1. פאנפיק על באטמן- רובין ופויזן אייבי (שיר)

היי לכם! זוכרים שכתבתי פאנפיק על רובין ופויזן אייבי? אז הציעו לי להפוך אותו לשיר. זאת טיוטה ממש ראשונית, מה אתם אומרים?
קריאה מהנה :)
___________________________________

סיפורנו מתחיל ביום יפה מדי,
רובין יצא לטייל בפארק,
עצר ליד העץ האהוב עליו והתחיל לקרוא.
משהו הרגיש לו מוזר פתאום,
הוא קם והתכונן לעזוב.
העץ שינה את צבע עליו,
ריח הדם המשכר נדף ממנו.
פויזן אייבי הגיחה מאחור
ג'ינג'ית יפיפייה עם חיוך מהפנט.
היא צחקה ורכנה לנשקו
משהו מוזר היה בנשיקה הזו.
רובין לא הצליח להתנגד,
ורגע לאחר מכן נפל על הקרקע,
צוחק אך גוסס מכוחה של האהבה.

נכתב לפני 12 שנים ו-6 חודשים

2. 4 טיפות דם

היי לכם! יש לי תחרות כתיבה בבית הספר ואני חושבת לשלוח את השיר הזה. מה אתם אומרים? כדאי?
קריאה נעימה :)
_________________________________________________

4 טיפות דם
נחתו על הקרקע
לכל אחת סיפור שונה

טיפה אחת מסכין רוצחת
טיפה שנייה מלב שנשבר
שלישית מברית דמים שהופרה
ואחת אחרונה מסיפור שנגמר.

הטיפה הראשונה, רוצה נקמה
הטיפה השנייה רוצה לבכות את כאבה
הטיפה השלישית נשארת מאחור
אך הטיפה האחרונה שלמה עם הסוף.

4 טיפות דם
נחתו על הקרקע
לנו זה בכלל לא משנה.
אנחנו כאן, חיים בנחת,
ומחכים לסוף דומה

נכתב לפני 12 שנים ו-6 חודשים

3. שקיעה

פעמיים ביום מותר לי לראות את ההורים שלי. פעם אחת בשעת הדמדומים ופעם אחת בשקיעה. אני קופצת על ענן ושטה לכיוון הבית שהיה לי. אחותי הקטנה כבר הלכה לישון אבל אמא ואבא עוד אוכלים ארוחת ערב, צופים בתמונה שלי על המקרר. קוראים לי אדריאנה ואני בת 16. אני מתה. האקס שלי סימם אותי ביום הולדת של ג'יין, החברה הכי טובה שלי... זה מסובך.
בכל מקרה, מתתי בשעה 10 בלילה, עכשיו 9 וחצי ואמא שלי מתפללת את התפילה השגרתית שלה לשלומי. היא מאמינה בחיים שאחרי המוות. היא תמיד האמינה.
הענן שלי מתפוגג וכך גם אני. אני שונאת את לוח הזמנים שלי. אני מניחה פתק אדום בתיבת הדואר. מותר לנו לשלוח מילה אחת בכל ביקור. מילה אחת, אבל זה מספיק.
על הפתק כתוב "גשם". זוהי מילת הקוד שלי ושל מלאני, אחותי הקטנה. אני מקווה שהיא תבין. שתפסיק לבכות מתחת לשמיכה בשקט.
שלא תשכח.

