ביקורת ספרותית על סיפורים פטרבורגיים מאת ניקולאי גוגול
ספר מעולה

---

"סיפורים פטרבורגיים" הנו מקבץ של חמישה סיפורים קצרים, המציגים מבט סאטירי לגלגני על חיי הפקידים וקצינים זוטרים ברוסיה הצארית, על הביורוקרטיה, חיי האהבה והמוסר הכפול, דעות קדומות, ייסורים וטירוף דעת.
חמשת הסיפורים נכתבו בין 1835 ל- 1842 ועוסקים כפי שמרמז שם הספר בחיים המתרחשים בפטרבורג. אהבתי את כל הסיפורים, אם כי בשלושה מהם מצאתי הנאה מיוחדת.

הסיפור החזק ביותר הוא סיפור הנועל האת המקבץ - "הדיוקן":
צייר עני רוכש בפרוטותיו האחרונות דיוקן של איש בעל עיניים מוזרות. בעקבות הרכישה, חייו של הצייר עברו שינוי של 180 מעלות. האיש התעשר, התבהם, ירד מנכסיו ומת מטירוף דעת. לאחר מותו אנו מתוודעים לסיפור של האיש המצויר בדיוקן עצמו. סיפור זה נוגע ברבדים הדקים של נפש האדם, בחולשותיו ותשוקותיו, בתאבת בצע וטירוף האנושי.

סיפור נוסף הוא "רשימותיו של מטורף" שמתחיל כסיפור התאהבות ומסתיים בשיגעון ואשפוז כפוי. הסיפור כתוב כקטעי יומן וכמה שהוא הזוי, ככה הוא משעשע.

הסיפור השלישי שאהבתי מאוד, הוא גם נדמה לי הכי ידוע מבין סיפורי המקבץ – "האף":
"האף" הוא סאטירה חריפה, המראה את הגרוטסקיות של אנשים, המנסים לטפס בסולם הדרגות ומעמדות על מנת להרגיש ערך עצמי כלשהו. קצין זוטר מתעורר בוקר אחד ללא אף. האף לא נקטע, נשר או ננשך, אלא פשוט "לקח" את הרגליים וברח. הסיפור מלווה את הקצין במהלך המרדף הזועם אחרי האף הסורר, אלא שהזעם הוא לא על איבוד איבר חיוני בגוף, אלא על העובדה, שלאדם חשוב כמוהו, המתקבל בחצרות מכובדים, לא יאה להופיע עם פגם כה רציני בהופעתו החיצונית.
אף פעם לא חשבתי שאוכל להנות מסיפור כה הזוי, אך במקרה הזה, הסגנון, ההומור והמסר, עושים את העבודה.

הסיפורים הנוספים הם: "אדרת", אשר שם ללעג את הביורוקרטיה ו"שדרת נייבסקי" אשר עוסק באהבה נכזבת, אידיאל שסרח וטירוף של האדם.

כל הסיפורים שנונים, זורמים ומעניינים. 180 עמודים של הנאה מובטחת.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על סיפורים פטרבורגיים