1. שיר החיים

קקי פיפי חרא קקשקה
פיפי שתן טוסיק קיא
חרא פיפי שתן טוסיק
תחת קקשקה קיא

בחילה הקאה נזלת קיא
חרא שלשול קקי שתן
פיפי פלוץ עיטוש הקאה
נאד נפיחה תחת ישבן

פליץ קקי פוק נפיחה
תחת טוסיק קיא הקאה
ישבן קקשקה נזלת טוסיק
חרא הקאה שלשול חננה

סירחון זיעה תחת ישבן
קקי חרא מוגלה הקאה
גועל חצקונים תחת פליץ
נפיחה פלוץ ישבן נזלת

נכתב לפני 11 שנים ו-11 חודשים

2. בובספוג חתיך

מי שחושב שאני צודקת שיגיב

נכתב לפני 11 שנים ו-11 חודשים

3. זה אני, מלאך המוות/מארי ז.ר.

"המוות לא כואב בכלל.." אמר לי שבתאי, סבא שלי.
סבא שלי הוא איש מיוחד, הוא בן 136 והוא שוכב בבית חולים, הוא חזר פעם ממוות קליני..! זה היה מפחיד! באמת חשבתי שהוא ימות..המון מראיינים כל הזמן מנסים לראיין אותו, ומדענים חוקרים אותו. הם מנסים לגלות את סוד המוות ומה שאחריו, אבל רק אני אדע אותו. מסתבר.
קוראים לי פייזלי, אני בת 13 ואני אוהבת לבשל. וגם פילוסופיה, אני מאוד אוהבת פילוסופיה.
"את מבינה, יקירתי, כאשר הייתי בדרכי לעולמי, גיליתי דבר מדהים! שכבתי על מיטת אבן..בתוך חדר אפלולי, ומלאך המוות ניגש אלי בצעדים עדינים..עם המגל שלו, מגל חד וחלוד..הוא התיישב ליידי והוריד את הקפוצ'ון שלו..נגלה לפני ראש, ללא פנים או שיער, ושאל אותי ברכות..קול נשי וצעיר..: שלום, שבתאי איברהים..אני באתי לקחת אותך למקום טוב יותר, ובכדי להקל עלייך, אנא תבחר מי אתה רוצה שאני אהיה..
הייתי דיי בשוק.. בחרתי את סבתא שלך כמובן, זלדה ז"ל..מלאך המוות הסתובב, שם חזרה את הקפוצ'ון, הסתובב חזרה והוריד אותו..זאת הייתה זלדה, לא האמנתי! זלדה..כלומר מלאך המוות, שאל אותי ברכות, בקול הרך של זלדה..אתה רוצה עוד משהו? אולי שמפניה?
בדיוק רציתי לענות שאני רק רוצה לראות את הנכדים והילדים היקרים שלי בפעם האחרונה, אבל אז..מלאך המוות נעלם..והותיר אחריו את בגדיו ומגלו, אשר צנחו לרצפת השיש המאובקת, מיטתי עשויית האבן נעלמה חיש, והבזק אור מעוור החזיר אותי לבית החולים, בדיוק ברגע שבו עשו לי את החשמול הזה, מכירה? שעושים ככה..קליר ו.." אמר לי סבי בדמעות אושר מעורבות בעצב..
"חח כן סבא..אני מכירה. עכשיו תוכל לספר לי איך הרגשת באותו רגע?" עניתי.
"בטח, פייזל יקירתי. אני לא בטוח עם הייתי בכדור הארץ אז..אני רק יודע שלא הרגשתי חום או קור, שום כאב..שום נשימה..או דופק..כל הדאגות שלי נעלמו בבת אחת, והרגישו לי לא כל כך חשובות..כמובן שהייתי די שמח..שאני הולך, ידעתי שזמני הגיע, אבל..משום מה הרגשתי כל כך צעיר באותו רגע..לא, פייזלי, אל תביני לא נכון, ברור שהייתי עצוב שאני נאלץ להפרד ממך ומשאר משפחתי.." אמר לי סבי, ומחה דמעה, אשר דמותי השתקפה בה..
עכשיו אני יודעת את סוד המוות, ואני מאושרת..ולמרות שהייתי עצובה..רוב הבכי שלי בהלווית סבי היה מאושר..אושר שאני יודעת שהוא באמת במקום יותר טוב..מקום בלי דאגות, או בעיות..

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים

4. הלוחם הקטן שלי/מארי ז.ר.