נכתב לפני 12 שנים ו-7 חודשים

4. פאנפיק סטארקידי על ים יאי

זה היה יום שבת רגיל ויפה להפליא.
לורן קמה לצליל הודעה חדשה בטלפון שלה.
"תתכונני, כי היום אנחנו הולכים... לים! אני בא עוד כמה דקות לאסוף אותך. ~ דארן." כך הראתה ההודעה.
"אני מצטערת, אין לי מצב רוח לים." ענתה לורן בסמס ונפלה על המיטה בחרטה עמוקה. אתמול היה טעות, היא חשבה לעצמה. הם לא היו צריכים להתנשק. היא לא הייתה צריכה לתת לו להשתכר ככה. אבל היא כל כך אוהבת אותו.
"מישהו אמר דארן כריס?" צחק דארן מעבר לדלת. הוא כל כך התגעגע אליה, לחיוך שלה, לצחוק שלה, לגופה הקטן.
לורן פתחה את הדלת באי חשק ומיד הופתעה כשדארן נשק לה במהירות.
"דארן-"
"התגעגעתי אלייך."
"אני מצטערת-"
"התגעגעת אליי?"
"כן אבל-"
"מה קרה?"
"אולי די לקטוע אותי?!" לורן אמרה בכעס שהתחלף מיד לצחוק. הוא כל כך חמוד כשהוא צוחק, חשבה לעצמה. "אני.. אני לא חושבת שאני מרגישה טוב. מצטערת שהגעת סתם." אמרה ופנתה לחדרה לסדר את שיערה הפרוע מהלילה.
"זה בגלל אתמול נכון?" שאל. היא לא יכולה לשקר לו. היא לא מסוגלת.
"דארן" התחילה לומר בעצב. "אתמול היה טעות. אתה השתכרת לגמרי ולא חשבת בהיגיון ואני מצטערת שנתתי לך-"
"את לא היית שיכורה אתמול." אמר דארן במחאה.
"נכון, אבל-"
"אבל מה? לקחת סמים? מישהו הכריח אותך להיות איתי?"
"לא, אני רציתי להיות איתך. אבל..." היא לא יכולה להגיד את זה. היא תשקר לעצמה.
"לורן, בואי נלך לים. בבקשה! נדבר שם על כמה שאני שיכור בסדר?"
~~~~~~
ההחלטה ללכת לים הייתה הדבר הכי חכם שעשתה בחיים שלה. הם כל כך נהנו ששכחה בכלל למה לא רצתה לבוא מההתחלה.
"אז, רצינו לדבר על משהו, לא?" אמר דארן ונפל על החול הרך.
"זאת הייתה טעות. אתה האיש השלישי הכי סקסי באמריקה! אתה כוכב! אני לא מתאימה לך. אני רק-"
"את רק הבן אדם הכי מוכשר, יפה, אוהב וחם שאני מכיר." אמר ונשק על שפתיה. היא כל כך מטומטמת שלא יכלה לראות זאת קודם לכן.
"שכחת משהו." לורן צחקה והתכרבלה בזרועותיו.
"צודקת. שכחתי נמוכה." צחק והכתים את אפה בקרם הגנה.
"התכוונתי מצחיקה דביל!" לורן צחקה ורדפה אחריו עם הנשק הכי חזק בעולם, קרם הגנה 70%.
"אני אוהב אותך!" דארן צעק והרים את ידיו לכניעה.
"החלטתי להחזיק אותך כשבוי." צחקה ולקחה את ידו. "אתה האסיר המיוחד שלי." אמרה ונישקה אותו עמוקות.
"איזה כיף."

נכתב לפני 12 שנים ו-10 חודשים

5. היער ההוא

היער ההוא. היא זכרה אותו. היא זכרה איך להגיע לשם. להיות לבד, בשקט. מדי פעם היא שרה לעצמה על היער הוא, כאילו רק מלחשוב עליו תצליח לחזור אליו שוב. אבל זה לא ככה.
שבוע לאחר מכן כל העצים נכרתו על מנת לבנות בניין ענקי למגורים.
כאן הגיעה הבדידות. בלי המקום הזה בו יכלה לדבר אל עצמה, לקפוץ, לצעוק. בלי שאף אחד אמר לה מה מותר לה ומה אסור. עכשיו היא לבד. ובלי היער ההוא ליבה התרוקן אט אט.

נכתב לפני 12 שנים ו-10 חודשים

6. מוות מתוק

