ניקולאי גוגול

ניקולאי גוגול

סופר

ניקולאי וסילייביץ' גוגול (ברוסית: Никола́й Васи́льевич Го́голь;‏ 1 באפריל 1809 – 4 במרץ‏ 1852) היה סופר ומחזאי רוסי, יליד אוקראינה. מן המשפיעים והבולטים שבאמני הסיפורת של המאה ה-19. מוכר כיום כאחד מגדולי יוצרי ואמני הפרוזה בתולדותיה של הספרות הרוסית, וכן בזו של הספרות העולמית כולה. כן נודעו לתהילה סיפוריו הקצרים, ובמיוחד 'האדרת' ו-'האף'. ולצידם, רומן המופת 'נפשות מתות'.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (302):
על המדף וממתין, ספרים שקראתי, קבלתי מאנשים יקרים, הספרייה העברית בברלין, ספרים שצריך לקרוא, סיפורים קצרים לקרוא, ספרים שקראתי, לקרוא בעתיד הקרוב, להשיג ולקרוא, מתכנן לקרוא ב5 שנים הקרובות, סיפורים קצרים כי אין זמן, רוסיה , ספרות טובה, חיים ומוות בספריה לעם - הספרים הטובים ביותר שיצאו בסדרת הספריה לעם של הוצאת עם עובד, קראתי, על המדף בבית , קלאסיקות ספרותיות, קצרים - סיפורים קצרים, טורים, אנתולוגיות וסיפורי עמים למכירה, מומלצים של סנטו, עוד ...
1.
'נפשות מתות' – הרומאן הגאוני והמדהים על התוהו-ובוהו של ההבלוּיות והעמדות-הפנים שמהן עשויה, טלאי על גבי טלאי, הרֵיקוּת של המצב האנושי; פסגת יצירתו של "האמן הגדול ביותר שהוציאה מתוכה רוסיה עד עצם היום הזה" (כפי שכתב עליו נאבוקוב), פסגה שלמרגלותיה שוצפת התהום הפרטית המסויטת של המחבר – 'נפשות מתות' זה מוגש כאן לקוראים הישראלים בתרגום עדכני, מבריק ורענן, של רִנה ליטוין, ולראשונה בעברית עם "החלק השני". אין שחר לשמועה שהרומאן ("הפואמה") 'נפשות מתות' הוא סאטירה ריאליסטית, לוחמנית, על החברה הרוסית המסוימת של המחצית הראשונה של המאה ה-19 (ואת מי היא מעניינת היום?). הספר מתרחש בעולם הגוגולי האבסורדי, המצחיק עד אימה והמתנהל על-פי חוקיות מעוקמת משלו. רק במקרה התחפש כאן עולם זה לפרובינציה רוסית נידחת, אשר טרם קם סופר שיוכל להתחרות בגוגול בהמצאות המוזרות שהוא מביים בתוכה כמין מֶיֶרהוֹלד עולמי. ולא הפרובינציה הזו, ולא בעלי-האחוזות שבה, הם הנושא "הסודי" של הספר. "המפתח לסוד הוא רק בנפשו של המחבר", טען גוגול-עצמו. צ'יצ'יקוב, גיבור הספר, נודד בין האחוזות הכפריות וקונה בחצי-חינם "נפשות מתות", כלומר: צמיתים שכבר מתו, אך במובנים רבים הם חיים לא פחות מבעליהם החיים. מה יוצא לו מזה? על כך נפוצות בעיר שמועות למכביר, האחת מופרכת מחברתה. אבל השמועה הנראית כמופרכת ביותר (שמפיצות בעיקר נשים), זו האומרת שהנפשות המתות הן רק הסוואה לרומאן שצ'יצ'יקוב (החרד עד מוות מנשים) מנהל עם בתו של מנהל המחוז, ולכוונתו לברוח עימה – שמועה זו דווקא משיקה לאמת עמוקה......