"דיי! תעזוב את הבובה שלי! אתה תהרוג אותה די!" אמרה גילה לירון, הבריון של הגן.
"מושי, אני לא סובל את זה יותר! גילה היא הילדה הכי קטנה בגן וירון כל הזמן מציק לה" אמרתי אני, דן.
"אוי נו! ירון מציק לכולם, שבוע שעבר הוא הרס את המשאית שלי" אמר מושי, חברי הטוב.
מושי הוא החבר הכי טוב שלי, אבל לפעמים הוא מתנהג כמו ילד קטן.
"תעזוב אותה! גוש קקה!" אזרתי אומץ וצעקתי על ירון. "עוף מכאן, דן המפסידן!" החזיר לי ירון, במילים ממש גסות..לפעמים אני תוהה, מניין הוא לומד מילים שכאלה..הוא בטח חייזר מכוכב "עלבוני" כמו בסיפור שסיפרה לנו הגננת בשבוע שעבר.
"דן! בוא לכאן...ירון שבר לברבי שלי את הראש.." אמרה לי גילה עם דמעות בעינייה הכחולות..
אני מוכר בתור רופא הבובות של הגן, אני מתקן כמעט כל צעצוע!
"הנה גילה, כל מה שהייתי צריך זה קצת סלוטייפ וידיים" אמרתי בגאווה ואפילו הרגשתי קצת פרפרים בבטן, משום מה. גילה צחקה וחיבקה אותי. הסמקתי ונהייתי אדום ממש כמו עגבניה. "אתה ממש..ממש..גיבור חחח, רופא הבובות הכי טוב בגן!" אמרה לי גילה, ושינייה הלבנות נחשפו בפעם הראשונה מי זה בואה לגן..נראה לי..
"כל החוכמה היא לתת להם שוקולד והם ירגעו" אמרה הגננת בטלפון וצחקה, כמעט עומדת להחנק. אני לא הבנתי את הבדיחה.
קבוצה של בנות התקרבה אלי, כבר חשבתי שרוצים להרביץ לי, אבל נרגעתי.. מאחוריהן עמדה גילה, ובידה בובת צפרדע..טוב זה בטח היה פעם בובת צפרדע. לשאר הבנות היו עוד צעצועים..אבל סתם של בנות.
"גילה סיפרה לנו שאתה רופא צעצועים ושתוכל לתקן לנו את הבובות, הנה, מיכל מלכת הלבבות שלי, ירון שבר לה את שרביט הקסם הנצחי" אמרה שירה, וסידרה את משקפייה.
"אהה אני.." ניסיתי לומר..אבל אז מריה קטעה אותי- "אבל ירון דרס את מריסה נסיכת החיות שלי עם המשאית של אדי, שהוא גנב לו, וקרע לה את הבגדים" אמרה בבכי זלעפות..כבר חשבתי שהיא תטבע בדמעות של עצמה.
"אהה..זה לא.." שוב ניסיתי לדבר אבל לשם שינוי..ג'ינה סיפרה משהו שלא קשור לירון, אלא לטים.."אני וטים שיחקנו עם הבובות שלנו בחנות אוכל אבל אז הוא רצה לשחק מלחמה והוא מעך לה את היד" הרגשתי לא ממש בנוח..הייתי שמח לרפא בובה של גילה אבל..אני רק ילד בן 5, לא תמנון עם 8 זרועות שעושה שמונה דברים בבת אחת.."אתה יודע, דן..מאוד נשמח אם תעזור לנו.." אמרה גילה ומייד נשבתי בחיוך שלה..שהיה ממיס לב של כל יצור..אפילו את של ירון.
"טוב טוב! תביאו את הבובות נו..אני אתקן" אם גילה לא הייתה מדברת..חח לא נראה לי שהיה סיכוי שהייתי מתקן בכלל..
לקחתי מספריים, סלוטייפ, דבק, נעצים וגפרורים. התחלתי בניתוח הראשון- בובת הצפרדע של גילה, צפרדע עם ראש הפוך..זאת בובת פרווה..סיוט של כל רופא.
לקחתי מספריים..עצמתי עיניים וחתכתי את הראש של הצפרדע..גילה כיסתה את עינייה..המשכתי במלאכתי, שמתי דבק על החלק הגזור והדבקתי את הראש לגוף, הפעם בצד הנכון.
המשכתי עם שאר הבובות של הבנות, לבסוף סיימתי..ואז גילה רצה אלי לחבק אותי אבל קבוצת הבנות פשוט התנפלה עלי, וכמעט נחנקתי מהחיבוקים הדביקים שלהן..גילה עמדה בצד..מאוכזבת אבל חיוך על פניה..חצי חיוך עם כבר, היא כל כך קיוותה לחבק אותי אבל..אוף..
יום למחרת, בהפסקה הראשונה, ראיתי את ירון מרביץ לגילה, הלב שלי התנפץ ברגע שראיתי אותה בוכה ומנסה להחזיר לענק הזה..ירון בטח בגובה של 5 מיטר! וגילה רק 5..סינטומיטר..נראה לי.. רצתי לעבר ירון, הפשלתי שרוולים, למראה בריוני שכזה כמו בסרטים, התקרבתי לירון.. ו..נתתי לו סטירה שכזאת..שהשאירה לו כף יד אדומה על הלחי והאף..ירון תפס את פרצופו בידיו, נפל על ברכיו וצרח..ממש כמו בת, מצד אחד הייתי גאה ושמח בגלל גילה, ומצד שני... פחדתי שיגידו אותי לגננת ואז לא ירשו לי לצאת להפסקת חוץ..גילה חיבקה אותי ונתנה לי נשיקה על הלחי..כמו נשיקה שאמא נותנת לבנה במצח לפני השינה..ואמרה לי.."דן..הלוחם הקטן שלי.."

