שרוליק
"אנשים זרים
שאני בכלל לא מכיר-
ממקומות אחרים
וגם פה מהעיר- (יישוב)
הייתי רוצה
שידעו כולם
שיש ילד
אחד בעולם
והילד הזה
הוא אני." (והילד הזה הוא אני-יהודה אטלס)

אני תולעת ספרים,תולעת חידות,מתנחל צעיר,מחונן בזמני הפנוי,ומנסה לכתוב סיפור,עזרה?

אני נכנס לכאן(סימניה)בעיקר בגלל שבבית האינטרנט שלנו חוסם את רוב האתרים (בכל זאת,דתיים)ולכן אני נכנס לפה,אבל מדי פעם כיף לקרוא איזו ביקורת יפה לספר/סופר טוב (ריק ריירדן,אורסון סקוט קארד גיי.קיי רולינג,טרזן בן הקופים,אייזק אסימוב,נרניה,שר הטבעות(קצת קשה להבין אותו) קיצור תולדות האנושות,עולמה של סופי,בון,אסטריקס,כדור הרעם,המצחיקה עם העגילים,זדון,בלאגן,ושאר ספרי/סופרי המדע בדיוני והפנטזיה בעיקר,אך גם דברים אמיתיים ועיוניים)

משפטים שאני הולך לפיהם:
"עם שאנינו יודע את עברו עתידו לוט בערפל (איזה מישהו מפורסם)
"כל האנשים מוזרים,אדם בלי מוזרויות הוא מוזר" (ילדת כוכבים)
"קבל את האחר,חשוב על נקודת המבט שלו" (אני)



» דירג 33 ספרים
» כתב 28 ביקורות
» יש ברשותו 8 ספרים
» מוכר 1 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 5 שנים ו-7 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 3 שנים ו-7 חודשים
» קיבל 50 תשבחות לביקורות שכתב

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» הספריה הציבורית בית אריה

» מדף הספרים (4 מתוך 8)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 28 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

ספר טוב ומעורר מחשבה. הרעיון, פשוט וחכם. ישנן בעולמנו ישויות, שאיננו מכירים. הם יוצרות את גורלנו, מחזיקות את פעימותינו, ה... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-7 חודשים


ספר נחמד,הרעיון אדיר אבל העלילה לא משהו,מה שמעניין,שלפחות אני שמתי לב להרבה דברים דומים בין סין בסיפור לבין ארה"ב במציאות.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-11 חודשים


ספר מדהים! מרגש ומדהים,אין תיאור אחר.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-6 חודשים


כתה ג'. ילד קטן,חולם. איך זה יכול להיות? זה לא הגיוני,בטח היא קיבלה את זה ממנו,או אולי שהיא בעצמה. הארי פוטר. יש משהו קסום ב... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-8 חודשים


כן. קצת מוזר שילד בן שתים עשרה יקרא ספרי פילוסופיה. בהחלט. אבל הספר הזה במיוחד,באמת נגיש לילדים,שיש להם קצת פחות מושגים ב... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-8 חודשים


קודם כל,אני רוצה להבהיר משהו,אני לא פמניסטי במיוחד,אני בכל זאת חושב שהבנים טובים יותר (יאללה בנים!) אבל הספר הזה הוא בושה. ... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-8 חודשים




שרוליק עוקב אחרי
עוקבים אחריו
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני 3 שנים ו-7 חודשים
» (מצרפי המקרים / יואב בלום) הדס?
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

הוא כרע על הקבר,בוכה.
מסביבו היו מספר אנשים,רציניים וחמורי סבר,בולטים על רקע הערפל הנמשך עד אין סוף.
הוא בכה.
הוא נזכר.

* * *

"תביא ת'אוכל".
רוני רכן בפני מלך הכיתה,עידו,ונתן את המנחה היומית.

* * *

"יאללה,עליו!" קרא עידו וארבעה ילדים קפצו על רוני.

* * *

רוני מסתכל באינטרנט,תמונה,סמיילי,בדיחה דפוקה על חשבונו,תגובות מעליבות,פוגעניות.

* * *

הוא הגיע ימים אחדים אחר כך,הוא עדיין לא הבין,רק בצוואה היה כתוב למה,ואיך.
בצוואה היה כתוב:"דע כי סלחתי,אך לעד תזכור,באשמתך".

* * *

עידו כרע על הקבר של רוני,ובכה על מה שעשה,ועל שאת המעשה אין להשיב.

