ביקורת ספרותית על מובי דיק מאת הרמן מלוויל
ספר טוב

---

"כדי לכתוב ספר רב עוצמה עליך לבחור בנושא גדול; אין בנמצא ספר טוב שנכתב על אודות פרעוש ."-הרמן מלוויל .

האמת הוא צדק !

קצת הרגשתי כמו משל המערה של אפלטון משלא קראתי עד כה את מובי -דיק . בערות מצידי? רתיעה? הספר טרחני או גאוני ?.

אז ההחלטה הייתה להכנס למערה וגם לנסות לצאת ממנה בחיים ועם מודעות אחרת, שוֹנה ונוספת בקריאת ספרי קלאסיקה שלא קראתי עד כה . לפני שהתחלתי לקרוא שוטטתי קצת ברחבי השדות האינסופיים של האינטרנט אודות מובי-דיק והבנתי שאני הולכת לקרוא ספר שהנו: או טרחני או גאוני!,ומכאן שמלוויל צדק כשאמר שאין בכוונתו לכתוב על הפרעוש . מכתיבה על פרעוש - לא נוצרת יצירה גאונית.

לא ידעתי באיזה תרגום לקרוא,אז התחלתי במקביל בשני התרגומים :

הראשון - התרגום של אהרון אמיר משנת 1981 בהוצאת כתר.

השני- התרגום המחודש והחדש מאת גרשון גירון משנת 2009 בהוצאת ידיעות אחרונות.

אחרי כ-50 עמודים הבנתי שאני חייבת לבחור באחד מהתרגומים,וכי -לכל אחד יש את המינוס והפלוס שלו:

התרגום של אמיר -הוא שירה !!-שירה נהדרת של פרוזה.המילים והמשפטים יפים להפליא,אבל צריך מילון עזר בעברית כדי להבין

את המילים החדשות או שלא,שיצר אמיר בתרגום הזה.אפשר כמובן לדלג מעליהם,אבל הן היו רבות וזה היה כבר יותר מדי לקריאה שוטפת וגם לרצות להתענג בה.

אז בחרתי בתרגום החדש הזה. שפתו נגישה יותר אבל גבוהה ולא מתפשרת.כמו כן הספר הינו מוער בהערות-שוליים בתחתית העמודים כדי לבאר מילים,להוסיף ידע היסטורי,גיאוגרפי,ימי ,מקורות לציטוטים (מלוויל הרבה לצטט את כתבי הקודש), שמות אישים ומקומות, מושגים,מנהגים,ואף הערות לגבי הטקסט עצמו ולגבי מחברו. אין לי ספק שלולי הערות -השוליים הייתי מאבדת הרבה מהמשמעויות של הספר וככל הנראה גם לא קולטת נכונה את המישור הגלוי והחבוי שלו בשל חוסר ידע מצידי{וההיצירה הזאת זכתה וזוכה לפרשנויות רבות מכל התחומים ההאקדמיים},חוץ מזה שאני מטבעי אוהבת ספרים מוערים. אבל עוד אחזור לתרגום.

כמה משפטים על התוכן:התקופה -המאה ה-19, שנות ציד הלווייתנים המסחרי.ישמעאל,צעיר חסר-מנוח ושורשים משפחתיים,מגיע לננטאקט בחוף המזרחי של ארה"ב ,כדי להצטרף לצוות של ספינת ציד לווייתנים. בפונדק בו הוא מתאכסן הוא פוגש בקְוִויקְוֵוג בן לשבט קניבלים פראי וצלצלן מנוסה("קְוִויקְוֵוג היה יליד קוקובוקו, אי בקצה מערב ודרום. כדרכם של מקומות אמיתיים, לא תמצאו אותו בשום מפה.").יחד מתקבלים שניהם לצוות ה-"פִקְווּד",תחת פיקודו של קפטן אחאב קטוע- הרגל ומרימים עוגן. אבל במהרה מתברר לישמעאל וליתר הצוות כי אחאב לא יוצא לצוד לווייתנים ואת שומנם למסחר, הוא יוצא לצוד לוייתן אחד! הֲ- -לווייתן!-את - מובי דיק – ראשתן לבן ענק שקטע את רגלו והרעיל את נשמתו בתשוקה מטורפת לנקמה בכל מחיר.