2.
רבים רואים בניקולאי ואסילייביץ` גוגול את גדול כותבי הפרוזה הרוסית בכל הזמנים (``כולנו יצאנו מבין קפלי האדרת של גוגול``, אומרים שאמר דוסטוייבסקי: ונאבוקוב קרא לו ``גדול האמנים שהוציאה רוסיה מקירבה עד היום``). ספר זה, `סיפורים פטרבורגיים`, מביא את כל הסיפורים הפטרבורגיים של גוגול, שנכתבו במשך שבע שנים, בשנות השלושים של המאה הקודמת. ``האדרת`` ו``האף`` הכלולים בו (יחד עם ``רשימותיו של מטורף``, ``שדירות נייבסקי`` ו``הדיוקן``) הם לא רק פיסגת יצירתו של גוגול, אלא הם גם מיצירות הספרות החשובות שנכתבו אי פעם. (משפטים בנוסח ```האדרת` הוא אחד מן הסיפורים הגדולים שנכתבו מעולם`` כבר הפכו לקלישאה בביקורת העולמית.) הגרוטסקה הגוגולית, תערובת של אימה, צחוק ואבסורד, חוגגת כאן במלוא פראותה. פטרבורג התעתועית הפרטית שלו, שבה כל הקצוות פרומים, מוקמת כאן על הנייר, מתמסמסת שוב ושוב, ומיד מטלאת בטלאי, ובמיוחד כשאין לטלאי במה להיאחז, כשכבר קשה לדלות משם איזה דבר שלא השתבשה צורתו, שהרי בלילה - השד עצמו מדליק את הפנסים רק כדי להאיר הכל באור האשליה. פטרבורג זו, יותר משהיא עיר ריאלית היא עולם מנופץ להמון רסיסים, שעורבבו ``בלי תבונה``. כל המישמועים שמספקים אנשיה, ושמספק המספר, וגם אלה שהוסיפו מבקרים וקוראים במשך 150 שנה, אינם אלה נפילה בפחים של ``כאילו`` ושל ``אחיזת עיניים``. ``0000`` חתם פעם גוגול בפסודונים, ואכן מעבר למשחק המסיכות ניבטים חורים, שבהם ``הצללים של עולמות אחרים עוברים כמו צללים של אוניות דמומות חסרות שם`` (הניסוח של נאבוקוב). בקפיצה גדולה מגשר גוגול בין הסיפור הרומאנטי נוסח הופמן לבין קאפקא והפוסט - מודרניזם. מבין קפלי האדרת שלו יצא לא רק דוסטוייבסקי, אלא גם חלק ניכר מן הפרוזה המודרנית - קאפקא, נאבוקוב, מארקס, סאראמאגו, לנדולפי ורבים אחרים. תרגומה העדכני של נילי מירסקי הוא חגיגה מיוחדת בפני עצמה...

3.
מבחר מסיפוריו המוקדמים של ניקולאי גוגול, שבחרה ותרגמה כלת פרס ישראל נילי מירסקי, רואה כעת אור במהדורה מחודשת, במלאת שנה למותה.   את הסיפורים הללו כתב גוגול בצעירותו, בתקופה שהקדיש את יצירתו למולדתו אוקראינה ואסף בהתלהבות חומרי פולקלור מקומיים. את החומרים הללו שילב בסיפורים שיש בהם מאוצר אגדות הכישוף והאימים של המסורת האוקראינית העממית וכן מעשיות משעשעות מהווי החיים בפרובינציה האוקראינית הנידחת.   וכך כתבה נילי מירסקי באחרית הדבר לספר:"סיפוריו האוקראיניים של גוגול, שכאן ניתן רק מבחר צנוע מתוכם, לא היו אלא שלב ראשון בדרכו של אחד מגדולי הסופרים האירופיים שבכל הדורות. [...] אין ספק שהם נמנים עם הסיפורים המקסימים ביותר של הספרוּת הרוסית." ...

4.
5.
6.
שתי הנובלות מאת גוגול, הסופר שנאבוקוב קרא לו "גדול האמנים שהוציאה רוסיה מקירבה עד היום", הן משיאי הגרוטסקה - הקומית. "מעשה במריבה שרב איוון איוונוביץ עם איוון ניקיפורוביץ'" הוא מופת לכתיבה שהיא בעת ובעונה אחת סאטירה חברתית חריפה ואף קאריקטורה גאונית ומצחיקה ביותר, המתורגמת ביד - אמן, של השחיתות, השיפלות והנוולות האנושית בכל הזמנים....

7.
סיפור אודות אדם בודד בשם אקאקי אקאקיאביטש, עני מרוד שחי מהיד לפה ועבד כפקיד. תפקידו היה להעתיק מיסמכים, היה לו כתב יד יפה והוא שמח בחלקו. אין לו שום אמביציות להתקדם כלפי מעלה, הוא לא חיפש כיבודים וכבוד, הוא ביקש שיניחו לו. חבריו לעבודה לא הניחו לו. הם לגלגו עליו והתגרו בו בייחוד למראה האדרת שלו שהיתה ישנה ובלויה. מחוררת....

