ביקורת ספרותית על סיפורים פטרבורגיים מאת ניקולאי גוגול
ספר טוב

---

גוגול הוא גדול הסופרים הרוסים, האיש ממנו דוסטוייבסקי ונאבוקוב שאבו השראה, הסאטיריקן החברתי מספר אחת. האומנם?
מספר שנים לפני שסגפנותו הביאה למותו, פרסם גוגול סדרת מכתבים שנגדה את השקפותיו – גוגול צידד פתאום במשטר הצאר ובתחלואותיו, במערכת הצמיתות ובעונשי הכנסייה. הצהרות אלו נגדו בחומר את יצירותיו. כיצד ניתן ליישב סתירה זו, אם בכלל?

בסיפורים פטרבורגיים, נעזר גוגול ביצירותיו כדי לתאר בפנינו את החברה הרוסית (או האנושית אם תרצו) בתחילת המאה התשע עשרה, חברה שמתבססת על נראות ודרגה ושכר יותר מאשר על תוכן. כזו שרוויה בבדידות, באבסורד ובניסיון נואש למצוא מפלט מהמציאות. מצלצל מוכר? לא בכדי יצירותיו צלחו את מבחן הזמן.

גוגול כותב בשפה גבוהה אך ערבה, ביצירתיות, ביקורתיות ובהומור שמאפיינים אותו.
הספר אוגד חמישה סיפורים קצרים, המביעים את אובססיית האזרח למעמד, לפענוח מקומו מתוך כוונה להתייצב בראש הפירמידה החברתית. סיפוריו מכילים ממד פנטסטי מפתיע ומסקרן, בין אם מדובר בחיות מדברות, דיוקן שקם לתחייה, או אף שנמלט מבעליו.

אם אחליט שאני גנרל או מלך? מי יוכל לחלוק עליי? כנראה שאיש בממשל הפקידים האבסורד שהמחבר מתאר. מהי אומנות אם לא ייצוג נאמן של הטבע, כיצד חוטאים לה אמנים רבים?

גוגול בולט בכתיבתו הנוגעת, דמויות מכמירות לב, וכל אחת מהן, כמוהו, מוצאת את סופה הטרגי.

ארבעה וחצי כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על סיפורים פטרבורגיים