קורו


» דירגה 7 ספרים
» כתבה 3 ביקורות
» יש ברשותה 8 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 5 שנים ו-10 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 9 חודשים
» קיבלה 5 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
» ספריה עירונית הרצליה

» מדף הספרים (4 מתוך 8)
ביקורות ספרים:

מוצגות 3 מבין 3 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

למרות שקראתי אותו די מזמן, אהבתי אותו, הוא מלא מתח ועוד הסיפור מבוסס על אגדות, ואני? ילדה שממש אוהבת אגדות הדמות הכי אהוב... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-11 חודשים


ספר מצוין,ממש האהבתי אותו.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-11 חודשים


ספר מעולה למרות שלא גמרתי אני אוהבת מאוד אני רוצה שאימא שלי כבר תיקנ הלי תהמשך של הספר אחרי שאני הגמור מאוד האהבתי אותה תק... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 שנים ו-5 חודשים




מוצגות 2 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

איך שכחתי לשים אותו ברשימת ה"אוי ויי זמיר" שלי? כשפתחתי אותה חשבתי על מספר ספרים שצריכים להיות בה, אבל איכשהו שכחתי את זה. ז... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-10 חודשים


לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!! איך זה יכול להיות???!!! 5 שנים! קראתי את הספר הזה לפני 5 שנים! לפחות שנתיים לפני שאפילו הכירו אותו... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-8 חודשים


קורו עוקבת אחרי
עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 9 חודשים
» נשמות (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-10 חודשים
» גופות (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-10 חודשים
» לא מכירה (סיפור שכתבתי)
לפני 3 שנים ו-11 חודשים
» תודה (סיפור שכתבתי)
טוקבקים על ביקורות ספרים:
לפני 3 שנים ו-5 חודשים
» Maximum Ride: The Manga, Vol. 1 / James Patterson
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

אנחנו מקשיבים, חולמים, מסתכלים באופק הרחוק.
אבל הם? הם תקועים פה. מסתכלים מסביב אבל לא זזים ממקומם.
אנחנו גם נתקע פה, ללא שום צדק.
אנחנו נשאב לתוך הדממה המחושית,
והחשכה הכואבת,
אנחנו פה;
הם לא.
אנחנו
חיים...
הם,
א-ב-ו-ד-י-ם.
נכתב לפני 9 חודשים
גופות, הן מסתכלות אלינו.
נועצות בנו מבטים בעודנו הולכים ביער האינסופי של העצמות,
מחייכים, ללא פנים.
קולות הגריסה, והשלדים נהפכים לאבק,
צרחות מגיעות מן היער, ואז שקט.

הגופות, מתהלכות וצוחקות חרישית,
כל יבבה שמגיעה משם, נהפכת לשקט.
ובסוף, גם אני, אצטרף לשקט זה.

