1. ווידויים

גיבוב של מילים
עם כותרת מגוחכת.
אוסף פרטים על מציאות מאולצת.
״ביטוי רגשות״
או סתם כמה דמיונות,
מחשבה אחת אך מלא תגובות שונות.
אורך חיי מדף
כשל חייו של פרפר,
אנשים מחייכים בחיוך מאופר.
״כמה זה מקסים,
כמה מרגש״
אך העיקר אם זה מכניס אל הכיס קצת ׳קאש׳.
טעם לוואי חמצמץ, מאתמול
מהשיר של ההוא שנפל לשאול.
הספקנו לשכוח
אולי עוד נזכר,
בינתיים נתעסק בווידוי של אחר..

נכתב לפני 12 שנים ו-6 חודשים

2. ... [הצעות לשם ייתקבלו בברכה..]

פעם ראשונה שיוצא לי לכתוב באנגלית..
אנא סלחו לי על אי אלו טעויות שייתכן וימצאו בקטע.

I will burn the sky
And I'll shut the stars.
I will make it clear
Because I've made it dark.
I've heard you crying
But I'm still so far.
At less I know
Who you are.
You break it because it's not pretty like you.
You believe in heaven
But not in the truth.
you are still thinking
About the one you have lost
And hiding the future behind a cures.

נכתב לפני 12 שנים ו-6 חודשים

3.

נכתב לפני 12 שנים ו-6 חודשים

4. דרכה של תקווה

צעדים יחפים על רצפת עץ מהוהה
גלימת מלוכה הנשפכת מכתפיים הדקות למידתה
מבטי התפעלות ולחישות תדהמה
כאשר ילדה פוסעת אל מחוץ לממלכתה.
מעוטרת בעגילי זהב
ועטרת לראשה
ולצווארה חבל עבה יותר מפרק כף ידה.
צועדת יחפה בין שורות האנשים
ופניה הריקות בוהות למרחקים.
שפתייה הקפוצות של ילדה קטנה
לחיים קטנות ומעט שקועות
חיוורות מהאימה.
שליטה בכל
אחיזה בשום דבר
הכל בכף ידה
אך דבר אינו שלה.


לא יצא לי כל כך לכתוב לאחרונה... וזה מה שיצא..
זו אמורה להיות מעין מטאפורה לתקוות שאנו מטפחים, מכסים בקישוטים ובאחריות שגדולה עליהן יותר מדי.. ובסוף שולחים אותן לדרכן. הרבה לפני שהן זוכות למימוש.

נכתב לפני 12 שנים ו-7 חודשים

5. מנקודת מבט אחרת

מסופר מ-2 נקודות מבט שונות. כל סיום פסקה מציין מעבר מנקודת מבט אחת אל השנייה.
אני (דניאל) מגלם את דמות הרוצח
אנג'ל מגלמת את דמות התלמידה.