נכתב לפני 4 שנים ו-7 חודשים
כל נדרי.כולם מתרגשים.לבן,לבן בכל מקום.
בבית כנסת עומדים עשרות גברים הדורים,עם טליתות וחלקם גם עם "קיטל" עשרות ילדים קוראים מהסידור ומנסים להבין מה הם קוראים.
עשרות מבוגרים קוראים ובטוחים שהם מבינים.
והם לא.
עוד מעט יבינו.
יצאתי לשירותים,כולי מתפעם מיום הכיפורים,וגם כולי צריך לשירותים.
צריך להוציא איפה שהוא את הסעודה מפסקת.
יצאתי למבואה,שם ישבו מספר נשים וילדים,שקט.
הלכתי לשירותים,ואז ראיתי את ההתחלה של הדרמה,שנראתה כמו שלושה חיילים לבושים בבגדי חאקי.
בסדר.
אין סיכוי שקרה משהו.
בישוב קטן.
בין כפרים פלסטינאים.
אבל שמתי לב למבטים שעל פניהם,לטון הדיבור שלהם.
שני חיילים חיפשו בלחץ ברחבי המבואה הגדולה משהו. והשלישי,המלחיץ מכולם דיבר בלחץ במכשיר קשר.
בסדר.
כשיצאתי מהשירותים בתחושה טובה יותר נכנסתי לבית הכנסת,כשעדיין אני מהרהר בחיילים,והדבר הפריע לתפילה שלי.
סיפרתי לאבא שלי,והוא,מתוך ריכוז בתפילה לא בטוח שמע אותי והנהן בראשו,בתנועה שיכולה להתפרש ככן או לא.
בסדר.
ואז החלה המהומה האמיתית.
רעש הולך ומתגבר נשמע מכיוון המבואה,הולך ומתגבר.
יותר ויותר אנשים הפנו את מבטם לעבר המבואה,ומספר גברים יצאו החוצה.
גם אני.
נלחצתי מהחיילים ורציתי לראות מה קורה,יצאתי למבואה,שהשתנתה ללא היכר.
עשרות ילדים,בוכים מצווחים,משחקים ורצים היו במבואה,ואיתם עשרות נשים וגברים,רובם משוחחים בשקט וחלקם מסתכלים על הילדים.
ראיתי את אימא שלי,כשכבר באמת התחלתי להלחץ.
ונרגעתי.
העיניים של אימא שלי זה הדבר הכי מרגיע בעולם.
היא התקרבה ואמרה לי "אומרים שיש מחבל ביישוב"
עכשיו העיניים הלחיצו אותי,בבהלה הסתובבתי,ואימא שלי אמרה לי להכנס,להגיד לאבא.
נכנסתי מהר,הוצאתי אותו כמעט בכוח,הוא יצא,הוא ואימא שוחחו,ואז אימא אמרה לי לא ללכת אחרי אבא.
אני רוצה לציין שבשלב הזה עוד לא קלטתי מה קורה ולא הבנתי כמה המצב מסוכן.
ראיתי את אבא יוצא,ויצאתי אחריו.
הוא רץ,ודי מהר.
רצתי אחריו,ושמתי לב שהגינה שקטה,לחלוטין,שקט לא טבעי.
ואז בכניסה לגינה עצר אותי אחד מכיתת כוננות (משהו התנדבותי שעוזר לצבא) ואמר לי שאסור ללכת לשם,אבל אני ידעתי שאבא שלי שם,ו... ואז נזכרתי בשאר האנשים בבית שלא יודעים בכלל על המחבל,שלושת האחיינים שלי,בן החמש,בנות השנתיים והשנה ואחותי הגדולה,אמא שלהם,לבד בבית...
חזרתי לבית הכנסת בפאניקה,אמא שלי ראתה אותי וביקשה ממני להכנס,להתפלל.
נכנסתי,חושב אך ורק עליהם,ואז הבנתי שרוב האנשים בבית הכנסת בכלל לא מודעים לעובדה שיש מחבל בישוב.
התחלתי להתפלל,בכוונה רבה יותר מאי פעם.
פתאום "שמע ישראל" ושמונה עשרה קיבלו משמעויות חדשות.
צעקתי "שמע ישראל ה' אלוקינו,ה' אחד" יחד עם כולם,"אשמנו בגדנו" הפכו לקריאת חרטה אמיתית.
זו הייתה חוויה שלא אשכח בחיים.
במחשבה לאחור,המצב היה קצת דומה למלחמת יום כיפור,להבדיל אלף אלפי הבדלות כמובן.
יצאתי מבית הכנסת בסוף שמונה עשרה,ויצאתי למבואה.
עמדתי שם כמה דקות וחיפשתי את אמא שלי,ואז נכנס חייל וצעק מעל קול הילדים "אמרו שזו בטח חיה,ואין מחבל!" צעק,מספר אנשים הריעו,צעקות שמחה נשמעו.
ואז עשיתי משהו,שנבע מדאגה ופחד אמיתיים למישהו שאתה אוהב,ולא מתוך שיקולים אישיים.
רצתי החוצה.
בכל צל ראיתי מחבל.
כל רחש היה אקדח או סכין נשלף.
הגעתי לבית שלי.
ניסתי לפתוח,הדלת הייתה נעולה.
"מי שם?"
בהקלה עניתי "זה אני" הדלת נפתחה וראיתי לשמחתי את אחותי,גיסי,אבי ואחייני.
ואז שאל אותי אחייני.
"מה,איך לא פחדת?"
התחלתי לבכות.

* * *

קודם כל,זה סיפור אמיתי,כמובן שישנם דברים ששכחתי,פרטים קטנים ולא חשובים,אבל זהו הסיפור.
ולא,זה לא קרה לפני עשרים שנה,זה קרה לפני שנה,כשהייתי בן אחת עשרה.
חוץ מזה,ברצוני להבהיר שזהו רק אירוע מיוחד ב"מאחזים" וב"התנחלויות" ואין זה קורה בשגרה.
אני אישית גר בישוב חוקי לחלוטין עם נוף מדהים של כל הארץ,מחיפה עד אשדוד.
אם לערבים תהיה את הנקודה הזאת הם ישגרו טילים לכל גוש דן.
לא כדאי.
טוב,זו לא עמדת הסברה,זהו סיפור,שקרה לי.
נכתב לפני 4 שנים ו-9 חודשים
אני דפוק.
זאת הבעיה שלי.
דפוק.
חכם,אולי,מקורי,אולי,מקובל יחסית,אולי.
אבל דפוק,בטוח.
אני מדמיין,מפנטז,ומדמיין שוב,ולא עושה כלום.
החלום שלי,זה להיות סופר.
ולא כתבתי סיפור אחד שארוך יותר מארבעה עמודים.
הנה רשימה קצרה של דברים שחלמתי,ואפילו כשאני כותב את זה אני חושב איך עוד עשרים שנה יגידו,את זה כתב זה וזה.
אני דפוק.
רציתי לבנות עיר על אי עשוי מהפסולת בעולם,ואני אהיה כמו הרצל בשבילה.
כן,הרצל זה אני,החולם,המפנטז,שלא ייראה את מה שניסה לבנות.
רציתי להיות סופר מפורסם ולדבר עם ג'יי קיי רולינג
רציתי להיות במאי ממפורסם ולהמציא דברים,אני רוצה ואני רוצה ואני רוצה,ואני...
דפוק.
נכתב לפני 4 שנים ו-9 חודשים
איימי הלכה הלוך ושוב בחדר הפיקוד,בעודה בוחנת בפעם הראשונה את יצירת המופת הגדולה שקרויה אנושות,מביטה בעוד מאות ואלפים מביטים בצגי המחשב,עובדים,בודקים ובעיקר מחכים,שיצירת המופת של האנושות,הגדולה ביותר מאז הפרמידות או פסלי מואי,יצירת אומנות שלמעשה איימי יצרה,יצירת אומנות שיכולה להשמיד את העולם.

היא הביטה בבסיס החלל האדיר שעל פסגת הר הלסן באי דרומית לדרום קוריאה,בעוד אנשים אחרים התנגדו בכל תוקף למיקום,בעיקר בשל קרבתו לקוריאה הצפונית,אך הוא נבחר בעיקר בגלל שליקוי חמה שיקרה בדיוק בעוד חמש דקות,וזהו הזמן בו תמריא החללית,המיקום נבחר כי זהו המקום שבו רואים את הליקוי הרחוק ביותר ממקום יישוב,הליקוי ייתן לטלסקופים מכל רחבי העולם אפשרות לעקוב אחרי החללית האדירה,שנושאת את ההמצאה הגדולה ביותר וההרסנית ביותר של האנושות עד כה,הפצצה האטומית.

והנה החללית,היא נאנחה,מתפעלת מגודלה העצום,מסביב הלכו מאות אנשים,מדענים פרופסורים ועובדים,וכתבים.
כולם עשו הכנות אחרונות לקראת ההמראה,והיחידה הבינלאומית לפרויקט "הלסן" החלה לפנות אותם מהאזור,ואז כל אלפי המצלמות הופנו לעבר ה"גשר" בו עברו כרגע ששת האסטרונאוטים שנבחרו על ידי ועדה בינלאומית בקפידה רבה אחד,רוסי,בוריס קליצ'קוב,נבחר בשל היותו מלבד אסטרונאוט פרופסור למדעי המחשב,וג'יי ג'יי קולינס היה סתם ידוען אמריקני,מהרטה שו ההודי היה מהפילוסופים הגדולים בעולם וציראקורוס הקי צ'י היה הנציג של הממשלה ה"דמוקרטית" הסינית,רוברט דורטר היה הנציג של האיחוד הארופי,ורבקה סמדר שיר,הישראלית,שנבחרה על ידי עשרות המדינות הקטנות והמקופחות שהשתתפו בפרויקט היתה למעשה מפקדת הצוות.