גופה, של ילדה,
וצעקה קטנה, וכרגיל
שקט.
(אין לי שמץ למה כתבתי את זה)
נכתב לפני 3 שנים ו-10 חודשים
כותנת המשוגעים שעל גופה של אליס לא הותירה בה שלווה, חלומתיה היו מוזרים אף יותר.
היא שוב שם, בארץ הפלאות. בטוחה בעצמה וצועדת בין השבילים.
היא שוב רואה את ראשו של חתול הצ'יישר נכרת, גופו קורס.
הכובען המטורף, גם הוא מופיע בחלומתיה, אבל לבוש שונה משמסופר בספרו של לואיס קרול,
שערו של הכובען קצר וכובע מתכת מעוטר על ראשו, אליס נאנחת בדממה.
ואז החלום המוזר מתחלף ונהפך לסיוט, אליס עומדת על רחבת השחמט של מלכת הלבבות.
קפואה, כמו חייל שחמט דומם. היד של מלכת הלבבות באה אליה אך רגע לפני, אליס מתעוררת מהקפאון וחותכת את אצבעותיה של המלכה.
אליס רצה, רצה ולא עוצרת, חייליה הקלפים של מלכת הלבבות מקיפים אותה, ואליס מתעוררת בבהלה.
היא מתקפלת ובוכה בכי מר, "אליס!"היא שומעת קול מוכר. "אליס!"
היא מסתובבת ורואה את הארנב, "הארנב המאחר התגעגעתי אליך!"היא צוהלת.
הארנב הלבן מתקרב אליה ומשחרר אותה מכותנת המשוגעים. "בואי, נשחרר אותך מפה הזמן שלנו קצר."הארנב הלבן אומר, אליס מהנהנת והולכת אחריו לתוך הרפתקה נוספת בארץ הפלאות.
נכתב לפני 3 שנים ו-10 חודשים
כרסום נשמע מקרוב כרסום כמו כרסום עצמות, אל תשאלו מאיפה אני יודעת איך נשמע קול כרסום עצמות
קלארק שתק, הוא בלע את רוקו ואמר ללא קול: ל-ב-ר-ו-ח, התקדמנו במהירות אדירה לעבר היציאה
"שער מספר שלוש נסגר!"צעקתי נזכרתי בפגיון שלי המסורבל בכיס הדמוי עור,
"מאיפה זה?"שאל קלארק
לא עניתי, התקדמתי לעבר המוטציה "היא תהרוג אותך!"
הסתכלתי בפגיון כשקימורי כסף מעטרים אותו, חולצת הטריקו השחורה שלי נראה נקייה למחצה,
המוטציה יצאה מעבר הצללים ועכשיו ראיתי אותה יותר בחדות, היו למוטציה שמונה זרועות כמו של תמנון אך הן היו יותר חדות כמו סכינים, למוטציה לא היו עיניים רק חיוך גדול ומלא שניים חדות כתער, שנראות שיכולות לחתוך אדם לחצי בנגיסה, בלעתי רוק אבל התקדמתי בלי לחשוש עורה של המוטציה היה שחור אבל צחנת המתים הסריחה את המקום, המוטציה נקשה בשיניה החדות כשהתרכזתי יותר הבחנתי בצלקת הדקיקה הנמשכת לאורך כל פניה,
"אני מריחה בני תמותהההה.."אמרה המוטציה בקול נחשי אך אבני, "ליתר דיוק רק בן תמותה אחדד.."
ידיי הזיעו אבל המשכתי להחזיק בפגיון הכסוף לחששתי משהו לא מובן ותקפתי,
"את לא תָעזי לפגוע בטיפש!"צעקתי אליה, הדפתי את אחת מזרועותיה ושיספתי אותו לגמרי המוטציה יללה, "שבע זרועות.."
"את חייבת למצוא את נקודת התורפה שלה,"צעק קלאלרק,
הבחנתי ביהלום הלבן שנעוץ בחזה, המוטציה שלחה אליי את אחת מזרותיה אך חמקתי ונגעתי את הפגיון בלב היהלום,
המוטציה יללה ותוך שניות אחדות נשרפה לעפר תפסתי את הפגיון הכסוף, דלת הלבנים הזהובה של שער מספר שלוש נפתחה והמשכנו בדרכנו במבוך האין סופי.
נכתב לפני 3 שנים ו-11 חודשים