זה הזמן לנקום.
הוצאתי את האקדח מהתיק ופניתי לצאת מתא השירותים הנעול.
כל אלו שפגעו, זמנם להיפגע.
זמנם הולך ואוזל.
המתכת הקרה העבירה תחושה משכרת של עצמה באצבעותיי.
"רק עוד רגע..." מלמלתי בחיוך וליטפתי את הקנה. "רק עוד רגע זה יקרה..."
-----
תחושה רעה געשה בי כל אותו היום, מהבוקר הבנתי שאני לא יכולה ללכת לבית ספר, שמשהו רע יקרה, והתחושות שלי אף פעם לא שיקרו, לא טעו מעולם.
צנחתי לתוך הכיסא בשיעור הראשון, ראשי כואב, הרגשתי כאילו מישהו זרק עלי... משהו... הייתי יותר מידי מעורפלת כדי להבין מה.
-----
עברתי במבטי על השלטים שעל דלתות הכיתות.
י'1, י'1.... מלמלתי בעודי צועד במסדרונות הריקים.
אמצע השיעור. בדיוק הזמן הנכון. ליקקתי את שפתיי בעונג.
הדלת ניצבה בדיוק מולי, ועליה השלט הקטן והפשוט, שהכיל כל כך הרבה מכאביי- "כיתה י'1".
זה הרגע.
זה מתחיל.
לדפוק?
להתפרץ?
בחרתי בהצצה זעירה דרך חור המנעול.
הכיתה הייתה בשיאו של שיעור ספרות, והתלמידים נראו ישנוניים במיוחד.
כנראה שכבר נמאס להם לשמוע משלים וסיפורי מוסר. הגיע הזמן לסיפור אימה.
נקשתי על הדלת קלות.
-----
דפיקה על הדלת גרמה לי כמעט להקיא, פתחתי את החלון הגדול שלידי, שהיה אפשר לברוח ממנו אם רוצים, הוא היה קרוב לקרקע, י' אחת הייתה בקומת קרקע.
מסיבה כלשהי, אף פעם לא הגבילו את החלון בסורגים.
-----
"כן?"
קול המורה הדודתי החזיר אותי למציאות ופתחתי את הדלת בקלילות כשהאקדח מוחזק בידי הימנית מאחורי גבי.
"כן?" המורה חזרה ואמרה והביטה בי.
"אתה צריך משהו?"
רק גופה או שניים, אולי יותר. צחקתי בראשי.
"האמת היא, שכן." עניתי וסימנתי למורה שתתקרב אליי.
היא צעדה אליי בתמימות משוועת, ואני רכנתי אליה כעומד ללחוש סוד.
"את זוכרת אותי?"
היא לא הספיקה לענות.
ידי התרוממה וכדור נפלט מהאקדח היישר לרקתה.
כל הנערים ישבו בכיסאות כשעיניהם פעורות לרווחה.
גיחכתי. כמה פעמים ייחלו בוודאי למותה של המורה, ועכשיו, בכל זאת....
זעקה דקה בודדה שברה את הדממה.
הזעקה הגיעה מנערה שישבה בשורה הראשונה ונראה היה שמיתרי קולה קפאו על אותו הצליל.
צליל חד, בהיר. מפחיד.
'בום'
הזעקה נפסקה.
התלמידים עדיין ישבו כשעל פניהם הבעות של תדהמה מהולה בפחד.
-----
אוי אלוהים, אוי אלוהים, אוי אלוהים.
הוא הרג את המורה, ואת שירלי.
הרגשתי איך הבהלה גואה בי, בחילה כל כך עזה, דעתי, ידעתי, ועכשיו אני עומדת למות, רק בגלל שאמא לא נתנה לי להבריז היום.
-----
חיוך ענק התפרש על פניי.
נכון שבתכנון המקורי הם היו אמורים לצרוח ולנסות לברוח ממנחת יד, אבל גם ככה זה כיף.
עברתי על התלמידים אח-אחד.
בשורה האחרונה, בקצה, ישב ילד בלונדיני עם עיניים כחולות. הוא הזכיר לי מישהו.
'בום'
לידו ישב נער נוסף, עם שיער שחור שהחליק בזווית על עיניו.
ילד אימו טיפש.
'בום'
התלמידים צנחו בזה אחר זה, ועדיין אף אחד מהם לא פצה את פיו.
-----
הרגשתי איך הבטן שלי מתהפכת, שוב ושוב, כל התלמידים שהכרתי, אלו ששנאתי ומעולם לא הייתי חברה שלהם, אלו שצחקו עלי והפלו אותי, אלו שהתעללו בי במשך כמה חודשים, צונחים מתים אחד אחד.
הרגשתי תחושת הקלה, ושנאתי את התחושה הזאת, הם מתים, למה לי לשמוח?
הילדה שלידי, סיוון, הביטה בחלון, ואז בי, ואז שוב בחלון.
היא קמה ממקומה בפתאומיות והתחילה לטפס על המסגרת של החלון, ואז...
'בום!', זה לא היה הקול של הרובה, אלא קול הטריקה של החלון, טרקתי את החלון ומנעתי ממנה את האפשרות לחיות, ידעתי שאחרי זה האפשרות היחידה של הרוצח תהיה לירות בי, אולי ככה אני ארוויח עוד כמה שניות של חיים.
וחוץ מזה, הילדה הזאת, אני כל כך שונאת אותה, ועל פני נפרש חיוך מלגלג כשהבנתי שחרצתי את גורלה, שהפעם היא זאת שהביטה בי באימה.
-----
טריקת החלון הוציאה אותי מריכוזי.
2 בנות היו לידו.
האחת אחזה בחלון ומנעה ממנו להיפתח, והאחרת הביטה בראשונה באימה.
'בום'
השניה צנחה לרצפה.
הראשונה הביטה בי חיוורת כסיד.
חייכתי אליה וכיוונתי את הרובה היישר אל קודקודה.
-----
אז ככה זה יגמר? פה?
ביליתי את השעות האחרונות שלי במקום שבו אני אמות? במקום שבו שונאים אותי?
נעצתי מבט ברוצח, ואחרי זה מבטי נדד, לא להסתכל למוות בעיניים, זה הכי טוב, לא?
-----
משהו בדרך בה היא ניגשה אל המחשבה אל המוות עצר אותי לרגע.
היא כמעט וקיבלה אותו בזרועות פתוחות.
כמעט ועודדה אותו לבוא.
לצערי, הרגע הזה הרס את הכל.
התלמידים החלו לצאת מקפאונם, והספורים שעוד נותרו בחיים החלו לצווח באימה ולנסות לברוח. רצתי לעבר הדלת וחסמתי אותה בפניהם.
'בום'
'בום'
'בום'
יריתי בצרורות ללא הבחנה.
הכיתה דממה.
כולם מתים.
הרצפה כוסתה בדם, ותחושה עילאית של ניצחון מילתה את ליבי.
אלא שאז, ראיתי שהנערה שליד החלון עדיין בחיים.
-----
איך...?
איך זה קרה?
איך כולם מתים ורק אני חיה?
לא נשמתי לרווחה, ובכל מקרה גם לא חשתי מבוהלת, אני לא מפחדת מהמוות.
אני רק מפחדת מכאב, שיהיה מהיר, זה הדבר היחיד שאני מבקשת.
-----
"תרימי את הראש" אמרתי לנערה בקול צרוד.
היא הישירה לעברי את מבטה.
היה לה עיניים חומות. בדיוק כמו שלי.
היא גם נראתה אומללה. בדיוק כמוני.
"את..."
בלעתי את רוקי וכחכחתי בגרוני.
"אני מצטער..."
הרמתי את האקדח וכיוונתי אותו לרקתי.
"את סולחת?"
'בום'

נכתב לפני 13 שנים ו-4 חודשים

6. את לי אחת

http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=182476#noteId_182476

נכתב לפני 13 שנים ו-4 חודשים

7. לורן

http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=189205#noteId_189205

נכתב לפני 13 שנים ו-4 חודשים