8.
9.
התיימרותו של פקיד בשם קובאליוב לעלות בדרגה עולה לו ביוקר. הוא מאבד את האף שלו. הוא יוצא למסע להחזרת האף. ראשית, הוא רץ להודיע לראש המשטרה. הלז אינו בביתו, ואז מחליט לפנות למערכת עיתון. בינתיים הוא "פוגש" את האף האבוד בדמותו שלו. לאחר שיחה קצרה ונוקבת ביניהם האף-אדם נעלם. כולם מתייחסים בזלזול ובאדישות למצבו. קובאליוב מיואש, אך לפתע מגיע שוטר לביתו ובידו – האף. אבל האף אינו מצליח להידבק אל הפנים על אף מאמצי הרופא (גם הוא לועג לו). יום אחד קם הפקיד והנה האף נמצא במקומו. אותו פקיד ממשיך להתנשא, להרים את האף, ללעוג לאחרים,לבעלי אף קטן, כאילו לא קרה דבר. החוטם, סיפור פנטסטי-ריאליסטי מקסים, מלא הומור וסאטירה. היריד בסורוצ'ינץ הוא פנינה פולקלוריסטית. ...

10.
11.
סאטירה חברתית ואנושית, המעלה תמונה של ציבור פקידי הממשלה, שכולם אנשי שוחד, גניבה, מעילה וניצול המוני-העם. המחזה הוצג לראשונה בשנת 1836, בפטרבורג, רק לאחר הוראה מפורשת מטעם הקיסר ניקולאי הראשון....

12.
סיפור המעשה של נפשות מתות פשוט לכאורה: צ'יצ'יקוב, נוכל מצוי, עובר בכרכרתו ברחבי רוסיה וקונה מבעלי אחוזות זכויות של איכרים וצמיתים שמתו אך עודם רשומים כחיים - "נפשות מתות", כפי שנקראו אז. במסעותיו ובהרפתקאותיו של צ'יצ'יקוב נחשפים הטמטום והסיאוב של הביורוקרטיה ושל החברה הרוסית, ונראה כאילו מגמתו של הסופר לבקר את המציאות הרוסית בעזרת סאטירה חברתית ריאליסטית נוקבת. אלא שגוגול רומז לקוראיו בכותרת המשנה הפרדוקסלית - פואמה - שאת היצירה הזאת יש לקרוא ברמה פיוטית-רוחנית, הן לפי טבעה והן לפי כוונתה: יותר סמלית ואֶפית מאשר ריאליסטית. ואכן, כוונה זו באה לידי ביטוי שלם ובהיר בסוף הספר, שם הסופר "שר" על גדולתן של רוסיה ושל הרוסיוּת ועל ייעודן בעולם. היצירה מפתיעה בהקשריה ובחיוניותה, ייחודית בצורתה, בקצבה ובסגנונה. גוגול מיטיב לבחון את בני האדם, לאגור פרטי פרטים אודותיהם ולתאר מצבי "צחוק תוך דמע". הלשון והדיבור מקיימים את החברה האנושית, ובעזרת קסמי הניבים והדימויים מצליח גוגול לתאר את היומרה, את הריקנות ואת ההבל השולטים בה....

13.
14.
מבחר מסיפוריו המוקדמים של ניקולאי גוגול, שבחרה ותרגמה כלת פרס ישראל נילי מירסקי, רואה כעת אור במהדורה מחודשת, במלאת שנה למותה. את הסיפורים הללו כתב גוגול בצעירותו, בתקופה שהקדיש את יצירתו למולדתו אוקראינה ואסף בהתלהבות חומרי פולקלור מקומיים. את החומרים הללו שילב בסיפורים שיש בהם מאוצר אגדות הכישוף והאימים של המסורת האוקראינית העממית וכן מעשיות משעשעות מהווי החיים בפרובינציה האוקראינית הנידחת. וכך כתבה נילי מירסקי באחרית הדבר לספר: "סיפוריו האוקראיניים של גוגול, שכאן ניתן רק מבחר צנוע מתוכם, לא היו אלא שלב ראשון בדרכו של אחד מגדולי הסופרים האירופיים שבכל הדורות. [...] אין ספק שהם נמנים עם הסיפורים המקסימים ביותר של הספרוּת הרוסית." ...