"בוני! בוני, חכי! אל תעשי את זה!" הוא קרא לעברה, ספק בוכה ספק צווח מכאבים על מה שהוא חושש שעלול לקרות, במיוחד כשהוא יודע שזה הכול בגללו. הוא ניסה לעצור את בוני, לעצור אותה מלעשות את הדבר הכי מסוכן שאפשר לעשות- למות. הוא המשיך לקרוא ולצרוח אך זה לא עזר. בוני לקחה את הסכין שמשמאלה, הפשילה את שרוולה ותקעה את הסכין בגופה. היא הרגישה כאב חד מפלח את בטנה ונוזל חם מכסה אותה. כאילו שהמוות לא רוצה שהיא תעזוב את עולם החיים בקור, כאילו שהוא דואג לה. היא המשיכה לשמוע את צעקותיו אך לא היה לה אכפת. לרגע, היא נזכרה בדבר שרצתה לעשות כל חייה, רצתה אך פחדה לעשות- לטעום דם. היא הושיטה את ידה אל הנוזל החם והגישה אל פיה. הדם היה מתוק. כמו סוכרייה, כמו אהבה ראשונה. לבסוף היא נזכרה בנשיקה הראשונה שלה ומתה בשלווה, כשהזיכרון האחרון שלה נותן זה לעזוב בנחת, ברוח טובה ורגועה.

נכתב לפני 12 שנים ו-10 חודשים

7. הצד האחר של ביריונות

אז הרמתי את הילד בקטן ההוא והרבצתי לו קצת. אז מה? זה לא שהוא ממש נפגע מזה. כולה דימום באף. אני ספגתי יותר מזה. אני הייתי צריכה לסבול את אבא שלי השיכור! ולי לא הייתה אימא חמודה ופולניה! יש לו משפחה חמה ואוהבת. אני חיה מהיד אל הפה! החצוף הזה, כולה ביקשתי תכסף שלו לארוחת צהריים. הוא כל כך טחון שרואים לו סימני דולרים על המצח! טוב אז אולי לא הייתי בסדר, אוקיי?? אבל רק בגלל שכעסתי. הייתי צריכה לפרוק את זה על מישהו! אני אבקש סליחה מחר.

נכתב לפני 12 שנים ו-10 חודשים

8. נשף.. בודד?

וויתור זכויות: לסטארקיד המקסימים! ♥
זמן: אממ.. קצת אחרי MAMD...? זה ממש לא חשוב לפאנפיק.. העיקר שזה סוף השנה.
שיפים: ג'ואי וג'יימי, ג'וליה ודארן, בריאן ומרדית', והשיפ של לורן שאותו אני לא אגלה כאן כי אני מרושעת! וגם כי אני לא רוצה להרוס לכם את הפאנפיק..
תהנו!!
--------------------------------------------------------------------------------------------------
נשף הסיום של בוגרי אוניברסיטת מישיגן הגיע לחצי הדרך ולורן לופז עדיין ישבה בצד, לוגמת ממשקה בעל צבע מוזר.
"את עדיין מחכה לו?" שאלה ג'וליה כשהיא ודארן חזרו מרחבת הריקודים.
"הוא יבוא." אמרה לורן בהיסוס. "אני בטוחה שהוא יבוא."
"אם את אומרת." ג'וליה משכה בכתפיה וחזרה בדילוגים לרחבה.
עברו עוד שלושה שירים ושני משקאות מסתוריים עד שפגשה אדם נוסף.
"היי, לו." ג'ואי התיישב ליד לורן ובידיו שתי כוסות. "עדיין מחכה?"
"כן. אתה חוזר עכשיו?"
"לא, אני רק מחכה שג'יימי תחזור מהשירותים." הסביר. "אני לא מבין מה היא מוצאת במשקה המוזר הזה." הוא בהה בכוס בניסיון להבין מה היא מכילה.
"לפחות יש לך עם מי לרקוד." לורן שילבה ידיים בילדותיות.
"לורן, אני לא מסוגל לראות אותך ככה!"
"תגיד את זה לו."
"יודעת מה? אני אגיד לו. אבל קודם אני אזמין אותך לרקוד." ג'ואי קם והושיט את ידו ללורן.
"אבל אמרת שג'יימי אמורה לחזור-"
"אני יודע, ואני בטוח שהיא תבין שהייתי חייב לקחת אותך לרקוד כדי שכולם יראו כמה את יפה!"
"די, נו." לורן הסמיקה. היא חשבה על הנשף הזה כבר מלפני חצי שנה ובזבזה כל כך הרבה כסף על השמלה והתסרוקת. אולי ג'ואי צודק? היא חשבה לעצמה. הרי, היא באמת רוצה שכולם יראו איך היא נראית. אבל מה אם הוא כן יבוא?
"אני לא יודעת." היא אמרה.
"מה יש לא לדעת?" ג'יימי הצטרפה לשיחה וג'ואי הסביר לה מה פספסה. "את רוקדת עם ג'ואי וזה סופי! אני לא אתן לך לשבת בצד ככה!"
"עזבי אותה ג'יימי." אמר ג'ואי בייאוש. "אנחנו צריכים לכבד את ההחלטה שלה ו-" ג'ואי גרר את לורן לרחבה (ואפילו איים להשתמש בדגדוגים) בזמן שג'יימי לקחה ממנה את תיקה וצפתה בחבר שלה מתנהג בטיפשות. כרגיל.
