1. הודעה שמחה ללא כותרת

שמיים עקרים מעב,
עיזבון השמש ארגמן באופק,
שעות על קו החוף לבד,
סופר גלים, אולי תבואי.

זכה ויחפה כמו גור,
כִּיסֶיךָ נטולי המפתחות,
כי אין שום צורך בדלת עם מנעול,
בתוך עולם פרוץ, ללא סודות.

את לא תבואי,
ואני לא אזדקן לבד בחוף,
אמצא אישה בריח אל סבון,
מרפסת, מאפרה, מוסף תרבות,
לספור מילים ולחכות.

נכתב לפני 8 שנים

2. הודעה שמחה ללא כותרת

אפרוש לי מתוך המחוות הקטנות,
כולן אֱוִילוּת ורעה,
אותיר אחרי רק קסמים ונוצות,
ואולי חצי סוכריה.
אפרוש לי! אפרוש לי מתוך ההמון,
מתוך קהל אנשים,
עיניים, ידיים, גבות מורמות,
אברח לי אני אל עצמי.
מה יש לי לומר להם?!
מה יש לי לשאול?!
ביתם וליבם ריקים,
גם אני נבובה ודממת אלחוט,
גם אצלי, גם בביתי!
ואולי לריק וסביר שלשווא,
רק אפצע את כפות רגלי,
ובכל זאת הדרך מונחת,
מתפתלת כאן לפני.

נכתב לפני 8 שנים ו-2 חודשים

3. תרגום לשיר של ברודסקי

שלום,
אנא אותי תשכחי,
ואל תשפטי לשווא,
את מכתבי גם כן תשרפי,
כמו גשר עד העפר.
תהי דרכך ישרה ופשוטה,
דרך יושר ועוז,
יהי כוכבים אור לרגליך,
בחושך וקור הלילות.
תהי התקווה לחמם
את את כפות הידיים,
באש מדורתך.
יהי הגשם, השלג,
סופות השמיים,
שאגות אלפי רעמים,
יהי ניצחונות בחייך,
יותר משזכיתי אני.
יהי ליבך צוהל בקול התרועות,
בכל אשר תלחמי,
הנני שמח עבור הבריות,
אשר לצידם תלכי.



Прощай,
позабудь
и не обессудь.
А письма сожги,
как мост.
Да будет мужественным
твой путь,
да будет он прям
и прост.
Да будет во мгле
для тебя гореть
звездная мишура,
да будет надежда
ладони греть
у твоего костра.
Да будут метели,
снега, дожди
и бешеный рев огня,
да будет удач у тебя впереди
больше, чем у меня.
Да будет могуч и прекрасен
бой,
гремящий в твоей груди.

Я счастлив за тех,
которым с тобой,
может быть,
по пути.

נכתב לפני 8 שנים ו-3 חודשים

4. הודעה שמחה ללא כותרת

בקצות גופי ידעתי גם את שולי היקום,
שט ותפל בצחיחותו השלווה,
ובין תקתוקי המחוגים שקצבו,
נגעה בי גם אהבה.