"אתה טיפש,"
"אני יודע,"
"מה אם לא נשרוד פה? המבוך הזה מסובך,"
"נצא אל תדאגי,"
"ארבעים וחמישה אנשים מתוכם אחד זכאי לצאת,"
הטחתי את ראשי בחוזקה בקיר הלבנים, "הי! תרגעי,"צעק אליי "זאת אינה סיבה טובה לדפוק את ראשך בקיר,"
"למה לא? אתה יודע שאני לא יכולה לא לעשות את זה, אתה יודע גם שאי אפשר לשלוט על המבוך."אמרתי "אתה זוכר את הנבואה שהילד בעל שלושת הראשים אמר לפני שנכנסנו לפה?"
"בטח שאני זוכר,"אמר "ארבעים וחמש איש יכנסו למלכודת המוות, עשרים ישארו ומתוכם אחד,"
"רואה כפי שאמרתי רק אחד ישאר,"
"קודם נצטרך לחשוב איך לצאת מפה,"והתקדם לעבר שער זהוב שאליו התנוססו שלושה מילים,
"שער מספר שלוש,"התייפחתי ונכנסתי אחריו, אור קל הבזיק מבין קירותיו הזהובים של השער, אך הרגשת החנק עדיין נשארה במקום הוא עצר וגופי נחבט בגבו, "תזהר,"הטחתי בו
"א-אה אני לא חושב שבמקום הזה אפשר להיזהר.."
נכתב לפני 3 שנים ו-11 חודשים
החלטתי להראות לכם סיפור רציני, שכתבתי אני מקווה שתאהבו.(סיפור זה בהתליכים)
*******
אני לוקחת את הספר עם הכריכה השחורה שבמהלך השנים קיבלה צבע שחור דהוי, "הרוח של מר סנדרסון," אני אומרת אני מתיישבת על אחד משולחנות העץ הישנים ומתחילה לקרוא. דפי הספר הצהובים כמעט מתפוררים אז אני מעבירה אותם באיטיות. אני קוראת לאט בגלל העונג שבקריאה 'דינג דונג' הצלצול נשמע, אני מחזירה את הספר השחור דהוי למדף והולכת לכיתה. אני מתיישבת בשולחן הישן בסוף הכיתה הילדה שמלפני מדברת עם חברתה הברונטית, אני מסתכלת בחלון ובציפורים המורה מופלגת הגיל שלנו נכנסת לכיתה. ואומרת את אותם מילים ישנות וחוזרות:" בוקר טוב."
אני נאנחת ומוציאה את ספרי הלימוד. המורה לוקחת את הגיר השבור, ומתחילה לכתוב בצריבה מחרישת אוזניים. אבל אני מתרגלת מחדש לצריבה המחרישה. אני מחכה כבר לצלצול בשביל להמשיך לקרוא את 'הרוח של מר סנדרסון', "אלן!" אומרת הילדה מלפני "תני להעתיק." אני מסרבת כהרגלי וממשיכה לכתוב את התשובות, הילדה ממלמלת משהו ומנסה לפענח את התשובות.
אני נאנחת, אני ממשיכה להביט בחלון ורואה ינשוף.
"ינשוף?" אני אומרת בנימה שקטה, ומנסה להבין מה ינשוף עושה ליד החלון בתחילת היום. אני מסיטה את מבטי מן הינשוף ומסתכלת על הקירות האפורים, ומיד חוזרת לחלון והינשוף נעלם "כנראה התעופף." אני אומרת
אני מחכה למשמע הדיג דונג שישחרר אותי מהמקום הזה, ואוכל ללכת לספריה אני מסתכלת בשעון המורא 09:45. חמש דקות לצלצול אני נושמת לרווחה ומחכה לחמש דקות האלו שנראות כמו נצח, הברונטית מתיישבת ליד שחרדנית מלפנים. אני עוצמת עיניים ומחכה לצלצול.. 'דינג דונג' הצלצול נשמע
אני קמה מהשולחן והולכת לספריה אני מוציאה את הספר עם הכריכה השחורה הדהויה, וממשיכה לקרוא בו "אלן.."נשמע קול מסתורי אני בוחנת את הסביבה ולא רואה אף אחד חוץ מהספרנית הארקה. אני חוזרת לספר וממשיכה בקריאה "ספר מעניין." אני לוחשת לעצמי,