דמויות העלילה הנם חד -פעמיות,מרתקות,מצחיקות,אנושיות,אכזריות ואוהבות:

-סטארבק – חובל ראשון עלה- "פִקְווּד", רציני ומהורהר, היחיד שמביע את התנגדותו למסע הנקמה של אחאב ומכריז כי טירוף ואיוולת הם לבקש נקם מחיה שאינה מסוגלת למחשבה.{רשת בתי הקפה "סטארבקס" קרויה על שמו}.

-סטאב – חובל שני על ה-"פִקְווּד", בעל מזג עליז,פטפטן בלתי נלאה , מקטרת בפיו, צייד לווייתנים מיומן.

-פלאסק – חובל שלישי על ה-"פִקְווּד", נמוך קומה ,חסון נמהר, ובעל אופי לוחמני.


שלושת - מטילי הצלצל:

-קְוִויקְוֵוג – בן למלך של שבט קניבלים. על אף היותו עובד אלילים הפך להיות חבר נפש/{מאהב/אוהב ?} של ישמעאל ומציל אנשים אחדים מטביעה. בזכות ארון המתים שלו מציל בעקיפין גם את ישמעאל.

-טַשְטֵגוֹ – אינדיאני פראי.
-
-דָאגוּ – מטיל צלצל אפריקאי בעל ההופעה אצילית.

-פֵדָאלָה – ראש צוות המלחים שמביא אחאב בסתר, משמש גם כיועץ רוחני לאחאב ומנבא את סופו שלו ושל אחאב. שאר המלחים מתייחסים אליו כאל דמות שטנית.
-
-פיפ – מלח שחור צעיר, שמאבד את שפיותו לאחר שננטש בים. אחאב מרחם עליו ומעניק לו חסות.

-אליהו – נביא זעם המופיע לפני צאת הספינה למסע ומנבא את אחריתו של אחאב. דמותו מקבילה לאליהו הנביא המוכיח את אחאב מלך ישראל.

וכמובן -מובי דיק – הלווייתן הלבן, אשר מותקף על ידי ספינות רבות, אך מצליח להדוף ולהרוס את מתקיפיו.

וקיימת גם האהבה גדולה,אמיתית, גופנית ונפשית בין ישמעאל ל-קְוִויקְוֵוג,שאיני יודעת היכן לתייגה{וגם לא איכפת לי}:
("כך, אפוא, לבבותינו בירח דבש, שכבנו קְוִויקְוֵוג ואני – צמד חמים ואוהב")האם מדובר במערכת אהבה הומוסקסואלית בין שני גברים שאינם מתביישים באהבתם ...,אם כן,זאת יצירה ספרותית מהפכנית לשנים בה נכתבה- אמצע המאה ה-19 ,או שמה מדובר באהבת גברים נוסח "גולני" ? חברות אמיצה לכל עניין ודבר ??. אחת מהחידות בספר .

האם הספר טרחני או גאוני ? התשובה : שניהם .

טרחני להדהים!!,אין ספק שמלוויל היה צריך עורך טוב לידו בשעה שכתב את היצירה הנהדרת הזאת ב-1851 .טרחני - כי רק בתחילת הספר - 19 עמודים של אטימולוגיית אודות השם "לווייתן" ,ואיזכורים וציטוטים ממקורות שונים המזכירים לווייתנים. הופכת בהמשך לאנציקלופדיה משופעת של ידע טכני,היסטורי,כלכלי,מיתולוגי,ספרותי {בעיקר שקספייר }ומדעי על כל מה שמלוויל יכול היה להניח את ידו,בהמשך מלוויל כותב מהגיגיו ומאבחנותיו הפילוסופיות,התיאולוגיות,הסוציולוגיות שמעייפות את הקריאה עד- לזרא. לא שזה גרוע ורע לקרוא את שקספייר או להוסיף ידע היסטורי/מיתולוגי/מדעי/,אבל מלוויל כתב את החלקים הללו באופן משמים כמי שבא ללמד אותי א-ב של דברים בסיסיים של ידע באופן כללי, הרושם היה שלפעמיים מלוויל מנסה לכתוב את התנ"ך מחדש עפ"י גרסתו,וזה מתיש ולא נחוץ לקורא של המאה ה-21.

