ביקורת ספרותית על סיפורים פטרבורגיים מאת ניקולאי גוגול
ספר מעולה

---

האם צריך להיות מטורף כדי לכתוב פרוזה גאונית? כשמדובר בניקולאי גוגול התשובה היא כנראה "כן", כי הגאון-המטורף הזה יצר בשנים 1835-1842 כמה סיפורים נפלאים שחלקם אקטואליים אפילו לימינו אלו.
"סיפורים פטרבורגיים", שכולם כמובן מתרחשים בפטרבורג, כולל 5 סיפורים. את "האדרת" ו"האף" ("החוטם" בתרגום קודם) קראתי לפני עשרות שנים בספרי ספריית תרמיל הזכורה לטוב, כך שרכשתי אותו עבור שלושת הסיפורים האחרים: "רשימותיו של מטורף", "שדרות נייבסקי" ו"הדיוקן" וממש לא התאכזבתי.

"האדרת" – סיפור שעליו אמר דוסטוייבסקי: "כולנו יצאנו מבין קפלי 'האדרת' של גוגול", הוא סטירה כואבת על האיש-הקטן שנשחק עד כלות בידי מערכת בירוקרטית אטומה ומערכת משפטית מרוחקת ומתנשאת... ומה שהיה נכון לרוסיה הצארית של אמצע המאה ה-19 נכון גם לישראל 2012.

"האף" – סיפור נונסנס על אף שניתק מבעליו והפך להיות גביר. סיפור שהוא גם סטירה על המעמד הבינוני-גבוה ברוסיה הצארית.

"רשימותיו של מטורף" – יומנו של פקיד שהולך ומאבד את שפיות דעתו. למרות שהוא נכתב 17 שנים לפני מותו מדובר בנבואה עצמית של גוגול שבשנות חייו האחרונות הפך להיות מטורף-דתי מורעב ומסתגף.

"שדרות נייבסקי" – שני צעירים מטיילים בשדרות נייבסקי, האחד הוא צייר שנמשך למדונה/זונה המביאה לסופו העגום, השני הוא קצין מטורזן שנמשך אחרי בלונדינית טיפשה וגם סופו לא מזהיר.

"הדיוקן" – וריאציה של גוגול על פאוסט של גתה. בחלק א' צייר מוכשר קונה דיוקן שטני ומוכר את נשמתו בעבור כסף ותהילה עד לסופו העגום. חלק ב' מתאר את גלגוליו של אותו דיוקן שטני.
ד.א. פרט ל"האף" הנונסנסי כל שאר הסיפורים הם פסימיים ושלושה מהם מסתיימים במוות מיוסר... מעיד משהו על נפשו המיוסרת של גוגול.

תרגום (בשפה מליצית וגבוהה) והערות של נילי מירסקי.
מומלץ!

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על סיפורים פטרבורגיים