ביקורת ספרותית על נפשות מתות (מהדורת 1963) מאת ניקולאי גוגול
ספר מעולה

---

כאן מדובר בתרגום המלא הראשון של הספר לעברית, שנעשה בידי יצחק שנהר (אז עדיין נקרא שנברג) ויצא בהוצאת שוקן בשנת תש"ח-1947. במהדורה זו 267 עמודים (כולל 3 עמודים של אחרית דבר - לתולדותיו של גוגול). תרגום חלקי - 3 פרקים מתוך היצירה ובסה"כ 85 עמודים, הופיע במסגרת הלקט "סיפורים רוסיים נבחרים" שיצא בהוצאת עם עובד בשנת תש"ז, זמן מה לפני התרגום הנוכחי. תרגום זה נעשה ע"י רבקה דוידית (1908 - 1970), אחותו הגדולה של תא"ל אהרן דוידי (1927 - 2012).
ב-1992 יצא תרגומו של צבי ארד (1909 - 1994) וב-2013, תרגומה של רנה ליטוין (1939 - 2012), הכולל גם את מה שנותר מהחלק השני.
יצחק שנהר (1902 - 1957) תרגם את הספר בשפה עברית עשירה המקשה לא פעם על הקורא ובכל זאת, כדאי מאוד לקרוא תרגום זה, המכיל רק את החלק הראשון של הספר (מן החלק השני נותר מעט מאוד, כי גוגול שרף את כתב היד).
הספר הוא מעין אספקלריה (כאן הושפעתי, ללא ספק, מסגנונו של המתרגם!) של רוסיה הצארית במאה התשע-עשרה, לפני שחרור הצמיתים ב-1861 (גוגול עצמו נפטר ב-1852) - אז ניתן היה עדיין למכור צמיתים ממש כמו כל רכוש אחר - הם נחשבו חלק מהאינוונטר של האחוזה בה עבדו ובתחומה גרו. כל זמן שלא נעשה רישום חדש מטעם הרשויות, נותרו הצמיתים המתים (הצמיתים כונו נפשות, מן הסתם כדי להבדיל בינם לבין בהמות העבודה, ומכאן שם הספר - נפשות מתות) רשומים בספר האחוזה והיה צורך להמשיך לשלם עליהם מסים, כאילו היו עדיין בחיים.
גיבור הספר, צ'יצ'יקוב, הוגה רעיון מופלא (אנו היינו קוראים לכך בימינו - קומבינה) לרכוש מבעלי האחוזות בזיל הזול את הנפשות המתות, בלי לציין, כמובן, בשטר המכירה את הפרט השולי שאנשים אלה כבר פסו ועברו מן העולם. באופן זה ייפטרו בעלי האחוזות מהצורך לשלם מסים עבור צמיתים מתים שכבר חדלו לעבוד אצלם ואינם מביאים להם שום תועלת.
ומה התועלת שיפיק מכך צ'יצ'יקוב מיודענו?
זאת תוכלו, קוראים יקרים, לגלות רק לקראת סופה של היצירה - על פי הנחיות אתר סימניה לא אגלה כאן את סוד התעלומה, אבל אפשר בהחלט להגיד שהקומבינה של צ'יצ'יקוב לא הייתה מביישת שום טייקון מודרני. בדרך לפתרון החידה תמצאו את עצמכם פורצים לא אחת בצחוק, אם פרוע ואם כבוש, מן התיאורים האבסורדיים והקולעים כאחד של הנפשות החיות (עדיין) בהן נתקל צ'יצ'יקוב במסע הקניות שלו (וגם הוא עצמו, טיפוס שראוי וראוי לתמוה עליו).
לא נוכל לכתוב על גוגול בלי להזכיר את האנטישמיות שלו - אם כי זה לא הספר הבולט מבחינה זאת (רק פעם אחת נזכר הכינוי "יודון" ביצירה זו, בלי כל פירוט והרחבה) - ועל כך ניתן לקרוא בערך שלו באנציקלופדיה העברית (בוויקיפדיה העברית ההתיחסות לכך קצרה מאוד).
לסיום, כמה מלים על המתרגם - יצחק שנהר (1902 - 1957) היה סופר, משורר ומתרגם - ויש לו ערך בוויקיפדיה העברית.
פרט מעניין - הוא מונה לקונסול ישראל בהודו, אך נפטר בטרם הספיק לצאת לשם.

» ביקורות נוספות של יב
» ביקורות נוספות על נפשות מתות (מהדורת 1963)