אחרי ה150 העמודים המעטים של הספר, אני מחזירה אותו למדף והולכת לכיתה. אני מסתכלת על התליון ורואה ים, ים יפיפה ולא נגמר הצלצול מעיר אותי ואני הולכת במהירות לכיתה. השקט המתחולל בכיתה לא נותן לי הרגשה טובה, אני הולכת בזהירות ונעלי העור השחורות שלי משמיעות צליל שנראה שמרעיד את כל כותלי הכיתה. אני מתיישבת בשולחן האחרון והשבור שבסוף הכיתה, ונאנחת המורה הקשוחה לספורט נכנסת לכיתה וכולם יוצאים בתור מסודר כמו חיילים. אני שונאת את זה אבל אין מה לעשות ככה זה אני מתיישבת על רצפת האולם המלוכלכת, המורה הקשוחה עוברת בין כולם ועוצרת לידי "מי מביא מגפי עור לשיעור ספורט?" נובחת אלי. "אני," אני אומרת בקול שקט ומרדני "תצאי מפה" צורחת והצביעה לכוון הדלת, אני קמה והולכת לספריה.
"שלום לך אלן, שוב גירשו אותך משיעור ספורט? "שאלה הארקה הספרנית.
"כן," אני אומרת בנימה שקטה, לוקחת ספר שכריכתו לבנה אפורה ושבאמצע דמות מטושטשת. הלבושה גלימה ובלי פנים "מלאך המוות" אני קוראת את שם הספר העבה, עייני הכחולות קוראות כאחוזות דיבוק. את הספר העבה, 'דינג דונג' הצלצול נשמע אני גומרת את הספר והולכת בהליכה מהירה לכיתה. ניחוח הוורדים והרעש בכיתה אומר שהמורה לאומנות יוקי אמורה להגיע, אני מסתכלת בחלון ורואה השתקפות שלי. שער קצר ופרוע בצבע בורדו ועיניים כחולות, הקולר שעל צווארי מסמל שאני מורדת בחוקי בית הספר. חוקים נוקשים ובלתי נסבלים המורות לא נסבלות ביחוד המורה לספורט,
יוקי היא אחת מהמורות היותר טובות בבית הספר, אבל חבריי היחידים הם הספרים ספרים עולם ומולאו. הדלת הישנה נפתחת בקול חרשי אני מוציאה את הקלמר השחור עם הגולגולת האדומה כדם. ומוציאה עיפרון שחור ומחק, המורה יוקי מחלקת לנו דפי ציור כולם מתחילים לצייר מלבדי. אני משאירה דף ריק דף שהוא לא עולם ומולאו, דף שלא מראה על היצירתיות שבי. בסוף אני מציירת את התליון ובטוחו ינשוף סמל החוכמה. אני צובעת רק בעיפרון שחור אני מוציאה רק כמה גווני חום, וצובעת את הינשוף. אני מחזירה את העפרונות לקלמר ומחכה שהשיעור יגמר, שהאוול, יגמר..
אבל הוא לא נגמר בגלל שיש הפסקה קצרה ואז חוזרים לשיעור האחרון, המורה יוקי עוברת בין התלמידים. ונעצרת לידי כמו תמיד בשביל לראות עם ציירתי משהו, אני נותנת לה את הדף ההפוך באיטיות, היא הופכת את הדף ושותקת. שתיקה קלה "אוקי, לפי מה שראיתי כמה וכמה מכם מציירים ממש יפה. אבל אני רוצה לתלות ציור מיוחד במינו ציור המתאר הרגשה או קמצוץ קטן של חוכמה, אני לא אגלה של מי הציור." אומרת יוקי ויוצאת מהכיתה עם כל הציורים, הצלצול להפסקה מקפיץ את כולם אני הולכת לספריה והולכת למדף הקבוע שלי. 'טראח' ספר נופל אני מרימה ספר בעל כריכה שחורה עבה וכתוביות בצבע זהב "ילדי הפיות," אני קוראת את השם, הכריכה מסקרנת אותי ואני הולכת להארקה "קחי אותו במתנה אלן," אומרת הארקה, אני מחייכת אליה ויוצאת מהספרייה, האותיות הזהובות מהפנטות אותי ואני פותחת את הספר. אני גומרת את הספר כאחוזת דיבוק, "אלן.." הקול המסתורי חוזר, אני קמה
"מי אתה?" אני צועקת "מה אתה רוצה ממני?"
כל הילדים בספרייה מסתובבים אלי ואני חוזרת להתיישב, אני לא יודעת מי הוא ומה הוא רוצה, אבל זה בטח משהו לא טוב! 'דינג דונג' הצלצול לשעה האחרונה, אני מרגישה נגיעה מוזרה בכתף ומצטמררת. אני מסתובבת ורואה את לאון "מה אתה רוצה?" אני אומרת בקול אדיש,
לאון מרים גבה, "דבר ראשון תחייכי." אומר בקול תחמני הוא מוריד את המצלמה. ומצלם אותי "את תתאימי לעיתון." אומר אני בורחת ועולה במהירות לכיתה, "זה מוזר הכיתה ריקה," אני אומרת. "מאוד מוזר." אני שומעת את צעדיו המהירות של לאון מתקרבים אלי, ורצה לשולחן שלי "תתרחק ממני לאון!" אני צועקת כשהדלת נפתחת. "מי זה לאון?" שואלת הברונטית
"אף אחד," אני אומרת,
"פסיכית." ממלמלת הברונטית, אני מתעלמת ומסתכלת בחלון אני רואה את לאון, יושב וצוחק עם שאר בנות כיתתי,
"הוא צוחק אלי.."אני אומרת אני שמה לב שהוא מסתובב אליי ואני ממשיכה לבהות בדף הריק, "אה ואגב זה שיעור חופשי,"אומרת הברונטית אני יוצאת מהכיתה, והולכת לעבר החצר,
"טוב סוף סוף אני לא נעולה בשום מקום,"אני אומרת כשמבטי אדיש.
ירח עולה לרקיע השביעי "מה לעזאזל? אבל עכשיו רק אמצע היום!"אני אומרת בקול מופתע
"את כנראה לא יודעת את הכל אלן.."אומר קול מאחורי, הירח התחיל להצבע באדום כהה אני מסתובבת, ורואה את לאון
"ל-לאון? מה אתה עושה פה?"אני שואלת אני שמה לב, לכנפיים אבל אלו לא כנפים של מלאך אלו כנפי פרפר,
"תקראי לי שומר המלוכה לאון..."אומר לאון אבל הפעם לא בילדותיות, אלא בקול גברי יותר הוא פותח את עיניו ועיניו החומות נצבעות באותו צבע של הירח,
"מי? מי אתה?"אני שואלת בפחד
"אני שומר המלוכה לאון כפי שאמרתי, ואנחנו זקוקים לעזרתך אלן!"אומר לאון שוב בקולו הרציני, "הממלכה שלך נמצאת בסכנה! ואת היחידה שיכולה לעזור להם!"
"ממלכה?"אני שואלת "על מה אתה לעזאזל מדבר?"
"תביני את הכל בקרוב.."אומר לאון והירח האדום נעלם כלא היה..
ולאון נעלם גם כן.. "זה..היה..ממש..מוזר.."אני אומרת
'דינג דונג' נשמע הצלצול לשיעור השני אני עולה מהר לכיתה "חיכינו לך העלמה אלן,"אומרת המורה אני מתיישבת על אותו כיסא רערוע, "היום הזה ימשיך להיות מוזר?"אני שואלת את עצמי..
נכתב לפני 4 שנים
אני פותחת את עייני, ורואה חלל לבן וריק.
אני מחפשת אחר דלת החלל הלבן משגע אותי,
אני צורחת החלל הלבן והריק לא נותן לי מנוחה.
"לבן, רק לבן." אני צועקת צרחה שמשתקת לי את הגרון,
אני מנסה לדבר אבל הקול חירשי דלתות אין בחלל הלבן והריק.
אני נשכבת על הרצפה הקרה, ומתחננת לרחמים. רחמים, שאף פעם לא יחזרו.
כי אני כבר לא בין החיים..

