ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שישי, 6 במרץ, 2015
ע"י Voomer
ע"י Voomer
הייתי פותח את הטקסט הזה בכך שמאז אותו ערב בו צירפתי עצמי לאתר סימניה, אתר שחשיבותו בעיניי מבורכת ולו בעבור זה שהוא משמש חדר נעים ונוח, זערורי ושקט, לומר דבר מה על יצירות גדולות כקטנות, אהובות יותר ופחות. יצירות אשר נושאות עמהן צבא מילים זעיר, צי סירות קטנות ומבוצרות פרושות מפרש, העוגנות במרכז החזה של הקורא והקוראת, יחד עם יצירות מן הסוג שנפלטות החוצה עוד בטרם טעמו את טעם הוושט. ובכן, הייתי פותח בכך שמאז העת ההיא, פצחתי בשורה של חוות דעת - עקב הזדמנותה הפתאומית והקצרה של תקופה חופשית - כולן היו אוהבות לספרים שאני אוהב מאוד ומעריך מאוד. למעשה, אני חושב שקיימת בחוות דעת אוהבת איזו עדנה שקטה, משהו מעין צעדת ליווי אחרונה ובוטחת. נגיעות פרידה אחרונות בחרטום הסירה הנעה הלאה, אנו נכנסים עוד טיפה אל עומק הים ומלווים את דפנותיה השחומות בכפות ידינו, כשאט אט דפנותיה מתחלפות בירכתיה ומליטוף כפות ידינו נותר רק מגען המתוח של קצות אצבעותינו, נעצור התקדמות דרכנו עם הופעת הקו המסמן את הגעת גובה פני המים אל מותנינו. נפרדים לשלום בעין בוחנת עד העגינה הבאה, כשלעיתים היא באה עלינו לטובה, ומאוד.
ובכן, בכך הייתי פותח, בדיבור על עצמי, אלמלא הייתי ניגש לדון ברומן שגודלו האמנותי וייחודו הספרותי מופלאים דיים במידה שראוי יהיה שנשתוק אודותיהם. אך בכל זאת, לשם דיבור בעניינם התכנסתי והקפה שלי איבד עד נקודה זו רק את קומתו העליונה. מופלא היא מילת תיאור מעניינת.
חשוב לומר פה דבר מעניין, קיים דבר מה מעייף בניסיון העיקש להכות בעיני הקוראים ובאוזני השומעים את דבר גדולת האמן הזה ואת דבר גדולת הרומן הזה. הרי כל אדם שהתוודע לו, ולפחות כזה שעיניו בראשו וסוג מסוים של דעת עוטפת את מצחו, ישמיע שוב ושוב את גודל הנס שנקרא נפשות מתות. חידושים לא יימצאו בחוות הדעת הזו, ובכלל יש בהם צורך?
ניקולאי גוגול היה אדם מסובך מאד ומורכב מאד, במידה כזו ש'מוזר' הוא התואר השני בו יתאר אותו דרך קבע כל זה שישרבב את שמו בין לשונו, מיד לאחר שיצעק 'גאון'. והרי, בני אדם מוזרים אשר הגאונות היא להם כמרחק הכנרת מים המלח מצויים בכל פינה שנייה או שלישית (אבל זה כבר תלוי איזור!). גאונים קיימים גם הם במחוזות רבים, אך אמנם נמוכים מספרית באחוזם, כך שמוזרות היא בטח לא תואר תאום וכינוי נרדף לגאונות, ולהפך. מה לעשות, לא כל אישיות מוזרה ניתנת לניחום בכך שמידת-מה של גאונות ודאי מצויה אצלה, שאחרת לא הייתה מוזרה.
אך במקרה הנידון כאן, צורפה בהלימת פטיש עזה, מנה הגונה של מוזרות פרועה לחלוטין, כזו שנעה הלוך ושוב, משוטטת בשוליים בגיחוך קולני ובצחקוק ארסי בין רגליהם ומבעד לגבם של האנשים. היא מושיטה ידיה בהיפוך. אבל, מעליו של מעיל המוזרות מתוח-האיברים הזה, נושבת סוערת סערת ברקים חסרת תקדים של כישרון, מופע מחשמל ומשולל כל רסן של עט חדה כחיצי ציידים המניעה את עצמה לבלתי דעת, מוכתבת על ידי קול לא נודע. פניות חדות ועליות ומורדות, עיקולים פתאומיים מבשרי פיתולים. מצפן הפניות והדרכים הנורמטיבי הוא כאן אביזר מיותר חסר כל תכלית.
ובכל זאת, יש כאן עלילה, סיפורו של צ'יצ'יקוב הנוכל, מסעו השיטתי ברחבי האחוזות ובין בעליהן ברוסיה של המאה התשע עשרה, מסע לצורך קנייתן של זכויות האיכרים, רק כאלו שכבר מתו, לאף בעל אחוזה נבוך לא ברורה השאלה הפשוטה - מדוע?