עשרות ומאות כתבים רצו על הגשר וניסו לראיין את האסטרונאוטים,מצלמות כוונו,פלאשים הבזיקו,מילים נכתבו והאסטרונאוטים נעלמו בתוך החללית,איימי שרקה בהערכה,האסטרונאוטים היו מוכשרים בנפנוף התקשורת,שהראתה כאן את הנוכחות הגדולה מאז ומעולם,זה אפילו יהיה שיא גינס,חשבה לעצמה,"האירוע הנסקר ביותר מאז ומעולם",אפילו יותר מאולימפיאדת ריו דה ז'נרו ב-2016.
לה היה מזל,היא לא הייתה ידוענית כמו האסטרונאוטים או כמו דני ליברוז',יהודי פורטוגלי ממוצא צרפתי,הוא היה "היזם" של הפרויקט,למרות שהיא הייתה,אך היא לא נטרה לו טינה,היא ידעה שאלמלא הוא הפרויקט לא היה יוצא לדרך לעולם,הוא היה המתחנף,המרצה המגשר,לא בדיוק הצד החזק של איימי,אבל הצד החזק של איימי היה ליצור לחלום,לברוא,ובפעם הראשונה בחייה היא בראה.
מאז שאיימי זוכרת את עצמה חלומה היה להותיר חותם אמיתי על העולם,לא להיזכר,כמו רבים וחנפנים בין דפי ההיסטוריה,להותיר חותם,גם עם רק עשרות אנשים יודעים על חותם זה,וביניהם האיש שהתקרב אליה כרגע.
דני ליברוז' התקרב אליה בחיוך מתוק,מחייך ומנופף בדף שעליו הייתה אמורה לחתום,אלה היו פרטי החוזה:"אני,מסכימה שעם הפרויקט יצליח שמי ייחשף ויירשם רק בספרים ובעיתונים וברדיו,אך לא בכל דבר אחר,אסור לי להודיע לרשויות השידור על תפקידי ואני אקבל מיליון דולר.
אם הפרויקט ייכשל,שמי יוזכר רק בעיתונים ברדיו,בספרים אך לא בטלוויזיה,ולא תקבלי מיליון דולר."
חתמה על החוזה בלב שלם,היא לא רצתה כלל פרסום,אך מיליון הדולר יעזרו לה,מאז התחלת הפרויקט כמעט ולא ראתה את משפחתה בליסבון שבפורטוגל,רוברט,האנגלי החמוד שהתאהבה בו וריק,המתוק בן השמונה שלה,בחודש האחרון כלל לא ראתה אותם,כי עבדה כל הזמן,אך ברגע שתקבל את מיליון הדולר,תוכל לשבת שנים,רק להרצות מדי פעם וחייה מסודרים,ואם לא,טוב,לא לחשוב על זה. היא השקיפה סביב בחדר,דני התרחק וחזר לעבר אזור "קבלת הפנים" שבקדמת הבניין,ובו עשו נשיאי העולם מופע שלם של חיוכים ונאומים,היא התיישבה וצפתה בטלוויזיה,העבירה ערוצים,היא לא חיפשה את הטון המתרפס שאמר כל הכבוד,היא חיפשה את הטון שגער.
עדיין הדהים אותה איך מילארדים פשוט צפו בטלוויזיה,כל הערוצים שידרו את הפרוייקט,וכל הערוצים שלא היו סגורים,אף אחד לא חשב לראות דבר אחר,וחברות הטלוויזיה הרוויחו בטירוף,היא הגיעה לערוץ פורטגלי שדיבר על הפצצות הרבות שכנראה לא נלקחו,היה ברור כמעט לכולם,שמעצמות העל כגון סין רוסיה ארצות הברית והאיחוד האירופי השאירו לעצמם לפחות פצצה אחת,ואולי גם ישראל מתוך הגנה עצמית,הסיפור הגדול בנושא הייתה איראן,שטענה שאין לה כל פצצה,ולאחר מספר ימים דווח בערוץ החדשות באיראן על "תקרית קטנה" שבה נלקחה "פצצה קטנה" ולאחר מספר ימים נוספה פצצה אטומית לשאר הפצצות.

זה היה עוד נתון מדהים,מאות פצצות שהיו חבויות ברחבי העולם הובאו במאמץ שיתופי עולמי מורכב,כל המדינות מלבד צפון קוריאה ואיראן השתתפו בפרויקט,חלק יותר וחלק פחות,הרכב המשלחת היה אמור לפייס את המעצמות הגדולות ואת המדינות הקטנות כאחד,קשה.

כעת בטלוויזיה הופיעו תמונות של מקומות מרחבי העולם,בהם נראו אלפים צופים במסכי ענק,כמו בניו יורק טיימס או בטוקיו,היא העבירה במוחה את המקומות בהם הייתה בזמן האחרון במסגרת התרוצצויותיה ברחבי העולם,מוסקבה,ריו דה ז'נרו,קרקס,לונדון,סינגפור,שנחאי,סידני,בומבי,תל אביב ואחרונה וטובה,ליסבון,בה בלטו בקהל דמויותיהם של בני משפחתה,ואז עברה בזכרונה אל פריס,שם חיו הורי בעלה,נופפו בשלום אלייה,זיכרונותיה נקטעו על ידי קול מסוק שעבר על יד מרכז הפיקוד,היא העיפה מבט החוצה וראתה את מאות החיילים,עשרות המסוקים והמטוסים והספינות שהגנו על האי מכל פריצה אפשרית,היא הביטה במאות הבלשים הסמויים והלא סמויים שעברו מסדרונות ובלשו אחרי אנשים שלא אמורים להיות פה,הם קיבלו פקודה שהם יכולים לירות בכל מי שיחשדו בו,כולל אותה.

לחוצה,היא הביטה בחדר,מחפשת מישהו מוכר,לא היה לה שום תפקיד,ולכן השתעממה במשך הדקות האחרונות שלפני ההמראה ליקוי החמה החל ואיימי השתעממה מכל רגע,לפתע ראתה אתסי-לו מצ'י הקוריאני שאיתו נהגה לשוחח בימים האחרונים,היא התקרבה אליו והוא לחש לה:"לחוצה?" במבטא קוריאני חזק.
"ברור,אתה לא?"
"ברור שכן,הרי אם משהו ישתבש ממלא שנינו נמות,אבל בשבילי כל עמי קרוביי ומדינתי יישמדו בן רגע!" הוא חרג משיחת הלחישות הכללית שבחדר,מספר אנשים הביטו בו ושבו לעבוד וללחוש.
הוא אמר שוב בשקט:"בשבילך זה לא משנה,לפחות לא כל כך." והפנה לה גבו והלך.
איימי בהתה בו מספר רגעים,מופתעת מהתפרצותו של חברה הקוריאני,שהיה ידוע כטוב מזג,ואז הבינה,הוא פחד.
וכשהעיפה מבט בחדר,הבינה שכולם פוחדים.
גם היא.

