עונה. נראה כאילו היא קבלה את זה יפה, אבל אני יודע שלא. אנחנו משוחחים, והימים חולפים להם, אני מתחיל לשכוח, אבל היא בטח לא. היא עדיין אוהבת אותי. ואנחנו מתנהגים כאילו כלום לא קרה, ממשיכים לצחוק ולדבר. רק שנינו יודעים על זה, ולא מתכוונים לספר לאף אחד.
כבר עובד חודש.. ומגיע חג פסח. היא שולחת הודעה וכותבת שהיא מתגעגעת. אין לי מה להגיד. רגשות האשם חוזרים.
אני רק מקווה שהיא תשכח את זה כמה שיותר מהר. כי קשה לי להמשיך.

*****************************************************************************************************


מישהו רוצה את ההמשך?
נכתב לפני 6 שנים ו-7 חודשים
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. ספרים שאני רוצה לקרוא אישית 19 368 לפני 3 שנים ו-11 חודשים
2. רשימה אישית 1 469 לפני 6 שנים ו-7 חודשים

» סך הכל 20 ספרים ב-2 רשימות.

הקוראים:
  • לפני 3 חודשים אתל בת 23 מאיפשהוא
  • לפני 7 חודשים א.מ. בן 43 מאי שם
  • לפני 7 חודשים הצעדן בן 16 מיבנאל
  • לפני שנה ~פנדה~ בת 17 מהאי היגיון
  • לפני שנה ו-2 חודשים סימיליה בת 18 מסימניה
  • לפני שנה ו-4 חודשים נונו בת 17 מיהוד
  • לפני שנה ו-5 חודשים pace בת 25 מhaifa
  • לפני שנה ו-11 חודשים נדב בן 18 מנתניה
  • לפני שנה ו-11 חודשים טוטסי נודלס בת 19 ממבצר הבדולח האבוד
  • לפני שנתיים ו-1 חודשים riniMI בת 24 מאיפשהו בעולם
  • לפני שנתיים ו-11 חודשים revital בת 20 מרמלה
  • לפני 3 שנים ו-1 חודשים אור בן 26 מחיפה
  • לפני 3 שנים ו-2 חודשים BookLover בת 18 ממכתש גודריק
  • לפני 3 שנים ו-3 חודשים יאנה בת 22 מחדרה
  • לפני 3 שנים ו-8 חודשים ◕‿◕ ^חדת-קרן^ ◕‿◕ בת 18 מקופסת עפרונות *מע״ךתאומה*
  • לפני 3 שנים ו-9 חודשים צמח הסטיביה בת 15 ממה זה כפתך'
  • לפני 3 שנים ו-10 חודשים E.S בת 102 מהחדר שלי
  • לפני 3 שנים ו-10 חודשים snow fox בת 18 מקיבוץ בהרים הקפואים
  • לפני 3 שנים ו-10 חודשים קוראת בקפה בת 21 מחור בצפון
  • לפני 3 שנים ו-10 חודשים תולעת ספרים בת מגבעתיים
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים מנהלות מימד 72 בת 19 מהמימד האחרון
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים 99Dark_Lady בת מNeverland
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים Angelica בת 19 מעיר האגדות
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים זה שאין לנקוב בשמו בן 100 מהעולם הבא (וטוב שכך)
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים מוּמוּ בת 18 ממקום טוב כלשהו
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים נטע פלח בת 49 מטירת יהודה
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים אלי בת 24 מרמת גן
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים תמר בת 41 מירושלים
  • לפני 3 שנים ו-11 חודשים arti בן 44 ממגדל העמק
  • לפני 4 שנים די אנג'לו בת 16 מאי שם
  • לפני 4 שנים It's me בת 18
  • לפני 4 שנים Sizzy בת 17 מגדרה
  • לפני 4 שנים רובוטיקי בן 15 מחיזריה אשר בחלל
  • לפני 4 שנים argo - Mihawk <FONT COLOR=RED> בן 17 מsomewhere, out there
  • לפני 4 שנים blonderwoman בת 18 מה
  • לפני 4 שנים קלין מארץ הספרים 3= בת 14 מקריית טבעון
  • לפני 4 שנים ~i love you~ בת 18 מHere there and every where
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים אנונימוס בת 17 מארץ לעולם לא
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים זאת עם השם בת 20 מאשקלון
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים מתוקה בת 48 מראש העין
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים חני בת
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים The girl in black בת 20 ממקום ללא רוע
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים ~RAIN~ בת 17 משבע הממלכות
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים ילדת~כוכבים בת 19 מרחוב גארדם
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים Michal בת 18 מfαr fαr αwαy‏
  • לפני 4 שנים ו-1 חודשים Lali בת 19 מעולם המשאלות
  • לפני 5 שנים ו-1 חודשים ליץ' ❤ בת 19 מבית הלילה
  • לפני 5 שנים ו-8 חודשים לאקי בן 19 מכל מקום ושום מקום
  • לפני 5 שנים ו-11 חודשים פַּיוֹקַה (כיפס) בת 19 ממקום כלשהו