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים

5. אחוזת הירח האדום/הפנדה האדומה

"אגדה עתיקת יומין מספרת על אחוזה עתיקה הנמצאת על ליד הים של פרוני, אחוזה זו מופיעה אך ורק בירח מלא.
השמרו מהאחוזה השחורה. אל, תתקרבו אליה." ריי קראה בדף המגילה המצהיב, "אחוזה שמופיעה רק באור ירח מלא. קול!" אמרה ריי.
עינייה האדומות של ריי נצצו, "הירח המלא הבא זה היום, כדאי שאתכונן" אמרה לעצמה.
ריי ארזה ציוד מתאים ובגדים חמים. היא חיכתה על יד החוף של הים הסוער.
"פרח הלוטוס נפתח בין ענני עפר" נשמע קול רך ועדין בין כותלי האחוזה.
ריי נכנסה לאחוזה והלכה בעקבות השיר.
היא פתחה דלת מקושטת שהיה כתוב עליה באנגלית R.I.P, "ירח אדום יופיע בין ענני החשיכה" נשמע שוב הקול הרך.
ריי נכנסה בסערה לחדר אך ראתה שם אף אחד.
"ר..ריי מה את עושה פה?" נשמע קול דק כשל ילדה.
ריי הסתובבה לאחור וראתה ילדה בגילה "אסו זאת את.. אבל איך?" שאלה ריי את הילדה. "אני הרוח של האחוזה.. ואת תשארי כאן" אמרה אסואמי עם חיוך ומעט עצב.
בשעה 5:30 השמש התחילה לזרוח והאחוזה הוארה בקרני השמש, במן לטיפה נעימה שכזאת..
האחוזה נעלמה לאט לאט ככל שהגיעה אליה יותר אור, ומאז,בלילות ירח מלא, מופיע רק ירח אדום. מלא דם מדמה של רייטסו.

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים

6. מערת היהלומים/הפנדה האדומה

במאה ה17 היה ילד יתום בשם תום, תום היה עני ולכן לא היה לו בית, אז הוא התגורר במערת יהלומים.
יום אחד, תום שמע פיצוצים והריח ריח חזק של עשן, מערתו של תום התחילה לקרוס בגלל כורי יהלומים.
תום ניכנס עמוק יותר ויותר לתוך המערה, עד שהגיע לסוף המערה.
בסוף המערה עמד יהלום גדול, סגול ומהפנט על מעמד עשוי עץ המכוסה בקטיפה רכה.
היהלום הפנט את תום, תום התקרב ליהלום הסגול ותפס אותו בשתי ידיו. "אתה השומר החדש של היהלום עד יום מותך. תשמור על היהלום!"הדהד קול גברי ונמוך במערה.
תום עזב את היהלום בפחד והיהלום נפל, התנפץ לרסיסים. "שברת את היהלום! עכשיו תקולל לנצח!"הדד הקול בטון כועס.
במערה, בין הגבישים, הופיע גבר בעל שיער מעט ארוך וגלימה שחורה. תום נבהל מאוד, והגבר תפס את תום, כיסה את פיו עם ידו ומשך לתוך פתח במערה. מאז לא ראו יותר את תום.. ומאז קוראים למערה של תום מערת הקללה.