היא הסתובבה בחדר,כשחשבה החלה ההמראה,והמדענים החלו לעבוד כמו מטורפים על המסכים,ההמראה הייתה יפיפייה,עמוד אדיר של אש ועוצמה אדירה,שלמרבה הפלא יצרה בין החלשות שבחיות כדור הארץ,בכי,מחיאות כפיים וקריאות שמחה,זה הצליח.
ואז מתישבים,החלק האמיתי מתחיל.
במסך הטלווזיה הופיעו תמונות ששת האסטרונאוטים,מנופפים ומחייכים.
זה היה כל תפקידם,רק מהרטה שו ההודי באמת עשה משהו,הוא הניח את ידו על מסך המחשב,וכך מנע כל סיכוי של פריצה מסוג כלשהו,ולכן תפקידו היה חשוב בהחלט,קריאת נשמעו מכל עבר "מתחיל לטעון טילים!"
"בודק אמצעי בטיחות!"
היא הסתובבה בחדר,מתמוססת משמחה,ואז קלטה משהו לא תקין,צעיר בוהה במסך,לא זז,לא ממצמץ.
מעולף.
היא התקרבה במהירות למסך עליו הוא הסתכל,היא הבינה מה קורה.
היא צרחה.
תוך שניות הגיעו המדענים העובדים ובהו במסך,מישהו התעלף.
במסך נראו גושים אדומים וזוהרים גדולים של חום של האסטרונאוטים,וחלק אדום מאוד של המנועים,ובינתיים מאחורי האסטרונאוטים התקדמה דמות קטנה,לעבר תא האסטרונאוטים.
דני הגיע ואחריו כמה ראשי ממשלות וגנרלים בכירים.
הם ראו,הם הבינו.
בינתיים כבר ניסו מספר עובדים לתקשר עם החללית,אך הם קראו בחוסר אונים בעודם מבינים שהדמות בתא המטען חיבלה באנטנה כך שאי אפשר לתקשר עם החללית,אך אפשר לתקשר ממנה.
בינתיים ברחבי העולם המשיכו לצפות בטלוויזיה ולא הבינו מה קורה,דני פרץ לחדר הקבלה שבו החלו לקלוט את הסכנה וקרא בקול:"נגמר לנו הזמן,הודיעו לאזרחים ו..." ואז כולם פנו להביט במסך בו נראה חדר הפיקוד של החללית,הדרמה הייתה בעיצומה,הדמות התקרבה לחדר במסך קולט החום,ואז קלט ראש ממשלת טורקיה בתנוחתו של האדם הברורה מאליה
"יש לו נשק."

***

ואז האיש הגיח לתא הטייס וצרח"היום יום יומולדת" סתם סתם,לא.
נכתב לפני 4 שנים ו-9 חודשים
איימי הלכה מהחניה לחדר הפיקוד,בעודה בוחנת בפעם הראשונה את יצירת המופת שלמעשה היא יזמה,למרות שחלק מהאנשים יקראו לזה מעשה השטן.
היא הביטה בבסיס האדיר על פסגת הר גדול בקוריאה הדרומית,המיקום היה אסטרטגי בטבעו,כי בדיוק אז,בתאריך המיועד יתרחש ליקוי חמה מלא,וכך הטלסקופים יוכלו לעקוב אחרי החללית.
והנה החללית,היא נאנחה,מתפעלת מגודלה העצום,מסביב הלכו מאות אנשים,מדענים פרופסורים ועובדים,וכמעט חצי מהם היו כתבים.
האירוע היה למעשה האירוע הנסקר ביותר מאז ומעולם,אפילו יותר מאולימפיאדת ריו דה ז'נרו ב-2016.
טוב,אולי כי האולימפיאדה לא יכולה להחריב את העולם.
"די",לחשה לקול הציני,אני בסופו של דבר אהיה אישה מפורסמת,אקבל כסף ופרסים,ובסך הכל אהיה אחת הנשים המפורסמות בעולם.
"ומה אם לא תצליחי,את תהיי האישה שהמיטה את האסון הגדול מאז השמדת הדינוזאורים על העולם!"
"אבל לא יהיה אף אחד שיישאר בחיים כדי להאשים אותי" אמרה בכנות.
"יופי,עכשיו אני מדברת עם עצמי"אמרה ונכנסה לחדר הפיקוד,ליתר דיוק עברה בדיקה של עשרים דקות ונכנסה לחדר הפיקוד.
בקדמת הבניין,לפני חדר הפיקוד עמדו הנשיאים מכל רחבי העולם ודיברו עם מילארדי האנשים שצפו,למרות שחלקם העדיפו לא לצפות בחורבן "הצפוי" שלהם.
"טוב" אמרה לעצמה "זה רק 20% סיכויים לחורבן של כדור הארץ"
"אוי על מה אני מקשקשת זה יצליח!"
נראה שכל איש בחדר דן בסוגיה הזו,הרי עם הסיכויים כל כך גבוהים לחורבן,למה לנסות?
אדם יצא מאחורי הפרגוד,דני ריכטר,ישראלי,האדם שהוציא לפועל והביא לבמה העולמית את רעיונה.
הוא התקרב,ולחש לה: "לחוצה?"
"ברור,אתה לא?"
"ברור שכן,כי אם שמך יוכפש,שמי יוכפש כפליים!"
נכון,חשבה לעצמה,למעשה,רק כמה עשרות אנשים ידעו שהיא היוזמת העיקרית של הפרויקט,לא,היא לא חשה טינה,היא בטחה בו,והיא ידעה שהוא ייתן לה את רוב הקרדיט,לא שזה כל כך היה אכפת לה,חלומה,מילדות היה להותיר חותם ממשי על העולם,היא הייתה אובססיבית,ועשתה צרות כל ילדותה.
זאת כנראה הסיבה שג'ק התאהב בה,הם התחתנו,נולד להם ילד והם חיו באושר ועושר חלקי בליסבון,עד שעלה לה הרעיון הזה,ואז נסעה למקומות בעולם,לדון ולדבר,להגשים חלום.
ובמשך כמעט חודש לא פגשה את החלום המתגשם שלה בליסבון.
היא ראתה על מסך הטלוויזיה תמונות מרחבי העולם על המיליונים שמסתכלים בטלוויזיות,מקווים,מצפים
היא דימיינה את כל המקומות שאהבה,היא דמיינה את ניו יורק,הומה אנשים בכיכר טיימס,בוהים במסכי הענק,אנשים באיסטנבול,לונדון,מוסקבה,פריז,ריו דה ז'נרו,קרקס,סידני,סאול,תל אביב ובייג'ין,ומעל הכל דימיינה את ליסבון,הומה אנשים הבוהים במסכי הטלוויזיה.
דני קטע אותה "את פוחדת?"
"אם היו שמים את כל הנשק הגרעיני במקום המדויק שאתה נמצא בו,וכל איש בעולם יודע את המיקום ורבים ינסו לפוצץ אותו? אתה לא היית לחוץ?"
הוא צחק,וחזר לחדר הנשיאים.
לא היה לה באמת תפקיד,היא הסתובבה,בדקה שלאף אחד אין בעיה,רק משום שדני סידר לה שתראה את ההמראה.
היא הסתובבה בחדר,המראה,בכי,אלפי אנשים מריעים וצוחקים,ואז מתיישבים,החלק המסובך באמת מתחיל.
שיגור הטילים לאי שם בחלל.
ברחבי העולם,הופיעה תמונה של האסטרונאוטים,שישה,המיצגים באופן כללי מאוד את אכלוסיית כדור הארץ,היה שם רוסי,סיני,הודי,אמרקיאי,בריטי וישראלי.
הם נופפו וחייכו כי ידעו שזה כל תפקידם,לחייך ולנופף.
היא שמעה איך התקשורת השמיצה את המיזם בכך שלא ווידא שכל מדינה שלחה את "כל" פצצות האטום שלה,לדוגמא איראן,של העולם יודע שיש לה פצצה אטומית,טענה שאין לה אחת כזו,לאחר כמה חודשים התעוררה מהומה ליד המקום המשוער של הכור,והממשלה האיראנית הודיעה ש"פצצה קטנה" נעלמה ממחסן הנשק אך הכל טוב,ולאחר מספר ימים התווספה פצצה אטומית נוספת.
כמובן שלציבור היה ידוע שהמעצמות הגדולות השאירו לעצמן לפחות פצצה אחת,אך לא הייתה להם דרך להכריח אותם,זה שהמיזם עבד עד עכשיו היה נס.
מסך משך את תשומת ליבה,הוא היבהב,היה אור אדום בתא הטייס ואור קטן יותר בתא המטען,היא כמעט קראה לדני כשקלטה שזה בסך הכל בדיקת חום,ואז היא קלטה מה קורה,אם יש עוד טביעת חום בחללית,סימן שיש עוד יצור חי,ואם הוא הגיע עד שם,הוא כנראה לא הגיע להצטלם,והוא זז לעבר תא הטייס.
היא צרחה.
דני הגיע ואחריו כמה ראשי ממשלות וגנרלים בכירים.
הם ראו,הם הבינו.
הם צעקו על העוזרים הצעירים,שייצרו קשר מיידי עם החללית,כשעוזר בכיר יותר הודיע :"אין חיבור לחללית,הוא ניתק שם כמה כבלים."
היה ברור שאין זמן,הדמות התקדמה לתא הטייס,ואיימי חשבה לעצמה "יופי,כנראה שנמצא איש בתוך חללית עם כל שהנשק האטומי כמעט."
היא שמה לב שידי האיש בחללית החזיקו משהו.
"ויש לו נשק."

