ביקורת ספרותית על טאראס בולבה מאת ניקולאי גוגול

---

מפגשים מהסוג השלישי בטאראס בולבה. ביקורת.

אין דבר יותר מסקרן מלקרוא ספר אנטישמי! ניתן להשוות זאת, אולי, לחדירה אל ראשו של חייזר, בניסיון להבין את הגיונו הבלתי אנושי! כאשר טיילתי עם חברים ברחובות תל אביב, עצרתי בדוכן פלאפל המעוטר בדיוקנו של משורר רוסי לאומי, אלכסנדר פושקין, שבעיני המתבונן התמים אכן יכול להיתפש כממציא המתכון, לפחות, על סמך התסרוקת. לא, קוראים יקרים! לא יופיע דיוקנו של ניקולאי גוגול בדוכן הפלאפל! החובב פלאפל הגאה שבי ימרוד וינחית את גיחוכו האנטישמי של מחבר טאראס בולבה לכל הרוחות. וזה ישביע את רצון המחבר, שקרוב לוודאי, לא היה אוכל איתי פלאפל. ולא תכעס עליי רוחו של המנוח ולא יבער אפו האבוד, כי יש לו מעריצים רבים מאיתנו וכלל לא כולם אנטישמיים.

אבל חוקר החלל שבי בז לסיכונים, כי הוא-הוא עצמו התסריטן של כל הרפתקאותיו – גיבור העל החזק מכולם! לאחרונה הוא חזר מכוכב הקוזאקים וגילה שם עולם פרדוקסלי בו הלבן הוא השחור, והשחור הוא, למרבה הפלא, לבן. הו חובבי כדורגל! חלמו לרגע שאתם במשחק באצטדיון ענק ואחד עשר שחקנים בועטים בו זמנית כדורים לעבר אותו השוער, בעוד שהקהל צועק לו בוווז!, על אף כי הוא בגופו עוצר את רוב הכדורים. ולא רק שאתם היחידים שבעד המסכן באצטדיון – זה אתם עצמכם השחקן שבשער! אם זאת, ראוי לציין כי חולצות הקבוצה היריבה הן דווקא יפות – זה בדיוק מה שאתם חושבים עליו באותו הרגע.

ואם לדבר ברצינות, היהודים אשר זוכים מגוגול לכינויי גנאי, דיבה וטבח בקנה מידה גלקטי הם היחידים בספר שלא עוסקים בעינויים, רצח נשים וטף (גם לא הרג כלשהו בכלל) וגניבה. להיפך, מתוכן הספר ברור, כי הם מגלים תבונה, אומץ, דאגה לזולת ונאמנות. אך מבחינת גוגול, דמם מותר והסלט מיהודונים שחותכים עבורו הקוזאקים טעים לו. על אף כי במרכז הסכסוך ניצבת הדת, סלידתו של המחבר מהיהודונים מונעת, כרגיל, מהמראה החיצוני, ההליכות, הדיבור בשפה לא מובנת והעיסוק בהלוואת כסף (העיסוק היחידי שהיה מותר ליהודים). זהו תפריט קסנופובי קלאסי שקדם לאין ספור חיבורים אנטישמים ששטפו את אירופה טיפה יותר מאוחר. ספר זה, יותר מכל דוגמה אחרת בספרות הרוסית הגדולה, הרתיח את זעמו של ז'בוטינסקי. במבט לאחור, הוא גם השפיע מאוד על רצונו של מחבר הביקורת לעלות לישראל, אל עף כי רק לאחרונה הוא צבר את הכוחות הנפשיים לסיים לקרוא אותו. עד היום קריאתו בגרסה הלא מצונזרת היא חובה עבור התלמידים בגיל חטיבת הביניים ברוסיה (ולא ברור מה במשרד החינוך הרוסי רוצים שהנוער ילמד משפע העמודים הבעייתיים שבספר). מעניין להוסיף לכך שהספר הוא גם אנטי-טורקי, אנטי-טטרי ואנטי-פולני-קתולי... כדברי חלק מהמבקרים, בהתאם לכללי האפוס, המחבר מאדיר את גיבוריו ומגמד את השאר. אה! זה, כמובן, מסביר הכול!

אם זאת, הגיבור הראשי - שודד, רוצח המונים ותליין של בנו הבוגד, מצליח להתעלות מעל שנאתו של גוגול, ולמרות רומן שלם של מחשבות ואמירות קסנופוביות משכיל לשתף פעולה עם ינקל, יהודון טיפוסי שהשפיע מאוד על תיאור הדמויות של שלום אליכם. ניגוד מוחלט (!?) של ינקל, בולבה (תפוח אדמה ברוסית הלבנה) מוצג כאביר שמעריך ומקרין נאמנות. את אכזריותו גוגול מצדיק בכך שכל התקופה הזו הייתה אכזרית. המחצית הראשונה של המאה הXX ידועה ברומנטיזציה של אכזריות כזו, מגמה שהביאה להשלחות מוכרות, אבל נראה, כי גוגול, במאה הXIX שלו, הקדים את כולם. זאת הסיבה, אולי, שבחנויות הספרים לא תמצאו תרגומים חדשים לספר – הם לא ימכרו. לכן, גם ביקורת זו מתייחסת למקור הרוסי (לגרסה של 1842, ליתר דיוק). ולמרות הכול, קוראים יקרים, אם תצליחו להתגבר על מכשול זה, תוכלו למצוא גם לא מעט רגעים רומנטיים שיבטיחו לכם טיול מרתק בערבה האינסופית של "רוסיה החדשה", הצצה לעבר חיי היהודים, פולנים ואוקראינים בתחילת המאה הXVII (על אף כי בהתחלה מתבלבל המחבר ומדבר על המאה הXV), וכן – גם אפשרות להביט עמוק בחייזר האנטישמי ולמצוא כמה קרני אור בקצה מנהרת נפשו. האמינו לי, הם ישנם. על כן, הרשו לי להזמינכם למפגשים מהסוג השלישי בטאראס בולבה! טוב, עם קצת נשנוש של פלאפל...

» ביקורות נוספות של נדב בן מיכאל
» ביקורות נוספות על טאראס בולבה