ביקורת ספרותית על סיפורים פטרבורגיים מאת ניקולאי ו. גוגול
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 במרץ, 2015
ע"י פילנפיל


"סיפורים פטרבורגיים" הוא קובץ סיפורים נהדר של הסופר האוקראיני הגדול נ.ו גוגול.
הקובץ כולל את:
"האדרת"– סיפורו של הפקיד האלמוני והתמים אקאקי אקאקייץ', שכל משאת חייו מתמקדת באדרת חדשה שיוכל להתהדר בה בצאתו לעבודה.
"האף"- סיפור משעשע על הפולקובניק הגנדרן שמתכוון למצוא משרה נוחה בעיר בסיוע דרגתו ותוארו. אך כמו להכעיס, מחליט אפו של הנ"ל לגלות חיים עצמאיים, ומסתובב ברחבי פטרבורג כשהוא מתחזה ליועץ טיטולארי.
"רשימותיו של מטורף"- סיפור על עוד פקיד אלמוני, מחדד נוצות, שמתאהב בבתו היפה של המעסיק שלו. 'למרבה המזל', באמצעות ציתות לשיחה בין שתי כלבות, אחת מהן בבעלות הבת, הוא מצליח להשיג מידע על המתרחש בבית מעסיקו פנימה. רגע, מצותת למי?!
"שדירות נייבסקי" – סיפור על המתרחש במרכז התרבותי הפועם של רוסיה. שני בחורים משוטטים בשדרות המפורסמות בסיור 'התרשמות', שלאחריו הם מתפצלים, כל אחד מהם במעקב אחרי אישה אחרת. הראשון – אמן רגיש ועדין, השני – רודף נשים תחמן. מה יהיו התוצאות?
"הדיוקן" – סיפור על דיוקן מסתורי ומפחיד עם עיניים שנראות אמיתיות, המשפיע לרעה על כל מי שמחזיק בו.

החוט המקשר את כל הסיפורים הנ"ל לטעמי (מלבד המובן מאליו) הוא ההתעסקות של הסופר בנושא של היושר והתמימות לעומת הנוכלות והערמומיות.
חשוב להבין שברוסיה אדם תמים נחשב אדם טיפש, וגרוע מכך חלש, שכולם דורכים עליו. האדם הערום לעומתו הוא זה שיודע להסתדר, ויגיע בסוף לאן שירצה. ואכן, שני הסיפורים הראשונים מתאימים בדיוק לתפיסה זאת. רק ההתערבות ה'על טבעית' של הסופר מתקנת במידת מה את העוול שנעשה, בכך שהיא שמה ללעג את הדמויות ה'חזקות'. גם "רשימותיו של מטורף" מצביע על כך שהאדם התמים(גם אם לא בדיוק ישר) הוא זה שלא מסוגל לקבל את המציאות כמות שהיא, וסופו לסיים בבית משוגעים. "שדרות נייבסקי" מחזקות את הטענה שרק הנוכל האדיש יכול לשרוד במציאות הרוסית הקשה, בעוד גורל התמים והמוסרי לאבדון. גם תכונת היושר המשונה מיוחסת למוצא זר, 'גרמני'.
רק בסיפור האחרון, 'הדיוקן', אנו מוצאים תפיסה מעניינת המצודדת דווקא באותם תמימים המוכשלים ללא הרף: בעוד האדם הערמומי מסוגל להגיע להצלחה מעמדית ופיננסית, אין באפשרותו ליצור משהו 'אמיתי' מצד עצמו. רק מי שניחן בתמימות וביושרה פנימית יכול ליצור משהו מקורי, אפילו נצחי, שישרוד גם אחרי מותו.

שתי הערות נוספות:
-נדמה לי שאנשים לוקחים יותר מדי ברצינות את המימד הפנטסטי, ה'על טבעי' שגוגול מכניס בחלק מסיפוריו. בסופו של דבר, גוגול ראה בסיפורים שלו בעיקר סיפורים מבדחים, ולא מצא שום פגם להוסיף מימד בדיוני פה ושם בשביל האפקט הקומי. כאשר הוא מתייחס לנושא זה ברצינות, כמו ב"דיוקן", הוא טורח להדגיש את המימד הדתי-נוצרי של המקרה.
-תמונת הכריכה שהוסיפו לספר היא כל כך מזעזעת, שוויתרתי כמה פעמים עד שהעזתי להשאיל את הספר מהספרייה. המונח "שואה" הוא הדבר הראשון שעולה לי לראש כשאני מסתכל על הציור, ואני ממש לא מאלה שרצים להשתמש במילה הזאת בכל הזדמנות אפשרית.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נתי ק. (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
אחד הספרים הטובים ביותר





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