***

ואז האיש הגיח לתא הטייס וצרח"היום יום יומולדת" סתם סתם,לא.


המשך בפרק הבא.
נכתב לפני 5 שנים ו-3 חודשים
זה היה יום טוב לאיימי סמית',זה היה יום טוב לעולם כולו.
היא צפתה במסכי הענק במרכז החדש במדינת מיסיספי,צופה בהתקדמות החללית,השידור התחיל.
תמונה אחת ניבטה מכל מסכי הטלוויזיה בעולם,ובה צפו מילארדי אנשים בהתרגשות.
בעוד 10,9,8 השעון דוהר בקול ברחבי המרכז ובמסכי הטלוויזיה בעולם.
מיליוני אנשים שמים יד על פיהם בהתרגשות,מילארדים בוכים בגלל שהיום הזה,הוא היום בו יפסיקו כל המלחמות.
המיזם האדיר תוכנן כבר לפני יותר משנתיים בתהליכי אבטחה קפדניים,התוכנית הייתה לשתף את כל המדינות בעולם שיש להם נשק אטומי,ולשלוח את הנשק כולו לחלל,שם ישוגר לעבר המרחקים הלא נודעים.
כמובן שהעיתונות ביקרה על כך שאי אפשר לדעת אם באמת כל הפצצות נמסרו,אך התכנית פשוט התעלמה מפרט זה.
סך הכל נאספו כמאה שלושים פצצות,אשר טופלו בזהירות שיא כשהועמסו על החללית.
תפקידה של איימי ביוזמה האדירה הזאת הוא בסך הכל צופה בשידורים ולוחצת על כפתור סריקת החום,גם כן.
עשרות אנשים במרכז הביטו בציפייה במסכים בעוד האחרים נאבקים בכפתורים חוגות ועוד כל מיני דברים מוזרים.
העולם עצר את נשימתו,והחללית המריאה,מדהים.
מדהים איך לפני כמה מאות שנים האנושות נעה על פסי הדמוגרפיה כל מחלה,וכעת היא שולחת לא פחות מחמישה אנשים לחלל,נציגי העולם.
איימי נלחצה,הגיע תפקידה,היא לחצה על הכפתור,ובקול סמכותי כמו בקול הסרטים אמרה :"סריקת חום,מופעלת" היא הרגישה נהדר,כעת היא חלק מהמיזם הגדול ביותר של האנושות,היא הביטה במסך,כן,היא תעשה את תפקידה היטב.
במסך היו אמורים להופיע שש צלליות,חמש של האסטרונאוטים ואחד גדול של המנוע.
במסך הופיעו שבע.
עיניה ניסו לראות מה קורה,כשלפתע הבינה,מישהו חדר לחללית עם כל הנשק האטומי שקיים.
עוד צללית משכה את ליבה.
וכנראה שיש לו נשק.
נכתב לפני 5 שנים ו-3 חודשים
איך יום כיפור אמור להראות כשהוא רגיל?
חגיגי,מיוחד,יש בו גם סוג של עצב בגלל הצום והתעלות.
יום כיפור שעבר שלי,בהחלט לא היה ככה,דמיינו שביום כיפור יש אוירה של מלחמה בבית הכנסת,מדי פעם שומעים צעקה או בכי ובאולם הכניסה המלא לחלוטין ילדים ונשים,נשמעים מלמולים מפוחדים,אומללים,מיואשים.
כך היה נראה יום הכיפור שלי.