15.
16.
17.
18.
19.
סיפור המעשה של נפשות מתות פשוט לכאורה: צ'יצ'יקוב, נוכל מצוי, עובר בכרכרתו ברחבי רוסיה וקונה מבעלי אחוזות זכויות של איכרים וצמיתים שמתו אך עודם רשומים כחיים - "נפשות מתות", כפי שנקראו אז. במסעותיו ובהרפתקאותיו של צ'יצ'יקוב נחשפים הטמטום והסיאוב של הביורוקרטיה ושל החברה הרוסית, ונראה כאילו מגמתו של הסופר לבקר את המציאות הרוסית בעזרת סאטירה חברתית ריאליסטית נוקבת. אלא שגוגול רומז לקוראיו בכותרת המשנה הפרדוקסלית - פואמה - שאת היצירה הזאת יש לקרוא ברמה פיוטית-רוחנית, הן לפי טבעה והן לפי כוונתה: יותר סמלית ואֶפית מאשר ריאליסטית. ואכן, כוונה זו באה לידי ביטוי שלם ובהיר בסוף הספר, שם הסופר "שר" על גדולתן של רוסיה ושל הרוסיוּת ועל ייעודן בעולם. היצירה מפתיעה בהקשריה ובחיוניותה, ייחודית בצורתה, בקצבה ובסגנונה. גוגול מיטיב לבחון את בני האדם, לאגור פרטי פרטים אודותיהם ולתאר מצבי "צחוק תוך דמע". הלשון והדיבור מקיימים את החברה האנושית, ובעזרת קסמי הניבים והדימויים מצליח גוגול לתאר את היומרה, את הריקנות ואת ההבל השולטים בה....

20.
21.
22.
23.
24.
שתי הנובלות מאת גוגול, הסופר שנאבוקוב קרא לו "גדול האמנים שהוציאה רוסיה מקירבה עד היום", הן משיאי הגרוטסקה הקומית. "מעשה במריבה שרב איוון איוונוביץ' עם איוון ניקיפורוביץ'" הוא מופת לכתיבה שהיא בעת ובעונה אחת סאטירה חברתית חריפה ואף קאריקטורה גאונית ומצחיקה ביותר, המתורגמת ביד־אמן, על השחיתות, השיפלות והנוולות האנושית בכל הזמנים....

25.
סיפור סאטירי מבריק ובלתי נשכח מאת ניקולאי גוגול. בעלילה מטא-ריאליסטית, פקיד ממוצע בשם קובלוב מתעורר בבוקר כדי לגלות שאפו פשוט נעלם מפניו. מכאן מתפתחת תעלומה מופלאה, שבמהלכה קובלוב נאלץ להתמודד עם האף הנמלט, המתחזה לפקיד בעל דרגה גבוהה ממנו. בנובלה חדת-קצב ומלאת הומור שחור, ניקולאי גוגול מעלה שאלות עמוקות על זהות, מעמד והערך האמיתי של האדם. "אף אחד" הפך למורשת ספרותית קלאסית, שממשיכה לרתק את הקוראים בכל דור ודור....


שני דברים הניעו אותי לקרוא את היצירות הללו של גוגול: האחד, התפעלותי מהסיפור "נשמות מתות" והשני, השם המזמין שך אסופה זו - "רשימותיו של מטורף". ... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב
גוגול הוא גדול הסופרים הרוסים, האיש ממנו דוסטוייבסקי ונאבוקוב שאבו השראה, הסאטיריקן החברתי מספר אחת. האומנם? מספר שנים לפני שסגפנותו הבי... המשך לקרוא
27 אהבו · אהבתי · הגב
מקבץ סיפורים של אחד מהגדולים ביותר, סיפורים מעניינים, מצחיקים, מרגשים, חלקם אפילו מעט מבעיתים, אבל כולם מהנים. קובץ הסיפורים השני והידוע ... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
Никола́й Васи́льевич Го́голь-Украинские истории בודדים הם הסופרים המצליחים להוציא ממני צחוק תוך כדי קריאה. לא חיוך, לא גיחוך, אלא ממש צ... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
את רשימותיו של מטורף קראתי במסגרת הקובץ סיפורים פטרבורגיים. אם אתם נמנים על אלה שלא אוהבים לגלות מראש אף פרט מהעלילה לפני שהם קוראים סיפו... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
יש לי קרוב משפחה שעבר עם אשתו מה שנקרא "לידה שקטה" - לאחר תשעה ירחי הריון, נולדה תינוקת מתה. זה דבר עצוב מאוד, וקשה מאוד להתמודדות אישית ומשפ... המשך לקרוא
24 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