ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 29 ביוני, 2015
ע"י zooey glass
ע"י zooey glass
לא קל להיות קלאסיקה, ולהיות קלאסיקה רוסית זה אפילו קשה פי כמה. כמה דיברו עלייך, בכמה רשימות הופעת. כמה שבחים! עשרות שנים של שבחים זה לא בא ברגל. ואז, עם השנים, פתאום באים כל מיני קוטלים חדשים, ומתחילים להגיד עלייך דברים שלא ייאמנו, שהזדקנת, שאתה כבר לא מה שהיית פעם, שאתה כבר לא רלוונטי. שאתה רוסי! שהשמות בלתי נסבלים! ומשנה לשנה זה נעשה יותר ויותר קשה. אתה כבר לא בטוח שאתה רוצה להיקרא. לפעמים אתה מפנטז שייגרסו אותך או שתיאבד בשריפה. יש מספיק ספרים טובים לא פחות ממך. את שלך עשית ושיעזבו אותך כבר.
וזה למה כשגוגול בא אליי אמרתי לו, "גוגול, תירגע. גוגול! צא מזה. אני יודע שכתבת את זה לפני מאה וחמישים שנה, זה בסדר. גוגול, תנשום. אז מה אם שיבחו אותך, אני לא שם על שבחים. חוץ מזה, אתה כולה מאה חמישים עמודים, קטן עליי, קראתי איזה דוסטויבסקי וחצי ושני בולגקוב. הכל בסדר, באמת."
ובכן, חמישה סיפורים, מוצלחים מאוד בסך הכל, מספרים על טירוף ועל מעמד חברתי ועל אפים שובבים וציורים שטניים. חמוד מאוד. אז אולי אני לא הקורא שהכי שיבח את גוגול אבל הוא בעצמו אמר לי שקורא נוח כמוני עוד לא היה לו.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
MishaEla
(לפני 6 שנים ו-3 חודשים)
אחת הביקורות המהנות ביותר שקראתי כאן עלי לומר
תודה וזה |
|
|
נתי ק.
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי
|
|
|
zooey glass
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
voomer -
אני מכיר בכבירותו של הספר, בחשיבותו וברבדיו, אך חווית הקריאה כשלעצמה לא העיפה אותי, מה גם שלא ציפיתי לעוף. באתי לקרוא ספר בסוף היום ונהניתי מאוד.
מסכים איתך בנוגע למוניטין הרע שיצא לספרות הרוסית, מוניטין שלרוב לא מצדיק את עצמו. מהר מאוד מתרגלים לתרבות ולסגנון ורק להיכנס אל הספר זה החלק הקשה - קושי שתמיד שווה להשקיע. |
|
|
zooey glass
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
זשל"ב -
האמן ומרגריטה הוא בין הספרים האהובים עליי, מצחיק ומופרע ואפילו מרגש לקראת סופו.
הנה פירוט: http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=71964 |
|
|
Voomer
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
ספר עצום;
בכלל, כל מה שגוגול הספיק לכתוב בשנותיו הקצרות, ובשפויות שביניהן, הוא פלא.
לעניין הספרות הרוסית והדיון בתדמיתה - האם ספר מהנה ומענג או לא, טוב או לא, זה כאמור לא נושא לויכוח של ממש, סובייקטיבי וכו'. אלא שהטיעון בגנות ה'שמות הארוכים, המטרחנים והמעייפים', שרווח מאוד ונשמע רבות, לא מובן לי כלל. השמות הארוכים, מלבד הקלות המהירה מאוד שמתרגלים אליהם במהלך הקריאה, והשטחיות המדהימה שטמונה בשלילת ספר על שום שמות דמויותיו, הם כולם סך הכל ביטוי לאלמנט תרבותי מסוים שרווח באותן השנים, בהן כל אדם קיבל גם את שם אביו כשם שני. כך, לדוגמא, ניקולאי גוגול, שאביו נקרא וסילי, קיבל את השם ניקולאי וסילייביץ' גוגול. במאה הזו ברוסיה, המאה ה-19, נוצרו אולי יצירות הספרות המרהיבות בהיסטוריה. והאמן ומרגריטה ספר ענק, אולי הכי טוב של בולגקוב. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת יפה. באמר יצאה איזו סטיגמה לקלאסיקות רוסיות שהן כבדות כאלה. יש לי בבית שתי עותקים של האמן ומרגריטה של בולגקוב (אחד שנמצא בספריה המשפחתית, ואחד בעברית שהשאלתי מהספריה העירונית) ואני בקרוב אקרא אותו.
איך הוא, בולגקוב, דרך אגב? |
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