הכל התחיל כשהלכתי לשירותים,ממש אחרי מנחה,וראיתי שני חיילים לחוצים,מסתכלים בכל מקום ואפילו בודקים בתאים,כשאחד מהם מדבר בטון לחוץ למכשיר קשר,מוזר.
אבל ממשיכים,עד "שמע" הכל היה פחות או יותר בסדר.
פתאום נשמעו מלמולים וצעקות מבחוץ,דלתות נטרקות,תינוקות בוכים ואנשים רצים ממקום למקום.
אבי יצא החוצה ואני בעקבותיו,ראינו בדרך את אמא,שהחלה לבכות,ובקול חנוק אמרה "היא יצאה החוצה,עם הקטן,היא בדרך לבית!" אמי התכוונה לאחותי הקטנה בת השמונה שיצאה החוצה יחד עם אחייני בן החמש.אבי יצא במהירות החוצה,ואני מתוך תמימות ואי ידיעה לשמה עקבתי אחריו,אב רץ במדשאות במהירות שלא ידעתי שיש לו,לעבר הבית,לפתע עצר אותי אחד השכנים שלנו כשהוא עם נשק,ואמר לי להכנס פנימה,צעקתי עליו,ואין לי מושג למה "למה,למה צריך להכנס!" ישירות בלי לנסות להסביר,אמר "מחבל פרץ ליישוב,זה מצב חירום,אין לך ברירה" "אבל אחותי שם" צרחתי "ואחיין שלי ושתי האחיות הגדולות שלי יחד עם ארבעה ילדים מתחת לגיל שנתיים,ומחבל בחוץ" הוא הסתכל עליי,ולאחר שניית מחשבה החליט "זה לא משנה אתה פה" חזרתי לבית הכנסת בריצה,מלא תסכול,אמי עמדה וחיכתה שאחזור,וביקשה שאכנס לבית הכנסת "עכשיו יותר מתמיד,התפילות שלך יעזרו" נכנסתי לבית כנסת לקראת שמונה עשרה,והתפללתי בדבקות עצומה שאף פעם לא הייתה לי,בינינו כל הזמן חשבתי על מה שקורה בחוץ,אבל ממש ממש התכוונתי.
לאחר שמונה עשרה,הודיעו שזה כנראה לא מחבל,אלא חיה,ואפשר לצאת,אבל עדיף שלא.
יצאתי,בריצה מהירה לאורך כל הדרך,רצתי ורצתי,והגעתי הביתה בלי שאף אחד תקף אותי,התחלתי להרגע,אבל אולי הנורא מכל בפנים?
נכנסתי,וברוך ה',הכל היה בסדר,כולם היו בריאים ושלמים ובבית.
ואז אחייני שאל אותי מהקומה העליונה "ישראל,לא פחדת?"
נפלתי על הספה והתחלתי לבכות...

. . .

הסיפור באמת קרה לי יום כיפורים שעבר,ולעולם לא אשכח אותו.
נכתב לפני 5 שנים ו-4 חודשים
הצתרפו עכשיו לסיפור הגדול - http://simania.co.il/group.php?groupId=607
נכתב לפני 5 שנים ו-5 חודשים
הקדמה:מחשבות
הוא נשם עמוק,לאט,הרגע הגיע.
הם התקרבו,שקועים במחשבות,בהבנות.
הרגע הגיע,הגיע הזמן לספר להם על הסוף.
אחד,הצעיר שבניהם,התקרב,ושאל:"אבא,למה זה קראת לנו?"
"הרי אנחנו עסוקים מאד,האם תדבר אתה על צוואתך?"
ידו הגרומה של האב סימנה לבנים להתקרב,במוחו ידע מה יגיד להם,הדבר שיזעזע אותם.
כרגיל,נבואתו אמרה לו מה יקרה,הם יהיו המומים,יהיו בטוחים שזה לא אפשרי, והמשפט,שבעוד אלפי שנים יהפוך סמל למוות ולחורבן:"לנו,זה לא יקרה."(השואה)
במוחו הפך ברעיון לספר להם מה יקרה אם ישארו פה,כמה סבל ייגרם,כמה אנשים ימותו.
הם התקרבו,הוא רכן לספר להם מה הולך לקרות,שהמוות מתקרב.
לפתע רעד של בחילה תקף אותו,ולנגד עיניו ראה את מחזות העתיד נעלמים ושוקעים,הוא נפל על הרצפה,נפל לחולות העבר,ההווה והעתיד,נפל לנבואתו האחרונה.

יוסף הסתכל על אביו בעודו צונח,מפרפר עם עינים פקוחות,יותר מדי סבל,ראו העינים האלה.
העינים הוא ראה את בנו אהובו נעלם,הוא ראה את בניו רוצחים למען אהבתו.
לידו,צעקו אחיו ורצו בהיסטריה לכל מקום בו חשבו שיוכלו לעזור,רק הוא,ואחיו הגדול,נשארו עומדים בלי ניע,צופים.

יהודה הסתכל על יוסף,שבדומה לו עמד וצפה בשקט בבלגן הגדול,יהודה קלט שגם הוא מסתכל על יוסף,הוא,הדבר העצום,המפחיד,המאיים,שניצב איפשהו,אי שם בזמן,מוכן להרוג,לרצוח כל אדם בדרכו.
לפתע חש משיכה עזה בראשו,ותודעתו נעלמה לרגע,פרצוף שונה הופיע על פניו,הפרצוף חייך אל יוסף,שניהם זכרו.

יוסף נזכר,לפני שבועות אחדים,נפגשו הוא ויהודה,גרסתו המוזרה של יהודה,בפעם הראשונה מזה שנים.
פגישה זו לא הייתה נעימה במיוחד,באותה פגישה,שבה יוסף היה שר מצריים,אשר הפגישה שהסתיימה ברימוי יהודה ואחיו על ידי יוסף עצמו,וקרב בין יהודה ליוסף,שלפי השמועות גרם הרס רב במצריים,ובסופו חשיפת יוסף לאחיו,הוא לא בדיוק איחוד מחדש אידאלי, במיוחד כשהם אלה שגרמו ל-"מותו".

ראובן נזכר,לאחר שקרא למרפא מצרי בכיר לבוא לעזרת יעקב,והודיע לו בדיוק מה לעשות הוא הסתכל על יוסף ויהודה בוהים זה בזה.
האם יש שנאה אמיתית ביניהם?
הוא נזכר ברגשות אשמה ב-"מותו" של יוסף,שהוא היה שותף לו,ה"מוות" התקיים בגלל הקנאה,קנאה על בן אהוב,קנאה של משפחה לא מושלמת,קנאה שהרסה חיים,ניתצה משפחה,קנאה שהיה בטוח לפני שבועות אחדים שעלתה בחיי אדם,עד שמצאו את יוסף.
הוא נזכר גם איך רימה אותם יוסף,והוא לא היה בטוח למה,האם כנקמה,רצון טוב או בדיקה שעדיין איננו רוצים במותו?
הוא זכר את הקרב האסטרונומי בין יוסף ליהודה,הוא,שהיה בחדר הסמוך הרגיש את הפיצוץ שלו גרמה צעקתו של יהודה,הפיצוץ,שכמעט השמיד את הארמון,הרעידות,שכמעט והשמידו את העיר,האם באמת שווה לחיות כשיש לך הכוח לדברים כה נוראיים?
זה רק עניין של זמן עד שישתמשו בנו כמו בנשק,כמו בחנית.
גם הרימוי של אביהם,בו גרמו לו לחשוב שיוסף,בנו האהוב,מת,בשעה שנמכר לסוחרי עבדים,על ידי אחיו,אחיו!
אחיו! אלה שאמורים לאהוב אותו יותר מכל,אלה שאמורים לחבק אותו ולעזור לו בעת צרה. הם לא אמורים לזרוק אותו לסוחר עבדים תמורת פרוטות,הם לא אמורים לקנא באחיהם עד אובדן שליטה.
שנים שהוא חי ברגשות אשמה,האם יוסף יסלח לו?
נכתב לפני 5 שנים ו-6 חודשים
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. ספרים שאהבתי מאד אישית 10 706 לפני 5 שנים ו-7 חודשים

» סך הכל 10 ספרים ב-1 רשימות.

