ביקורת ספרותית על בילי באד, מלח מאת הרמן מלוויל

---

"בלי באד" הגיבור הוא גם ימאי צעיר. "לו היה המלך שלנו עד לכך שאמר או עשה דבר שעשוי לעורר טינה בלבו של הסמל, אולי היה נוהג אחרת, ואולי ראייתו הייתה לפחות מצטללת. אם לא מתחדדת. במצב הדברים כפי שהיה, תמימותו הייתה לו לרועץ (ע"מ 79).
הסיפור של מלוויל מעמת בין בילי באד, קלאגאראט- המנסה להעיף מהאוניה את הגיבור ולבסוף קפטן ויר שיצטרך להכריע.
"כאשר לאותו מלח מסיפון הירכתיים, אמנם בילי מסיבות שכבר נמנו, המעיט מאוד לראותו ,אולם כשהזדמן לשניים להיפגש, לא איחרה להופיעה על פניו של הבחור אותה ארשת היכרות, אקראית עליזה, לעיתים מופיע במילה טובה או שתיים. הייתה אשר הייתה תוכניתו הערטילאית המקובלת של בחור זה, או התוכנית שפעל בה כממלא מקום, ברור היה על-פי התנהגותו בהזדמנויות אלה שהוא נטש אתה לחלוטין" (ע"מ 80).
"וכאשר לקלאגאראט, השיגעון לבר אחד אצל האיש- אם הכן זה היה הדבר שקיבל בביטוי חיצוני לא רצוני (ע"מ 81). "באותו רטט שפורת בתיאור לעיל, בסך הכול הוסווה היטב בזכות הליכותיו המרוסנות והרציונליות, זה כמו אש תת קרקעית, המעמיק עוד למצולות נפשו, ההכרעה הייתה בלתי נמנעת.
(ע"מ 81). קלאגאראט מאשים את בילי באד בניסיון הפיכה בספינה. הוא הורג את קלאגאראט, לאחר מיכן מובא בילי באד למשפט שאותו יכריע רב החובל. "אלוהים יברך אותך על זה כבודך!" לא בלי גמגום אמר בילי, וכמעט פרץ בבכי. אך מיד נדרש להשטלת על עצמו עקב שאלה נוספת ובאותו קושי רגשי להתבטא הוא ענה עליה "לא, לא היה בנידון זדון. לא הייתה לם שם כוונת זדון כלפי הקלי נשק. אני מצטער שהוא מת. לא התכוונתי להרוג אותו. אם הייתי יכול להשתמש בלשון שלי, לא הייתי מכה אותו. אבל הוא שיקר לי בפנים שקר נבזה ובנוכחות המפקד שלי, ואני ההייתי מוכרח להגיד משהו. ויכולתי להגיד את זה רק במכה, אלוהים יעזור לי.
(ע"מ 104). אנכנו נאלצים לראות את מותו של הרב נשק כמעשה רצון של האסיר. האם מעשה זה הריהו פשע שדינו מוות? אבל על-פי הצדק הטובעני, האם אין לשקול דבר פרט למעשה החיצוני שעשה האסיר? איך אנחנו יכולים לגזור מוות מהיר ומביש על היצור אנושי כמונו, חף מפשע בעיני אלוהים, כפי שגם אנו חשים בלבנו?
(ע"מ 111).

הנובלה של הרמל מלוויל קשה, ומהדהדת זמן רב לאחר הקריאה.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על בילי באד, מלח