נכתב לפני 8 שנים ו-4 חודשים

5. מפגישתי עם עמוס עוז

עמדתי לבטל את כל העסק, גם כי חברה איתה סיכמנו ללכת יחד הבריזה ברגע האחרון, גם כי האירוע בתל אביב הרחוקה ואני חסרת רישיון וזקנה מדי בשביל תחבורה ציבורית וגם כי האמהות שנמשכת חודש שלם סחטה ממני הרבה מיצים. אבל אז, איזה עקשנות מרדנית שמקורה בתקופות מחוצ'קנות וקולניות הרבה יותר דחקה אותי לתחנת האוטובוס.
בבניין בן עשר קומות בין הסינימטק ללשכת המסחר, שהכניסה אליו מתוך חניון ללא תאורה נדחסתי למעלית עם עוד זוג שנראה כאילו הוזעק זה הרגע מחדר המורים. "אוי ווי" ציינתי לעצמי, משתדלת להבליג על ההערות העוקצניות של הגברת הלא מתוחזקת מי יודע מה לגבי הזנחת התשתיות.
" Chablis בבקשה" בהתכחשות מוחלטת למצב העו"ש, בוהה לתוך המחשוף הבלתי מרמז של המלצרית בעלת היופי הלא מתאמץ שמזכיר לי ששוויון הזדמנויות זה לחלשים. משופמת משמאל, כמה היפסטרים בלתי מסופקים מינית והיתר "סמולנים" למיניהם. מפה לשם, הקהל ממלא את הבר ואני ישובה עם הבעת הפנים החביבה עלי "I DON’T LIKE YOU". בין היתרונות הבולטים של גישתי זו הוא הכיסא הפנוי לידי, שנים של פרקטיקה מותירים תמיד מקום לתיק.
יד! יד לא שלי מונחת לי על השכם "סליחה, הכיסא הזה שמור?" קול גברי ורך מלטף לי את האוזן. העיניים: מתרוממות לאט מדי מכוס היין המעוצבת בכדי לזהות את עמוס, עמוס עוז. הראש מסרב להאמין אך שולח תדרים מבולבלים לשפתיים ולעיניים, שמסתדרים לכדי הבעת ילד שחזר עם נכשל הביתה. עוד מספר רגעים ארוכים להפליא גופי ניהל דין ודברים שבסופם גרוני חרק "פנוי" במבטא רוסי מפתיע.
שתקנו, שמא משום המבוכה או בבחינת נימוס אשכנזי בלתי מתפשר. שקט ארוך ומייגע שבמהלכו מוחי הריץ את פרשנותו הוויזואלית לסצינת הסיום של אנה קרנינה. באיחור נונשלנטי של נצח, עמוס שאל איפה אני גרה ונאלצתי להודות שאני שוכרת בברקן, התחלתי אף לתאר את מיקומה הגאוגרפי אך עמוס קטע את דברי ואמר שהוא יודע בדיוק כמה קילומטרים הישוב נמצא מעבר לקו הירוק. שוב מבוכה. בן שיחי לא נרתע והמשיך לתשאל אותי על אודותי. התברר שהוא מכיר את עיר הולדתי לבוב היא לֶמבֶּרג בירת גליציה וציין שהיום אין בכוונותיו להעלות על המוקד מתנחלים, ואף נפעם שקראתי את "חמשתם" של ז'בוטינסקי. דיברנו עד שמנהלת האירוע אמרה שהגיע הזמן, הוא נפרד ממני בחביבות ועלה על הבמה.
איש נעים הליכות הוא עמוס עוז, עיניים מוארות בערגה שלווה ומעליה מצח העז שכאילו מסרב להשלים עם מה שהעיניים רואות. עמוס הקריא מספר עמודים מתוך ספר מרופט, סיפר על ילדותו הירושלמית, על הוריו העולים, על ארץ ישראל השלמה וזו המפולגת גם. לאחר שסיים הוא ביקש מהצעירים בקהל שלא להרים ידיים שלא לנטוש את המדינה שכל כך אהב לבקר. יצאתי משם בחצי חיוך ותובנה כי האכזבה היא לוקסוס שדור המייסדים לא יכל להרשות לעצמו.

נכתב לפני 8 שנים ו-5 חודשים

6. מחווה לספרו של מאיר שלו - רומן רוסי:

הברוש הִטָּה ראשו מתנענע,
אִמֵּץ את הבלתי נמנע,
אדמת הקודש; חול היא!
והוא גווע,
הכל שווים בלהט השרב.
©

נכתב לפני 9 שנים ו-2 חודשים

7. 28/09/2015

אחרי אי אלו אשר ננטשו,
על קו החוף,
תרים גלי הים,
ממששים בחול,
אחרי אשר זרק אדם.
היות הים בראשיתי,
לוקט אליו שאריות,
תמורה לזבל אנושי,
עוטה החוף צדפות.

נכתב לפני 9 שנים ו-11 חודשים

8. זיכרו של יום

אהבתיהו על שעזבני לנפשי,
פורש אל סערת הים המתגעשת,
נסחף אל חיק תכול הגלים,
ואם חוזר אזי בשביל ללכת.

ולי הותיר פנס בתוך מסגרת החלון,
שוקע בשלולית אורו המקרטע,
לצד השביל זקוף ועוד טובע,
שריד בודד לאור היום.

נכתב לפני 9 שנים ו-11 חודשים

9. סדר הדברים

ראשית ישות היא הצורה,
בְּלִילָה של רקמות,
רק אפשרות של הוויה,
צדודית בין אחרות.
משתשכון המשמעות,
אל מהותו של הדבר,
יפריח איבריו הגוף,
נרקם מן העפר.

נכתב לפני 10 שנים