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים

7. הספר הכחול/הפנדה האדומה

לפני עשר שנים, פחות או יותר, חיה ילדה בשם ג'ולי. היא הייתה תולעת ספרים, ולא היו לה בכלל חברים.
יום אחד, ג'ולי ביקרה בספריה ישנה מאוד, שמצאה במקרה, היה בה ספר, שמשך את תשומת ליבה, ספר כחול, נקי מאבק.
ג'ולי לקחה הביתה את הספר והתחילה לקרוא אותו.
כשהיא גרמה ליקרוא אותו, התווסף עמוד, היא קראה אותו, וככה התווספו עוד ועוד ועוד עמודים.
ג'ולי פחדה שהיא לא תגמור את הספר, ולכן טמנה אותו במגרתה. וכך עברו חודשים רבים עד שיום אחד היא שמעה קולות מהמגירה, היא פתחה אותה וראתה את הספר הכחול.
ג'ולי פתחה את הספר הכחול בזהירות.. "בבקשה! בבקשה תשחררי אותנו!"נשמעו קולות דקים הבוקעים מן הספר, ג'ולי המפוחדת רצה עם הספר לאח הבוערת בסלון ביתה, וזרקה לתוכה את הספר.
בלילה, לפני שהלכה לישון, התבקשה ג'ולי לכבות את האח, כשג'ולי כיבתה את האח, היא ראתה את הספר המכושף שלם ללא שום פגע. "די! חשבתי ששרפתי את הספר הזה!"זעקה ג'ולי עם דמעות בעיניה, ושמה את הספר בתוך התיק.
כעבור כמה ימים, היא הלכה לאותה ספריה נטושה, ונדהמה לגלות שהספריה נעלמה, כאילו לא היתה.
חודשים רבים ניסתה ג'ולי להיפטר מן הספר.. עד שלילה אחד היא ראתה דמות במטבח, "אנטון, מהספר! איך זה יכול להיות?"אמרה לילד הקטן, הילד שלף סכין במהירות ממעד הסכינים על השיש, ואמר"אני לא ילד קטן, אני ילד מכושף! וכל מי שקרא את הספר הזה, מת בדיוק כמוני!"אמר אנטון בליווי צחוק מרושע, והרג את ג'ולי.
"כל הדמיות בספר הזה הם אנשים שהרגתי דור אחר דור.." אמר אנטון בעודו מסתכל על גופתה המדממת של ג'ולי, וליקק את הדם בתאווה מן הסכין. אנטון לקח את גופתה של ג'ולי ונישאב חזרה לספר.

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים

8. הבובה של דולי/הפנדה האדומה

לפני 5 שנים היתה ילדה ושמה דולי והיה לה יום הולדת, ההורים שלה קנו לה בובה, עם איפור ועיניים ממצמצות.
בניגוד לשמה, דולי שנאה בובות, לכן היא טמנה את הבובה בתוך קופסאת מתכת עם מנעול והכניסה אותה לארון המתכת שבמרתף.
ההורים של דולי נסעו לנסיעת עסקים מחוץ לארץ והשאירו את דולי לבד עם סבתא שלה.
במשך לילות רבים, דולי ראתה את הבובה מתקרבת אליה..ואז נעלמת.
באחד מן הלילות דולי ראתה את הבובה על ליד הסבתא, מזריקה משהו לגופה, בזמן שהיא ישנה.
יום למחרת, סבתא שלה נשלחה לבית החולים. כשדולי הייתה לבדה בבית, היא שמעה קולות בוקעים מהמרתף, היא שמעה גם קול ילדותי לא מוכר שאומר "למה.. למה השארת אותי לבד במרתף החושך.." זאת הייתה הבובה.
קרובה לדולי יותר מתמיד, הבובה, הרימה את הסכין שהיה מונח על שולחן המטבח ו..

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים

9. ספל קפה/הפנדה האדומה

מלפני 60 שנה הייתה ילדה בשם אינגה, יום אחד היא הלכה לסופר על פי בקשת אמא, והייתה צריכה לקנות קפה.
אבל, לא היה באותו יום את הקפה הרגיל, אז היא לקחה קפה "שולמית" שעבר תאריך תפוגתו, היא לא שמה לב לתאריך אז היא קנתה אותו.
למחרת היה לאינגה מבחן חשוב אז היא שתתה שלוש כוסות קפה.
בלילה שאחרי המבחן, אינגה הלכה לישון והבחינה בצל לייד החלון..היא לא הבינה ממה הצל, אבל אז, דמות אפלה וכהה הרימה סכין מעל אינגה ואיימה עליה לשתות את הקפה, כל יום וכל הזמן.
היא לא הצליחה להירדם לילות שלמים, וכל לילה בירח מלא, הופיעה הדמות, היא סיפרה על זה להוריה אבל הם לא האמינו לה ואפילו חשבו שהשתגעה.
"אני צריכה קפה"אמרה הדמות באחד הלילות"עכשיו!", אינגה נתנה לה את ספל הקפה שעמד לייד מיטתה."דם מוסיף המון טעם לקפה"אמרה הדמות בחיוך מרושע ורצחה את אינגה בסכין.
היא שפכה את דמה האדום לתוך הקפה ושתתה, ומשאריות הדם היא הכינה את הקפה המקולקל הבא.

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים