ביקורת ספרותית על סיפורים אוקראיניים - מהדורה מחודשת - ספריה לעם #776 מאת ניקולאי גוגול
ספר מעולה

---

גוגול האוקראיני אסף פולקלור וכתב עליו בצורה שנונה וסאטירית מלאת הומור ופתוס על המקום ששם נולד. ממש כמו אברמוביץ שהמציא את דמותו של "מנדלה מוכר הספרים" שאסף פולקלור יהודי וכתב על העיירות של פעם לבל ישכחו. על העולם, המנהגים, השפה ואיש לאיש. שניהם מביאים חוויה רגשית לקורא כאילו היית שם באמת ולא רק בדפים. ואכן התרגשתי לקרוא במיוחד את תובנה של כל סיפור כי תמיד יש עוקץ בסופו, משהו שגורם לחשוב קצת מעבר על התקופה שלנו מול התקופה בה הוא מספר סיפוריו. עונג של פעם ועל הדרך קצת הסטוריה..

הסיפור הראשון "מעשה במריבה..." הזכיר לי את אוזו ומוזו מכפר קרקארוזו של אפרים סידון וגם שם הייתה המולה רבה בצורה היתולית קרנבלית של ריב גדול כדי להעביר נקודה. לדעתי רוב הריבים עם שכנים מבוססים על שטויות וחילוקי דעות שבהחלט לרוב מסתכמים בחילופי מילים גסות, בצעקות, או קרב תרנגולים שהיה אפשר לוותר עליו למען יחיו השניים בשלום. אצלנו בבניין אחד הדיירים כל כך כעס על ועד- בית ששינה את שמו של איש הועד בפלאפון ל "רפה שכל", היינו המומים כולנו.
בסיפור המדובר של גוגול היו שני שכנים טובים שתמיד הסתדרו אחד עם השני ויום בהיר, אחד מהם חמד רובה עתיק שראה אצל השכן. הוא ניסה לטקס עצה איך לגשת אליו ולבקש ממנו. הוא ניגש בזהירות לשכנו ובסוף הביקור הם התווכחו והשכן קרא לו חזיר. אני מכירה עמים שהחזיר שם הוא חיה קדושה אבל לא באוקראינה ששם המילה חזיר התקבלה רע מאוד. הריב הוא ניחא, והמאמצים שעשו תושבי הכפר בקירוב לבבות בין השנים הוא גם ניחא. הסיפא בסיפור מעניין הרבה יותר והיא אפילו מתכתבת עם התקופה הנוכחית שלנו אבל משאירה לכם לגלות. ומכל הסיפור המעדן האמתי הוא הצורה שגוגול כותב. זו השפה היפה לא רק לגבהיי מצח אלא לכולם, זה התרגום המופלא של מירסקי ז"ל, וזה כאמור ספר רוסי רק לאוהבים.

הסיפור השני על בעלי אחוזות ודרך חייהם ממש הותיר אותי בתדהמה. קראתי אותו כמו אגדת עם בסוג של אופוריה. על הדרך בה טיפלה בעלת האחוזה בבעלה והאכילה אותו מטעמים מיוחדים שאוהב, היו ישובים אחד ליד השני וגם קינטרו אחד את השני לא מעט אבל ניצוצות התעופפו. זה מסוג הדברים שקוראים עליהם באגדות או שמאוד נדירים. האהבה הזו שלא נגמרת לעולם, הטיפול אחד בשני לעת זקנה בהמון חמלה מרגשת גם את הציניים שביננו. אפרופו אתמול יצא לי לבקר הורים של חברה טובה ששניהם דימנטים מטופלים בבית. בעבר שניהם היו תותחי על בלשון המעטה. היא בכיסא גלגלים מנותקת והוא בן 90 עדיין מתקשר. שאלנו אותו אם הוא רוצה לבוא לטייל קצת. פתאום הוא לקח את ידו וליטף את בת זוגתו בראשה ואמר שהוא מעדיף להישאר לידה. וכמו בסיפורים הללו של גוגול הדאגה הזו לבן זוג ומה יהיה אתו כשיישאר לבד בהחלט הדירה שינה מבעלת האחוזה. את הסוף כמובן תמשיכו לבד וגם את יתר הסיפורים הנפלאים.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על סיפורים אוקראיניים - מהדורה מחודשת - ספריה לעם #776