ביקורת ספרותית על טייפי מאת הרמן מלוויל
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 באוגוסט, 2020
ע"י Rasta


הרמן מלוויל, מחברו של מובי דיק, יצא למסע ימי ארוך ב1841, שנמשך 18 חודשים, במרדף אחרי לוויתנים. ב1842 הספינה עגנה במפרץ של חוף האי נוקוהיבה שבדרום האוקיינוס השקט, אי השייך לקבוצת איי מרקיז בפולינזיה הצרפתית. מלוויל מחליט לנצל את ההזדמנות לברוח ולהסתתר באי, מאחר ולא הצליח לדמיין את עצמו ממשיך להפליג בספינה תחת הקברניט הנוראי שלה ובנוסף נמאס לו מהנוף שלא מתחלף, מהאוקיינוס הקשה, הרעב והעבודות.

בספר הוא מתאר את שגרת היום יום במשך ארבעת החודשים בהם שהה עם שבט טייפי על האי.
הוא מספר על המנהגים וההרגלים שלהם, האוכל, הלבוש, מפרט על מבני האבן הגדולים והפסלים שמקשטים את האי, הוא מתאר את העלמות העירומות במחרוזות הפרחים, את הגברים הלוחמים, על הדרכים בהם העבירו את הזמן, המשחקים והתחביבים, האירועים החגים והטקסים. הוא נחשף לחיים השלווים והרגועים של הילידים, לשמחת החיים הטהורה שלהם שנובעת, כנראה, מחוסר הקדמה ובורות.

הוא תוהה איך האדם הלבן שעם כל הקדמה, הידע, התרבות, הכסף ותענוגות החיים הוא הפראי האמיתי, האדם הלבן הוא המפלצת הגדולה שמסתובבת בעולם ומשאירה אחריה סבל וחורבן. הוא מקנא בילידים, בפשטות שבחיים שלהם, הם באמת מאושרים, יש להם את כל מה שהם צריכים כדי לחיות ושום דבר מעבר, וזה בהחלט מספיק, הם אנשים בריאים חיצונית ופנימית, משוחררים מדאגות מיותרות, מסוגלים לשאוב תענוג עילאי מנסיבות שבני קהילות משכילות מהן בקלות היו מפספסים, הם לא יודעים כסף ותאוות בצע שבכוחם להשחית את הנשמה, אין להם סיבה לריב אחד עם השני, הם צנועים, הם חיים בהרמוניה, אין משטרה ואין בית דין וגם לא צריך וכנראה שזה מה שקורה כשהציוויליזציה פוסחת. השלווה שוררת שם מוקפת ביופי המשכר, יופי בל יתואר של טבע ירוק וצמחייה טרופית, מוקפים בהרים, עמקים, גאיות, נחלים צלולים ומפלים וכך גם הם, יפי תואר, מושלמים.

מלוויל אפילו לומד את השפה שלהם ובכל זאת נדמה שהפחד החששות והמחשבות על מה יהיה גורלו עדיין קיימים וכנראה שנובעים מהבדלי התרבויות וסיפורי הזוועות על הקרבת קורבנות אדם חיים בטקסים פגאנים וקניבליזם שנהג לשמוע אודות אותם "פראים". המעשיות שנהגו לספר, מינסיונרים שהגיעו אל האי, הצרפתים שניסו להשתלט עליהם, ימאים ואנשי צבא ממדינות שונות שהפליגו ועגנו בחופיהם במשך כמה ימים אבל בהחלט לא מספיק כדי באמת להכיר ולהבין את התרבות השוררת שם, נופכו בעזרת דמיונם של אותם מבקרים ולא בכדי להוציא לילידים שם טוב אלא לפגוע בהם ולעורר אצל האדם הלבן פחד מאותם "ברברים". להפתעתו ולמזלו של מלוויל, כל אותם סיפורי האימה ששמע מתגלים כשגויים. הילידים מטפלים בו ונותנים לו מכל טוב שיש להם ולאי להציע, את הפירות המשובחים ביותר, נשים מהיפות שראה, "נימפות כהות עיניים" משרתות אותו, הם מתנהגים אליו כאילו והיה אחד משלהם למרות השוני הברור וההבדל העצום ביניהם, הם מתגלים כאנשים טובים הגונים נעימים ואנושיים יותר מכל אדם לבן ופריווילגי.

מלוויל מתאר לפרטי פרטים כל נושא אותו הזכרתי בסקירה, וזה עוד ספר יחסית קצר שלו ואני רק יכל לתאר כמה ארוך ומפוצץ בפרטים מובי דיק. מהרוב המוחלט נהניתי מאוד והיו חלקים מעטים של טו מאץ אינפורמיישן שהכבידו עליי, כנראה שהיה חשוב לו לצייר תמונה מאוד ברורה, עד כמה שאפשר בכל אופן, של השבט ועל השגרה שלו איתם באי. מה שלא יודעים לא כואב ובטח לא פוגע, משפט שמתאר את אנשי שבט טייפי בצורה מושלמת, הם יודעים מה שהם צריכים לדעת, מספיק בשביל לחיות ולהנות מכל רגע ללא דאגות מיותרות ועל זה אני מקנא בהם.
38 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה כרמליטה, מומלץ.
מקווה שתאהבי.
כרמלה (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
ראסטה, יופי של סקירה.
רשמתי לי.
Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה אמון.
אָמוֹן (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מקסימה.
Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה אברש.
אַבְרָשׁ אֲמִירִי (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
סקירה מצוינת ראסטה.
בהסתמך על ניסיוני בקריאת "מובי דיק" היבשושי, הייתי אומר שמלוויל היה צריך לעבור הסבה מקצועית להוראה בפקולטה למדעי הטבע, תחת איצטלת הסופר שהתכסה בה. אולי הספר הזה בכל זאת ישכנע אותי אחרת. תודה.
Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
בכל מקום יש צדדים לא יפים, וגם להם לא חסר, אבל הנקודה כאן לדעתי היא היחס של האדם הלבן אל אותם שבטים והמעשיות הסיפורים והכינויים שדבקו להם כשהאדם הלבן כנראה גרוע הרבה יותר.
תודה פאלפ.
Pulp_Fiction (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
ביקורת מצוינת ויפה, אם כי יש לא מעט אידאליזציה של אותם השבטים, נפלאים ככל שיהיו.
Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
קריאה מהנה בת-יה,
תודה.
בת-יה (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
סיקרנת אותי, rasta, לא ידעתי שיש ספר שכזה. אחפש. תודה.
Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה מחשבות ועמית, בהחלט.
Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
אנגלים משוגעים, תודה ראובן.
Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
כנראה שהיא לא נכונה בשביל כולם חני, אבל זה לא רחוק מהמציאות.
תודה על ההתייחסות.
Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
קריאה מהנה סקאוט, תודה.
Rasta (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
אני מתכנן לקרוא את בארטלבי,
בסהכ אהבתי את הכתיבה של מלוויל והנושאים עליהם כתב מרתקים אותי, תודה פרפר.
עמית לנדאו (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה, נשמע מעניין!
מורי (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מעניין מה שכתבת.
ראובן (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
סקירה יפה. אגב האדם המתורבת כגורם חורבן,לאנגלים יש פתגם-
גרד את הפרופסור ותמצא את הפרא.
שם זה מתבטא במשחקי כדורגל.הם יכולים להתפרע באלימות ממשית אחרי הפסד כולל מסעות הרס מחוץ למגרש.
מטורפים,אמרנו? כולה משחק כדורגל.

חני (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
היי סקירה נפלאה רסטה. רק אני לא חושבת שההקבלה במשפט הנ"ל שעשית נכונה בשבילי. האם הקידמה הופכת אותי לאדם פחות שמח?לא!
מה שכן החיים בטבע או בקרבתם ידועים לפי מחקרים שתורמים לבריאות ולנפש.

"הוא נחשף לחיים השלווים והרגועים של הילידים, לשמחת החיים הטהורה שלהם שנובעת, כנראה, מחוסר הקדמה ובורות".
סקאוט (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
נשמע טוב מאוד. כבר מזמן רציתי לקרוא והסקירה מחזקת את נכונות החשק. תודה.
פרפר צהוב (לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
יופי של סקירה, ראסטה. הספר נשמע מרתק.
ל"מובי דיק" אני לא מתקרב, אבל "בארטלבי" ו"בניטו סרנו" זכורים לי כטובים.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