הביקורות האחרונות של Lion שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. הוא עובר לידי / בת-חן שחק ביישוב הקטן שבו אני גר יש כי... המשך לקרוא אתל לפני 3 חודשים
2. לפני שאפול - מהעולם האמיתי # / לורן אוליבר גרף פונקציית הציפייה שלי מ'... המשך לקרוא אתל לפני 3 חודשים
3. חצוצרה בואדי [6 הנבחרים] - 6 הנבחרים # / סמי מיכאל כשאני קורא ספר, אני אוהב להר... המשך לקרוא סימיליה לפני שנה ו-2 חודשים
4. לפני שאפול - מהעולם האמיתי # / לורן אוליבר גרף פונקציית הציפייה שלי מ'... המשך לקרוא סביון לפני שנתיים
5. חצוצרה בואדי [6 הנבחרים] - 6 הנבחרים # / סמי מיכאל כשאני קורא ספר, אני אוהב להר... המשך לקרוא אסולו לפני שנתיים ו-8 חודשים
6. תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1 / סי ג'יי דוהרטי לפעמים אני מרגיש שהספר הזה ... המשך לקרוא IRomi לפני שנתיים ו-10 חודשים
7. ערים של נייר - פרוזה # / ג'ון גרין במשך כל הזמן שקראתי את הספר ... המשך לקרוא ◕‿◕ ^חדת-קרן^ ◕‿◕ לפני 3 שנים ו-9 חודשים
8. לפני שאפול - מהעולם האמיתי # / לורן אוליבר גרף פונקציית הציפייה שלי מ'... המשך לקרוא ◕‿◕ ^חדת-קרן^ ◕‿◕ לפני 3 שנים ו-9 חודשים
9. Looking for Alaska / John Green "איך אצא אי פע... המשך לקרוא ~פנדה~ לפני 3 שנים ו-10 חודשים
10. הוא עובר לידי / בת-חן שחק ביישוב הקטן שבו אני גר יש כי... המשך לקרוא yaelhar לפני 3 שנים ו-11 חודשים
11. הוא עובר לידי / בת-חן שחק ביישוב הקטן שבו אני גר יש כי... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-11 חודשים
12. קארי / סטיבן קינג למען האמת, אין לי משהו מיוחד... המשך לקרוא ~פנדה~ לפני 4 שנים
13. Looking for Alaska / John Green "איך אצא אי פע... המשך לקרוא די אנג'לו לפני 4 שנים
14. Looking for Alaska / John Green "איך אצא אי פע... המשך לקרוא Sizzy לפני 4 שנים
15. ערים של נייר - פרוזה # / ג'ון גרין במשך כל הזמן שקראתי את הספר ... המשך לקרוא תולעת לפני 4 שנים
16. ערים של נייר - פרוזה # / ג'ון גרין במשך כל הזמן שקראתי את הספר ... המשך לקרוא Sizzy לפני 4 שנים
17. חצוצרה בואדי [6 הנבחרים] - 6 הנבחרים # / סמי מיכאל כשאני קורא ספר, אני אוהב להר... המשך לקרוא ליאור לפני 4 שנים ו-1 חודשים
18. חצוצרה בואדי [6 הנבחרים] - 6 הנבחרים # / סמי מיכאל כשאני קורא ספר, אני אוהב להר... המשך לקרוא רץ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
19. לפני שאפול - מהעולם האמיתי # / לורן אוליבר גרף פונקציית הציפייה שלי מ'... המשך לקרוא yalin לפני 4 שנים ו-1 חודשים
20. חצוצרה בואדי [6 הנבחרים] - 6 הנבחרים # / סמי מיכאל כשאני קורא ספר, אני אוהב להר... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 4 שנים ו-1 חודשים
21. חצוצרה בואדי [6 הנבחרים] - 6 הנבחרים # / סמי מיכאל כשאני קורא ספר, אני אוהב להר... המשך לקרוא חני לפני 4 שנים ו-1 חודשים
22. לפני שאפול - מהעולם האמיתי # / לורן אוליבר גרף פונקציית הציפייה שלי מ'... המשך לקרוא לפני 4 שנים ו-1 חודשים
23. עשרה כושים קטנים (מ.מזרחי, 1964) / אגאטה כריסטי יצירת מופת. הספר הזה, עם כמה... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים ו-1 חודשים
24. אשמת הכוכבים / ג'ון גרין אם להגיד את האמת- אני חושב ש... המשך לקרוא ~פנדה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
25. תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1 / סי ג'יי דוהרטי לפעמים אני מרגיש שהספר הזה ... המשך לקרוא yalin לפני 4 שנים ו-1 חודשים
26. תיכון לילה - כשכולם משקרים על מי אפשר לסמוך? - תיכון לילה #1 / סי ג'יי דוהרטי לפעמים אני מרגיש שהספר הזה ... המשך לקרוא ~פנדה~ לפני 4 שנים ו-1 חודשים
27. כל הדברים שעשיתי - ספר ראשון - הבכורה #1 / גבריאל זווין כשידידה שלי קראה את הספר הז... המשך לקרוא נצחיה לפני 4 שנים ו-1 חודשים
28. כל הדברים שעשיתי - ספר ראשון - הבכורה #1 / גבריאל זווין כשידידה שלי קראה את הספר הז... המשך לקרוא גלית לפני 4 שנים ו-1 חודשים
29. כל הדברים שעשיתי - ספר ראשון - הבכורה #1 / גבריאל זווין כשידידה שלי קראה את הספר הז... המשך לקרוא בת-יה לפני 4 שנים ו-1 חודשים
30. ההצהרה / ג'מה מלי האמת היא שאני כותב את הביקו... המשך לקרוא רחלי (live) לפני 4 שנים ו-1 חודשים
31. ההצהרה / ג'מה מלי האמת היא שאני כותב את הביקו... המשך לקרוא מלכי לפני 4 שנים ו-1 חודשים



©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