טענות מן הסוג של 'הקדים את זמנו' מעוררות בי חשש שהטוען כך עושה לעצמו עבודה קלה ובורח לבקר את הספר במושגים של זמנו הוא, כך מתחמקים מהצורך להעמיק בתקופה בה חי המחבר ולנסות ולהבין כיצד מאורעות הספר הם ברי משמעות.
קל למצוא פה ושם ביטויים לחשיבה 'רב תרבותית' במובי דיק - גם אני נפלתי בתחילה למכשול הזה, אך האמנם מלוויל ידע לפני מאה וחמישים שנה מה היא 'רב תרבותיות'? או אז מגייסים את הסיסמה 'הקדים את זמנו' ובכך מתחמקים מהצורך להתעמק ולחקור על פשר כתיבת הסופר.
הבחירה של מלוויל בדמויות תנכיו"ת דחויות ושליליות לא מניחות את דעתי בכך שמדובר ביורדי ים. יש כאן עולם דימויים שלם שמלוויל רוצה לומר לנו משהו באמצעותו, אך טרם הצלחנו ללכוד אותו. כך גם ביחס לפער בין אירועי היבשה באמריקה של אמצע המאה ה 19 ובין אירועי הים על הפיקווד. מדוע מלוויל הופך שחור-עובד אלילים לדמות מופת? ממתי קוראים ל'לבן' אמריקאי 'ישמעאל'? מדוע אין אזכור ולו קטן לאירועים הכבירים המתרחשים בהיווצרותה של ארצות הברית?
לפי הבנתי, העניין טרם ברור

אלכסי-מהו העיקר בספר ?העיקר בספר הוא לדעתי לספר על העולם של ציידי הלווייתנים. באשר למטרה היותר גדולה ,אריאנה מלמד אומרת ש -"מובי דיק" הקדים את זמנו בעשורים רבים. רק אחרי מלחמת העולם השניה ומוראותיה, היה הקורא המערבי מודע די הצורך לאופיו הרצחני של האדם, למתח המתמיד בין גדולה אנושית לנבזות, למטפורה הכוללת של חיים שהם מאבק מתמיד – גם בכוחות גדולים ממידת אנוש וגם בכוחות ההרס המצויים בתוך בן-אנוש".
כלומר מלוויל ניסה להראות את הצד הרצחני והרע של האדם.
באשר לדמויות "הדחויות" כדבריך ,הרי ברור כי מי שהולך לצוד לייתניים הם לא בדיוק האנשים הבורגניים בחברה ,כל מי שהולך לציד הזה הוא הרפתקן, דחוי מהחברה מכל מיני סיבות :כלכליות,משפחתיות ועוד .

באשר לשאלתך" אם ביבשה הלבנים נלחמים באינדיאנים ומדכאים את השחורים, כיצד אין לכך רמז בים? " אין לכך ביטוי בים משום שזוהי חברה אחרת בים עם קודי התנהגות אחרים. מי שנמצא בלב ים ונתון לסכנת חיים צריך לסמוך אחד על השני ולא חשוב מהו צבעו חוץ מזה .כמו כן תיקח בחשבון שכל מי שמשתתף במסעות הללו ולא חשוב צבע עורו -כולם הם אנשים דחויים מהחברה ,כולל האנשים הלבנים המלחים. וזאת להבדיל ממה שקורה על היבשה .בים -זהו עולם עם חוקים אחרים משלו,מאשר על היבשה . מלוויל לא התעלם מהמצב האמיתי של החברה האמריקאית ,מהסיבה הפשוטה -החברה שהוא מתאר בספר מתנהלת בקודים אחרים מאלו שעל היבשה .מלוויל רצה לספר סיפור על מסעות צייד לווייתנים באוקיינוסים ולא על מסיבות התה,אלו שני עולמות מנוגדים ושונים זה מזה ובהתאם גם קודי ההתנהלות שלהם שונים. הקטע של מלוויל בספר שראשית כמו כל סופר הוא כותב יצירה שקרובה לנסיבות חייו ולמה שעיצב אותם,והדבר הנשגב השני הוא כפי שאריאנה מלמד מציינת בדבריה . כיוון והספר עוסק ברוע האדם הוא הסיבה מדוע נכנס לפנתאון הקלאסי ,כי רוע האדם ומעשיו כתוצאה מכך הוא מוטיב מרכזי שתוכל למצוא בכל ספרי הקלסיקה למינם .החל מטולסטוי , דוסטויבסקי, ועד מלכוד 22 של המאה הזאת .