המסע הזה, הנסיעות העקלקלות והמופלאות בין האחוזות רחבות הידיים והמוכרות, בין האחוזות שכוחות-האל מן הקצה ההפוך של הדרך, בין שיחה בטלה של שני שיכורים ובין טעות מוזרה בדרכים, המסע הזה, ובזה ייחודו של גוגול, עשוי עטיפות בלתי נגמרות של הבחנות ירויות ומדודות. פגישות חברותיות שבשגרה ושיחות מכרים זניחות - פעם בין אדם לחברו, פעם בין איש לאשתו, פעם בין נוסע מרכבה לבין נהגו - הן כולן מוסטות ברגע אחד מבזיק לדרך עוקפת, לשוליים, לצורך ניתוח הסרה של העמדות פנים.
מסע מרכבה צלול מראה, אשר כל כולו ניפוץ מגדלי שמירה ומגונני הגנה. מכונת יריות רצחנית של חשיפת ניואנסים חברתיים והגחכתם, זיהוי טפלות אנושית ומעשי טמטום, קריעה דקה ומלאת גיחוך אבסורדי וארסי של קליפות מבוצרות מעל פניהם - מעוררי הרחמים - של הדוברים.
אל תטעו, כל זה עטוף שכבות הנאה ייחודיות. נגיעות הומור מזוככות ומזוקקות יובילו כאן לפרצי צחוק רבים ולחיוכי התפעלות, תבשיל עשוי פסקאות ועמודים. דף אחר דף, ביס אחר ביס, מופע הטפלות מחביא עמו את העיקר שבעיקרים. זו מהות האמנות הגוגוליאנית. גבוה מזה לא נוכל לטפס.
מדובר באמת, במעשה ספרותי מעודן ומענג בצורה בלתי רגילה, אולי המענג ביותר שאני מכיר.
בהתחשב בחייו הקצרים נטולי היציבות של המחבר, הרי שמופע פלאי כזה - גם אם תוכנן על ידיו להיות אחד מבין שלושה - הוא בבחינת נס.
ובכלל, למה לנו להיות חזירים המחפשים ברחרוח נצחי עוד מאותו המשקה המשכר, כשעולם ומלואו מונח וממתין לנו בתוך המאות הספורות של דפי הרומן הזה.
אז מה נותר לעשות, לעמוד שעון לאחור ו'להמליץ'? מי שקרא קרא ויודע, מי שקרא ולא יודע יקרא שוב ומי שלא קרא יעשה לעצמו הטובה ויקרא, מקווה למענו שעוד היום.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
אני עם עם המהללים.
|
|
שין שין
(לפני 10 שנים ו-4 חודשים)
כתיבתך יוצאת מן הכלל ומכבדת את הגאונים עליהם אתה כותב.
|
|
Voomer
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
עוזי ואפרתי, תודה רבה לכם. זה כיף לי לקרוא את דעתכם הטובה על מה שכתבתי כאן.
|
|
אפרתי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
או, הו... איזו כתיבה נהדרת ורבת הוד!
|
|
עוזי
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
הקלאסיקנים העליונים בוודאי מתמוגגים על משכבם נוכח מעשה ידיך להתפאר; השבת כבודם האבוד אל קדמת הבמה, מקומם הראוי.
כמונו, אף הם היו מתענגים על המוסיקה המתגלגלת בלשונך העשירה, המכבדת והבלתי מתפשרת. ביקורת מופלאה. |
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
זה בסדר, וומר, זה לגמרי מובן שאתה רוצה לכתוב רק על האמנים שאתה אוהב במיוחד.
אבל סתם מתוך סקרנות: אפשר שמות של כמה ספרים שפחות אהבת? |
|
Voomer
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
אני מודה על המילים הטובות, זה נעים ומשמח לראות.
לא ממש ברור לי מה זו כתיבה מוכרת, אך תודה גם לך חני דולמוש. לגבי זה שהביקורות שכתבתי עד עכשיו, בשבועיים שאני כאן, היו חיוביות - ובכן, ביקורת אמנות וספרים היא איננה הפרנסה שלי, אני לא עובד עם רשימה וזוהי לא במת עיתון, כך שאני מגיע לכאן חופשי לחלוטין להביע את טעמי, ללא מגבלות. אני אוהב לכתוב על ספרים שאני אוהב. בפעמים בהן היה בי את הפנאי לשבת לכתוב חוות דעת, בחרתי לעשות זאת עם יצירות ואמנים שאני אוהב במיוחד, מתוך הנאה ומתוך תקווה מסוימת שמישהו יתעניין ויסתקרן לקרוא אותם גם כן. לצורך העניין, אם זה לא ברור, לא חסרים אמנים וספרים שדעתי עליהם שלילית. |
|
חני
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
נעים לקרוא אותך, יש משהו מוכר בכתיבה שלך רק אינני יודעת מהיכן...
והספר יעמוד ויחכה לתורו כנראה.תודה
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
מסכים עם אלון. אכן ביקורת מרהיבה.
אבל הייתי שמח גם לקרוא ביקורות שליליות שלך, על ספרים של סופרים, שאיך לומר, ההפך מגאוניים... |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מרהיבה.
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת