זה אולי קטע קצר אבל אני גאה בו מאוד :)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
המורה נכנסת לכיתה, אני מתיישבת במקומי הקבוע, שמה את המרפק שלי על השולחן ואת ראשי בכף ידי.
אוזני קשובות, עיניי מעופפות ופי סגור, כולם יחשבו שאני שם אבל בעצם אני לא...
ליד אגם גדול יש חלקת דשא קטנה ומקסימה,
מסביב לדשא יש עצים אבל הם בכל זאת נותנים לאור להסתנן בין ענפיהם ולשהתקף באגם,
אני נמצאת שם,
שוכבת על הדשא הרך ולפעמים גם טובלת את רגליי היחפות באגם,
אני מקשיבה בשקט לשירת הציפורים המלבבת,
אולי אין עוד אנשים בסביבה אבל אני לעולם לא לבד,
חיות היער תמיד יארחו לי חברה, ארנבות, ציפורים ודגים שמשתכשכים באגם היפהפה שלי.
"אמבר את איתנו?" שאלה המורה והוציאה אותי מהחלום שלי
"כן" אמרתי מייד בצייתנות אבל בליבי אמרתי "לא"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
המורה נכנסת לכיתה, אני מתיישבת במקומי הקבוע, שמה את המרפק שלי על השולחן ואת ראשי בכף ידי.
אוזני קשובות, עיניי מעופפות ופי סגור, כולם יחשבו שאני שם אבל בעצם אני לא...
ליד אגם גדול יש חלקת דשא קטנה ומקסימה,
מסביב לדשא יש עצים אבל הם בכל זאת נותנים לאור להסתנן בין ענפיהם ולשהתקף באגם,
אני נמצאת שם,
שוכבת על הדשא הרך ולפעמים גם טובלת את רגליי היחפות באגם,
אני מקשיבה בשקט לשירת הציפורים המלבבת,
אולי אין עוד אנשים בסביבה אבל אני לעולם לא לבד,
חיות היער תמיד יארחו לי חברה, ארנבות, ציפורים ודגים שמשתכשכים באגם היפהפה שלי.
"אמבר את איתנו?" שאלה המורה והוציאה אותי מהחלום שלי
"כן" אמרתי מייד בצייתנות אבל בליבי אמרתי "לא"