אומר מיד וללא בושה - ידעתי מהשיטוטים בשדות האינטרנט כי הטרחנות הכתיבתית הזאת היא מלכודת לעזיבת הספר,אז פשוט דילגתי על כל העמודים שהנם חלק נכבד מהספר,בהם מלוויל כופה עלי לרכוש השכלה אודות סוגי לוויתנים ובכלל דגים כאלה ואחרים ומה ההבדלים ביניהם .אולי זה לא יפה או אינטלגנטי,או לא-מקובל לקרוא באופן הזה יצירה ספרותית קלאסית,אבל אני התעקשתי ואכן זכיתי -כמו העבד שיצא מהמערה של אפלטון .

יצירה גאונית -כן. וכן!!! באופן קריאה שכזה אני אומרת זאת יצירת מופת .ספר סוחף, מרתק,מעניין ביותר ולא אחת אף מצחיק!!.
האמת -הופתעתי מאוד מחוש -ההומור,הציניות והביקורת ללא חת של מלוויל אודות הכנסיה והדת {התוצאה הייתה החרמת הספר והסופר ע"י הכנסייה וחלקים נבחרים מהחברה דוברת האנגלית באותם ימים}.פשוט התמקדתי בעלילה,בגיבורי הספר המרתקים כל אחד ודמותו הוא.ביחסי -הגומלין הקשים ,המרתקים, המסובכים של אחאב עם אנשי צוותו עד הסוף המר. לקרוא את הפרקים האחרונים בספר המתארים את שלושת ימי הרדיפה בים אחרי מובי דיק ושיגעונו ההולך וגדל של אחאב -אי אפשר היה להניח את הספר,הייתי שם באוניה בתוך החרדות והפחדים ומעשי האומץ של אנשי הצוות ,שומעת את הרוחות המייללות,חשה בבדידות האינסופית של הים,צוחקת מהחלטתו של קְוִויקְוֵוג לצאת מתוך ארון הקבורה שלו כי יש לו עוד לצוד בחייו כמה וכמה לוויתנים,וחרדה מחדש בכל פעם מאפליליותו,נכלילותו ,שיגעונו,אכזריותו ואנושיותו של קפטן אחאב.

אמרתי קפטן אחאב - ומחשבותי עלו אסוציאטיבית על סכנת המנהיג הכרזמטי בקרב בני צוותו /בני -עמו הבורים,הנבערים נושאי חרדות כִמָאִיים שהקפטן/המנהיג יודע לנגן טוב מאוד עליהם,אלו המאמינים בכשפים,במזלות רעים,ובאמונות תפלות,הם האנשים הרואים רק את הנעשה באונייתם ולא את האוקיינוס הגדול וסכנותיו מסביב.כל- כך רלוונטי לתקופתינו.

ומנגד-כשאמרתי קפטן אחאב בספר - אמרתי דמות ספרותית שנוצרה באופן חד פעמי שאין לה העתקים בהיכל הספרות העולמית.
כמו שישנם דון -קישוט וסאנ'צו -פאנס'ה אחד,כך גם קפטן אחאב .