(כדי שהלך לישון....)
נכתב לפני 4 שנים ו-2 חודשים
חמש שנים עברו. מאז שמתתי שמו צו הריסה, על ביתי הקטן ואימי ואחי הוגלו לרחוב.
"הלוואי וזה לא היה קורה"אני אומרת בגעגועים, אני מסתכלת מלמעלה על אימי ואחי "אני מתגתגעת אליכם"אני אומרת.
ודמעה מלוחה, זולגת על לחיי החיוורות. "את יכולה לחזור אליהם אבל רק בתנאי אחד"אומר המלאך גבריאל, "איזה תנאי"אני שואלת. "שהם ישכחו הכל"אומר גבריאל "אני מסכימה"אני אומרת, כנפי הלבנות נתלשות ממקומם ואני צונחת. מענני הלבן "שלום לך גן עדן"אני אומרת בחיוך. אני נוחתת ליד אימי ואחי, "שלום לכם"אני אומרת ברכות. אחי מסתובב ומחוויר "זה לא יכול להיות קים?"שואל אחי וורץ לחבק אותי. "תודה לך המלאך גבריאל"אני צועקת אימי מנשקת למצחי,
אני לוקחת מיקרופון ועולה על שרשרפף. "תקשיבו כולם לי נימאס, מהממשלה שלוקחת בתים. לי נימאס מהממשלה המושחתת"אני צועקת ברצינות. "לי נימאס מה זה שממשלתנו שבחרנו בה, כל כך אכזרית לתושביה"אני צועקת. "ואני רק רוצה לגור. שוב בביתי הדל"אני אומרת בדמעות, "ואני יודעת שלכל אחד ואחד יש חלום. שהממשלה הרסה והחלום שלי זה לגור, שוב בביתי הדל לא תסרבו לבקשה של ילדה קטנה?"אני אומרת ושואלת בו זמנית. אבל אף אחד לא מסתובב, (יש לי נקע וזה כואב לכתוב ככה אני ימשיך מאוחר יותר ^^)
נכתב לפני 4 שנים ו-4 חודשים
שערי התנופף בין צוקי השמים הבודדים. גשם אפור טיפטף על שערי הבהיר נשמתי נשימה אחרונה, עצמתי את עניי. וצנחתי חייכתי חיוך אחרון ושקט, "להתראות"אני אומרת בקול חרישי וצרוד הנפילה נימשכה נצח עד לרגע שהכל נהיה שחור.
פקחתי את עניי וראיתי את ביתי הישן ואימא בוכה ושוברת דברים בהיסטריות. "אימא אני כאן"אני אומרת בדאגה אחי הקטן מנסה להרגיעה, אך ללא הצלחה "אימא תרגיעי"אומר אחי הקטן. "אני לא יכולה להירגע היא כבר לא כאן קימי שלי" אומרת בקול צרוד ובוכה בכי תמרורים, "מה זאת אומרת איננה אני כאן"אני מנסה לצעוק אך ללא הצלחה. "תצא מכאן אני רוצה להיות לבד"אומרת אימי "בסדר"אומר אחי ויוצא מין הבית הקטן, אני מחליטה לעקוב אחריו. "צוקי השמים הגופה של אחותי אמורה להיות פה"אומר אחי, הוא רץ במהירות "חכה גופה"אני שואלת הוא עולה בזהירות על האבנים החלקלקות. רוח פרצים נושבת, ומעיפה אותו לקצה "ה..הצילו"זועק הוא שם את רגלו במקום מוטעה ונופל אני לופתת אותו באחיזה חזקה. "קי...קים"מגמגם. "דומן"צועקת אימי מלמטה הוא יורד בזהירות ואמי סוטרת לאחי השובב, "איפה היית, דאגתי לך חשבתי שאתה מת כמו קימי"אמרה אימי ודמעותיה המלוחות שוב החלו לנזול על בגדיה. "ראיתי את קימי"אומר אחי בהתרגשות "מה איפה"שואלת אימי!.
נכתב לפני 4 שנים ו-4 חודשים
קבוצות קריאה:
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. פרויקט אליס אישית 1 108 לפני 9 חודשים

» סך הכל 1 ספרים ב-1 רשימות.

הקוראים:

הביקורות האחרונות של קורו שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. קסם המשאלה - ארץ האגדות #1 / כריס קולפר למרות שקראתי אותו די מזמן, ... המשך לקרוא Mira לפני 3 שנים ו-11 חודשים
2. קסם המשאלה - ארץ האגדות #1 / כריס קולפר למרות שקראתי אותו די מזמן, ... המשך לקרוא fairy tale לפני 3 שנים ו-11 חודשים
3. התגלית של הוגו קברה- עטיפת הסרט / בריאן סלזניק ספר מצוין,ממש האהבתי אותו.... המשך לקרוא dominogol לפני 4 שנים ו-4 חודשים
4. התגלית של הוגו קברה- עטיפת הסרט / בריאן סלזניק ספר מצוין,ממש האהבתי אותו.... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים ו-11 חודשים
5. נסיך הערפל - עיצוב עטיפה: אמרי זרטל # / קרלוס רואיס סאפון ספר מעולה למרות שלא גמרתי א... המשך לקרוא Mira לפני 5 שנים ו-5 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