הקוראים:
  • לפני 3 חודשים תולעת ספרים בת מגבעתיים
  • לפני 4 חודשים אבי בן 42 מהוד השרון
  • לפני 7 חודשים Lee בת 20
  • לפני 7 חודשים רון.א בן 24 ממודיעין
  • לפני שנה מיכאל בן 67 ממרכז הארץ
  • לפני שנתיים ו-5 חודשים snow fox בת 17 מקיבוץ בהרים הקפואים
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים אלון בן 26 מאלקנה
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים אור בן 25 מחיפה
  • לפני שנתיים ו-10 חודשים matrix בן 18 מאי שם
  • לפני 3 שנים נונו בת 16 מיהוד
  • לפני 3 שנים ו-6 חודשים Lali בת 18 מעולם המשאלות
  • לפני 3 שנים ו-7 חודשים מיכה בן 33 מעלי
  • לפני 3 שנים ו-7 חודשים The Italian assassin בן 15 מרומא
  • לפני 4 שנים יחיאל בן 23 מצפת
  • לפני 4 שנים ג'ו בן 38 מתל אביב
  • לפני 4 שנים Lonley walker בת 22
  • לפני 4 שנים סאפפו בת 18
  • לפני 4 שנים יוסלה בן 64 מירושלים
  • לפני 4 שנים אור בן 17 מ.
  • לפני 4 שנים ו-2 חודשים POLLO בן 17 מארץ החתולים
  • לפני 4 שנים ו-3 חודשים SW בת 17 מישראל
  • לפני 4 שנים ו-6 חודשים דן-1 בן מעכו
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים שלמה בן 69 מירושלים
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים פוליאנה :-) בת 24 מארץ לעולם לא.
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים רינת בת 21
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים הבלגית המעופפת בת 19 מהצוללת הצהובה
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים Angel בת 19 מעמק החסידות
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים מתלמד בן מירושלים
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים הקוראות בת 57 מנתניה
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים Huck בן 40 מתל-אביב
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים גלית בת מראש העין
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים טופי בת 59 מאשדוד
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים dushka בת 48 מאזור
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים שומר היערות בן 39 מהדרום הרחוק
  • לפני 4 שנים ו-8 חודשים Grace בת 22
  • לפני 4 שנים ו-9 חודשים מאי נפקא בן 78 מכפר יונה
  • לפני 4 שנים ו-9 חודשים אלון דה אלפרט בן 44 ממודיעין
  • לפני 4 שנים ו-9 חודשים אנג'ל בת 19
  • לפני 4 שנים ו-9 חודשים מיקה בת 26 מראשון לציון
  • לפני 4 שנים ו-9 חודשים ♥toolip בת 18 מארץ הפלאות
  • לפני 4 שנים ו-9 חודשים dominogol בת 17 מ---
  • לפני 4 שנים ו-10 חודשים שעיונת בת 27 מפתח תקווה
  • לפני 4 שנים ו-10 חודשים xyz בת 39 מכרמיאל
  • לפני 5 שנים Werewolf•Vampire בן 105 משנייה לפני המוות
  • לפני 5 שנים ו-2 חודשים בת
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים SkiChan בת 24 מכרמיאל
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים חבר לעט בן 22 מבת ים
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים monti me בת 21 ממרכז
  • לפני 5 שנים ו-3 חודשים חמדת בת 62 מדימונה