אני חוזרת לתרגום החדש. איני יכולה לעשות השוואה מול המקור האנגלי וכבר היו טענות שתרגום זה אינו מדויק ונכנע לשפת הסלב של ימינו. אבל אני כן יכולה להביע את מורת רוחי החזקה בהקשר למשפט הפתיחה המפורסם שהפך להיות קלאט בפני עצמו:-
"CALL ME ISHMAEL",בשני התרגומים הקודמים הוא תורגם כמעט באותם מילים :בורטניקר 1952- "קִראו שמי ישמעאל",אמיר 1981-"קִראו לי ישמעאל",ובתרגום החדש - המתרגם והעורך החליטו על:"קוראים לי ישמעאל".לא מבינה מדוע צריך להרוס משפט ספרותי שהפך לקלאט -רק כדי שהספר בתרגום החדש יחרט בזיכרון כשונה כנבדל?,ואכן היה גול עצמי!!לא כל שינוי- מביא עימו את התוצאה המבורכת ,הרבה קוראים שכבר הכירו את התרגומים הישנים סגרו את הספר לאחר משפט הפתיחה,ובכך נעשה עוול לספר.{להגנתו טען המתרגם כי הוא מפרש את דמותו של ישמעאל כאדם נוח לבריות שאינו מצווה ולכן קריאת הצווי במשפט הזה אינה נכונה.זאת דעתו של המתרגם ומותר לו לחשוב אחרת,אבל רצוי היה שישאיר את המשפט האלמותי הזה כמות שהוא ובהערת שוליים לכתוב את דעתו},כי כאמור התרגום הנוכחי הנו נגיש,מודרני,איכותי ולא מתפשר, והוא גרם לי ולדומיי לצלוח את הקריאה של היצירה הקשה הזאת.

דבר נוסף שחרה לי- העדר האיורים המקוריים בשחור לבן של הספר שצויירו ע"י רוֹקוֶל קֶנֶט והינם חלק בלתי נפרד מהטקסט עצמו ומעוצמתו . האיורים הללו מופיעים בגרסת התרגום של אמיר /הוצאת כתר,ובכל פעם מצאתי את עצמי מדפדפת בין שני הספרים כדי לראות האיורים בהתאם לפרק הנקרא.מדוע הוצאת "ידיעות אחרונות" שאינה נחשבת כהוצאה "מסכנה" ו"מיעוטת אמצעים כספיים",ומשהחליטה סוף סוף להוציא תרגום מחודש ליצירת מופת,מדוע חסכה ממני -הקוראת- את האיורים המיוחדים של היצירה הזאת ? מטעמי חיסכון והוצאה כספית? אם כך -יותר טוב שלא היו מוציאים את התרגום החדש מלכתחילה.זה מעליב,פוגע ופוגם מאוד באיכותו של הספר.

עיצוב העטיפה - ההוצאה רצתה לקרוץ לקוראים !!!,להזכיר תודעתית לקוראים -מודעת פרסום לסרט מלתעות,והרי הלוע הפעור נראה ממבט ראשון כלוע כריש ולא של לוויתן,וגם על כך יצאה ההוצאה מוכה וחבולה בתגובות הקוראים שהיו חלוקים בדעותיהם האם אלה מלתעותיו של כריש או לוויתן ע"ג העטיפה.
מסקנה -הוצאת ספרים שברצונה להוציא תרגום מחודש ליצירה קלאסית שלא תתקמצן כספית,שלא תרדד את העטיפה ושלא תנסה לבדל את התרגום מקודמיו היכן שלא צריך .


האם לקרוא את הספר ? כן ! נכנסתי למערה ויצאתי ממנה אחרת,עם חוויה ספרותית מיוחדת במינה.

לגבי מי מהתרגומים לקרוא -אשאיר זאת לבחירתיכם/ן .

לקינוח,הספר ידוע כאחד מהמצוטטים ביותר בספרות.הנה כמה ציטוטים כדי להרגיש את היצירה המיוחדת והיחידה הזאת:

-{ישמעאל תוהה לעצמו לאחר שנפגש עם קְוִויקְוֵוג}"מדוע עוררתי את כל המהומה, אמרתי לעצמי – האיש הוא בן אדם כמוני ממש: יש לו די סיבות לפחד ממני כשם שיש לי לפחד ממנו. מוטב לישון במחיצת אוכל אדם פיכח ולא נוצרי שיכור...,נכנסתי למיטה ומעולם לא ערבה עלי שנתי יותר .... כאשר התעוררתי למחרת עם אור ראשון גליתי את זרועו של קְוִויקְוֵוג מונחת עלי באהבה ובחיבה רבות מכל האפשר".(עמ' 51-52)