חמדת - עדיין אני מרגיש שהעיקר חסר, הרי אפילו אם התנ"ך הוא ספר משמעותי באותה תקופה - מדוע לבחור בדמויות דחויות כדמויות מרכזיות לאורך כל הספר? מה מלוויל רוצה לומר?
ובאותו הקשר, אם ביבשה הלבנים נלחמים באינדיאנים ומדכאים את השחורים, כיצד אין לכך רמז בים? מדוע מלוויל מתעלם מהמצב האמיתי באותן מאה שנים מאז עצמאות ארה"ב?
מה הקטע של מלוויל בכתיבת הספר? אילו היה מדובר ברומן סתמי העוסק בציד לווייתנים הוא לא היה נכנס לפנתאון הספרות הקלאסית...

חמדת, לאחרונה תרמתי 50 ש"ח לויקיפדיה. זה מוסד ללא כוונת רווח והם ביקשו יפה.
הם אפילו שלחו לי מכתב תודה מרגש במייל.
ממליצה גם לך לתרום.

אלכסי - כמי קראה את הספר והשאיר בי חותם קריאה חזק מאוד ,אנסה לענות על שאלותיך ,תוך כדי עזרה מקריאה במקורות באינטרנט שמפרשים את הספר ואת המחבר .

לשאלתך הראשונה -התנ"ך היה על סדר היום של החברה האמריקאית ביתר שאת מאשר המאה ה-20 או ה-21 .החברה הייתה דתית ומאמינה באופן עמוק בתנ"ך ובאירועים שנכתבו בו .כידוע החברה האמריקאית יש בה זרמים שונים וגוונים שונים באמונה הנוצרית .אבל בבסיס היא הייתה ועודנה חברה מאמינה מאוד בדת אז וגם כיום. אכן השמות והדמויות בספר הינם לחלוטין אווט-סיידרים מהחברה האמריקאית העירונית ה"רגילה " אבל את הסיבה לכך אכתוב לשאלתך השנייה . עם מי מתכתב מלוויל בספרו הזה ?עם החברה האמריקאית העירונית הספרותית. מכיוון והספר היה כה יוצא דופן בתוכנו,בדמויותיו מהכלל של תיאור החברה האמריקאית העירונית ,הרי ברורה הסיבה מדוע הספר הזה יצא הוא התקבל בכתפיים קרות. הוא התחיל לצבור תאוצה והערצה רק אחרי מלחמת העולם השנייה .עפ"י פרשנותה של מבקרת הספרים אריאנה מלמד " רק אחרי מלחמת העולם השנייה ומוראותיה, היה הקורא המערבי מודע די הצורך לאופיו הרצחני של האדם, למתח המתמיד בין גדולה אנושית לנבזות, למטפורה הכוללת של חיים שהם מאבק מתמיד – גם בכוחות גדולים ממידת אנוש וגם בכוחות ההרס המצויים בתוך בן-אנוש."

לשאלתך השנייה -ציד לווייתנים היה מאוד מאוד רווח באמצע המאה ה-19 מהסיבה הפשוטה שזה היה מקור חזק מאד לרווחים כלכליים. מעבר לכך מלוויל מבסס את תוכן הספר מתוך ניסיונו האישי הביוגרפי ,מתוך הויקיפדיה :" ב-1839 הצטרף כנער סיפון לאוניה שהפליגה לליברפול. הוא תיאר את המסע הזה ברומן Redburn. ב-1841 הפליג למסע שארך 18 חודשים על ספינה לציד לווייתנים. רבים מהפרטים המופיעים ברומן "מובי דיק" נלקחו מהקורות אותו בתקופה זו. ב-1842 נטש את הספינה באיי מרקיז וחי עם הפראים במקום במשך חודש. ספרו "טייפי" Typee: A Peep at Polynesian Life, מתרחש בנוקו היבה שבאיי מרקיז. משם שוב עלה על סיפון אוניה, הפעם ספינת סחר אוסטרלית. הוא היה מעורב במרד של צוות אוניה, ובעקבות זאת ישב בכלא בטהיטי."