הביקורות האחרונות של שרוליק שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. זדון - אין לאן לברוח / כריס וודינג ספר מעולה! נסו לקרוא אותו כ... המשך לקרוא כוכב לפני שנה ו-1 חודשים
2. מצרפי המקרים / יואב בלום ספר טוב ומעורר מחשבה. הרעיו... המשך לקרוא Mira לפני 3 שנים ו-7 חודשים
3. מצרפי המקרים / יואב בלום ספר טוב ומעורר מחשבה. הרעיו... המשך לקרוא גלית לפני 3 שנים ו-7 חודשים
4. תשעת בני הדרקון / כריס רוברסון ספר נחמד,הרעיון אדיר אבל הע... המשך לקרוא Mira לפני 3 שנים ו-11 חודשים
5. קירה-קירה - לנוער / סינתיה קדוהטה ספר מדהים! מרגש ומדהים,אין ... המשך לקרוא ג'יהאן לפני 4 שנים ו-6 חודשים
6. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג כתה ג'. ילד קטן,חולם. איך זה ... המשך לקרוא טולי לפני 4 שנים ו-6 חודשים
7. הגיבור האבוד - גיבורי האולימפוס #1 / ריק ריירדן ספר מעולה,קראתי את כל הספרי... המשך לקרוא ~Gaigula~ לפני 4 שנים ו-7 חודשים
8. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג כתה ג'. ילד קטן,חולם. איך זה ... המשך לקרוא sunwing לפני 4 שנים ו-8 חודשים
9. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג כתה ג'. ילד קטן,חולם. איך זה ... המשך לקרוא הבלגית המעופפת לפני 4 שנים ו-8 חודשים
10. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג כתה ג'. ילד קטן,חולם. איך זה ... המשך לקרוא girl on fire לפני 4 שנים ו-8 חודשים
11. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג כתה ג'. ילד קטן,חולם. איך זה ... המשך לקרוא fairy tale לפני 4 שנים ו-8 חודשים
12. פרסי ג'קסון וגנב הברק - פרסי ג'קסון והאולימפיים #1 / ריק ריירדן אחד הספרים שחיברו אותי חזרה... המשך לקרוא Angel לפני 4 שנים ו-8 חודשים
13. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג כתה ג'. ילד קטן,חולם. איך זה ... המשך לקרוא Angel לפני 4 שנים ו-8 חודשים
14. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג כתה ג'. ילד קטן,חולם. איך זה ... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 4 שנים ו-8 חודשים
15. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג כתה ג'. ילד קטן,חולם. איך זה ... המשך לקרוא טלטול לפני 4 שנים ו-8 חודשים
16. עולמה של סופי - רומן על תולדות הפילוסופיה / יוסטיין גורדר כן. קצת מוזר שילד בן שתים עש... המשך לקרוא רץ לפני 4 שנים ו-8 חודשים
17. עולמה של סופי - רומן על תולדות הפילוסופיה / יוסטיין גורדר כן. קצת מוזר שילד בן שתים עש... המשך לקרוא גלית לפני 4 שנים ו-8 חודשים
18. עולמה של סופי - רומן על תולדות הפילוסופיה / יוסטיין גורדר כן. קצת מוזר שילד בן שתים עש... המשך לקרוא Huck לפני 4 שנים ו-8 חודשים
19. שומרת האבן - הקמע #1 / קאזו קיבואישי ספר לא כל כך טוב מבחינת עליל... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים ו-8 חודשים
20. מעבר ליערעבות - קורות קצעולם - קורות קצעולם #1 / פול סטיוארט ספר מדהים ומקורי,לא דומה לש... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים ו-8 חודשים
21. שומרת האבן - הקמע #1 / קאזו קיבואישי ספר לא כל כך טוב מבחינת עליל... המשך לקרוא אנג'ל לפני 4 שנים ו-9 חודשים
22. פרסי ג'קסון וגנב הברק - פרסי ג'קסון והאולימפיים #1 / ריק ריירדן אחד הספרים שחיברו אותי חזרה... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים ו-9 חודשים
23. מבוך העצמות - 39 רמזים #1 / ריק ריירדן ספר פחות טוב של ריק רירדן. ב... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים ו-9 חודשים
24. כישופ - ספטימוס היפ #1 / אנג'י סייג' לא אהבתי. ספר קצת מוזר,שמתר... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים ו-9 חודשים
25. ציביליזציה - המערב וכל השאר - אפקים #287 / ניל פרגוסון הספר דומה לספר "קיצור תולדו... המשך לקרוא רץ לפני 4 שנים ו-9 חודשים
26. ציביליזציה - המערב וכל השאר - אפקים #287 / ניל פרגוסון הספר דומה לספר "קיצור תולדו... המשך לקרוא חמדת לפני 4 שנים ו-9 חודשים
27. בן נפטון - גיבורי האולימפוס #2 / ריק ריירדן אחד הספרים!!! אני מת על פרסי!... המשך לקרוא ספרים ספרים ספרים לפני 4 שנים ו-11 חודשים
28. הגיבור האבוד - גיבורי האולימפוס #1 / ריק ריירדן ספר מעולה,קראתי את כל הספרי... המשך לקרוא monti me לפני 5 שנים ו-3 חודשים
29. עשרים אלף מיל מתחת למים[עופרים] - כריכה קשה / ז'ול וורן ספר אדיר,אבל בשפה קצת מוזרה.... המשך לקרוא tuvia לפני 5 שנים ו-3 חודשים
30. עשרים אלף מיל מתחת למים[עופרים] - כריכה קשה / ז'ול וורן ספר אדיר,אבל בשפה קצת מוזרה.... המשך לקרוא שטיבל לפני 5 שנים ו-3 חודשים
31. בן נפטון - גיבורי האולימפוס #2 / ריק ריירדן אחד הספרים!!! אני מת על פרסי!... המשך לקרוא monti me לפני 5 שנים ו-4 חודשים
32. מפוצלים - מפוצלים #1 / ורוניקה רוֹת לדעתי זהו ספר סוטה,למרות שה... המשך לקרוא שעיונת לפני 5 שנים ו-4 חודשים
33. אלבי - סיפור אבירים / יאיר לפיד אין,אין! ספר קורע ברמות מטו... המשך לקרוא rachis לפני 5 שנים ו-4 חודשים
34. אלבי - סיפור אבירים / יאיר לפיד אין,אין! ספר קורע ברמות מטו... המשך לקרוא בוקי לפני 5 שנים ו-4 חודשים
35. אלבי - סיפור אבירים / יאיר לפיד אין,אין! ספר קורע ברמות מטו... המשך לקרוא הקוסמת לפני 5 שנים ו-4 חודשים
36. מדריך הטרמפיסט לגלקסיה - מדריך הטרמפיסט לגלקסיה #1 / דאגלס אדאמס ספר נורא! כשכדור הארץ מושמד... המשך לקרוא יהודה לפני 5 שנים ו-7 חודשים
37. ילד האריות - הקרקס - ילד האריות #1 / זיזו קורדר ספר ממש יפה!... המשך לקרוא Mira לפני 5 שנים ו-7 חודשים
38. הצל של אנדר - הצל של אנדר #1 / אורסון סקוט קארד אורסון סקוט קארד עושה זאת ש... המשך לקרוא חמדת לפני 5 שנים ו-7 חודשים
39. בן נפטון - גיבורי האולימפוס #2 / ריק ריירדן אחד הספרים!!! אני מת על פרסי!... המשך לקרוא איןכינוי לפני 5 שנים ו-7 חודשים
40. בן נפטון - גיבורי האולימפוס #2 / ריק ריירדן אחד הספרים!!! אני מת על פרסי!... המשך לקרוא Mira לפני 5 שנים ו-7 חודשים
41. זדון - אין לאן לברוח / כריס וודינג ספר מעולה! נסו לקרוא אותו כ... המשך לקרוא הקיסרית הילדותית לפני 5 שנים ו-7 חודשים
42. זדון - אין לאן לברוח / כריס וודינג ספר מעולה! נסו לקרוא אותו כ... המשך לקרוא גלית לפני 5 שנים ו-7 חודשים
43. אלנטריס / ברנדון סנדרסון ספר יפה ומקורי,לא דומה לשום ... המשך לקרוא Mira לפני 5 שנים ו-7 חודשים
44. המשחק של אנדר - המשחק של אנדר #1 / אורסון סקוט קארד זהו אחד הספרים הטובים ביותר... המשך לקרוא שין שין לפני 5 שנים ו-7 חודשים
45. אלנטריס / ברנדון סנדרסון ספר יפה ומקורי,לא דומה לשום ... המשך לקרוא יערה טל לפני 5 שנים ו-7 חודשים
46. המשחק של אנדר - המשחק של אנדר #1 / אורסון סקוט קארד זהו אחד הספרים הטובים ביותר... המשך לקרוא גלית לפני 5 שנים ו-7 חודשים
47. המשחק של אנדר - המשחק של אנדר #1 / אורסון סקוט קארד זהו אחד הספרים הטובים ביותר... המשך לקרוא אמברשי לפני 5 שנים ו-7 חודשים
48. הגיבור האבוד - גיבורי האולימפוס #1 / ריק ריירדן ספר מעולה,קראתי את כל הספרי... המשך לקרוא Mira לפני 5 שנים ו-7 חודשים
49. המשחק של אנדר - המשחק של אנדר #1 / אורסון סקוט קארד זהו אחד הספרים הטובים ביותר... המשך לקרוא rachis לפני 5 שנים ו-7 חודשים
50. המשחק של אנדר - המשחק של אנדר #1 / אורסון סקוט קארד זהו אחד הספרים הטובים ביותר... המשך לקרוא אנקה לפני 5 שנים ו-7 חודשים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