-{ישמעאל תוהה לעצמו בחברת קְוִויקְוֵוג}"מדוע זה כך איני יודע,אך אין מקום נוח יותר כמיטה לגילוי סודות בין חברים ,איש ואשתו ,כך אומרים ,פותחים שם את סגור ליבם זה בפני זה ,וזוגות זקנים משוחחים במיטה עד אור הבוקר על זמנים עברו.כך איפוא, לבבותינו בירח דבש ,שכבנו קְוִויקְוֵוג ואני -צמד חמים ואוהב ".{ עמ' 80 }

-{תושב ננטאקט לישמעאל אודות אחאב טרם עלותו לספינה }"כל גדולה אנושית אינה אלא מחלה." (עמ' 103)

-{קפטן של ספינה אחרת לישמעאל טרם עלותו לספינה}"סבור אתה איפוא שאחאב נגוע ברוע מוחלט וחסר תקנה? לא, לא נערי; מוכה, ארור, אפשר שהוא, אך הוא אנושי גם!".(עמ' 110)

- {ימשעאל לעצמו בספינה }" הזִקנה כרוכה תמיד בנדודי שינה ,משל היה האדם ,ככל שמתארכים קשריו עם החיים ,מבקש להתרחק מכל מה שמזכיר לו את המוות ".{עמ' 156}

-{ישמעאל לקְוִויקְוֵוג בפונדק}"ובכן ..איני מתנגד לדתו של אף אחד ,מה שתהיה ,כל עוד אין הוא הורג בני אדם אחרים או פוגע ברגישותם...אולם כאשר היא הופכת לעינוי ממשי ...אז המשכתי והרציתי באזניו, החל מראשית הדתות הקדומות והתפתחותן, עד לדתות השונות האופייניות לזמננו, ובכל העת השתדלתי להבהיר ל קְוִויקְוֵוג כי כל הצומות, ימי הרמדאן, וטקסי הקריסה בחדרים קרים וקודרים הם שטויות מוחלטות; מזיקים לבריאות; חסרי תועלת לנשמה; מנוגדים, בקצרה, לכללי ההיגיינה הברורים ולשכל הישר. הוספתי כי דווקא מפני היותו פרא הגיוני ונבון בכל הנוגע לדברים אחרים, כאב לי, כאב לי מאוד, לראותו נוהג טיפשות כה רבה ביחס לרמדאן המגוחך שלו. חוץ מזה, טענתי, הצום מחליש את הגוף; והרוח נחלשת עמו; וכל הרעיונות שנולדים במהלך צום הם בהכרח מורעבים למחצה. זו הסיבה שבגינה מטפחים מאמינים הלוקים בקיבותיהם רעיונות כה עגומים על אודות העולם הבא. במילה אחת, קוויקווג, אמרתי, מתוך סטייה ניכרת מהנושא, הגיהינום הוא רעיון שצץ לראשונה על בטן מלאה כופתאות תפוחים קשות לעיכול; ומאז הוא מקיים את עצמו באמצעות הפרעות עיכול תורשתיות הניזונות מצומות רמדאן למיניהם." (עמ' 115)

-{המספר על אחאב }"על חטוטרתו הלבנה של הלווייתן הוא ערם את סך כל הזעם והשנאה שהצטברו בכל בני גזעו למן אדם הראשון; ואז משל היה בית חזהו מרגמה, ירה מתוכו את פגז לבו הלוהט כנגדו". (עמ' 216)

-{ישמאעל מהרהר לעצמו}"אך הים אינו רק אויבו של האדם הזר לו, הוא נוהג כשד משחת גם כלפי צאצאיו; גרוע יותר מהמארח הפרסי שרצח את אורחיו; ולא חס אפילו על הבריות שהוא עצמו השריץ. כנמרה פראית הסובבת בג'ונגל ומוחצת את גוריה, כך מטיח הים אפילו את הלווייתנים הכבירים ביותר כנגד הסלעים, ומניח אותם שם לצד ספינות מובקעות וטורפות. בלא רחמים, רק עוצם כוחו שולט בו. מתנשם בכבדות ומחרחר כסוס מלחמה מטורף שאיבד את רוכבו, מציף האוקיינוס בלא אדון את כדור הארץ.