"היי, ג'ואי, לו!" קרא בריאן והוא ומרדית' באו לרקוד לידם.
"חשבתי שכבר יש לך חברה." צחק בריאן וחיבק את מותניה של מרדית'.
"אני יודע. פשוט חשבתי לעצמי, למה למנוע מהאנשים הנחמדים כאן את מיומנותה של לולו בריקוד." ג'ואי זרם עם בריאן וקיבל על כך מכה זעירה מלורן בכתפו. (היא כיוונה ללחי אבל הגובה המעצבן שלה פשוט לא אפשר לה!).
"את נראית ממש טוב!" מרדית' החמיאה לה והן הידרדרו לשיחה על מנהגים משונים של בנים בנשף כשפתאום הגיע משום מקום... סלואו. מרדית' הייתה הראשונה ששמה לב לזה ומשכה את בריאן לפינה אחרת ברחבה שם רקדו בצמידות.
"התרצי לרקוד עמי ריקוד זה?" צחק ג'ואי והושיט את ידו.
"אני בטוחה שאתה מעדיף לרקוד עם ג'יימי כרגע."
"אל תדאגי, יש עוד מלא סלואים." אמר ג'ואי. "אני די בטוח שהדי-ג'יי שיכור." הוא לחש בקול.
"אוף, בסדר."
בזמן שהם רקדו לורן הרגישה מתוחה כל כך ולחוצה. כלומר, היא רוקדת סלואו עם החבר הכי טוב שלה, בזמן שג'יימי צופה בהם, וכל זה מוביל לכך שהם רוקדים כמו ילדים בני 12!
הם הגיעו לחצי השיר כשבחור גבוה וחזק מאוד הגיע בפתאומיות וחיבק את לורן מאחור ביד אחת.
"אם אתם רוקדים בלעדיי לפחות תרקדו נכון!" ג'ו ווקר העיר להם וסובב את לורן אל חיקו.
"את נראית נפלא, לורן." ג'ו לחש לאוזנה. "בקושי זיהיתי אותך עם השמלה הזאת!"
"אבל אז בדקת מי הכי נמוכה בחדר?" לורן צחקה אך ג'ו השתיק אותה מיד.
"לא." הוא חייך את חיוכו הממגנט. "חיפשתי את מי אני הכי אוהב בעולם." לורן עמדה על קצות אצבעותיה כשג'ו נישק אותה עמוקות, ולמרות שהשיר נגמר מזמן הם נשארו דבוקים יחד, חירשים לשריקותיהם של דילן, בריאן ובארנט. אילמים מרוב נשיקות, ועיוורים לכל העולם חוץ מאחד לשנייה.

נכתב לפני 13 שנים

9. פאנפיק לבאטמן- רובין & פויזן אייבי

אני בדרך כלל לא כותבת דברים של גיבורי על אבל... טוב, לא יכולתי שלא לכתוב את השיפ האדיר הזה! תהנו!
---------------------------------------------------------------------------------

סיפורנו מתחיל ביום יפה במיוחד. אולי אפילו יפה מדי.
רובין יצא לטייל בפארק ועצר ליד העץ האהוב עליו. הוא התיישב בצילו, הוציא ספר עבה מאוד והתחיל לקרוא. אך למרות הרוח הקרירה ושירת הציפורים הנעימה הוא הרגיש שמשהו לא בסדר.
הוא קם לעזוב כששמע רחש מגיח מכיוון העץ.
"הוא נראה שונה קצת." רובין חשב בליבו. לפתע העץ שינה את צבע עליו לאדום וריחו המשכר של הדם עלה מגזעו.
"פויזן אייבי." קרא רובין ונערה ג'ינג'ית יפיפייה הגיחה מאחורי העץ, חיוך מהפנט על פניה.
""חשבתי שכבר שכחת ממני." היא אמרה וקטפה מספר עלים בתנועה מפתה שאין כמוה.
"מה את רוצה?" רובין ניסה להתנגד לריחה המהפנט.
פויזן אייבי הניחה את ידיה על כתפיו של רובין ולחשה לאוזנו.
"עוד לא הבנת?" היא צחקה. "אני רוצה אותך." פויזן אייבי חייכה באושר ורכנה לנשק את אהובה.
משהו מוזר היה בנשיקה הזאת. טעם שפתיה המתוק של פויזן אייבי התערבב במהרה בטעם רעל ולאחר מכן נוסף גם טעם הדם. הדם של רובין. רובין לא הצליח להתנגד. אך כנראה שגם לא ניסה כי שנייה לאחר מכן הוא נפל על הקרקע, צוחק, אך גוסס למוות מכוחה של האהבה.

נכתב לפני 13 שנים ו-2 חודשים