מלוויל חזר לאמריקה ב-1844 בספינה ששטה לבוסטון. המצב הכלכלי של משפחתו השתפר, והוא היה יכול להתקיים מכתיבה. הספרים הראשונים שפרסם זכו לשבחים בביקורת ולקהל קוראים רחב. ספריו התבססו על מסעותיו בים, והמקומות השונים בם ביקר.. ברור שציד לווייתנים ומי שעסק בו היה "חריגה מהנורמליות " של החברה האמריקאית .כיוון ומדובר ביורדי ים ,במלחים, בציידי לווייתנים, אומנם תופעה זאת הייתה נפוצה בחברה האמריקאית באותם שנים אבל בסה"כ החבורה הזאת הייתה מיעוט באפיה ובתעסוקתה מהס"כ הכללי של החברה האמריקאית . צייד לווייתנים היה עסק משגשג כלכלי ונחשב למרוויח מאוד למרות כל הקשיים שהיו כרוכים אובדן חיי אדם ,ספינות במסעות הצייד שכאלו באוקיינוס השקט ובכלל.

לשאלתך השלישית - באשר לקוויקווג - שחור עובד אלילים, הרי כפי שכתבתי לעיל הספר מתבסס על חוויותיו האישיות של מלוויל כמי שהשתתף במסעות ציד שכאלו ושם הוא נפגש עם דמויות שונות יוצאות דופן מהשדרה האמצעית של החברה העירונית האמריקאית ,כיוון ובכל זאת מי שהולך לצוד לוויתניים אינו האזרח הבורגני האמריקאי ,אלא מחפשי הרפתקאות למיניהם ,שבאופן ברור הם דמויות שונות ויוצאות דופן מכלל החברה האמריקאית. הרעיון הקפיטליסטי בספר טמון בקיום מסעות צייד הלווייתנים שהיה שכיח באותה תקופה והניב תשואה כלכלית טובה מאוד לכל מי שעסק בה . היחס שבין מסעות הציד לחיי החברה הבורגנית הקפיטליסטית בחברה האמריקאית הינו יחס יוצא דופן .כדי לחיות כמלח בספינות ציד לווייתנים אתה צריך להיות הרפתקן ,לא מקושר כלכלית וחברתית לחברה בדר"כ כלל. בכלל אני חושבת שנקודת החיבור שלך לגבי תקופה כי החברה האמריקאית הייתה קפיטליסטית לבין מסעות הציד הללו אינה אחד על אחד. הם לא סותרים אחד את השני ,שניהם היו קיימים בחברה האמריקאית .מומחיותו של ההיסטוריון זין (Zinn) הנה בתחום פרופסור ההיסטוריה ומדע המדינה ואקטיביסט לזכויות אדם ושוויון אזרחי. אני לא הייתי מחברת בקו ישר ומשפיע בין ספרו של זין (Zinn) לבין המסקנות אודות ספרו זה של מלוויל. אלו שני אסכולות נפרדות ולא בהכרח משפיעות אחת על השניה .

אולי זה דווקא הגיוני:
היה צריך למצוא מפלצת אלטרנטיבית ולהפיל עליה את כל הרוע כדי למרק את המצפון. לווייתן הוא מועמד טוב.
חוץ מזה, "כל הזמנים" זה יחסי, בפרט כשמדובר בספרות אמריקאית.
יש מצב שבעוד 10-20 שנה, יומן הזיכרונות של איזה צ'יף משבט הצ'רוקי שמספר איך החיילים של ג'ורג' וושינגטון פשטו עורות מהגופות של בני השבט שלו והכינו מהם מגפיים, יהפוך פתאום לקלאסיקה.

בקורת מושקעת רק אני לא בטוחה שזה "הרומן האמריקאי של כל הזמנים" יש עוד כמה מתחרים על התואר הזה.