חשוב על ערמומיותו של הים; כיצד יצוריו המחרידים ביותר מחליקים מתחת לפני המים, מכוסים לרוב, ומתחבאים בבוגדנות מתחת לגוני התכול הנאים ביותר. חשוב גם על ברקם השטני ועל יופיים של רבים משבטיו האכזריים ביותר, כדוגמת גזרתם המעודנת של מיני כרישים רבים. חשוב שוב על הקניבליזם האוניברסלי של הים; כל היצורים המשחרים לטרוף זה את זה, במלחמה נצחית שראשיתה בבריאת העולם."(עמ' 313)

-{ישמאעל מהרהר לעצמו}"כל בני האדם חיים במעטפת של חכות לווייתנים. כולם נולדים וחבלי תלייה לצווארם; אך רק בהילכדם בפעולתו החטופה והפתאומית של המוות, מבינים בני התמותה את פשר סכנתם השקטה, הערמומית, הנוכחת תמיד של החיים. ואם אתה פילוסוף, היושב במקרה בסירת ציד לווייתנים, לא תפחד כהוא זה יותר מאשר לו ישבת בערב מול האח עם מחתת גחלים ולא צלצל, לצדך". (עמ' 320)

-{קְוִויקְוֵוג מהרהר לעצמו}" קְוִויקְוֵוג לא אכפת לו איזה אלוהים עשה ת'כריש," אמר הפרא, מניף את זרועו בכאב מעלה ומטה; "שיהיה מפיג'י או מננטאקט; אבל אלוהים הזה שעשה ת'כריש הוא בטח אינדיאני מחורבן." (עמ' 341)

-{דו-שיח בין אחאב ל-סטראבק במהלך החיפוש אחר מובי- דיק}"ומה יאמרו הבעלים ,סר? שיעמדו הבעלים על חוף ננטאקט ויתחרו בטייפונים בצעקותיהם ,מה איכפת לאחאב? בעלים ,בעלים? תמיד אתה מנדנד לי סטרבאק,על אודות הבעלים הקמצניים ,כאילו היו הבעלים מצפוני,אבל תבין ,הבעלים האמיתי של כל דבר הוא מפקדו ,ושים לב ,המצפון שלי נמצא בשדרית של האונייה הזאת- חזור לסיפון!".{עמ'522}

- {אחאב לסטראבק ביום השני למרדף אחרי מובי -דיק }"אחאב הוא לעולם אחאב, בן אדם. המערכה הזו כולה נגזרה מראש. אתה ואני שיננו אותה ביליון שנים לפני גאות האוקיינוס הזה. שוטה! אני שליח הגורל; אני פועל לפקודה. השגח, זוטר! לציית לזו שלי. עמדו לצדי, אנשים. לפניכם עומד אדם זקן קטוע עד גזע; נשען על חנית שבורה; נסמך על כף רגל גלמודה. זהו אחאב, חלקו הגופני; אך נשמת אחאב היא מרבה רגליים, הנעה על מאה רגליים." (עמ' 611)

-{אחאב לסטראבק ביום השלישי למרדף}"יש אנשים המתים בעת השפל; אחרים במי אפסיים; ויש המתים בשיא הגאות; ואני מרגיש עכשיו כנחשול העומד להתנפץ, סטרבאק." (עמ' 616)

-{ישמעאל הניצול }"...מחזיק מעמד באמצעות ארון המתים הזה ,במשך יום ולילה כמעט ,צפתי על פני אוקיינוס שקט ודמוי קינה. הכרישים הבלתי מזיקים ,הם החליקו לידי משל ננעלו לועותיהם על מנעול ובריח ,העופות הדורסים שייטו מעלי במקורים נתונים בנדן.ביום השני,מפרשית התקרבה ,קרבה עוד ,ואספה אותי לבסוף .היתה זו רחל {הספינה} המשייטת בעקלתון ,אשר בשובה על עקבותיה בחיפוש אחרי בניה{מַלַחְיהַ}הנעדרים,מצאה רק יתום נוסף ".{עמ' 628.}

תם ונשלם .

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על מובי דיק